עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
השמטות · דף סח:
דף ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה ולר"ש ליצטרפו איסור והיתר וכו' נלפע"ד ליישב קושייתם עפמ"ש אח"כ דמה דס"ל לר"ש כ"ש למכות היינו רק בעין ולא ע"י תערובות ובש"ס פ"ב דפסחים מוכח דהיכי דהוי במשהו אף זוז"ג אסור וא"כ להס"ד פריך כך ולר"ש דייקא דס"ל כ"ש למכות א"כ אף זוז"ג אסור א"כ לצטרפו איסור והיתר ומשני שפיר דר"ש ס"ל דאפילו איסור ואיסור לא מצטרפו מכח דמודה בח"ש ע"י תערובות שמותר וא"כ שוב הוי זוז"ג ומותר. ובהכי יש ליישב דברי התוס' בזבחים דף ע"ח ד"ה הפיגול והנותר וכו' וכתבו דאפי' היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור וכו' ומוכח דמשמע להו דיותר הוי סברא דאיסור לא מצטרף לאיסור ממה שהיתר לא מצטרף לאיסור והוא תמי' מן הש"ס דפסחים בסוגיא דמשרת והנה שם בחבורי ספר החיים ישבנו זה בעה"י דיש לחלק בין ב' מיני אסורין למין איסור אחד רק דחלוקין בשמן יע"ש אבל מכאן תמוה דהרי כאן מיירי ר"ש בב' אסורין שונים כגון ערלה וכלאי כרם ואיך אמר הש"ס ר"ש לטעמי' דאפילו איסור לא מצטרף לאיסור ומהו בכך ומהו ראי' ומהו לשון אפילו הרי באיסורין שונים יותר ראוי להצטרף היתר לאיסור מאיסור לאיסור הן אמת די"ל דהתוס' מיירי שם לענין מלקות בזה כיון דהוי לאוין חלוקין יותר אין להצטרף איסור ואיסור דמה חזית לצרף ללאו זה נאמר להיפוך דמצטרפו ללאו שני ולחייב שניהם א"א כיון דאכל רק שיעור אחד אבל לענין לאסור התבשיל להיות אסור יותר מסתבר ב' מיני אסורין אפילו משני לאוין מהיתר לאיסור וא"ש לשון אפילו אך לפי דברינו הנ"ל א"ש בע"א די"ל כוונת הש"ס כך מ"ש דר"ש לטעמי' דאפילו איסור לא מצטרף לאיסור ואין כוונת לשון אפי' נגד היתר מצטרף לאיסור רק הכוונה דאמר דר"ש לטעמי' דס"ל היכי דהוי ע"י תערובות לא מבעיא דכ"ש אינו אוסר רק גם דאפי' איסור לא מצטרף לאיסור אפי' בכזית אינו אוסר היכי דהוי ב' מיני אסורין ומוכח דע"י תערובות לא אמרינן כ"ש למכות ממילא היתר אין מצטרף לאיסור בזה מכח דהוי זוז"ג כקושיית התוס' ודוק היטב. שם בתוס' ד"ה ר"ש לטעמי' וכו' נלפע"ד ליישב קושייתם די"ל דמה דפריך הש"ס ולצטרף היתר לאיסור הרי קיי"ל דהיתר לא מצטרף לאיסור אך י"ל דפריך כך דבתרומה כמו דהחמירו דצריך מאה ואחד והחמירו ביותר מסמך כן ראוי להחמיר להיות היתר מצטרף לאיסור ולזה משני כך ע"ד מ"ש בפ"ק דב"מ כי תקנו רבנן היכי דאיתא כוותי' בשל תורה אבל היכי דליתי' כוותי' בשל תורה לא תקנו יעו"ש וא"כ ה"נ בשלמא מה שתקנו דתרומה אינו בטל בסמך דכן מצינו כיוצא בזה גבי היתר בהיתר דאינו בטל דילפינן מדם הפר ומדם השעיר או מכח דעולין אין מבטלין זא"ז וכיון דמצינו בתורה פ"א דאינו בטל בסמך גם חז"ל תקנו כן בתרומה אבל היתר להצטרף לאיסור דלא מצינו כן בכל התורה וס"ל דגם בנזיר וחטאת אין המל"א א"כ ליכא בשל תורה כן ולא תקנו רק דהוי ס"ד דאיסור ואיסור מצטרפו א"כ מצינו כיוצא בזה בשל תורה ולכך פריך דראוי להחמיר מדרבנן להצטרף היתר לאיסור בתרומה כמו דהחמירו להיות אחד ומאה ולכך משני ר"ש לטעמי' דס"ל איסור אין מצטרפין והיינו דלא בעי צירוף א"כ לא מצינו צירוף מן התורה לר"ש גם בנזיר וחטאת לא שייך צירוף כיון דהוי כ"ש למכות וא"כ כיון דלא בעי צירוף לא מצינו כיוצא בזה בשל תורה לכך לא תקנו עכ"פ כן בתרומה כן י"ל אבל יש סתירה לזה דהר שייך צירוף בשוגג ולקרבן דמודה ר"ש דבעי כזית לכך לא שייך פירוש זה.