אור ברסלב

עוד יוסף חי; הלכות· רבי יוסף חיים מבגדאד

משפטים

יתרו

פרק א

אל יעשה האדם תפלתו קבע אלא רחמים ותחנונים וכמפורש במשנה פרק ב' דאבות וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים שנאמר כי רחום וחנון הוא וכו'. וכתב רבינו יונה ז"ל בפירושו למס' אבות הכונה שיאמר התפלה כעני המתחנן ושואל דבר שהוא צריך, כי תחנונים ידבר רש ולא כאדם השואל ואינו צריך בו שאינו מתחנן בלב נמוך ולא בשברון הנפש, כי באמת כל איש צריך לבקש על עצמו, כי אדם אין בארץ אשר לא יחטא, גם לא תהיה עליו התפלה כמשא, ולא יעשנה כמי שפרע חובו וכו' עכ"ל. והרב רבי יוסף בן נחמיאש ז"ל שהיה תלמידו של הרא"ש ז"ל כתב בביאורו על אבות וז"ל, וזה טעם כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים וכמו שמפורש בפרק תפלת השחר מאי קבע כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי, רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים ובאבות דרבי נתן אל תעש תפלתך שיחה אלא תחנונים, והכונה להתחנן לפני המקום בלב נמוך וכוון הדעת עכ"ל:

הנה דין זה שהוא יסוד העקרי של התפלה השנוי במשנה הנז' הוא הלכה פסוקה בדברי מרן בשה"ט סימן צ"ח סעיף ג' שכתב יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת שלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה ע"כ. ולכן אזהרה שמענו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות דכ"ח דרוש ח' וז"ל באומרך עוזר דלים העונה לעמו ישראל תכוין לעשות עצמך עני עם השכינה הנקראת עניה בהיותה כאן למטה כדי שבהעלותה תזכה לעלות עמה כנז' בזוהר פ' בלק וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא וכו' ע"ש. ובדברי הזוהר הנז' שאמר למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא יש להטעים גם מ"ש לעיל מדין המשנה והגמרא הנז' שצריך להתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח שעל זה נמי קאי דברי הזוהר הנז' אע"ג דכונתו הוא על מה שביאר רבינו האר"י ז"ל:

ובספר מגן גבורים בשה"ג סק"א כתב דרך תחנונים כ"כ הרי"ף והרא"ש דלכתחלה בעינן תרווייהו שיהיו תחנונים ולא יהיה עליו כמשאוי. אמנם בברכות דף כ"ט ד"ה כל כתבו בשם ר"ח דבתחנונים בלבד סגי. אמנם אם אינו אומר בלשון תחנונים אין תפלתו תפלה כלל וצריך לחזור ולהתפלל וכ"כ הב"ח. ולפע"ד גם להרי"ף והרא"ש אין תפלתו תפלה, וראיה ברורה מדברי רבינו ז"ל פ"ד מהלכות תפלה הט"ז שכתב. שם כיצד הוא הכונה וכו' ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משא ומשליכה והולך לו. הרי רבינו פסק דבעינן תרווייהו וחשבו בין דברים המעכבים עכ"ל. ובאלף המגן שם בס"ק ד' כתוב ואם עבר ולא התפלל דרך תחנונים צריך לחזור ולהתפלל. ואף דהאידנא אין חוזרין משום חסרון כונה כמבואר סי' ק"א היינו משום שקרוב הדבר שגם בחזרתו לא יכוין, אבל בזה קרוב שיתפלל דרך תחנונים, כ"כ בש"ץ בשם מאמר מרדכי עכ"ל. וכתב בעץ יוסף בברכות אם עבר ולא דבר בלשון תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת אף שאין עליו כמשאוי אין תפלתו תפלה וצריך לחזור ולהתפלל, וכן משמע בב"י וב"ח ול"ח וכנז' בא"ר. אבל לכתחלה ס"ל להטור ולהמחבר דתרווייהו בעיא אליבא דכ"ע ע"כ. ועיין פתחי עולם סק"ד:

ולענין הלכה נראה דאע"ג דמשום חשש ברכה לבטלה אין לחזור לא על זה ולא על זה וכמ"ש הגאון פרי מגדים ז"ל, הנה צריך כל אדם להזדרז בדבר זה מאד מאד להיות נזהר בשני דברים אלו, ובפרט בעבור לשון תחנונים ובעוה"ר רבים נכשלים בזה ובאמת הוא דבר מפורש במשנה ובגמרא, ורוב גדולי האחרונים ס"ל שלא יצא י"ח בתפלה וצריך לחזור, והשי"ת ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו:

פרק ב

אסור להתפלל בבתי ידים דהוי בזיון ויוהרא וכנז' בב"ע דף צ' ע"ב שהביא זה מן עיקרי הד"ט בשם פחד יצחק כ"י:

פרק ג

גרסינן בגמרא דברכות דף ל"א א"ר המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו. רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו ע"כ:

ועפ"ז פסק מרן ז"ל בשה"ט סימן ק"ב ס"ב לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו עכ"ל. ובהא דמשמיע לאזניו נתחבטו גדולי חכמינו ומשמע מדברי הזוהר שלא ישמיע לאזניו. והגאון חיד"א בברכ"י כתב וז"ל לענין הלכה העלה הרב פר"ח כדמשמע מהתוספתא והזוהר דלכתחלה לא ישמיע לאזניו וכן ראוי לנהוג, וכמ"ש מרן בבדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר. וגם אני שמעתי שכן כתבו גורי האר"י זצ"ל והכרעת האר"י ז"ל מכרעת עכ"ל. והרב ב"ע ז"ל בדף צ' ע"ב אות ע"ה העיד דמצא בסידור מהר"י סרוק ז"ל שכתב צריך להשמיע לאזניו ונטה דעתו לזה ע"ש. ואנא עבדא אמינא אם ידע אינש בנפשיה שיוכל לכוין היטב ולא יבולע בפיו אותיות מן התפלה אם לא יהיה משמיע לאזניו אה"ן יעשה כמ"ש הגאון חיד"א שלא ישמיע לאזניו, אבל אם לא יוכל לכוין היטב וכ"ש היכא דחושש שיבלע אותיות אם לא ישמיע לאזניו אה"ן ישמיע לאזניו דוקא ולית לן בה. ושמעתי דעט"ר הרב מור אבי זצ"ל היה דרכו להשמיע לאזניו ושוב עלה בדעתו לשנות מנהגו ולא היה משמיע לאזניו והיה קשה עליו הדבר הזה והנה אחד יר"ש אמרו לו בחלום שיאמר להרב מו"א זצ"ל שיחזור לנהוג כמנהגו הראשון להשמיע לאזניו ובא החולם הזה והגיד לו וכן עשה:

פרק ד

כתב מרן ז"ל בשה"ט סי' צ"ה יכוין רגליו זה אצל זה בכיון כאלו אינם אלא אחת, להדמות למלאכים דכתיב בהן ורגליהם רגל ישרה כלומר רגליהם נראים כרגל אחד ומפורש בדברי הפוסקים טעם לדבר זה חדא כיון שעומד לדבר עם השכינה (אחר שאמר אדני שפתי תפתח) צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך. ועוד כשעומד כן אינו עומד בחזקה על רגליו וזה מורה שעומד באימה ובהכנעה:

ועוד רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוח ולא להשיג שום חפץ מבלעדי ה' ע"כ:

ודע כי יש בני אדם שאין יכולים לחבר ולהדביק כפות רגליהם מן האצבעות עד העקב אבל בחדא מנייהו סגי להו. הנה נראה כי טוב יותר לחבר האצבעות אע"פ שמצד העקבות נפרדים קצת זמ"ז כי העיקר הוא צד האצבעות שנראה לעינים שהוא קצה הגוף וכאן נראית רגל ישרה טפי:

פרק ה

איתה בגמרא דברכות דף נ"ה א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה (פירש רש"י אומר בלבו שתעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה) סוף בא לידי כאב לב (שאין בקשתו נעשית) וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם (שעל ידיהם מפשפשין למעלה במעשיו לומר בוטח זה בזכיותיו נראה מה הם) ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו, והקשו בתוספות שם בדף ל"ב ע"ב כאן משמע עיון תפלה לאו מעליותא היא, ובגמרא דשבת חשיב עיון תפלה מדברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה אלמא מעליותא היא, ותרצו תרי עיון תפלה הם והיינו המצפה שתבא בקשתו לאו מעליותא היא והך דשבת הוא שמכוין לבו לתפלה ע"ש, וכן פירש בתוספות רבינו יהודה חסיד בברכות דף ל"ב:

ועל כן פסק מרן ז"ל בשה"ט כי' צ"ח ס"ה אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו כיון שכיון בתפלתו כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם שעי"כ מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו, אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו ויאמר בלבו מי אנכי דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו ע"כ. ודבר זה של עיון תפלה רבים נכשלים בו וכמ"ש בגמרא דבתרא דף קס"ד שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום וחד מנייהו הוא עיון תפלה ועל כן בדבר זה צריך אזהרה ביותר:

פרק ו

כתבתי בסה"ק בן איש חי פרשת משפטים הלכות שנה ראשונה אות ה' בתפלת העמידה אינו פוסק לקדיש וקדושה וכיוצא אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, ואם הוא עומד רחוק מן הש"ץ ואינו שומע קדיש וקדושה אין צריך לשתוק אלא יתפלל כדרכו ע"ש:

ונראה דכל זה הוא בשומע מן ש"ץ קבוע שדרכו להוציא י"ח כל הצבור ששומעין קולו בכל דבר שבקדושה, אבל השומע מן חזן שעמד להתפלל בדרך אקראי פעם אחת בלבד אין לו תועלת מדבר זה דאין זה מכוין להוציא אחרים ולא יעלה על לבו ד"ז:

תוכן העניינים

עוד יוסף חי; הלכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה