אור ברסלב

עוד יוסף חי; הלכות· רבי יוסף חיים מבגדאד

שמות

ויחי

פרק א

אמר המחבר יצ"ו כיון שאנחנו מדברים בפרשה זו בתפלת היוצר של חול ראיתי להעתיק כאן מה שכתבתי בס"ד בסה"ק סוד ישרים סי' ג' הנדפס בסוף רב פעלים חלק ב' דף קכ"א ע"ב, על דברים השייכים לתפלת היוצר של שבת והוא שאלה שנשאלתי וכתבתי תשובה בס"ד:

שאלה: נשאלתי מחד יניק וחכים. שאלה אחת יש לי לשאול מאת אדוני בנוסח יוצר בשבת שאומרי' האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה, איך יתיישב הנוסח הזה לפי חכמת התכונה הנמצאת בזה"ז, יורני ושכמ"ה:

תשובה. החכם המובהק בספר הברית מאמר ד' פרק צרי ז' כתב וז"ל, דע שהארץ היא כדורי ותלוי על מרכז זו באמצע אויר השמים על בלי מה בגזרת חי, ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב, באופן שגם חלק הארץ אשר על עבר השני נכח השטח, והחלק אשר יושבים עליה ממול רגלינו גם שמה יש מדינות מיושבות מבני אדם, ועומדים בקומה זקופה כמונו רקיע על ראשם ושמים ממעל להם. מלבד בערך עשרה מעלות ממעלות השמש בציר הצפוני והדרומי בכדור הארץ מפה ומפה, אין בו מדינה, ולא ישב אדם שם מרוב הקור, על כי רחוקים המה בתכלית מקו השוה מן מהלך השמש ותקופתו, שאינו אלא כ"ד מעלות מקצה זה לפאת נגב תימנה לקו השוה, וכ"ד מעלות מקצה זה לפאת צפון מקו השוה, וחום השמש אינו מגיע לשם, ולפני קרתו מי יעמוד אבל שאר הכדור מיושב מסביב:

על כן בכל מקום שאדם עומד על הארץ בעיניו יראה חצי הכדור משטח השמים, והשמש שהוא אור העולם מסבב את כדור הארץ רחוק מאד מן הארץ ומקיף אותו במרחק שוה משלים הקפתו בכל כ"ד שעות, וכן בכל מקום שאדם עומד על הארץ רואה חצי הקפת השמש, כמו שרואה חצי השמים ממעל לו, ואם השמש שיהה בהקפתו כ"ד שעות שוה בחצי הקפתו י"ב שעות. ולכן לכל אדם י"ב שעות הם יום, כי כל זמן שהוא רואה את השמש, השמש רואה אותו ואז אור לו, וחצי הקפתו השנית הולך וסובב תחת לארץ לנכח המקום אשר הוא עומד עליו, ואז החושך ישופנו, ואצלו לילה בעבור העדר השמש ממנו, וזה שוהה ג"כ י"ב שעות מטעם שהיא חצי הקפה, ובאותה העת השמש מאיר ובא לאותם בני אדם היושבים שמה, וא"כ כשהוא יום במדינה זו אז הוא לילה במדינה שכנגדו על הארץ ממולו, וכמ"ש בזוהר ויקרא דף יו"ד אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין ליליא:

ואתה איש חמודות הבן בדברים הנאמרים במהלך השמש ראה דרכיה וחכם, שלא בכל המקומות מתחיל היום בשוה, רק בכל מדינה ומדינה מקום אשר השמש מגיע על האופק שלהם שהוא עיגול הנראה לעיני האדם שהשמש נוגע בארץ סביב לה, באותו הרגע מתחיל לשם היום, ובמדינה אשר לאחריה לצד מערב רכ"ה פרסאות מתחיל היום כשיעור שעה אחת אח"כ, מפני איחור הגעת השמש לשם שעה אחת, ובמדינה היותר רחוקה לצד מערב רכ"ה פרסאות, והיא ת"ן פרסאות ב"פ רכ"ה, יתחיל היום בשתי שעות אח"כ, וכן בזה אחר זה, לכן אמור שגם הלילה לאו בכל המדינות מתחיל בשוה. מטעם איחור הגעת הצל לשם, כי כל הארץ היא חמשת אלפים וארבע מאות פרסאות בעיגולה, והשמש מקיף אותה בכ"ד שעות, נמצא הולך השמש בכל שעה רכ"ה פרסאות, אשר על כן מתחיל היום והלילה בעיר המלוכה ווין בעשטרייך המדינה שעה אחת קודם, ופאריז במערב רחוק מן ווין רכ"ה פרסאות בקירוב עכ"ל:

עוד כתב שם בפרק יו"ד וז"ל, מן הידוע שכל הקף השמש נחלק לש"ס מעלות, לפי שחילקו כל מזל מן י"ב מזלות אשר השמש הולך תחתיהם על סביבותיו לשלשים מעלות, וי"ב פעמים שלשים עולה ש"ס, וידוע שכל אדם רואה חצי הקפתו של השמש, והוא ק"ף מעלות בי"ב שעות של היום, ושיעור כל מעלה מן שמש למטה על הארץ הוא ט"ו פרסאות אשכנזית, ונודע שבכל שעה יש ששים מנוטין, נמצא שביום אשר בו י"ב שעות יש בו תש"ך מנוטין, כי ס' פעמים י"ב עולה תש"ך, ונמצא השמש שוהה בהליכתו בכל מעלה ארבעה מנוטין, כי ד"פ ק"ף עולה תש"ך על כן אם אדם מתחיל לנסוע מתחלת היום ונוסע והולך ממערב למזרח עד הערב שבעה פרסאות אשכנזית וחצי שהוא דרך הטבע, ושיעורו חצי מעלה ממעלות השמש הרי נתקצר לו יומו שני מנוטין משאר כל האדם, מפני שהשמש הולך ממזרח למערב, והוא הולך כנגד לצד מזרח ומתקרב עצמו אל הצל והחשך חצי מעלה, ששיעורו שני מנוטין ואם אף גם הלילה ההוא היה נוסע והולך עוד שבעה פרסאות וחצי יתקצר לו הלילה ההוא ג"כ שני מנוטין, על כי הולך נגד הצל ומקרב עצמו אל השמש והאור, ואין בידו מעת שזרחה עליו השמש ועד עתה רק אלף ותל"ו מנוטין. ולשאר כל אדם אלף וארבע מאות וארבעים מנוטין שהוא ב"פ תש"ך, ובהפך אדם כי יקריב עצמו לצד מערב מן המזרח ונוסע והולך מן הבקר עד הבקר ט"ו פרסאות יתארך לו מעת לעת שלו ארבע מנוטין, וידעת היום והשבות אל לבבך שיהיה הפרש בין הולך למזרח אל ההולך למערב שמונה מנוטין שהוא יותר מחצי רבע שעה:

אשר על כן יורדי הים באניות המסבבים כל כדור הארץ זה הולך למזרח וזה הולך למערב, כשפוגעים אלו עם אלו, זאת אומרת היום יום ראשון בשבת, וזאת אומרת היום יום שני בשבת וצדקו יחדיו, מפני שההולכת לצד מזרח מחסרת ומאבדת כל כך מנוטין עד שברבות הימים מצטרפים לחשבון שיעור מעת לעת שהוא יום אחד שלם, וההולכת לצד מערב מרויח ומוסיף מנוטין עד שמצטרפים לשיעור מעת לעת וכו' ע"כ. ודברים אלו הם ברורים והם מוסכמים על ספרי בעלי חכמה של התכונה אשר בזה"ז וזמן הקודם:

וכדי שתבין ותשכיל בענין זה יותר, אעתיק לך פה לשון החכם מהר"י שווארץ ז"ל בספר דברי יוסף בתשובה ח' וז"ל, ובזה אירע לי בנסעי מעיר נויארק במדינת אמריקא לעיר ליורפול במדינת בריטניא, והיה תחת ידי שני כלים מירי השעות, אחד הנחתי לסבב כדרכו ולא תקנתיו על שעות היום, והשני סבבתי בכל יום על חשבון האופק, ר"ל שברגע חצות היום ממש יורה שעה י"ב, ומצאתי וראיתי כי מדי יום ביומו מאחר כלי הראשון איזה דקים מכלי השני, והסיבה היתה שנתרחקתי מדי יום ביומו מאופק עיר נויארק אשר עליו מורה הכלי הראשון לרוח היום לצד מזרח, והכלי השני מורה על אופק מקום תכינתנו בלב הים, ועל ידי תחבולה זו ידעתי מדי יום ביומו בחצות היום כמה התרחקנו מעיר נויארק וכמה נתקרבנו לעיר ליורפול, וכל מה שירבה ויגדל ההפרש בין שני כלי מורי השעות, ידעתי כי קרובים אנחנו למדינת בריטניא, ר"ל קרבנו הרבה מאד לצד מזרח, עד כי בבואנו לעיר ליורפול היה בכלי השני המירה על אופק תכונתנו חצות היום ממש, ובכלי הראשון היה בערך שלשה שעות וחצי קודם חצות וכו':

וידוע פליאות מעשה טיליגראף אשר כעת יקימוהו גם בים אוקיינוס בין בריטניא ובין אמריקא וברגעים אחדים ידעו בקצה חוט הברזל אשר שם באמריקא מה שלוחשים לו בקצרה פה במדינת בריטניא וכן בהיפך ואז ימצא ע"פ המציאות והאמת שיודיעו דבר בעיר ליורפול בדרך משל בחצות היום, ויודיעו שם באמריקא הדבר ההוא בשחרית יום ההוא, כמעט שלשה שעות קודם חצות היום ויודעי העתידות טרם הם מדברים בליורפול ישמעו וידעו באמריקא בחשבון עת ושעות היום והדבר מסיבה הנזכרת עכ"ל. כל הדברים האלה העתקתי אליך השואל כדי שתבין ענין מהלך השמש וזריחתה ושקיעתה בכל יום ויום שמוכרת להיות שינוי בכל זה כפי המקומות שאין המקומות שוים ומתוך הדברים האלה תבין מה היא הסיבה של השינוי ודברתי אליך והודעתיך על דבר שלא שאלה:

ברם על השאלה ששאלת בנוסח שתקנו אנשי כנה"ג ביוצר דשבת במאמר הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח, ובוקע חלוני רקיע וכו'. שנראה לך אין דברים אלו מכוונים לדברי בעלי התכונה שבזה"ז. דע כי החכם בעל ספר הברית במאמר ד' פרק יו"ד כתב, שדברים אלו לפי פשוטן הם מסודרים בלשון בני אדם כפי בינה לבב העם שחושבים כי בעד חלונים יבואו השמש והירח להאיר על הארץ ולדרים עליה, שהשמש קרע לו חלוני שקופים אטומים אשר ברקיע, ובא להיות מתחת לרקיע כדי להאיר ביום, וכן הלבנה בלילה, אבל באמת אין הדברים האלה מיוסדים לפי פשוטן הנז'. אלא הם נאמנו מאד על פי הסוד בסתר עליון בשמים ממעל גבוה מעל גבוה של גלגל חמה הגשמי, כי שם באמת יש חלונות למהלך השמש הרוחני בעד החלונים הרוחניים וכו'. והנה בודאי מ"ש שבדברים אלו יש סוד, ובעד שמש וירח הרוחניים הם מדברים זה אמת ויציב אך מ"ש שיסדו פשוטן של דברים לפי דעת המון העם שאינו אמת לא שמיע לי, כלומר לא סבירה לי:

אמנם בספר יבקש רצון ביאור על מדרש שוחר טוב בדף ע"ט. יישב פשוטן של דברים ג"כ לנכון וז"ל הקדמה הראשונה הוצאתיה מהירושלמי ופרקי ר"א, שדעת רז"ל הוא שבתוך עובי הרקיע שמהלכו ת"ק שנה נתונים בתוכו חמה ולבנה ומזלות זו למעלה מזו גבוה מעל גבוה, ואע"פ שהם בתוך עובי הרקיע מ"מ נתראים ע"י חלונות שהם בעצם השמים, ואם היו הכוכבים קבועים ברקיע כמסמורות נטועים, אז היה בכל עתותי השנה היום והלילה שוים, כי גלגל הרקיע מסבב תמיד ממזרח למערב מן הקצה אל הקצה במשך כ"ד שעות פחות חלק ט"ו מן השעה בקירוב, אכן לאשר של הכוכבים בעצמם יש לו לכל אחד לפי גבהו מן הארץ דרך ושביל בתוך עובי הרקיע אשר בו מסבב בלכתו מחלון לחלון ברקיע ממזרח למערב הפך תנועת הרקיע, נמצא אחר שגמר גלגל הרקיע את הקיפו הלך לו החמה מהלך מה לצד מזרח, על כן יתראה השמש עוד על הארץ ערך חלק ט"ו מן השעה עד שיסובבו הגלגל תחת האופק, ונמצא משקיעת החמה היום עד שקיעתה למחר כ"ד שעות שלימות, וגם עי"ז ישתנה אריכות הימים והלילות מיום ליום כמבואר בחבורי הנז"ל מפי ספרים וסופרים:

ועפ"ז יובן מה שיסדו לנו רז"ל ביוצר של שבת, האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כולו וליושביו שברא במדת הרחמים, דה"פ שהקב"ה פותח בכל יום הדלתות שבין חלונות הרקיע ודלתות השערים הללו נפתחים למזרחו של עולם כדי שתלך החמה מהלכה הרצונית, ובוקע חלוני רקיע בכדי להאיר שם על פני תבל ומוציא חמה בכל יום ממקום שהיתה בו ולבנה ממכון שבתה, ועי"ז הוא מאיר את העולם וליושביו שברא במידת רחמים, שאם היתה החמה תמיד בחלון אחד, אז היה תמיד באמצע העולם חום גדול שורפת ומייבשת כל צמח האדמה וכל הברואים לא היו סובלים את תוקף החום, ובמדינות הנוטים לצפון ולדרום היה תמיד תוקף הקור אשר לא יוכלו הברואים לשאת, על כן ברחמי הבורא ב"ה על בריותיו מוציא בכל יום החמה ממקומה שהיה ביום אתמול, ולבנה ממכון שבתה, ועי"כ תבא החמה לפעמים לצד צפון, ופעמים לצד דרום, ונעשה האויר ממוזג בין קור לחום לפי העת והזמן והצורך, הרי שמאיר לעולם כולו וליושביו שברא במדת רחמים, עכ"ל:

ועוד שם בדף פ' כתב וז"ל, ונוטלין זה מזה מכנה החלונות שביארנו בשם פינוסין, והוא מלשון פנס, על שם שהחמה הנתונה בחלון דומה לנר הנתון בפנס ונושאין אותו ללכת להאיר בלילה, כמו כן החמה נתונה בפנס והרקיע מוליך אותה להאיר על הארץ, והנה אם היתה החמה נתונה תמיד בפנס אחד אז היו כל הימים וכל הלילות שוים, אבל להיותה מהלכת בפינוסין הרבה, ובכל יום יוצאת מפנס זה ונכנסת לפנס אחר, והפנוסין נתונין בין צפון לדרום עי"ז הימים לוין זה מזה ופורעין זה לזה עכ"ל ע"ש. והנה לפי דבריו מתיישב פשוטן של דברים הנז' שתקנו ביוצר שבת היטב, אך ודאי יש בדברי אלו סוד כמוס, וכמ"ש בס"ד, ואין צורך להאריך יותר בזה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אמן כן יהי רצון:

כתב רבינו ז"ל בשער הכוונות דף י"ח ע"ד כשמתחיל בברכה של יוצר אור ימשמש בתש"י כי התש"י הוא בעולם הבריאה בסוד המעשה והוא כנגד תפלת יוצר שהיא בבריאה בסוד הדיבור כמבואר לעיל. והנה נתבאר לעיל כי מן יוצר אור עד העמידה הוא בבריאה ושם נכללים היצירה והעשיה וכו':

והנה לידע כי שבעה היכלות הם בבריאה וזה סדרם היכל לבנת הספיר הוא ביסוד דבריאה, כי היסוד והעטרה שבו נקראים לבנת הספיר דהיינו לבנת עטרה והספיר יסוד. ולמעלה ממנו הוא היכל עצם השמים בהוד. והיכל נוגה בנצח. והיכל זכות בגבורה. והיכל אהבה בחסד. והיכל רצון בתפארת. והיכל ת"ת בשלשה ראשונות:

וכבר נתבאר סדרן בזוהר פ' פקודי איך מסודרים בתפלת יוצר אור והוא כי בתחלת ברכת יוצר אור עד אל ברוך גדול דעה הוא היכל לבנת הספיר. ולכך נאמר בו העושה שלום ובורא את הכל כנגד היסוד הנקרא שלום ונקרא הכל, ומשם עד לאל ברוך נעימות יתנו הוא היכל עצם השמים. ומשם עד המחדש בטובו וכו' הוא היכל נוגה. ומשם עד אהבת עולם הוא היכל הזכות. ומשם עד אמת ויציב הוא היכל אהבה. ומשם עד העמידה הוא היכל הרצון. ואדני שפת תפתח הוא היכל ת"ת:

פרק ב

עוד כתב בשער הכוונות שם יוצר אור ובורא חושך נודע הוא כי אור דכורא וחשך נוקבא ולכן ביצירה שהוא דכורא כתיב אור ובבריאה שהוא נוקבא כתיב חשך ואע"פ שהבריאה למעלה מן היצירה וכו':

ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כך צ"ל ובטובו בבי"ת ולא יאמר וטובו מחדש. והענין הוא כי המאציל העליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י טובו שהוא החסד כמש"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. וזהו ובטובו כי ע"י החסד הנקרא טוב מחדש בסוד חדשים לבקרים שהחסד מתעורר בבוקר ומחדש:

וכשתאמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית תכוין אל מ"ש בזוהר תזריע דף מ"א ע"ב כולם בחכמה עשית בבינה וכו' ונודע הוא כי החכמה אומר והבינה עושה מאמרו כמ"ש בזוהר בראשית בל"ב אלהים דמעשה בראשית כי ל"ב נתיבות דאבא אומרים ול"ב אלהים דאימא עושים. וזהו ויאמר אלהים ויעש אלהים. נמצא כי כל הדברים וכל הפעולות כולם נמשכים מן החכמה אמנם הם נעשים ע"י הבינה שמלבשת את החכמה. ותכוין אל מ"ש בזוהר בפ' פקודי ברכה זו שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה ועליהם הוא אומר מלאה הארץ קניניך. ומ"ש המלך המרומ' וכו' נתבאר בפ' פקודי כי הוא שם יאהדונה"י וביאורו הוא כי נתבאר שההיכל הזה הוא ביסוד הבריאה עכ"ל ע"ש:

פרק ג

אע"פ שכתבנו לעיל לשון רז"ל בשער הכוונות שכתוב כשיתחיל ברכה זו תמשמש התש"י דמשמע שתכף ומיד יניח על תש"י כשאומר בא"י וכו' הנה צריך להזהר שלא יסיר ידו מעל התש"י אלא עד שיאמר ובורא חשך משום דנתבאר לעיל בשם רז"ל דהכוונה של בורא חשך הוא על הבריאה שנקראת חשך וכנז"ל:

פרק ד

כתב רז"ל בשער הכוונות דף ל"ט ע"ג בדרוש ד' ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות לעולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע. ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדושה זו נאמרת באל ברוך גדול דעה. ונודע כי תיקון ברכה הוא בהיכל הזה כנז' בפ' פקידי. ואנו ממשיכים לה הארה ושפע רב וקדושה משלשה עולמות דבריאה שהם חב"ד ששם הוא סוד הקדושה כנז"ל. וזה ביאור קק"ק. והיינו קדוש הוא בחכמה. וברכה של ברוך כבוד ה' ממקומו בבינה. ומלכות שהוא ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון בדעת:

ונבאר עניינם כי הנה קדוש נתבאר בזוה"ק שהוא מלשון קדש וא"ו שבתחלה עולה אות וא"ו שהוא התפארת בחכמה הנקרא קדש ונעשה קדוש. ואח"כ קדש העליון מתפשט עד התפארת הנקרא וא"ו ונעשה קדוש. ואח"כ מתפשט גם עד היסוד שבו ונעשה קדוש ג':

והנה בקדוש הג' שהוא ביסוד אנחנו מחברים עמו את הנצח והוד וזהו ה' צבאות והיינו ה' ביסוד וצבאות בנצח והוד, ומשם (עפפשט) [מתפשט] עד המלכות וזהו מלא כל הארן כבודו שהוא כבוד וא"ו:

ואח"כ אנו ממשיכים לה בחינת ברכה מבינה דבריאה וזהו ברוך כבוד ה' היא בינה כבוד עלאה. ממקומו שהיא המלכות וכו'. ואח"כ אנחנו ממשיכים לה מן הדעת וזהו ימלוך ה' לעולם וכו'

אמנם קדושת תפלת העמידה היא במלכות דעולם האצילות שאנחנו מעלים אותה עם התפארת בהוד דאצילות וכו' ואין הפרש בין ב' קדושות אלו אלא שקדושת יוצר היא להקדים את המלכות דבריאה וקדושה אשר מעומד היא במלכות דאצילות:

[א"ה הנה כל אדם יוכל לכוין זה בקיצור כמו הלשון אשר כתוב בספר פרי עץ חיים פרק ב' דף ט"ל ע"א וז"ל תכוין קדוש הא' הוא התפארת שעולה לקבל הארה מהחכמה. וקדוש ב' בתפארת החוזר עם ההארה למקומו. וקרוש ג' להמשיך הארה שירדה עם התפארת להורידה עד נה"י דידיה וז"ס ה' צבאות שהיא ה' יסוד וצבאות נצח והוד, ואח"כ ממלאים לארץ העליונה דמלכות משפע זה הנקרא כבודו וזהו שאומרים כבודו שהוא כבוד וא"ו. ואח"כ קדושת העמידה והוא עד"ז ממש רק שתכוין שהיא באצילות עכ"ל. וזה הלשון ירשום האדם אצלו בסדור כדי שירגיל לכון בו]:

אבל בקדושת ובא לציון ה"ס ירידה המלכות דאצילות בהיכל קה"ק דבריאה כנודע כי שם מקומה תמיד ולכן אנו צריכין להמשיך לה שפע קדושה וברכה. ולכן אנחנו חוזרין לומר קדושת קק"ק וכו' וברוך וכו' ותשאני רוח וכו' וימלוך וכו' ע"ד הנזכר לעיל בקדושת יוצר ממש. ולכן תבין למה קדושת ובא לציון היא בלשון הקודש ובלשון תרגום, כי להיות ענין זה למטה בבריאה לכן אחר שאמרנו קדושה בלשון הקודש אנו חוזרים לאומרה בלשון תרגום להעלים ולהסתיר ולכסות קדושת לשון הקודש תוך לשון תרגום ונעשה מכסה עליו. והוא נעלם ומסתתר בתוכו. ולפ' שקדושת ובא לציון היא דרך ירידה כי יורדת המלכות דאצילות אל הבריאה כנז' לכן אנו אומרים ומקבלין דין מן דין וכו' כי מקבלין השפע זמ"ז דרך קבלה וירידה ממש:

אמנם יש הפרש בין ג' קדושות האלי. כי הנה בקדושת יוצר לא נאמר בה ימלוך כלל ובקדושה דמעומד נאמר בה ימלוך ה' לעולם וכו'. ובקדושת ובא לציון נאמר בה ה ימלוך לעולם ועד. וצריך לדעת ענין שלושה שינויים אלו והענין הוא בקדושת יוצר כונתינו היא להעלות את המלכות דאצילות עד למעלה באצילות מדרגה אחר מדרגה כנז"ל. ולכן אין אומרים בקדושה ההיא ימלוך וכו' כי פסוק זה הוא כנגד התפארת ואין רצונינו להורידו למטה אצלה ואדרבה רצונינו להעלות אותה. אבל בעמידה שכבר היא אצלו למעלה אנו אומרים אותו. וז"ס ר"ת אלהיך ציון לדור ודור שהוא אצלו:

ואמנם בקדושת ובא לציון אשר היא יורדת למטה במקומה כמנהגה ולכן אנו מורידים עמה גם את התפארת. וכיון שעתה הוא מקדים לירד אצלה להיות עמה שם לכן אנו אומרין ה' ימלוך שמקדמין שם דהוי"ה שהיא בזכר אל המלכות הנרמזת במלת ימלוך ולא כקדושת העמידה שמקדמין ימלוך לשם ההוי"ה שאומרים ימלוך ה' וכו' לא אומרים ה' ימלוך לעולם ועד עכ"ל:

פרק ה

כתב בספר פרי עץ חיים פרק ב' דף ט"ל ע"א צ"ל והאופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים. כי האופים הם בעשיה והחיות ביצירה והם מתנשאים ועולין למעלה לעומת השרפים שבבריאה, וכולם לעומת ז"א ונוקביה יאמרו ברוך כבוד ה' ממקומו עכ"ל וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכונות בנוסח התפלה ד' נ"א ע"ב שצ"ל והאופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחין ואומרים וכו' וסיים שם וכן הוא נוסח האשכנזים מ"ש:

פרק ו

כתוב בזוה"ק פרשת תרומה דף קל"ב ע"ב וז"ל קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עלאי לאו איהי ביחיד והא אוקימנא כל קדושה דאיהי בלשון הקודש יחיד אסיר ליה למימר. תרגום לעולם ביחיד ולא בסגאין (פירוש בציבור) ויחיד איהו תיקונא דיליה ודאי ולא סגיאין וסימן לרזא דא שנים מקרא ואחד תרגום. שנים לישנא דסגיאין איהו דודאי קדושה דלשון הקודש אסור איהו ביחיד. קדושת תרגום אסור איהו בסגאין אלא ביחיד לעולם. אחד תרגום תנינן ולא תרין ולא יתיר. תרגום אתיא למיעוטא והכי אצטריך. לשון הקודש אתייא לרבוייא והכי אצטריך דמעלין בקודש ולא מורידין ובתרגום מורידין ולא מעלין. אחד תנינן ולא יתיר ולא מעלין כלל, קדושה דא קדושתא דאתקדשת שכינתא וכל אינון רתיכין דילה לאתתקנא לגבי מלכא עילאה, ובגין דאיהי קדושת עלמא תתאה איהי מיושב ולא בעמידה:

קדושה אחרא דאהדורי צלותא איהי קדושתא דעלמא עלאה. ובגין כך איהי בעמידה בגין לאמשכא לה לתתא. וכל מלוי דעלמא עלאה איהו בעמידה ולא מיושב. ובכל הני קדושתן ישראל מתקדשי בהו לתתא. וע"ד ישראל מתקדשי בקדושתא דרתיכא תתאה מיושב, ובקדושתא דרתיכא עלאה מעומד:

קדושתה אחרא איהי תוספת קדושה בגיני כך איהי לבתר צלותא. ובגין דכל חד וחד בעי לאמשכא עליה מההוא תוספת אתתקן לכל יחיד ויחיד קדושת תרגום. ואי תימא הא אית בה קדושת לשון הקודש. ההוא לצבור לאתקדשא כולהו בכלל בההוא תוספת קדושה ובגין דיחיד לית ליה רשו לאומרה בלשון הקודש ולאתקדשא יחידאי. אתקינו ליה בלשון תרגום ואיהו ביחיד לאתקדשא כל חד וחד בההוא תוספת לאמשכא עליה קדושה יתיר עכ"ל:

וכתב בספר אור החמה בביאור דברי הזוהר הנז' בשם הרמ"ק ז"ל על מ"ש קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עלאי לאו איהו ביחיד והא אוקימנא כל קדושה דאיהי בלשון הקודם יחיד אסיר ליה למימר. פירוש קדושה דא היינו קדושה מיושבת אינו מותר ליחיד לאומרה והטעם דרשב"י סבר שקדושה זו אינה סיפור דברים בעלמא אלא הוא פועל שאנחנו מקדשים אגב סיפור מעשה קדושת השרפים ואסור ליחיד לומר אותה דעיקרה בעשרה כי הקדש היא החכמה והיא סוד שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א רוחבו עשרה ועיקרו בלשון הקודש דהיינו קדושה ובלשון אחר אינה קדושה וכו' ע"ש:

ונראה ברור דלא אסר הזוהר ליחיד לומר קדושה זו דמיושב שהיא קדושת יוצר אלא דוקא אם אומר אותה בלא טעמים וכמו שאומרים אותה בחזרת העמידה בלא טעמים דדמי למלאכים שאומרים אותה בלא טעמים אבל אם היחיד אומר אותה בניגון פסוקי הנביאים ובטעמים לית לן בה כיון דלא דמי לקדושת המלאכים שאומרים בלא טעמים, ועל קדושה של ובא לציון נכתוב לקמן בעזה"ו בפרשת כי תשא:

פרק ז

כתב מרן ז"ל בסי' נ"ט יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים. וי"א שהיחיד מדלגה ואינה נאמרה אלא בציבור ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה, וכתב מור"ם ז"ל וכבר פשט המנהג כסברה ראשנה ויחיד אומר אותה. וכשעונין קדושה זו אומרים אותה בקול רם ע"כ. וכתבתי בסה"ק בן איש חי בפרשה זו שהמנהג פה עירינו להמתין להחזן עד שיגיע לקדושה זו שאומר ואומרים ביראה בקו"ר ואז כל הציבור אומרים עמו קק"ק יכו' וכל זה הוא בציבור:

אמנם ביחיד בין שהוא מתפלל בבית הכנסת ונתאחר בתפלה שלא היה יכול לומר קדושה זו עם הציבור, בין אם מתפלל ביחיד בביתו אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שפסק שהיחיד אומרה בניגון וטעמים ואע"ג דרבים נמשכו אחר דברי מור"ם הנז' שכתב פשט המנהג כסברה ראשונה שהיחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים, עכ"ז כיון דיש תקנה יפה לאומרה בניגון וטעמים שדרך זה נכון לכ"ע ודאי כן צריך לעשות:

והנה בדברי רבינו האר"י ז"ל לא פירש על היחיד כלום, אך בדברי הזוהר פרשת תרומה שהעתקתי לעיל מפורש שאין רשות ליחיד לומר קדושה זו בלשון הקודש, ונמצא דלית ליה האי סברה דסיפור דברים היא ומוכרח לומר לפ"ד הזוהר אין תקנה ליחיד לומר קדושה דיוצר בלשון הקודש אא"כ אומר אותה בניגון וטעמים ודמי לי"ג מידות של ויעבור דאין רשות ליחיד לאומרה וקי"ל דאם אומר אותם היחיד בטעמים כקורא בתורה לית לן בה, וה"ה כאן בקדושה דיוצר אומרה היחיד ביגון וטעמים ולא נשאר עוד חשש בזה:

ומ"ש הרב פר"ח ז"ל אם איחר לבא כיון דאיכא ציבור אומרה לכ"ע בלא טעמים אין לסמוך על זה וכבר פליג עליה הרב מאמר מרדכי ז"ל בזה ועיין מנחת אהרן כלל י"ג סוף אות ה' שכתב ע"ד הרב מאמר מרדכי ז"ל הדין דין אמת וכו' ע"ש:

ועוד דבלא"ה לפ"ד רבינו האר"י ז"ל כל פסוק הנזכר בתוך נוסח התפלה צריך לאומרו בטעמים שלו ובזה הטיבו המדפיסים בעה"ק ירושלם שהדפיסו המחזורים של כל השנה שנקראים בשם חוקת עולם שהדפיסו הפסוקים כולם בטעמים שלהם וגם ציינו בגליון על מקומם כדי לאומרם בניגון שלהם:

פרק ח

כתב רז"ל בשער הכוונות דף י"ט ע"א בברכת אהבת עולם וז"ל אין ראוי לומר אהבה רבה לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות ועתה אנחנו בהיכלות הבריאה, ולכן צ"ל אהבת עולם שהיא אהבה זוטא של המלכות הנקראת עולם אשר היא עדיין למטה בעולם הבריאה. והנה נתבאר לעיל כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד שבבריאה עכ"ל. ואחר האמת אשר יצא מפום ממלל רברבן אריא דבי עלאי זלה"ה יחדלון הקולות של הרבנים הפשטנים אשר זה אומר ככה וזה אומר ככה בדבר זה בשחרית וערבית, כי באמת גם בערבית מפורש בשער הכוונות לומר אהבת עולם:

פרק ט

במהר והבא עלינו ברכה ושלום כתב רז"ל בשער הכוונות שם, בהגיעך אל מקום הזה תשים שני צדדי הטלית על כתפיך כדרך שנוהגין קצת בני אדם והוא סוד ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם. והוא מ"ש בביאור סוד הציצית לעיל שבתחלה אין המלכות לוקחת אלא רק שני הציציות שמצד פנים, ועתה צריך שיאירו בה כל הד' ציציות. ובפרט מי שהוא משרש קין והבל הם צריכים יותר אל הכוונה זו ולשים הציציות על כתפיהם, כיון שקין והבל הם בחינת שני הכתפים כמבואר במקומו, ולכן מי שהוא משרשן ראוי לו לכווין בזה יותר משאר בני אדם. ובאומרך מארבע כנפות כל הארץ תכוין כי בחינת ד' כנפות הציציות של המלכות הנקראת ארץ לקבצם יחד בהיותם מפוזרים כדי שיאירו ארבעתם יחד במלכות. ולכן צריך שתעלה שני צדדי הטלית ותשימם על שני כתפיך:

[א"ה בשער הכוונות דפוס ירושלים תוב"ב שנת בסת"ר נדפס בסופו הגהות מהרב החסיד היר"א זלה"ה וכתב על זה וז"ל נ"ב יר"א בספר הכוונות ישן מקשה וז"ל וצ"ע כי הלא דבריו סותרין דלעיל והתירם מכתפיתיך שיפלו למטה וכאן אמר תשים הכנפות על כתפותיך. וצ"ל שזה התיקון לשים על הכתיפות היה להרח"ו ז"ל דוקא שהיה משורש קין שכ"כ בס' עץ חיים וז"ל מי שהוא מבחינת קין יעלה הציציות על הכתפיים. אבל מי שהוא משורש הבל יפרידם מעל זריעותיו בסוד כנפיהם פרודות וכו'. ואני חיים הייתי נוהג לעולם להעלותם למעלה לפי שאני משרש קין עכ"ל וק"ל. והנה בזה תבין מ"ש בפנים החילוק. וכדי לידע האדם מאיזה שורש הוא אעתיק פה לשון א' של הרב וז"ל, מי שהוא משרש קין הוא מפחד תמיד מהמים שהמים מכבין האש, גם ירא מאד מהמזיקים שזרע קין הם מזיקים בארקא כנז' בזוה"ק. גם הוא בעל מלאכה ובעל ציורים כענין יובל ותובל קין בני קין ששרשו בדברי ציורים כי האש כולו ציור. אך מי שהוא משרש הבל אינו כ"כ בעל מלאכה אך דברן ודרשן בסוד הבל פה, ומי כהוא מקין אינו בדיבור כ"כ כמו במלאכה. גם מי שהוא מקין הוא חזק ובעל כח בסוד הגבורות, ומי שהוא מהבל שה"ס החסדים הוא דל ודק וחלש ודוגמתו הכסף והזהב זה דק וזה חזק ועיין בספר הגלגולים סימנים אחרים ע"כ]. ודע דמ"ש הרב היר"א ז"ל מספר הכוונות ישן הודפס בס' פרי עץ חיים דפוס דובראוונא דף ט"ל ע"ש:

ואחר כך תקבץ הארבע ציציות בידך השמאלית לפי שהמלכות בשמאלא אתחדת ושרשה משם ותניח ידך השמאלית בהיותך אוחז בד' הציציות כנגד הלב שהוא בשמאל כי משם מקבלת המלכות תדיר. ותעשה כך עד שתאמר ודבריו חיים וקיימים ונאמנים וכו' אחר אמת ויציב כמשי"ת שם:

פרק י

באומרך ובנו בחרת מכל עם ולשון כתב רז"ל בשער הכוונות דף י"ט ע"ב וז"ל, דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב ואלו הם, הא' זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה וכמש"ה יום אשר עמדת וכו' בחורב וכו' וכתיב בתריה פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' והיא א' מרמ"ח מ"ע להרמב"ן ז"ל, זכירה ב' זכור את אשר עשה לך עמלק והיא מצוה שנית, וזכירה ג' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים והיא מ"ע שלישית, וזכירה ד' זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והיא מ"ע רביעית:

והנה ד' מ"ע של ארבעה זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה, והם זכירת יציאת מצרים כנגד חג המצות שבו יצאו ישראל ממצרים ומתן תורה כנגד חג השבועית שבו ניתנה התורה וזכירת עמלק כנגד חג הסוכות כמ"ש שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך אותם שלא היו ענני כבוד מקבלים אותם וענני כבוד כנגד הסוכות, וזכירת מרים שדברה על משה רע”ה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה שאז כל המקטרגין ודילטורין מתעוררין, וכבר ידעת כי מרים ה"ס הדינים המרים והקשים והיא בגי' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר ועם כולל חמש אותיות כפילות הם, ר"ץ כמנין מרים ואמנם יוה"כ נקרא שבתון ואינו בכלל המועדים כי אין בין שבת ויוה"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה, נמצא יוה"כ הוא בכלל השבת ואינו בכלל המועדים, וחנוכה ופורים, הם מדרבנן ואינו אלא רק המועדים הנז':

והנה שלשה הזכירות אנו מזכירים עתה כאן וזכירת יצ"מ נזכור אותה בסוף פ' ציצית בפסוק אני ה' אלהיכם, וזה סדרן מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך ובנו בחרת מכל עם וכו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה, כי ע"י התורה קרבנו לשמו הגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך וזהו וקרבתלו מלכנו. וזכירת עמלק נרמוז אותה במלת לשמך הגדול כנודע כי בעבור עמלק אין השם שלם ואין הכסא שלם ואנחנו מתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו יתברך גדול, וזכירת מרים נרמוז אותה במלת להודות לך פירוש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא יתברך נודה אותו בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשה"ר ח"ו ונזכיר לשה"ר של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא. וזכירת יצ"מ תתבאר במקומה בעז"ה:

פרק יא

החזן כשכופל ה' אלהיכם אמת יאמר ויציב וכו' וכן בערבית יאמר ואמונה וכו' ולא יאמר אמת ויציב או אמת ואמונה דהאומר אמת אמת בלי הפסק תיבות בנתיים כאלו אומר שמע שמע דמשתקין אותו, וכן הציבור ג"כ יתחילו לומר ויציב וכו' ואמונה וכו' ולא ואמרו פעם שנית אמת אע"פ שהם שוהין בשתיקה אחר שאמרו ה' אלהיכם אמת עד שהחזן כופל, וכאשר כתבתי בזה בסה"ק רב פעלים חלק ב' סי' ט"ו ושם הבאתי מן ז"ח, אע"ג דיציב משמעותו אמת אין זה כאומר אמת אמת ב"פ דכיון דיציב הוא לשון תרגום לית לן בה:

תוכן העניינים

עוד יוסף חי; הלכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה