עוד יוסף חי; הלכות· רבי יוסף חיים מבגדאד
ויגש
פרק א
ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך. הנה פ' זה עניינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו באל נקמות ה' ע"י נשמות עשרה הרוגי מלוכה כנז' לעיל בפרשה שקדמה, והנה הם בחינת עשרה ניצוצות אשר בעולם העשיה ולפי שעולם העשיה היא סוד המלכות לכן כל העשרה שלהם הם בסוד מלכים, וז"ס ה' מלך ה' מלך שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כבתחלה קודם שנפלו ונתבטלו ממלכותם וכו' וכנז' בשער הכונות דף י"ז ע"ב:
וכתב שם עוד דנקודות הוי"ה הראשונה שהוא ה' מלך הוא סגו"ל באות יו"ד ובאות וא"ו אבל בשני ההו"ן אין צריך נקודות והם נקודות יֶהוֶה מֶלֶך כזה, והוי"ה השנית בשני פתחים תחת היו"ד והוא"ו כזה יַהוַה מַלַך והוי"ה הג' בתיבת ימלוך היא חיר"ק ביו"ד שב"א בה"א חולם בוא"ו וה"א אחרונה בלתי נקוד, ובתיבת לעולם תכוין בה אל מלכות תתאה דעשיה וכו' ע"ש:
וכתב עוד שם וז"ל שני פסוקים אלו של ה' מלך וכו' והיה ה' למלך וכו' צריך לאומרם מעומד, כי היא סוד הי"ס של עולם העשיה הכוללת אריך ואו"א וזו"ן, וכבר ידעת כי בכל תיקון דא"א או דאבא או דאימא צריך לאומרם מעומד, ואף גם זאת אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים ה' מלך צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהציבור אומרים אותו, ואף שהוא בסדר הקרבנות אין צריך להפסיק ולומר עמהם ה' מלך וכו' כי אם רק לקום עמהם:
ודע כי המנהג לדלג שלשה דלוגים א' בה' מלך וא' בה' מלך וא' בה' ימלוך, ובשער הכונות לא נתבאר בדברי רבינו ז"ל שצריך לדלג כאן אך מנהג ישראל תורה הוא, ונראה טעם לשלשה דלוגים אלו ע"ד מ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות בחזרת העמידה דרוש ג' דף ט"ל ע"ג וז"ל, ובזה תבין טעם מ"ש לעיל שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק וכנז' בתנחומא וכנז' בפוסקים בשם פרקי היכלות, והטעם להורות שבאלו התיבות של קק"ק עולים ומדלגים כולם למעלה ממקומם חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת, ורחל הנוקבא בנה"י עכ"ל ע"ש. ועיין עוד בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בדלוגים שעושים בברכת הלבנה שהם כענין העליות ע"ש, וכן הענין כאן שהדלוג מורה על העליות של העשרה ניצוצות דהעשיה הכוללת שלשה הפרצופים שהם א"א ואו"א וזו"ן שמכוונים באמירתנו ה' מלך אריך ה' מלך או"א ה' ימלוך זו"ן וכנז' בשער הכונות ופרי עץ חיים, והדלוג מורה על עלייתם למקום עלייתם וחזרתם למלכותם:
פרק ב
כתב מרן ז"ל בב"י בסי' נו"ן בשם הרב שבולי הלקט ז"ל מה שנהגו לומר ה' מלך בעמידה בזמירות בשבתות וימים טובים הטעם שנמצא בהגדה מלאך א' עומד בשחרית באמצע הרקיע ופותח ואומר ה' מלך וכו' וכל גדודי מעלה עונים אחריו עד שמגיעין לברכו, וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנחנו ראוי לאומרו בעמידה. ומה שאומר אותו פעמים נראה שהוא ממ"ש בתיקונים כשבא לפרש הסודות הנרמזים בשבת זה אמר בג"ד כפל לון תרין זמנין. ויש נוהגין לאומרו ג"פ ואין להם על מה שיסמוכו עכ"ל. וכתב הרב מנחת אהרן ז"ל כלל י"א אות וא"ו מדבריו ז"ל שמעינן טעם שכופלין אותו ב"פ וגם מפני מה הש"ץ אומרו וכל הקהל עונין אחריו כדי להדמות דמיון מה שעושין מה"ש בשמים שמלאך א' פותח וכל גדודי מעלה עונין אחריו עכ"ד והנה הטעם שאומרים אותו מעומד נתפרש ונתבאר דבר זה בדברי רבינו האר"י ז"ל ע"פ הסוד, וטעם זה שאמר הרב כשם שהמלאכים אומרים בעמידה כך ראוי לנו לעשות גם הוא נכון ע"פ הפשט, אך באמת המלאכים בלא"ה אין להם ישיבה למעלה אלא הם עומדין תמיד וכמ"ש רז"ל ע"פ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וכן איתא בגמרא בעובדא דארבעה עלו לפרדס גבי אלישע שראה את מט"ט יושב וכותב זכיות ישראל וכו':
ב מה שאומרים ה' מֶלֶך ה' מָלָך ואין אומרים תחלה מָלָך ואח"כ מֶלֶך לפי סדר היה הוה ויהיה הנה מן הכונות שיש בזה בדברי רבינו האר"י ז"ל מבואר טעם ע"פ הפשט, ובסה"ק מקבצאל כתבתו מה שאומרים ה' מֶלֶך ה' מָלָך ה' ימלוך שהוא ע"ד הוה היה והיה והסדר לפי הזמן צ"ל היה הוה ויהיה היינו טעמא מפני כי אמנתינו במלכותו יתברך שקודם בריאת עולם הזה, והאמנתינו במלכותו אחר עולם הזה היא מתאמתת ומתבררת ומוכחת מנפלאותיו ונוראות מעשים שעושה בעולם הזה אחר שנברא כמו נס שעשה לאברהם אע"ה באור כשדים ובמלחמת ד' מלכים ועשר מכות של מצרים וקי"ס וקריעת הירדן וירידת המן ומלחשת סיחון ועוג ול"א מלכים ומה שעשה במלחמת סיסרא ומלחמת סנחריב והצלת חמ"ו מכבשן האש ודניאל מגוב אריות ותחיית המתים שהחיה ע"י יחזקאל הע"ה, ועוד ועוד נפלאות רבות בכל דור ודור כמה וכמה ולכן אמר נ"נ אחר נס שעשה לחמ"ו ומיני שים טעם די כל עם אומה ולישן די יאמר שלו על אלההון די שדרך מישך ועבד נגו הדמין יתעבד וביתיה נולי ישתוי, כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכול להצלא כדנא:
ונמצא ממה שאנחנו רואין נפלאותיו ונוראותיו עתה שהוא מֶלֶך עתה ואן דומה לו דלית מי שיכול לעשות כזאת הנה אנחנו מכריחים ואומרים כי בודאי הוא אשר היה מלך קודם זמן עולם הזה וגם אנחנו מכריחים ואומרים שהוא אשר ימלוך לעתיד אחר עולם הזה ואין זולתו והוא הדבר אשר דבר דוד הע"ה בקדשו כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת, הנה מזה אנחנו מודים כי אתה ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ בעבר ועתיד, ולכן מן השמים שמו בפיו של נ"נ שבח זה לומר אתוהי כמה רברבין ותמוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר, והכונה מדחזינן עתה בהוה דאתוהי רברבין ותמוהי תקיפין אנחנו מכריחים ומחליטים באמונתינו ודעתינו על העבר דמלכותיה מלכות עלם כלומר קודם כמו מעולם שברתי עוליך וגם על העת"ל אנחנו מאמינים כי שלטניה עם דר ודר שנמשכה שליטתו לדורות הבאים העתידים להיות:
ודע כשאומרים הציבור ה' ימלוך לא ילך לצאת חוץ כי הוא נראה כפורק עול מלכות ח"ו וכ"כ הרב החסיד מהר"א מאני ז"ל בשיח יצחק:
פרק ג
כשאומר למנצח מזמור שיר המצוייר בצורת המנורה על קלף או על נייר יזקוף את הציור של המנורה שמסתכל בו כדי שיהיה הציור זקוף לפניו כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל, ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו:
גם יזהר לכוין במזמור הנז' בשם פ'א'י' בר"ת יאר פניו אתנו ובשם ס'א'ל' בר"ת אתנו סלה לדעת, גם יכוין בס"ת ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו שעולה מספר עין טובה:
ונודע כי בשבת ויו"ט אומרים במקום למנצח בנגינות הנז' מזמור השמים כבוד אל ויש סוד גדול לאומרו בימים אלו, והמקובלים נוהגים לאומרו גם בחוה"מ וכך אני נוהג, אך כדי שלא לפרוש מן הציבור אני אומר עמהם מזמור למנצח בנגינות ג"כ. וכתבו המקובלים סגולה נפלאה במזמור זה שיש בו ששה פסוקים שכל פסוק חמשה תיבות ותיבה השנית היא שם הוי"ה, והם מן פסוק תורת ה' תמימה עד פסוק משפטי ה' אמת ועד בכלל, וטוב שהאדם כשיאמר תורת ה' תמימה ימנה את התיבות של הפסוק באצבעותיו בשכיבה, ורק כשמגיע לשם הוי"ה מנה באצבעו בזקיפה כי שם הוי"ה שבכל פסוק מפסיקים הנז' היא מכוון כנגד אצבע הסמוך לנודל שנקרא בשם אצבע בסתם, ולכן כנגד אמירת השם יזקוף האצבע שלו על של ה' זוקף כפופים, ויכוין שע"י קדושת פסוקים אלו יכנעו האויבים שלו התחתונים והעליונים ויתגבר עליהם. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש דוד הע"ה המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה:
פרק ד
מזמור לדוד בשנותו את טעמו שמוסיפין בשבת ויו"ט הוא ע"ס אלפ”א בית”א ולא נאמר בו פסוק באות וא"ו והטעם כי מזמור זה חדשו דוד הע"ה כשברח מאכיש שרצה להרגו ומעשה זו היתה ביום שבת ועל כן אע"פ שפשט הדברים משמע בריחתו מאבימלך שהוא אכיש מלך גת, רמז בו ענין השבת שהאדם משנה טעמו מימי החול ולז"א בשנותו האדם את טעמו וריחו מלפני אבי מלך שבשמים הוא מלך העולם שנשתנה טעמו של אדם בו מימי החול ואז ויגרשהו לס"מ וילך, ונמצא שבח זה מתוקן לשבת וכאשר מפורש בס' פרי עץ חיים דף ק"א ע"א ע"ש ולכן לא עשה בו דוד הע"ה פסוק על אות וא"ו לרמוז שמזמור זה שייך ליום שבת דוקא ולא שייך לוא"ו ימי החול, ואעפ"כ כפל בסוף המזמור לאות פ"ה בפסוק פודה ה' נפש עבדיו וכו' כי עבדא למאריה שהוא דוד עבד ה' נפדה באמירת מזמור זה. ובזה נשלמו במזמור כ"ב פסוקים כנגד כ"ב אותיות דאלפ"א בית"א ועיין מ"ש בסה"ק רב פעלים:
פרק ה
בענין ברוך שאמר כתב רז"ל בשער הכונות דף י"ז ע"ג וז"ל בהגיעך אל ברוך שאמר תקום מעומד כמשי"ת, וגם תאחוז בידך הימנית שני הציציות של הטלית אותם שהם כנגד פניך ותכוין כי ברכת ברוך שאמר היא בעולם היצירה בבחינת הדיבור בערך חלק המעשה שהוא הציצית שגם הוא ביצירה כמבואר לעיל. וזה כונתו הנה נתבאר לעיל כי מן ב"ש עד יוצר אור הוא בעולם היצירה, אמנם כבר הודעתיך כי בכל עולם מארבע עולמות אבי"ע יש בו א"א (כתר) דאו"א (חו"ב) וזו"ן (תפארת ומלכות) והנה ענין ברכת ב"ש לבדה עד בא"י מלך מהולל בתשבחות הוא בא"א דאיהו רישא. ולכן יש בה י"ג ברוכים כנגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א:
והנה שלשה ברוכים הראשנים הם בח"ב כסדרן, ושאר הברוכים לא זכרם הרב. ולהיותם בא"א לכן צריך לקום מעומד ולברך ברכה זו להיותה ברישא דא"א. ואמנם גם הוא כולל שרשי זו"ן דנפק מן א"א וביה תליין כנז' באד"ז. ולכן הברכה הזו יש בה פ"ז תיבות. וטעם פ"ז תיבות אלו הוא כנגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א דיצירה וכנגד תשעה תיקוני דיקנא דז"א אשר אלו הם סוד שם כ"ב אתוואן כנז' בענין ברכת כהנים. וכנגד שם אדנ"י העולה ס"ה. ונמצא כי הנה שני שמות שהם כ"ב וס"ה עולים פ"ז שבהם נכללים א"א וזו"ן. אמנם הכל הוא בחינת א"א כי משם נפקו זו"ן (שהם תפארת ומלכות) וז"ס ראשו כתם פז:
והנה שלשה שמות יש אל התפארת ושלשה אל המלכות לפי שהתפארת והמלכות נקראים שמש וירח בעולם הבריאה ונקראים חמה ולבנה בעולם היצירה, ונקראים חרס וסהר בעולם העשיה. והנה עתה אשר אנו בעולם היצירה אשר המלכות שלה נקראה לבנה שהיא בגי' פ"ז אנחנו אומרים פ"ז תיבות אלו. ונמצא כי המלכות שביצירה כוללת אלו הפ"ז תיבות ולכן נקראת לבנה שהיא גי' פ"ז:
פרק ו
מזמור לתודה כתב מרן ז"ל בסי' נ"א סעיף ט' ראוי לאומרו בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה ע"כ. והא דאומרים אותו סמוך לברוך שאמר קודם פסוקים של יהי כבוד יתבאר מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף י"ז מ"ד וז"ל מזמור לתודה הוא בבחינת או"א (שהם חו"ב) שבעולם היצירא, והטעם הוא כי אמת שכל הקרבנות הם למטה בעולם העשיה לתקן ולזכך קטרוג הקליפה שבעשיה. אבל קרבן תודה על כולם כי הוא ביצירה ועולה עד או"א דיצירה. וזהו טעם אומרם ז"ל שלעת"ל כל הקרבנות יהיו בטלים חוץ מקרבן תודה וכו' ע"ש:
ובזה מובן הטעם שסמכו אותה לברוך שאמר יען כי ברכת ב"ש היא בעולם היצירה וכמ"ש לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל וקרבן זה של תודה הוא ג"כ בעולם היצירה ולכן תיקנו אחר מזמור זה פסוקים של יהי כבוד וכו' שהם ביצירה וכנז' בשער הכונות שבאלו הי"ח פסוקים יש בהם י"ח אזכרות וה"ס ט"ט של מטטרו"ן שהוא בששה קצוות דיצירה ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ו"ק, וכבר ידעת מ"ש חז"ל בפויק זה דיהי כבוד דשרו של עולם אמרו ושר העולם הוא מטטרו"ן, ובהם ח"י אזכרות הרומזים לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי וז"ס חי חי הוא יודוך וכו' וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין וכו' עכ"ד ובדבריו נתבאר טעם הנז':
ובאמירת מזמור לתודה יש אומרים שצריך לאומרו מעומד ואין הלכה כן אלא רבה יש להקפיד לאומרו מיושב, שאם אומרו מעומד נראה שהוא אומר אותו במקום קרבן תודה ע"ד ונשלמה פרים שפתינו ובאמת הוא לא נתקן לאומרו במקום קרבן שאם היה כן היו מתקנים לאומרו בתפלת העשיה עם הקרבנות, ועוד דמשום ונשלמה פרים שפתינו יצא האדם י"ח באמירת איזהו מקומן בהלכה של התודה ואיל נזיר קדשים קלים וכו'. אמנם נתקן המזמור הזה לאומרו בזמירות שהוא שיר של קרבן תודה שיש לו סוד לאומרו אחר ברוך שאמר מפני ששיר זה הוא ביצירה מפני שקרבן תודה הוא ביצירה ואינו בעשיה כשאר קרבנות, ולכן נתקן השיר שלו לאומרו בתפלת היצירה אחר ב"ש וכמ"ש לעיל בשם רבינו ז"ל בשער הכונות, ואין קורין אותו כדי להעלות לנו כאלו הקרבנו תודה בשיר זה ולכן המקובלים ז"ל אומרים אותו בערב פסח ובערב כפור אע"פ שבזמן המקדש אין מקריבים בהם קרבן תודה והיינו טעמא משום דמזמור זה לא נתקן לאומרו במקום הקרבה לכן ראוי שלא יקראנו מעומד כדי שלא יהיה נראה שאומרו במקום קרבן:
וכן משמע מדברי רבינו ז"ל בשער הכונות בנוסח התפלה שכתב וז"ל, ברוך שאמר צריך לקום לקרותו מעומד ויאמר אותו עד סיום הברכה מלך מהולל בתשבחות, ואח"כ ישב ויאמר מזמור לתודה מיושב עכ"ל. נמצא דקפיד בזה לאומרו מיושב ולא מעומד:
פרק ז
כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות וז"ל ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך, וצריך לומר מרחם על הבריות, בשב"א תחת הבי"ת והרי"ש חירי"ק והיו"ד בחולם וכן נזכר בספר היכלות. גם צ"ל מהולל בפה עמו ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמילת בפה היא בגי' פ"ז שמנין פ"ז תיבות יש בב"ש, גם בתשבחות התי"ו בחירי"ק ולא בשור"ק כמ"ש המדקדקים, והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת עכ"ל:
פרק ח
באומרו פותח את ידיך יכוין לר"ת שם פא"י והוא מספר חיבור הוי"ה אדנ"י יאהדונה"י שבהם ב' יודי"ן וזהו ידיך אל תקרי ידיך אלא יודיך ובין שני היודי"ן יש ששה אתויות מספר וא"ו שצורתו פת"ח שהוא נקוד החכמה, ויכוין ס"ת חת"ך שהיא מספר ב"פ רוח ובמלת ומשביע יכוין שעולה מספר שם חת"ך שהוא מספר ב"פ רוח:
ובאומרו לכל חי רצון יכוין ר"ת רחל והוא מספר ב"פ דמעה, ויכוין להמשיך הארה מרצון העליון מזל העליון להמתיק את רחל ואת שני דמעות הנז'. גם יכוין להמשיך מן רצון העליון הנז' שפע ומזון וברכה רבה לכל העולמות והם סוד מוחין כמ"ש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל:
ואם לא כיון בפסוק פותח את ידיך אפילו במשמעות פשט הכתוב ופירוש המלות צריך לחזור לאומרו. ומשום דלא לתחזי כמודה לשתי רשיות ח"ו אם יאמר הפסוק הזה בזא"ז, ישהה מעט כנגד אמירת הפסוק הזה כפלים ויחזור לאמרו כדי לכון בו. ואם לא הרגיש על חסרון כונתו עד שגמר כל המזמור צריך שיחזור לומר כל המזמור ובשעת הדחק יסמוך על הסוברים דסגי לומר הפסוק הזה לחודיה ואחר העמידה יחזור ויאמר המזמור כולו לצאת י"ח לכ"ע:
והא לך ד' רבינו ז"ל בשער הכונות ס"ת י"ח פסוקים הנז' עולה כתר (הוא תר"ב ועם כולל מספר י"ח עולה כתר) ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין ולזה הס"ת עולה כתר לרמוז כי הוא סוף כל דרגין, וזה הכתר הוא מן כ"ב אתוון ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל להיות כי פוגם בכתר הנז' ח"ו, ולכן תכף יתחיל לומר אשרי יושבי וכו' אשרי העם וכו' תהלה לדוד ארוממך וכו' כי פסוק אשרי רומז בכתר דיצירה כנז' בתיקונים שכל אשרי הוא בכתר. (א"ש לפי שרומז פסוק הזה דאשרי בכתר דיצירה עצמו לכן אינו נקרא הפסק בין י"ח פסוקים הנז' ובין תהלה לדוד אבל איזה פסוק אחר פשיטה דהוי הפסק):
ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות י"א כתבתי דאם בא לאדם עניית דבר שבקדושה פתאום דיענה הקדיש וקדושה וברכו ורק יזהר אחר שיענה יאמר ג' פסוקים אחרונים של יהי כבוד ואז יסמוך כל הפסוקים בלי הפסק ע"כ, ובאתי לבאר כאן דודאי עדיף לחזור לומר כל י"ח פסוקים של יהי כבוד כולם וברור:
עוד כתב רבינו ז"ל שם בשער הכונות פסוק להודיע לבני האדם גבורותיו ר"ת יכוין שהם שם לל"ה וזה הוא אחד מע"ב שמות של ויסע ויבא ויט וגם הוא בגימטריא אדנ"י:
גם בפסוק פותח את ידיך הנה המזמור הזה נתקן לאומרו ג"פ ביום כנודע בסדר התפלה, והם ב"פ בתפלת השחר ופעם אחת במנחה, ונבאר עתה כונה שבזמירות דתפלת השחר הנה ר"ת פותח את ידיך פא"י והוא שם א' מן ע"ב שמות דויסע ויבא ויט, גם סודו הוא חבור שני שמות הוי"ה אדנ"י יאהדונה"י. וכבר ידעת מ"ש בזוהר ובתיקונים בפותח את ידיך אל תקרי ידיך אלא יודיך והם שני יודי"ן של יאהדונה"י ראשונה ואחרונה וביניהם ששה אותיות כמנין ו' וצורת ו' היא נקודת פת"ח וזהו פיתח את ידיך יודי"ך כנז' בהקדמת התיקונים:
גם ס"ת פותח את ידיך חת"ך והוא שם קדוש המכונה בספרי המקובלים שם הפרנסה, גם תכוין כי שם הנז' בחלוף א"ת ב"ש הוא סא"ל, והוא שם אחד מן ע"ב של ויסע ויבא ויט, גם שם סא"ל הוא בגימטריא שם פא"י כמנין יאהדונה"י כנז' בר"ת פא"י:
והנה כל הכונות שבפסוק הזה הם שוות בשלשה זמנים שאומרים אשרי. והחילוק שביניהם אינו אלא בכונת שם חת"ך בלבד. וזה עניינו כי בזמירות דשחרית תכוין כי שם חת"ך שרשו הוא יוצא מחילוף ותמורת ההוי"ה שהיא בגי' מצפ"ץ, כי הוי"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ שהוא בגי' ש'. וכבר נתבאר במ"א כי שם מצפ"ץ להיותו תמורת ההוי"ה לכן הוא רחמים מעורב בדין, ולכן הוא בגי' אלהים דיודי"ן וזה סדרן הוי"ה ואח"כ מצפ"ץ ואח"כ אלהים כי שם אלהי"ם הוא יותר דין מכולם. והנה בזמירות שעדיין לא התפללנו תפלת השחר ולא ירד שפע עליון אלא שעכ"ז הוא בחינת בקר אשר בו שולט אברהם איש החסד, לכן שם מצפ"ץ שהוא ממוצע בדין הוא המאיר עתה. ונמצא כי שם זה הנקרא חת"ך עם היות שמקורו הוא משלשה שמות שהם הוי"ה מצפ"ץ אלהים (שמספרם חת"ך) כ"ז כל אחד הוא כפי הזמן והשעה, ועתה בזמן הזמירות הנה השם הזה יונק משם מצפ"ץ הממוצע וכו':
וכונת שם חת"ך באשרי שקודם ובא לציון אשר אז כבר התפללנו תפלת שחרית וירד השפע וגם הוא בתינת שהוא חסד גמור אז הוא נגזר משם ההוי"ה שהוא רחמים והוא הוי"ה דע"ב דיודי"ן. והנה נודע בסוד והחכמה תחיה בעליה כי כל המזון והפרנסה מן החכמה כנז' בזוהר פ' בשלח בענין המן. וה"ס פותח את ידיך שהוא יודי"ך שהם ד' יודי"ן שבהוי"ה דע"ב דיודי"ן כנז' וכל אחד כלול. מעשר ועשר מעשר הרי ד' יודי"ן הם ת' וכ"ח אותיות שיש במלוי המלוי שיש בהוי"ה זו הרי הכל חת"ך, ובזה תבין היות השם הזה נקרא אצל המקובלים שם הפרנסה:
אבל כונת שם חת"ך בזמן המנחה הוא נגזר משם אלהים לפי שאז הוא זמן הדין והרי נתבאר שלשה חילוקים שיש בכונת שם חת"ך בשלשה זמנים הנז' אבל כל שאר הכונות שבפסוק הזה הם שוים בשלשה זמנים הנז':
והנה במלת ומשביע ג"כ תכוין שהוא בגימטריא חת"ך הנזכר ותכוין ג"כ בו כמנין כונות שם חתך הנז'. ובמלת רצון תכוין להמשיך מן הרצון העליון שהוא הוי"ה העולה קפ"ד שהוא לימוד דחכמה וגם הוא אהיה דיודי"ן העולה בגי' קס"א שהוא היסוד דאימא, והנה קפ"ד וקס"א עם הכולל הם בגי' רצון ותכוין להמשיך משני יסודות הנז' שפע ומזון וברכה אל כל העולם:
ותכוין שעל ידם יתמתקו שני כחות של דין המונעים הפרנסה שה"ס שני מינים הנזכר בפסוק שקודם לזה והוא עיני כל אליך ישברו וכו'. והנה בעינים יש ב' דמעות שמהם יוצא הדין כנז' בפ' שמות והם למטה בנוקבא הנקראת רחל אשר גם היא בגי' דמעה שני פעמים. ולכן נרמזת רחל בר"ת לכל חי רצון, ותכוין להמתיק את רחל הנז' שהיא נוקבא תתאה ואת שני דמעות שהם בגי' רחל ותמתיקם על ידי הרצון הנז' שהוא קפ"ד וקס"א עכ"ד ע"ש:
פרק ט
מזמור תהלה לדוד הנז' בכל פסוקיו יש וא"ו באמצע הפסוק, ורק שנים לא נכתב בהם וא"ו באמצע והם פסוק חנון ורחום ה' שצ"ל וארך אפים ופסוק קרוב ה' לכל קוראיו שצ"ל ולכל אשר יקראוהו. והטעם נראה כי המזמור הזה יש בו כ"ב פסוקים, ובכל חצי פסוק יש אתנ"ח, וידוע כל אתנח הוא נחשב סוף פסוק, אמנם כיון שהטיל וא"ו בחצי השני של הפסוק עשה את הכל פסוק אחד כי באות שהניח בו וא"ו נמצא בא להוסיף זה על חצי הראשון וכלל חצי השני עמו דלא נחשב זה החצי פסוק בפ"ע, אלא נכלל עם חצי הראשון והכל נחשב פסוק אחד, ורק בשני פסוקים אלו לא הניח וא"ו וכיון דאיכא אתנ"ח בסוף חצי הראשון שלהם ולא הניח וא"ו בחצי השני נמצא אלו השני פסוקים נחשבים כארבעה ונמצא סך הכל של פסוקי מזמור זה הם כ"ד. וידוע כי הכד הוא כלי שמקבלים בתוכו מים כמ"ש ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. ובא לרמוז בזה שאותיות המזמור הזה יהיו בחינת כד לקבל בהם שפע של הפרנסה כי אין השפע משתלשל ויורד אלא בכלי, סימן לדבר ותאמר הגישה אלי עוד כלי ויאמר אין כלי ויעמוד השמן ודוק היטב:
גם נרמז במספר כ"ד הנז' על החסד שכל שליש שלו הוא כ"ד כנודע בסוד ושמתי כדכד שמשותוך, ומזמור זה אומרים אותו ג"פ ביום הרי ג"פ כ"ד כמנין חסד וכתיב חסד אל כל היום והבן:
פרק י
מזמור הללויה הללו את ה' מן השמים הנה כפי סדורים וספרי המקובלים שהם גורי האר"י ז"ל צריך לכוין בפשט הדברים כך, מן השמים (רמז לאצילות) הללוהו במרומים (בריאה) הללוהו כל מלאכיו (יצירה) הללוהו כל צבאיו (עשיה) הללוהו שמש וירח (כללות עשיה ביצירה) הללוהו כל ככבי אור (כללות יצירה בבריאה) הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים (כללות אצילות במאציל) יהללו את שם ה' (ההוא דסתום) הללו את ה' מן הארץ (יסוד העפר) אש וברד (יסוד האש) שלג וקיטור (יסוד המים) רוח סערה (יסוד הרוח) ההרים וכל גבעות (יסוד הדומם) עץ פרי וכל ארזים (יסוד הצומח) החיה וכל בהמה (יסוד חי בלתי מדבר) מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ (יסוד האדם המדבר) ועיין בסידור עולת התמיד ועיין מנחת אהרן כלל י"ב אות ט':
פרק יא
פסוק כל הנשמה תהלל יה כתב הטור ז"ל דכופלין פסוק זה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה, והלבוש כתב כדי להודיע לכל שגמרנו מזמורים של תהלים והכלבו כתב טעם אחר ובמנחת אהרן כלל י"ב אות ט' כתב טעם ע"פ הסוד ע"ש:
פרק יב
כשאומר ויברך דוד את ה' יכוין ר"ת ודא"י והוא שם קדוש ועולה מספר אהי"ה גם שם י"ה במילואו יו"ד ה"א הוא אותיות הודא"י ובשם זה עלה משה רע”ה למרום וכנז' בשער הכונות דרוש יוה"כ דף ק' ע"ב בכונת הפזמון האוחז בפסוק הודאי שמו וכו' ע"ש:
ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות י"ג הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל בחיוב הפרשת שלשה פרוטות לצדקה באומרו ואתה מושל בכל, ויתנם ב' שלשים ושליש ע"ש, וכאן אודיע שיש חסידים שעושים מצות צדקה ע"ד הנז' בפסוק הנז' גם בשבת ויו"ט, והוא כי בערב שבת יניח ב' פרוטות תוך חתיכת נייר א' ויכתוב עליו שתי פרוטות ויניח עוד פרוטה תוך נייר אחר ויכתוב עליו פרוטה אחת ויניח את שתיהם בביתו בחלון זה בצד זה רחוקים זמ"ז, וכשאומר ביום שבת ואתה מושל בכל יצייר אותם במחשבתו ויאמר בלבו הרינו מתנדב לצדקה את שתי הפרוטות ואת הפרוטה ויאריך בתיבות עד גמר מחשבה זו, ולמחר במ"ש יקחם ויתנם בקופה של צדקה או ליד העני או להגבאי. ונ"ל בס"ד שזה הוא מנהג יפה ונכון דהמחשבה נחשבת כמעשה בדבר זה, ועיין מה שכתבתי בס"ד בסה"ק רב פעלים ח"ג באו"ח סי' כ"ה דף י"ד ע"א וע"ב בענין הפרשת תרומה בשבת במחשבה ע"ש. ונ"ל בס"ד שלא יכוין בשבת ויו"ט הכונות שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות בהפרשת שלש פרוטות אלו בחול, דבזה י"ל שב ואל תעשה עדיף ורק יכוין לקיים בזה הכתוב אני בצדק אחזה פניך. ויזכר לטוב עט"ר אדוני אבי זלה"ה שהיה דרכו להניח בחלון מערב שבת שנים או שלש צבורין של מטבעות כסף בשנים ושלש מקומות והיה עומד ביום שבת כנגדן להתנדב אותם לצדקה, וכל צבור יתנדב אותו בשעה בפ"ע ולא הייתי שומע מה אומר בפיו כי היה עושה זה בהצנע גדול, ולמחר לוקח אותם ומניחם בתוך כיס שמיוחד למעות של צדקה שיש לו, ודבר זה נתחכם לעשותו מרוב חשקו במצות הצדקה, ולכן גם בשבת לא תחסר אצלו מצוה זו יה"ר זיע"א. ואין בזה חשש בירור בשבת וכמ"ש במ"א:
פרק יג
קודם ויברך דוד תקנו לומר ד' פסוקים של ברוך כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה שכל אות כלול מארבע אותיות, ופסוק ראשון כנגד אות יו"ד שה"ס חכמה ופסוק שני כנגד אות ה"א ראשונה שה"ס בינה ופסוק ג' כנגד אות וא"ו שה"ס תפארת ופסוק רביעי כנגד אות ה"א אחרונה שה"ס מלכות, ולכן בזה נזכר וברוך שם כבודו מפני כי זה הוא כנגד אות ה"א אחרונה שהוא המלכות הנקראת שֵׁם בסוד ויעש דוד שֵׁם ובסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ובזה יובן בס"ד טעם נכון לתרץ קושיא נפלאה למה שני פסוקים של ברוך וברוך שהם במזמור ע"ב תיקונם לאומרם אחר פסוק מזמור פ"ט ופסוק מזמור קל"ה, והיה צריך לתקן לאומרם קודם הכל כפי סדרם בתהלים. ובזה ניחא כי אלו הם כנגד אותיות ו"ה שבשם הוי"ה ב"ה שהם אחר אותיות י"ה:
ודע כי משמעות אמן ואמן הנזכרים כאן הוא ר"ל אמת והטעם שכפל אותם דוד הע"ה לומר אמן ואמן היינו לומר, אמת כי הוא ברוך בעולם הזה, אמת ברוך הוא בעולם הבא, וכן האדם צריך לכוין לומר אמן שהוא ר"ל אמת על תרין מילי שהוא בעולם הזה ובעולם הבא:
ודע כי יש מקשים על מ"ש בירושלמי דמגילה פ"ד הלכה יו"ד, דאין לומר אמן אמן ב"פ, והביא זה מרן בב"י בשם אוהל מועד, וזכר אותו מור"ם ז"ל בש"ע בהגה"ה בסי' ס"א סעיף י"ב שכתב יש להזהר שלא לענות על שום ברכה ב"פ אמן, ומקשים והלא דוד הע"ה אמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן שזכר ב"פ אמן בבת אחת, ומתרצים דאמן אמן אין לענות, אבל אמן ואמן בתוספת וא"ו לית לן בה, ודוד הע"ה אמר אמן ואמן בוא"ו, ומקשים על זה מן הכתוב בנחמיה סי' ח' דכתיב ויברך עזרא וכו', ויענו כל העם אמן אמן וליכא וא"ו, ותרצו דבציבור שרי, ורק היחיד אין לענות אמן ואמן:
ואנא עבדא תרצתי בס"ד הן באמן ואמן דתהלים מזמור ע"ב ומזמור פ"ט, והן בהך דנחמיה דכתיב ויענו כל העם אמן אמן, בכולהו יש פסק בין אמן לאמן, וכיון דעושה תנועה של פסק בין אמן לאמן מוכרח שיש שהייה ג"כ ביניהם ולא מחזי דמודה לשתי רשיות ח"ו כמו שמע שמע. והא דהוצרך בגמרא דסוכה דף נ"ג לתרץ הכי קאמר אנו ליה וליה עינינו, ופירש רש"י כיון דאתרי מלתא קא מדכר ליה תרין זמני ולא קאי אחדא מלתא לית לן בה, היינו משום דהתם לא היו עושין תנועה של פסק ביניהם אלא מושכין כל הדברים בהמשך אחד:
ועוד נ"ל בס"ד דהתם בגמרא דסוכה דף נ"ג הנז' אין התרין מילי מפורשים במשנה, כיון דאומרים אנו ליה וליה עינינו שכופל שם יה בזא"ז מחזי כאומר אנו עינינו לי"ה ולי"ה, ומחזי כאלו מזכיר שתי רשיות, ואות וא"ו של וליה מחזק יותר המשמעות הזה דמחזי כמודה לשתי רשיות ח"ו, ולא הועיל הוא"ו לתקן הדבר אלא אדרבא להפך ח"ו, ולכך פריך תלמודא והא אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע משתקין אותו משום דמחזי כמודה לשתי רשיות ח"ו, ומשני אלא הכי אמרי אנו ליה וליה עינינו מיחלות, פירוש בפיהם אומרים בפירוש כן, דבזה נמצא דאתרי מילי מזכירים את שם י"ה דאומרים אנחנו ליה, וזה דבר אחד, ועוד אומרים וליה עינינו מיחלות, דזה הוא ענין אחר. ומ"ש רבי יהודה היו שונין אנו ליה וליה עינינו נקיט לשון קצר, ולעולם הם אומרים בפירוש אנו ליה וליה עינינו מיחלות, דמזכירים בפיהם תרין מילי:
אבל בפסוק ברוך ה' לעולם אמן ואמן, דפירוש אמת ואמת דכונתו לומר אמת שברוך ה' למולם בעולם הזה, ואמת שברוך ה' לעולם הבא דהוי תרין מילי, אע"ג דאינו מזכיר בפירוש אמן בעולם הזה ואמן בעולם הבא, כיון דעשה פסק, וגם אמר וא"ו באמן השני, הנה הפסק והוא"ו הם כשני עדים מעידים דאתרי מילי נקיט אמן שתי פעמים ולאו אחדא מלתא קאמר אמת אמת, כיון שהוא מבדיל אותם בתנועת הפסק, וגם באמירת הוא"ו שמזכיר באמן השני:
ועוד יש ליישב ענין הכפל של אמן ואמן בפסוק ברוך ה' הנז', והוא, דאין לחוש לכפול אמן ב"פ אלא רק באמן אשר משמעותו אמת, אבל באמן שמשמעותו כן יהי רצון שעונים אותו על תפלה ובקשה אין בו חשש דמחזי כמודה לשתי רשיות, דמה שייכות לזה בשתי רשיות, אין זה אלא שבא לחזק בקשתו, כי ענייתו שענה כן יהי רצון אמן, זה הוא עצמו בקשה ושאלה שמבקש יהי רצון שיתקיים ויהיה דבר זה, על כן אין חשש זה שייך אלא רק באמן שמשמעותו אמת, ואפילו בזה האמן שמשמעותו אמת לאו בכל אמת שייכה חששה הנז' דמחזי כמודה לשתי רשיות אלא רק כעונה אמת על דבר שיש בו קבלת אלהות, ויחוד שמו יתברך כמו פסוק שמע ישראל שבו מקבלת אלהותו יתברך ומיחד שמו, ולכן כתב רמ"א בהגה"ה סי' ס"א סעיף י"ב יש ליזהר שאין לענות אחר שום ברכה ב' פעמים אמן, כי בברכה שאומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יש בזה קבלת אלהותו יתברך ומלכותו, ודמי לפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ולכך העונה אחר הברכה אמן שהוא ר"ל אמת שהשם אלהינו והוא מלכנו שברא זה הדבר או שקדשנו במצותיו וצונו על זה הדבר, ובזה אם יכפול לומר ב"פ אמת מחזי כמודה לשתי רשיות יען כי הוא אומר אמת על אלהותו יתברך ומלכותו שהוא אלהינו והוא מלכנו, אבל על מה שאומר ברוך ה' לעולם אם אומר אמת ב"פ לית לן בה כי ברוך הוא שבח ואינו ענין אלהות ומלכות:
ולכן בהלל כופלין פסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, דאין כאן קבלת אלהות ומלכות אלא הוא דבר של שבח ותהלה שמודה שהוא טוב ולעולם חסדו, דזה השבח יש לשבח בו גם האדם הצדיק המטיב לעולם, ולכן כופלין נמי פסוק אודך כי עניתני, ופסוק ברוך הבא בשם ה', וכן כופלין נמי פסוק אנא ה' הושיעה נא, ופסוק אנא ה' הצליחה נא, כי אלו הם לשון שאלה ובקשה, והוא כופל אותם, ואין לכל אלו שייכות בענין חששה דמחזי כמודה לשתי רשיות ח"ו:
ועל כן אומרים ג"פ אמן אחר סיום ברכת הלבנה, כי אמן זה הוא משמעותו כן יהי רצין, דקאי על מה שאמרו סימן טוב תהי לנו ולכל ישראל, והגם דקאי נמי על מ"ש דוד מ"י חי וקיים, ועל זה י"ל שהוא לשון אמת, הנה זה מורה על שבח של דוד, ואין כאן חשש דשתי רשויות:
ודע כי כתבתי במ"א דאפילו פסוק שמע ישראל אין קפידה לכפיל אותו משום חשש דמחזי כמודה לשתי רשיות ח"ו אלא בהיכא דאומרו בתורת קבלה שבא לקבל עליו אלהותו יתברך בקריאתו בפסוק זה, וגם שאומרו לקיים ע"ע ליחד שמו יתברך באומרו ה' אחד, אבל אם אומר כקורא פסוק של תורה אין להקפיד בכפל שלו וראיה לזה שאנחנו אומרים פסוק זה ב"פ בזא"ז בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בשבת:
כתב מרן ז"ל בסי' ס"א סעיף ט', אסור לומר שמע שמע ב' פעמים שנראה כמשבח ומקבל עליו עול מלכות שתי רשויות, וקורא לכל אחד אחד כעניינו וכהנהגתו ח"ו בין שכופל התיבות ואומר שמע שמע ישראל ישראל וכו', בין שאומר כל הפסיק הראשון ב' פעמים הכל אסור ומשתקין אותו, אבל לכפול כל הפרשה שנים או שלש פעמים אין לחוש, ועיין לבוש ז"ל:
ושו"ר להרב פתח הדביר ז"ל בסי' ס"א אות י"ב שכתב בסיום ברכת הלבנה נוהגין לומר דוד מ"י חו"ק אמן ג"פ, ובפ"ד ממסכת סופרים ה"ב מביא הנוסח אמן אמן סלה, הללויה ע"ש, ומנהגא דידן שאומרים ג"פ אמן נראה שמקובל בידינו ממ"ש בא"ח דף ע' ע"א, וכ"פ הרב הגדול חיד"א ז"ל במורה באצבע סי' וא"ו אות תפ"ט, בפירוש יאמר אמן ג"פ ע"ש, ולכל הדברות קשה איך הותר לומר אמן ב' או ג"פ הפך הירושלמי דמגילה שאמרו כאומר שמע שמע דמי וכו'. וחזינא דרבינו הטור ז"ל סי' תכ"ו כתב לומר אמן ואמן הללויה, משמע דאיכא קפידא באמן ב"פ ומתקן ליה באות וא"ו. מיהו הנוסח השגור בפי הכל ג"פ אמן ואין אומרים בהם וא"ו, ונראה דאין צריכין אנו לתיקון אות וא"ו אלא רק ישהה מעט בנתים וסגי בזה וכמ"ש הרב פר"ח ז"ל. אי נמי גם בלי הפסק כל שאומרים אותו כל הקהל כאחד ליכא חשדא דהודאה לשתי רשיות ח"ו כמ"ש רבינו יונה ז"ל. ואפילו כשאומרים ברכת הלבנה ביחיד כל דליכא ציבור בהדיה לל"ב. ועיין להרב ב"ח ז"ל ושם כתב כל שאומרו ג"פ הוראתו לחזק הענין עכ"ל, ואנא עבדא כבר כתבתי מ"ש בס"ד ונראה נכון הוא בעזה"י:
פרק יד
השבחים של שיר ושבחה שהם י"ג שבחים תיקנו אותם כנגד י"ג מידות וכמפורש בשער הכונות ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל וכן הוא בזוהר תרומה דף קל"ב וכך הוא סדר כונתם שיר (אל) ושבחה (רחום) הלל (וחנון) וזמרה (ארך) עוז (אפים) וממשלה (ורב חסד) נצח (ואמת) גדולה (נוצר חסר) וגבורה (לאלפים) תהלה (נושא עון) ותפארת (ופשע) קדושה (וחטאה) ומלכות (ונקה):
ובסה"ק רב פעלים ח"ב בסוד ישרים סי' יו"ד נשאלתי איך כאן מקדים הנצח לחסד שהוא גדולה, ובספירות החסד קודם הנצח. והשבתי לשואל דשבחים אלו אינם שמות הספירות דהא אלו י"ג הם ולא עשר, ועוד לא נזכר בי"ג שבחים אלו משמות הספירות, אלא נצח וגדולה וגבורה ותפארת ומלכות ולא יותר. אך באמת לא אתו המסדרים כאן למנות ספירות ולא כיוונו להזכיר שמות הספירות על כן ודאי לא נתכוונו במלת נצח על הנצח של הספירות ולא בגדולה וגבורה על ספירת החסד והגבורה דשבחים אלו אין להם שייכות בי"ס ולא נתקנו אלא כנגד י"ג מידות, וכנגד מדת ואמת נקטו כאן נצח והיינו כי המה ראו בסודן של דברים שבאותיות נצח יש רמז למדת ואמת וכן הוא בכל הי"ג שבחים:
ברם שם נתעוררתי במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות בנוסח התפלה דף נ"א ע"ב בזה"ל ואח"כ אומר ובכן ישתבח שמך וכו' גדולה וגבורה תהלה ותפארת ויקדים גדולה לגבורה כי כן הסדר בעשר ספירות, וכן נזכר בזוהר פ' תרומה עכ"ל. והדבר יפלא אם הוא עושה הכרח להקדים גדולה לגבורה משום כי כן הסדר בעשר ספירות, א"כ איך מקדים כאן נצח לגדולה שהוא החסד והלא בספירות החסד והגבורה והתפארת קדמי לנצח ואיך כאן הקדים הנצח על כולם. ובספר פרי עץ חיים כתוב ואח"כ צריך לומר גדולה וגבורה, כמ"ש בזוהר ולא כמו שכתבו ס"א גבורה גדולה ע"כ. ולא כתב שם טעם זה דנקיט בשער הכונות שהוא משום כי כן הסדר בי"ס. על כן נראה דחמש תיבות אלו שהם כי כן הסדר בי"ס לאו מקלמום רבינו מהרח"ו ז"ל באו אלא המעתיק הראשון הוסיף דברים אלו מדילי' וזה ברור:
פרק טו
בסידור כונות רבינו הרש"ש ז"ל של חול נרשמו אצל י"ג שבחים סדר י"ג מידות דוקא כמ"ש לעיל אמנם בסידור של שבת נרשם אצל י"ג שבחים עוד י"ג של פסוק נרד וכרכום וכו' וכך הוא סדרן:
נרד וכרכום קנה וקנמון שיר (אל) ושבחה (רחום) הַלּל (וחַנון) וזמרה (אֶרֶך) עם כל עצי עוז (אַפַּים) וממשלה (ורב חסד) נצח (ואמת) לבונה מור ואהלות גדולה (נוצֵר חֶסֶד) וגבורה (לאלפים) תהלה (נושא עם כל ראשי בשמים עון) ותפארת (ופשע) קדושה (וחטאה) ומלכות (ונקה):
עוד כתוב בסידור רבינו הרש"ש ז"ל באומרו ובכן יכוין שהוא מספר שם הוי"ה במלוי יודי"ן שעולה מ"ב ובאומרו ישתבח יכוין דעולה עשרה שמות דמלוי מ"ב שהם מספר ישתבח ואלו כונות פשוטות שיוכל כל אדם לכוין בהם: