עוד יוסף חי; הלכות· רבי יוסף חיים מבגדאד
במדבר
פרק א
אין עושין ביו"ט מרקחת תפוחים או שאר פירות הן בסוכ'ר הן בדבש תמרים, ואיסור זה הוא מתרי טעמי, חדא משום דאלו אפשר לעשותם מערב יו"ט ואין מפגין טעם כלל ואין בהם הפרש בין נעשים קודם יו"ט לבין נעשים ביו"ט ועוד טעם שני משום שדרך לעשות מהם הרבה ולכן חשו בהם כאשר חשו בקצירה וטחינה וכיוצא ועיין בסי' תצ"ז:
פרק ב
כבשה או עז דקיימי בבית בשביל חליבה, וכן תרנגולת שמגדלים אותה בשביל ביצים הרי אלו אסור לשחטם ביו"ט מפני שלא היה בדעתו לשחטם. ולכן לא ישים להם מזונות לפניהם דחיישינן שמא יבא לשחטם ולאכלן לגופייהו. אלא ישים המאכל רחוק מהם והם יבואו מאליהם לאכול. בד"א ביו"ט דהותרה בו ביום השחיטה של בע"ח, ולכן חשו שמא ישחטם ויאכלם, אבל בשבת ליכא חששה זו דאכילה כיון דאסור לשחוט בשבת ועיין סי' תצ"ז:
פרק ג
ישראל שיש לו פרות בביתו שדרכו למכור חלב שלהם בכל יום לשתיה ולאכילה. וגם דרכו לעשות יגורט"י שקורין בערבי לבן מן החלב שלהם ולמכור. כיצד יעשה בחג השבועות שצריך לו היגורט"י. ימכור הפרות לגוי מערב יו"ט ויקבל ממנו מקצת מעות וגם הגוי יעשה הנהגה ומשיכה שינהיג הפרות שיעור ד"א ברה"ר ויעשה הגוי יגורט"י מן החלב שחולב לעצמו בפני ישראל בבית ישראל. ויהיה הישראל קונה היגורט"י מן הגוי כי החלב הוא של הגוי אחר שקנה הפרות מעיו"ט ועושה הגוי היגורט"י בחלב שלו דאם נפסק ונתקלקל היגורט"י אין לוקח מן הישראל כלום:
פרק ד
העיסה שנלושה מערב יו"ט. אין מפרישין ממנה חלה ביו"ט דהרי זה מתקן, אבל אם נלושה ביו"ט כשם שמותר ללוש ולאפות ביו"ט משום דאוכל נפש הוא כן מותר להפריש חלה מן העסה שנלושה בו ביום דזה התיקון צורך אכילה הוא ובכלל אוכל נפש הוא זה:
פרק ה
ביצה שנולדה ביו"ט שחל להיות אחר השבת או בשבת שאחר יו"ט אסורה באכילה בו ביום מן התורה. לפי שכל ביצה שנולדה ביום זה כבר היא נגמרת במעי התרנגולת ביום שלפניו ונמצא שיום אתמול הכין את הביצה לאכלה ביום זה שנולדה בו, ואם אתמול היה שבת או יו"ט נמצא שהשבת או יו"ט הכין ותיקן אכילת יו"ט או שבת שאחריו. והתורה אמרה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. ואין הכתוב מדבר באפיה ובישול ושאר תיקון צרכי סעודה הנעשים בידי אדם. שהרי כבר נאמר את אשר תאפו אפו וכו' הרי אין הכתוב מדבר אלא בהכנת שמים. כגון ביצה שנגמרת במעי אמה ומוכנת לאכלה למחר ואמרה תורה ביום הששי כלומר סתם ששי יום חול הוא. ובו והכינו את אשר יביאו. כלומר יום זה שהוא חול מכין אכילת יום קודש שלאחריו אבל יום קודש דהיינו יום טוב אינו מכין ליום קודש שלאחריו:
וכן הביצה שנגמרה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריו שגם יו"ט נקרא שבת ואכילתו היא חשובה בעיני המקום ב"ה להצריך לה הכנה והזמנה מיום חול כמו שבת. אבל ביצה שנולדה במוצאי שבת או במוצאי יו"ט מותרת באכילה בו ביום שאין אכילת החול חשובה כלום. ולא שייך בה כלל הכנה והזמנה וכמפורש כל זה בש"ע של הגאון ר"ז ז"ל בסי' תקי"ג:
פרק ו
מדברי סופרים כל ביצה שנולדה בשבת שאינו לאחר יו"ט או ביו"ט שאינו לאחר השבת אפילו נולדה מתרנגולת העומדת לאכילה שאין כאן דין מוקצה כלל. הרי זו אסורה באכילה עד לערב. גזרה משום ביצה שנולדה בשבת שלאחר יו"ט או ביו"ט שלאחר השבת:
פרק ז
וכיון שהיא אסורה באכילה אסורה ג"כ בטלטול שהרי אינה ראויה לכלום בו ביום ואפילו ליגע בה אסור אע"פ שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה ואינו אסור אלא בטלטול. מ"מ כיון שהביצה היא עגולה הנה אם יגע בה קרוב הדבר שיזיזנה מעט. אבל מותר לכפות עליה כלי בשביל שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה הכלי וכנז' כל זה בש"ע הגאון ר"ז הנז':
פרק ח
אם ביצה זו נתערבה בבצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול. ואינה בטלה אפילו באלף בצים שהרי למחר היא מותרת בלא ביטול וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביו"ט או בחול כולן אסורות כיון שיכול לאכלן למחר בהיתר. בד"א ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני של גליות יש להתיר התערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביו"ט אם הוא צריך לבצים הללו לשמחת יו"ט כיון שאף קודם שנתערבה היו כאן שני ספיקות, שהוא ספק יו"ט ספק חול, ועוד ספק נולדה ביו"ט ספק נולדה בחול. אבל ביו"ט ראשון יש להחמיר בספק ביצה שנולדה ביו"ט אפילו בשני תערובות דהיינו שמן תערובת הראשון נפלה ביצה אחת לתוך אלף ביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול דכיון שיש להם היתר אכילה למחר אין לסמוך על מה שנתבטלה ביצה האסורה בכמה תערובות ביצים של היתר:
פרק ט
וכל זה הוא כשאינו מכיר את הביצה האסורה אבל אם הוא מכירה אפילו אם נתבשלו עמה ונתנה בהם טעם הרי היא בלבדה אסורה ושאר הבצים מותרות אם יש בהם ששים דהיינו ס"א ביצים (כמ"ש בש"ע יו"ד סי' פ"ו) כנגד ביצה האסורה שלא החמירו באיסור שיש לו מתירין אלא בממשו של איסור שנתערב אבל אם אין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד הוא בטל בששים כשאר כל האיסורים. והוא שלא נתכוון לבטלו במזיד (כמו שנתבאר בש"ע יו"ד סי' צ"ט):
ואם ביצה האסורה היא שלימה בקליפתה אפילו ששים אין צריך לפי שאינה פולטת כלל מגופה שהקליפה מעכבתה מלפלוט. ואם ביצה האסורה היא קלופה, וביצים של היתר שנתבשלו שמה אינן קלופות, אם יש בבצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד הביצה האסורה מותר לאכלן ביו"ט (ועיין בש"ע יו"ד סימן פ"ו:
פרק י
וכל זה כשנתבשלה עם בצים אחרות אבל אם נתבשלה עם בשר או שאר מיני תבשילין אפילו נמוחה כל הביצה ונבללה בתבשיל, אם יש בתבשיל ששים כנגדה מותר לאכול בו ביום. אע"פ שיש בו ממשו של איסור שיל"מ. לפי שלא החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא כשנתערב מין במינו כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ב ומפורש שם הטעם:
בד"א כשלא נתנה בקדרה כדי לתקן התבשיל אלא כדי שתתבשל בקדרה זו עם התבשיל ויאכלנה בפ"ע. אבל אם נתנה בקדרה לתקן התבשיל כגון ללבנו או שמילאה בתרנגולת עם תערובת שאר מינים אע"פ שיש בתערובות ששים כנגדה אינה בטלה. אע"פ שבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל ולא ללבנו אלא על ידי שמערב עמה דברים אחרים. מ"מ כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין אחד עם התבשיל. וכבר נתבאר דכל דבר שיש לו מתירין שנתערב מין במינו אינו בטל אפילו באלף אע"פ שאין טעמו נרגש כלל וכנז' כל זה בש"ע של הגאון ר"ז ז"ל:
פרק יא
ביצה שנולדה ביו"ט ראשון מותרת בליל יו"ט שני של גליות מיד שהרי ממ"נ אחד מהם חול הוא. אבל שני ימים טובים של ראש השנה נולדה בראשון אסורה אף בשני. מפני ששני הימים האלו הן קודש וכיום אחד ארוך הן חשובים:
פרק יב
שבת ויו"ט הסמוכים זה לזה. ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני עד הערב לפי שע"י לידה זו היא מוכנת לאכילה יען שזו הביצה שנולדה ויצאה לאויר העולם היא יותר טובה לאכילה מביצה הנמצאת במעי התרנגולת השחוטה. ונמצא ע"י לידה זו היא מוכנת לאכילה. וקי"ל אין יו"ט מכין לשבת ולא שבת מכין ליו"ט:
ואיסור זה אינו אלא מדברי סופרים. שהרי ביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה שהרי נגמרה במעי אמה מע"ש או מערב יו"ט. וכיון דמותרת בו ביום נמצא שע"י לידה זו הוכנה לאכילה בו ביום. ולפיכך היא מותרת גם ביום שלאחריו. כיון שיום זה לעצמו הכין ולא ליום שאחריו. ואפילו יום זה שנולדה בו הוא יום שבת שא"א לבשלה ולאכלה מ"מ ראויה לגמעה חיה. אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה כמו שנתבאר. נמצא שיום זה שנולדה בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו וכיון שאין יו"ט מכין לשבת ולא שבת ליו"ט לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי סופרים:
פרק יג
יום טוב שני של גליות הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו דינו כיו"ט ראשון לענין זה. ואם שני ימים טובים של גליות חלו להיות אחר השבת, אז ביצה שנולדה בשבת מותרת באכילה ביו"ט שני. שהרי אם יום שני הוא קודש אז יום א' הוא חול. ונמצא שיום חול מפסיק בין לידת הביצה לאכילתה. אבל אם שני ימים טובים של ראש השנה חלו להיות לפני השבת. אז ביצה שנולדה ביו"ט ראשון אסורה אף בשבת עד הערב מפני ששני הימים של ר"ה קדושה אחת הן וכיום אחד ארוך הן חשובין:
פרק יד
ביצה הנולדת מזרע התרנגול אינה נולדת בלילה כלל אלא רק ביום, אבל אם לא היתה מחמת התרנגול אלא ספנא מארעא זו אפשר שנולדת הביצה לילה, אמנם גם בזה הרוב נולדים ביום. ולכן אם לא בדק הלול מערב יו"ט והשכים ביו"ט קודם אור היום ומצא ביצה בלול אנו תולין לומר שזו הביצה נולדה בערב יו"ט, מפני שגם הביצים שאינם באים מזרע התרנגול דרכן להוליד ביום ברוב הפעמים. ולכן זה שמצא הביצה ביו"ט קודם אור היום מן הסתם אמרינן שנולדה מערב יו"ט:
לפיכך מותר ליקח ביצים מן הגוי בליל יו"ט ראשון דמן הסתם נולדו מערב יו"ט. וכן הדין בליל יו"ט שני של גליות דהביצה שנולדה ביו"ט ראשון מותרת ביו"ט שני:
אבל ביצים הנקחים מן הגוי בליל יו"ט שני של ר"ה וכן בליל יו"ט שלאחר השבת אסורות שמא נולדו ביום שלפני לילה זו:
פרק טו
גוי המביא ביצים ביו"ט ראשון ומסיח לפי תומו ואומר שנולדו מערב יו"ט מותר לסמוך עליו לפי שאיסור ביצה שנולדה ביו"ט אינו אלא מדברי סופרים ובכל איסור ד"ס סומכין על הגוי מסיח לפי תומו כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ס"ט, לפיכך אם הביא ביצים ביו"ט ראשון שחל להיות אחר השבת שאיסור ביצה שנולדה בו ביום הוא מן התורה אין סומכין על הגוי שמסיח לפי תומו ואומר שנולדה בע"ש. אבל יו"ט שני שחל להיות אחר השבת אפילו הוא יו"ט שני של ר"ה, כיון שאינו אלא מד"ס כמ"ש סי' ת"ר מותר לסמוך על הגוי:
וכתב הגאון ר"ז ז"ל עכשיו במדינות אלו שמצויים הרבה ביצים למכור ומביאים הרבה בבת אחת ודאי רוב הביצים שמביאין למכור הן הנולדים מאתמול לפיכך אף ביו"ט ראשון שאחר השבת אין בבצים אלו איסור מן התורה שאנו אומרים כל דפריש מרובא פריש. ומן הסתם הן מהנולדים מאתמול בשבת ואין כאן איסור אלא מדברי סופרים כמ"ש למעלה. לפיכך אם הגוי הוא מסל"ת ואומר שמערב שבת נולדו מותר לסמוך עליו עכ"ד. ויש לקיים הלכה זו גם במקומותנו בהיכא שמביאים ביצים הרבה בבת אחת למכור:
פרק טז
אין הגוי מסל"ת נאמן אלא בהיכא דאינו יודע שהביצה שנולדה היום אסורה לישראל. אבל אם הוא יודע מזה אין סומכין עליו אע"פ שהוא מסל"ת. דשמא הוא מערים כדי שיקחו ממנו:
וכתב הגאון ר"ז ז"ל בס"ק י"ז דאם הבצים הן של ישראל והגוי מסל"ת ואומר שנולדו מערב יו"ט או מע"ש, אע"פ שהוא יודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל מ"מ כיון שלהגוי בעצמו אין מגיע שום תועלת במה שישקר לומר שנולדה מעיו"ט מותר לסמוך עליו כיון שהוא מסל"ת. אבל אם שואלין אותו אימתי נולדה כיון שהוא יודע שרוצים לסמוך על אמירתו חיישינן שמא ישקר:
פרק יז
תרנגולת שנשחטה ביו"ט ומצא בה בצים מותרות אפילו אם הוא יו"ט שאחר השבת והביצים הם גמורות עם קליפתן כמו שרגילין להיות בשעת לידתן ואין חוששין שמא אם לא היה שוחטה היו נולדין היום ונמצא שכבר נגמרו מאתמול בשבת, דאף דנגמרה בשבת אין זו חשובה הכנה אא"כ נולדה על ידי גמר זה. אבל כשלא נולדה על ידי גמר זה אין גמר זה נקרא הכנה לפי שטעם הביצה הוא שוה קודם גמר זה ואחר גמר זה וכנז' בש"ע לר"ז ז"ל: