עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
השמטות · דף סב.
דף ס"ב ע"א במשנה השוכר את החמור וכו' קשה לי למה יתסר בהנאה הרי הוי זה וזה גורם כיון דע"י החמור מרויח הנאה א"כ החמור והיי"נ שניהם גורמין לו הנאה והוי זה וזה גורם ואפשר דהוא מכח תירוץ הש"ס דביי"נ החמירו ומה דלא פריך להס"ד דלא ידע מהך תירוצא למה לא פריך דהוי זה וזה גורם י"ל דתחלה פריך על הרישא וכיון דמשני לי' דביי"נ החמירו שוב גם מסיפא לא קשה ואין להקשות דא"כ הו"ל לפרש מה דקאמר החמרין ויי"נ הכוונה על המשנה דהשכיר לו חמורו על זה קאמר החמרין ויי"נ אך א"ש חדא דלשון החמרין ויי"נ מוכח דחמרין לא מיירי מיי"נ ועוד דא"כ הו"ל לומר תחלה יי"נ והחמרין דיי"נ נקט ברישא ואח"כ השכיר לו חמורו ובע"כ החמרין מיירי מענין אחר וא"ש ודו"ק. מיהו ממה דפריך לקמן דף ס"ה השוכר את החמור פשיטא היינו רישא ומהו פריך הרי י"ל דקמ"ל דגם זה וזה גורם אסור וצ"ע בזה.
דף ס"ב ע"א בתוס' ד"ה מכרן וקידש בדמיהן מקודשת משמע דבי גופו אסור לקדש הנה נשאלתי ליישב דבריהם מקושיות המל"מ דלמ"ל לדייק מדיוקא הרי מפורש במשנה המקדש בערלה אינה מקודשת והשבתי דנראה לי ודאי מרישא ס"ד דמיירי דהיא לא ידעה שהוא ערלה וסברה להנות ממני כך לזה אינה מקודשת אבל בידעה י"ל דמקידשת אבל מסיפא ממכרן וקידש בדמיהן מדלא מחלק בי גופי בין אם לא ידעה או ידעה מוכח דבערלה גופו אפילו ידעה אינה מקודשת והקשו שפיר ועוד הי' נראה לומר דמרישא לא הוי קשה קושייתם די"ל דאין הטעם מכח דלא שוה מידי רק מכח כיון דעכ"פ עשה עבירה לכתחלה דקידש בי והרי אסור להנות מאסורי הנאה א"כ י"ל כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואף למ"ד דעביד מהני י"ל כאן שאני כיין דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מיני' אך מסיפא דייקי שפיר כיין דקתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ולמה לא קתני מכרן מיתר לקדש בהם ובע"כ מוכח דלכתחלה אסור לקדש רק בדיעבד מקודשת וא"כ למה לא אמרינן בזה עביד לא מהני יכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש בע"כ דלא אמרינן בזה כן כיון דחזינן דלא עשה כדעתא דרבנן וא"כ בע"כ מה דרישא אינה מקודשת הוי רק הטעם מכח דלא שוה לה מידי וא"כ שפיר הקשו הרי ש"פ כשיהי' אפר ולזה דייקו מן הסיפא דמוכח דבערלה גופה אינה מקודשת מכח ערלה גופה דאסיר בהנאה ולא מכח דהוא עשה באיסור ודו"ק היטב.