עוד יוסף חי; הלכות· רבי יוסף חיים מבגדאד
תרומה
פרק א
בענין החזרה של תפלת העמידה מפורש בשער הכונות דף ל"ח ע"ב כי תפלת לחש דעמידה היא בנה"י אמנם עתה בחזרה היא העולה עוד שלשה מדרגות אחרות שהם חג"ת, ולכן צריך עתה לחזור ולעשות כל אותם התיקונים הנזכרים בתפלה של לחש כי בכל עליית מדרגה יותר עליונה צריכה אל הארות אחרות יתירות ולכן חוזרין העמידה עצמה ממש. אבל יש הפרש ביניהם שהראשונה היתה בלחש לפי שהיתה עדיין למטה במקום נה"י דז"א אשר יש שם פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות כמו שמצינו להרשב"י ע"ה בזוהר מגזם מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו שהקליפות אוחזות בתפלתו יען הוא במקום תחתון, אבל עתה בעלותה אל חג"ת דז"א אין שם פחד מן הקליפה ולכן אומרים אותה בקול רם עכ"ל. והטעם שהחזרה היא ברבים שהם עשרה ולא ביחיד כתוב שם שזה יובן במ"ש בזוהר פ' משפטים דף קי"ז ע"א בפ' אחרי רבים להטות דאין רבים פחות משלשה ואינון תלת אבהן ועתה שעולין בחג"ת שהם תלת אבהן שבז"א צריך שיהיו ברבים (פי' בעשרה) ולא ביחיד ע"ש:
פרק ב
עתה נזכיר כאן בענין הקדושה של חזרת העמידה המפורש בשער הכונות דף ט"ל ע"א וז"ל בסוד הקדושה קודם שנבאר כונתה נבאר קצת דברים הצריכים והוא כי תחלה תכוין לקיים מ"ע אחת שנצטוינו בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל ופירשוהו בזוהר בפ' אמור בר"מ שנתחייבנו לקדש שמו יתברך בסוד קדושת נקדישך ונעריצך, וז"ש בתוך בני ישראל רמז בזה שצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדושה העליונה שתמשך עליו ג"כ בחי' הקדושה ההיא ויתקדש האדם מקדושתו יתברך וזהו ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם יתקדשו והוא יתקדש עמהם בתוכם. וזש"ה והתקדשתם והייתם קדושים כנז' בר"מ שנקבל הקדושה מקדושתו יתברך שנמשכה עלינו וכבר נתבאר כי מקום קבלתו אל הקדושה הזאת היא באומרו מלא כל הארץ כבודו כנודע שהוא סוד המלכות, ותכוין כי אנחנו בני המלכות ואנו מקבלים הקדושה על ידי אמנו. ולכן צריך שתכוין לכלול עצמך תוך המלכות לקבל מקדושה הנמשכת עליה וזה תכוין באומרך מלא כל הארץ כבודו:
ובהגיע הש"ץ אל נקדישך צריך האדם לחזור ולפסוע שלשה פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכונה גמורה. גם תזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדושה של נקדישך בסוד ורגליהם רגל ישרה ירמוז ששני הרגלים יהיו כדמות רגל אחד בלבד. גם בענין מה שנוהגים קצת בני אדם לפסוע לאחוריהם שלש פסיעות אחר הקדושה ולומר שלום, לא היה מורי ז"ל נוהג כך כלל אלא היה נשאר עומד במקומו עד נפילת אפים וגם היה שותק ולא היה אומר שלום ואפילו שהוא עומד במקומו. גם צריך שתאמר עם הש"ץ כל סדר הקדושה מלה במלה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל סדר הקדושה כולה. ואמנם ב' תיבות של נקדישך ונעריצך צריך שתאמר אותם בקול רם ושאר התיבות עד עניית קק"ק תאמר אותם בלחש עם הש"ץ. ואח"כ כשתענה קק"ק וכו' יהיו בקול רם ובעינים סגורות ובדלוג כלפי מעלה כמשי"ת. והנה ענין הנז' שהוא לומר נקדישך ונעריצך בקו"ר בלבד והשאר בלחש זה נזכר בתוספתא במס' פאה. והענין של הדלוג באומרו קק"ק נזכר במדרש תנחומא בפ' צו וז"ל בשתים יעופף וכו' מכאן תקנו חז"ל לעוף האדם על רגליו בשעה שהש"ץ אומר קק"ק ע"כ, ועניינה יתבאר לקמן בע"ה:
אמנם נבאר עתה בקצרה כונה אחת רבת התועלת הזהירני מורי ז"ל מאד לכוין בה, ואמר לי שבזה תתעלה נפשי ותקבל קדושה גדולה. והענין הוא כי הנה לקמן יתבאר שענין הדלוג הוא להעלות למעלה את יעקב ורחל. והנה נודע כי כל דילוג ועליה ממקום למקום איננה אלא בסוד שם בן מ"ב כמבואר לעיל בדרושי הקדישים וע"ש, וא"כ צריך לדלג ולכוין להעלות את נפשו ג"כ עמהם למעלה על ידי שם מ"ב בשם אבגית"ץ. ובקדושה של תפלת שחרית דחול יכוין בשני אותיות ג"י ובקדושת המנחה של חול יכוין לדלג ולעלות ע"י ב' אותיות א"ב ובקדושת ובא לציון דבתפלת מנחה דשבת יכוין בשני אותיות ת"ץ עכ"ל:
וכתוב בגליון שער הכונות וז"ל, אמר מאיר צ"ע למה מתחילין מאותיות שניות ולא מהראשונות וצ"ע. ועיין בפרי עץ חיים פ"ג בשחרית א"ב ובמנחה גי' ע"ש. מיהו בסידור רבינו הרש"ש ז"ל כתוב כמ"ש בשער הכונות הנז' ג"י בשחרית וא"ב במנחה וכן עיקר:
ומ"ש רבינו ז"ל לומר נקדישך ונעריצך בקו"ר והשאר בלחש לא פירש טעם לזה, ואנא עבדא אמרתי בס"ד טעם פשוט כי המקטרגים קשה להם דבר זה שאנו אומרים קדושה המיוחדת למלאכי עליון, אך בע"כ ישתקו בזה מפני כי ישראל אומרים הקדושה ברשות כי קב"ה נתן להם רשות בכך, אמנם כששומעין דכל הציבור אומרים נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש יקטרגו איך התחתונים מדמין עצמם לשרפי קודש באומרם כנועם שיח שרפי קודש נחזי אנן נועם קדושת הפה שלהם איך הוא ולכך אומרים כנועם בלחש אבל על שליח צבור שהוא אדם יחידי אין שמים לב לדבריו אלו, ובספר ש"ש ח"ג כתב וז"ל שמעתי טעם שאמרו שלהיות ש"ץ בחי' קו אמצעי יסוד לכן הוא דוקא יאמר כנועם וכו' בקו"ר והצבור אחריו בלחש עכ"ל:
פרק ג
הטעם שבקדושת שחרית בכל יום אומרים נקדישך כנועם שיח שרפי קודם אשר מלשון זה משמע דישראל הם טפלים למלאכים, ובקדושת מוסף אומרים כתר יתנו לך המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה דמלשון זה משמע המלאכים טפלים לישראל, והטעם דאיתא בתוספות סנהדרין דף ל"ז בשם תשובת הגאונים דכתיב גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף אומר שירה אחת ביום אחד מששת ימי המעשה, וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש כנף אחד בארץ אלו ישראל שאומרים לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו ע"כ. ועיין בגן המלך שבסוף ספר גו"ר סי' קל"ד ע"ש. על כן מן הראוי שנאמר בקדושה דשבת לשון זה של עם עמך ישראל להיות כי בשבת ישראל עיקר דהמלאכים אין להם כנף כנגד יום שבת הן בשחרית הן במוסף אך כדי שלא יתקנאו מחמת לשון זה ויקטרגו על ישראל אין אומרים לשון זה בשחרית אלא רק במוסף של שבת כי כיון דבשחרית דשבת ויו"ט אמרו כנועם וכו' דמשמע ישראל טפלים למלאכים לא יקטרגו אם יאמרו לשון דמשתמע להפך בעבור מוסף בלבד:
מיהו גם במוסף יו"ט ור"ח שחלו בחול שיש להם כנף למלאכים אין אנחנו משנים הנוסח שאומרים במוסף דשבת בכל השבתות כדי להשוות הקדושה דתפלת המוספין, כי השבתות הם רבים שבכל שבוע יש שבת ואין ראוי לחלק ביניהם:
פרק ד
כשיגיע ש"ץ בחזרה למודים שוחין הצבור כדי להכניע לפניו יתברך בשעת הודאה, אע"פ ששחו כבר במודים כשהתפללו בלחש חוזרין ושוחין עם הש"ץ כדי שלא יהיו נראין ככופרין במי שהש"ץ מודה לו. והא דנקרא מודים דרבנן מפני שהוא תיקון הרבה חכמים כל אחד הוסיף בו על אשר תקנו לפניו. והא דאומרים בו כן תחיינו ותקיימנו וכו' על שאנו מודים לך הכונה הוא דנזכה שתקיימנו ותחיינו וכו' בזכות שאנו מודים לך תמיד ונשמעים לעבודתיך ולא ישחו יותר מדאי דמחזי כיוהרא וכמפורש כל זה בלבוש ז"ל:
ודע כי בשער הכונות מפורש שיעשה במודים בלחש כריעה אחת וזקיפה אחת ובמודים דחזרה יעשה כריעה ב' וזקיפה ב'. אמנם רבינו הרש"ש ז"ל ס"ל דבין בלחש בין בחזרה יעשה שתי כריעות ושתי זקיפות כאשר עשה בברכת אבות שבתיבת ברוך יכרע הגוף ובתיבת אתה כריעת הראש וכן בזקיפה בשם שיעשה תחלה זקיפת הגוף ואח"כ זקיפת הראש וכן יעשה במודים של לחש ושל חזרה לדעת רבינו הרש"ש ז"ל. ובסה"ק בן איש חי פרשת בשלח אות כ"א כתבתי לעשות במודים דלחש כסברת רבינו הרש"ש ז"ל ע"ש מילתא בטעמא. מיהו מודים דחזרה דלכ"ע היא דרבנן נראה לעשות כאשר מפורש בספר הכונות שהוא כריעה א' וזקיפה א' והיינו בראש כמ"ש בספרי הפוסקים הפשטנים שיעשה הרכנת הראש דוקא:
פרק ה
כתב בפתח הדביר סי' קכ"ז אות ב' בנוסח מודים דרבנן יש לומר ותאסוף גלויותינו הלמ"ד בקובוץ כמש"ל סי' קי"ז אות וא"ו גבי תקע בשופר לקבץ גלויותנו:
פרק ו
כתב בעולת תמיד דף נ"ט בשם רבינו יונה ז"ל, המכוין בשעת חזרת התפלה מעלה עליו הקב"ה כאלו התפלל שלשה תפילות הא' שכבר התפלל בלחש והב' שומע כעונה והג' שעונה אמן כמברך הרי שלשה ע"ש. ונמצא דהנזהר בזה הוא כאלו התפלל ביום שבע תפילות א' בערבית וג' בשחרית וג' במנחה ולז"א חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, ובזה יובן. ואם יתכפו האחד זו תפלה של לחש לכוין בה אז השנים אלו ב' תפילות של החזרה יעמדו נגדו ואז חוט המשולש לא במהרה ינתק, כי נעשו ג' תפלות בבת אחת ולכן נרמזה התפלה בפסוק ועשית את נרותיה שבעה אלו שבע תפלות הנז' והעלה את נרותיה שבחזרה יהיה עלוי בלחש יען כי לחש בנה"י וחזרה בחג"ת והאיר אל עבר פניה פנים בפנים:
פרק ז
יזהר האדם לענות ברוך הוא וברוך שמו כששומע האזכרה בברוך אתה ה' מפי המברך, ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף מ"א וז"ל הקהל השומעין ברכות מפי הש"ץ עונין ואומרים ברוך הוא וברוך שמו בעת שמזכיר השם בברכה תכוין במלת ברוך הוא כי שם אהי"ה דיודי"ן המלובש בשם הוי"ה במלוי ס"ג, ובברוך שמו תכוין כי שם אדנ"י נעשה מלבוש אל שם הוי"ה במלוי אלפי"ן:
ועוד ביאר שם כונה שנית שיכונו במלת ברוך אל אות יו"ד דשם הוי"ה ובתיבת הוא תכוין אל אות ה' ראשונה דשם הוי"ה, ובתיבת וברוך תכוין אל אות וא"ו ובתיבת שמו תכוין אל אות ה' אחרונה שהיא שם אדני ע"כ ע"ש. ולכן העיצה היעוצה לכל אדם פשטי שיכוין כונה זו בלבד ויכוין בקיצור ברוך הוא י"ה דשם הוי"ה וברוך שמו ו"ה דשם הוי"ה וכונה זו מאכל כל אדם וקלה גם להמין העם וכך ראוי לדרוש בציבור:
פרק ח
בעניית אמן מפורש בשער הכונות שם כי באמן דקדיש יכוין שילוב אדנ"י הוי"ה כזה אידהנוי"ה אבל באמן דברכות של המצות וברכות הנהנין וברכות העמידה יכוין הוי"ה אדנ"י כזה יאהדונה"י:
פרק ט
אם לא שמע הזכרת השם מן המברך או הש"ץ ורק שמע הקהל עונין ברוך הוא וברוך שמו גם הוא יענה עמהם ברוך הוא וברוך שמו דאין בזה דין אמן יתומה, אבל בעניית אמן אם היא ברכה שזה העונה חייב בה ולא שמע הברכה ורק שמע הקהל עונין אמן אינו עונה אמן עמהם משום דהוי אמן יתומה אלא יענה ויאמר אל מלך נאמן ויכוין שהוא ר"ת אמן כמ"ש בסה"ק מקבציאל בס"ד: