אור ברסלב
עבודת עבודה חלק א זרה › דף מא:

עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

זרה · דף מא:

דף מא.

גמרא אתמר ע"ז שנשתברה מאלי' ר"י אמר אסורה הנה הרי"ף פוסק כר' יוחנן דנשתברה מאלי' אסורה ופוסק כשמואל דאפילו שברי ע"ז עצמה מותרין ותמה הר"ן שסתרי אהדדי ייע"ש ולפע"ד י"ל ע"פ דברי הת"ח שהבאתי לעיל דס"ל דאף לר"י אינה אסורה רק בתורת ספק דשמא לא ביטלה מיהו מתורת ספק לא נפקא דשמא ביטלה ייע"ש והנה לעיל הקשינו עליו דא"כ מהו פריך הש"ס לר"י מדר"מ נשמע לרבנן דהרי י"ל גם לר"י מותר בשברי ע"ז דהוי ס"ס דלמא שיברה עכו"ם ואת"ל נשתברה מאלי' אכתי דלמא בטלה נכרי ואין לומר דהוי ס"ס להיפוך דלמא שיברה ישראל דהרי התוס' כתבו דשיברה ישראל לא שכיח אך שם כתבנו די"ל דהוי משה אחד דסוף סוף הוא רק ספק אחד דלמא ביטלה נכרי או לא אך כתבנו די"ל דלא נחשב משם אחד כיון דנכרי מבטל ע"ז שלו בע"כ א"כ אם שיברה עכו"ם לא בעינן שיתכוין לבטלה דאף אם לא כיון לבטלה הוי ביטול בע"כ אבל בנשתברה מאלי' בעינן שיבטל מרצונו ובלבו ייע"ש אך לפ"ז יהי' תליא בדין אם נכרי יכול לבטל בע"כ או לא דאם נכרי יכול בע"כ לא הוי משם אחד אבל אם א"י לבטל בע"כ הוי משם אחד והנה לקמן אמרינן דף מ"ג ארבב"ח אריב"ל וכו' עד ש"מ תלת וכו' וש"מ נכרי ונבטל ע"ז בע"כ וכו' א"כ משמע דמדברי רבב"ח נשמע דין זה ולולי זה הוי ס"ד דא"י לבטל בע"כ ולכך א"ש דהש"ס דפריך לר"י מדר"מ כשמע לרבנן הוו הכוונה דא"כ יהי' מוכח כמי מר"י דס"ל כרבב"ח בזה דנכרי מבטל ע"ז שלו בע"כ דאל"כ למה מותר במוצא שברי ע"ז ויהיה מוכח כמי דר"י ס"ל כרבב"ח בהא ולכך דוחה הש"ס זה דמהא ליכא ראיה די"ל דשאני צלמים דספק וספק הוא כלומר ולא תפשוט דין זה דנכרי מבטל בע"כ אבל לפי האמת דקיי"ל כרבב"ח דנכרי מבטל בע"כ שפיר י"ל אף לר"י מותר במוצא שברי ע"ז מכח ס"ס דלמא נכרי שיברה ודלמא בטלה נכרי על ידי שנשתברה מאלי' ומשם אחד לא הוי כיון דנכרי מבטל בע"כ וא"ש ודו"ק ויש להסביר הענין יותר די"ל דודאי המקשן שפיר פריך דמדר"מ נשמע לרבנן דאין לומר דטעמן מכח ס"ס דהרי הוי ס"ס להיפוך דלמא שיברה ישראל כנ"ל ואין לומר דשיברה ישראל לא שכיח כמ"ש התוס' דאכתי הרי לר"מ חייש למיעוטא לדידי' מיעוטא כמאן דאיתנהו דמי כמ"ש הר"ן בר"פ זה א"כ לדידי' הוי ס"ס לאיסורא להיפוך ואעפ"כ מתיר אף בספק אחד אף דהוי שקולים א"כ ה"ה נמי שברי ע"ז לרבנן אף היכי דליכא ס"ס מיתר ומוכח דנשתברה מאלי' מותרת ולכך מוכרח הש"ס לתרץ דשאני צלמים דספק וספק הוא אבל אנן לדידן דקיי"ל כרבנן דלא חיישי למיעוטא שפיר י"ל דאף דנשתברה מאלי' דאסורה במוצא שברי צלמים מותר מטעם ס"ס דלמא הנכרי ביטלה ואת"ל נשתברה מאלי' דלמא ביטלה הנכרי וס"ס להיפוך לא הוי דלמ' שיברה ישראל דזה לא שכיח ואינו נכנס בגדר ספק ומה דקאמר הש"ס אבל שברי ע"ז עצמן הוי ודאי וכו' ואין ספק מוציא מידי ודאי היינו רק לר"מ דחייש למיעוטא ולא תפשוט מזה דס"ל לר"י כרבב"ח דנכרי מבטל ע"ז שלו בע"כ אבל לרבנן לפי מה דקיי"ל דנכרי מבטל בע"כ שפיר הוי ס"ס לכך לכך פסק הרי"ף כר' יוחנן ופסק כשמואל ובזה א"ש מה שהקשה רש"י והתוס' דלמה פריך הש"ס מדר"מ נשמע לרבנן הו"ל להקשות מדרבנן נשמע לרבנן וממחזיק בידו איזה דבר ייע"ש מ"ש בתוס' ליישב זה וכעת נראה דא"ש ג"כ דודאי מדרבנן לק"מ די"ל מטעם ס"ס ולהיפוך ליכא ס"ס לדלמא שיברה ישראל ליכא דזה אינו ספק דזה לא שכיח אבל מר"מ פריך שפיר כיון דהוא חייש למיעוטא הוי ס"ס להיפוך ובע"כ בשקולין כמי מתיר ומזה נשמע לרבנן אף היכי דליכא ס"ס מותר וא"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא בעז"ה ועיין מ"ש בתוס' ד"ה עכו"ם ששיפה ע"ז מ"ש ליישב דברי הרי"ף בע"א ייע"ש:

ר"י אמר אסורה דהא לא בטלה הנה בת"ח העלה דלר"י אינה אסורה רק מספק והוכיח מלשון הש"ס אימור לא בטלה ונראה שהי' גרסא לפניו ולא כגרסא שלפנינו דקגריס אימור לא בטלה אבל לפי גרסא שלפנינו משמע דהוי ודאי איסור דגרסינן דהא לא בטלה ואף לפי גירסת הת"ח נראה דאין ראי' לדבריו דהוי ספק רק דכוונת הש"ס כך דהנה קיי"ל דברים שבלב אינן דברים אך דהוי אומדנא דמוכח שכוונתו לכך לא נקרא דברים שבלב כמ"ש הפוסקים בכמה דוכתא ולכך ה"נ לתלות שאמר בע"פ שביטלה בזה לא תלינן לכ"ע שהרי אף בספק דרבנן דהוי בכל דוכתא לקולא מ"מ היכי דהוי ספק אם נעשה מעשה לא תלינן לקולא שנעשה מעשה ומוקמינן כל דבר בחזקת שלא נעשה וא"כ כ"נ בזה לתלות שאמר בפירוש שביטלה זה לא תלינן לקולא לכ"ע רק ר"ל ס"ל דאמרינן שנתייאש ממנה בלבו וכעין דקיי"ל בע"ז שהניחה עובדי' והלכו לה בשעת שלום מותרת הרי דמהני בה יאוש והיסח הדעת כן ה"נ בזה בכשנתברה מאלי' ס"ל דמסתמא מתייאש ממנה בלבו ולא אמרינן דהוי דברים שבלב כיון דיש אומדנא שכיון לכך לא הוי דברים שבלב אבל ר' יוחנן ס"ל דאומדנא לומר שבודאי ביטלה ליכא דאפשר לומר שלא ביטלה וכיון דעכ"פ ליכא הוכחה שכיון לבטלה שוב אף כיון לבטלה הו"ל דברים שבלב ואינן דבריה ולא מהני ביטול בלב עוד כלל ובפירוש אין לתלות שביטלה דתלינן כל דבר בחזקת שלא נעשה מעשה וז"פ וק"ל:

גמרא איתיבי' ר"י לר"ל וראש דגון וכו' על כן לא ידרכו כהני דנין וכו' קשה לי מהו פריך הרי טעמי' דר"ל דס"ל דנשתברה מאלי' דמותרת מכח דמסתמא בטולי בטלי דמימר אמר איהי נפשה לא אצלה וכו' וא"כ י"ל דהיינו רק בסתמא כעין דקיי"ל גבי סתם גנבה דהוי יאוש בעלים ומ"מ אם שמענו דלא מייאש לא הוי יאוש וכן להיפוך היכי דמסתמא לא הוי יאוש מ"מ אמרינן בש"ס דהיכי דשמעני' דלא אייאש לא הוי יאוש א"כ ה"נ נימא דדוקא בסתמא ס"ל לר"ל דמסתמא מימר אמר איהי נפשה לא אצלה אבל בשמעני' דלא בטלה נשארה באיסורה ויתכן היות ע"ד המיעוט שלא יבטלה בכך ור"ל מדבר רק על הרוב דע"פ הרוב מסתמא כשרואה שנשברה הוא מייאש נפשי' מינ' ולכך בסתמא מותרת דאזלינן בתר רובא אבל מ"מ יתכן להיות ע"ד המיעוט שלא מייאש ממנה והתם הי' מן המיעוט ומה זו קושיא ואין לומר דכוונת הש"ס דלענין מהו קמ"ל דעל כן לא ידרכו כהני דגון וכו' רק לאשמענין דין זה דבנשברה מאלי' אסורה דא"כ קשה מה משני ר"ל דש"ה דאמרי שבקי' איסורי' לדגון ואזיל קאי על המפתן דהדרא קושיא לדוכתא לענין מהו קמ"ל זה ואין לומר דקמ"ל דאם נשתיירו איברים החשובין שבה אסורה ומודה ר"ל בזה דנשתברה מאלי' אסורה וכפרש"י דהתם נשתיירו אברים החשובין וכו' דא"כ מהו פריך הש"ס ממתניתין דהמוצא שברי צלמים מותרין הא שברי ע"ז אסורין ומהו פרנא דלמא קמ"ל במתניתין דבשברי צלמים אף אם נשתיירו אברים החשובין אסורין אבל בלא נשתיירו אברים החשובין מותרין אף בע"ז ומהו פריך ובע"כ לר"ל בכל האברים מתיר וא"כ למה קמ"ל קרא דעל כן לא ידרכו ובע"כ דלאו לדינא קאתיא וא"כ למ"ל לתרץ כן הול"ל בפשיטות דר"ל מדבר מן הרוב ושם הוי מן המיעוט ומהו פריך וצ"ע:

ולר"י מדר"מ נשמע לרבנן וכו' תמי' לי טובא דמהו פריך הרי לעיל מפרש בש"ס הטעם דר"מ דלכך אוסר מכח דר"מ לטעמי' דחייש למיעוטא וכבר כתבו התוס' לעיל דלכך לא גזר בגבינות בית אונקייא משום דהתם גופ' רובן לא הי' שוחטין לע"ז וכו' והוי מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש וא"כ ה"כ נימא דבנשברה כיון דיש עוד ספק דלמא בטלה נכרי א"כ שוב הוי מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש ובפרט לפמ"ש התוס' דנשברה ע"י ישראל לא שכיח וא"כ י"ל דגם נשברה מאלי' לא שכיח וכדמוכח מהתוס' ד"ה ואין ספק מוציא מידי ודאי דהוי ספק הרגיל ובע"כ דנשברה ע"י נכרי שכיח טפי מנשברה מאלי' וא"כ הוי מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש ולמ"ל לחדש הך ס"ס ולומר דאין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ע ועיימ"ש בתוס' ד"ה מדר"א נשמע לרבנן ליישב זה ולפמ"ש לעיל בחדושי דהיכי דלא עבדה עדיין רק הזמינה לעבוד אף לר"י מהני נשברה מאלי' גם כתבנו דמה דחייש בזה ר"מ למיעוטא היינו רק כיון דע"ז של נכרי אסורה מיד אבל אם לא הוי נאסר עד שיעבוד גם לר"מ לא הוי חיישינן דהוי מיעוטא דתליא במעשה קשה יותר מהו פריך מדר"מ נשמע לרבנן הרי לר"מ עיקר החשש שלו מכח שהוזמן לעבוד ובזה מהני נשתברה מאלי' לכך מותר בשברי צלמים אבל בשברי ע"ז שכבר עבדה י"ל שפיר דלא גמרא גמרא מהני נשתברה מאלי' ומהו פריך וצ"ע גם בזה ובתוס' ד"ה מדר"א נשמע לרבנן ישבנו זה:

ד"ה והא שברים נינהו וכו' הנה לולי דבריהם הי' נראה ליישב קושייתם והוא דנלפע"ד דין חדש דמה דמשמע בש"ס לקמן גבי מה דמשני דלמא מגבה לה והדר מבטל לה והו"ל ע"ז של ישראל משמע דאם הגביה הישראל הו"ל ממש ע"ז של ישראל ואין לה ביטול מדינא כראה דהיינו דוקא אם היא עדיין ראוי' לעבודה והדרך לעבוד לה באופן זה לכך כשזכה בה נחשב ממש ע"ז של ישראל ואין לה ביטול אבל אם בשעה שבאה לידו אינה ראוי' לע"ז כגון שנשברה ואי אפשר להחזירה ונהי דמצד השבירה לבד לא הותרה כגון שנשתברה מאלי' מ"מ כיון דכעת אינה ראוי' לע"ז ושוב כשזכה בה ישראל כמי מהני לי' ביטול ולא נחשב ע"ז של ישראל דממ"נ אם בתר מעיקר' אזלינן הרי הו"ל ע"ז של נכרי ויש לה ביטול ואם בתר השתא אזלינן הרי הוא שברים ואין ראוי' לע"ז לכך בכה"ג מהני ביטול אח"כ עכ"פ אף שהגיע ליד ישראל וז"ב לדינא לפע"ד ולפ"ז הוי אפשר לפרש כוונת המשנה כך דקמ"ל דהמוצא שברי צלמים מותרין היינו ע"י ביטול דאף שכבר זכה בו ישראל מ"מ מותרין ע"י ביטול אבל מצא רשימת יד וכו' אז אסורין אפילו ע"י ביטול מפני שכיוצא בהם נעבד וכיון דכיוצא בהם נעבד הו"ל ע"ז של ישראל ואין לו ביטול ואין להקשות א"כ בלא דשמואל כמי קשה מהו איריא שברי צלמים אפילו שברי ע"ז כמי מותרין די"ל דהרי התוס' כתבו דלכך משני דקמ"ל רבותא אטו סיפא ולא קמ"ל כחא דהיתרא היינו מכח דבמה שלא שנאה כלל היתר שברי ע"ז לא הפסידו כלום כי יש ללומדו ממשנתינו שאין לחלק וכו' הרי דמתרצים דהתרצן משני דלא הוי צריך לאשמענין רבותא זו דממילא משמע וא"כ א"ש דאף המקשן דדייק מדלא נקט שברי ע"ז לרבותא דשברי ע"ז אסורין היינו רק לפי דברי שמואל דקמ"ל אפילו שברי ע"ז ואם הוי מפרש טעם משנתינו מכח דאיירי ע"י ביטול מחדש פשיטא לי דמה לי שברי צלמים או שברי ע"ז אם מבטלן מחדש ובע"כ מדקמ"ל שמואל אפילו שברי ע"ז מוכח דמפרש משנתינו דמותרין לגמרי בלי ביטול ולכך בזה הוי ס"ד לומר דשאני צלמים דהוי ס"ס לכך קמ"ל דאפילו שברי ע"ז מותרין ולכך פריך למה לא אשמענין רבותא זו במשנה ומוכרח לתרץ איידי דסיפא דעדיפא לי' אבל למה דס"ד בלא שמואל דמותרין הוי רק ע"י ביטול ומכח כיון דהשתא אין ראוין לע"ז לא הו"ל ע"ז של ישראל פשיטא דמה לי שברי צלמים מה לי שברי ע"ז לכך אין בזה צד רבותא כלל ולכך לא פריך הש"ס כן רק לשמואל וא"ש ודו"ק וים להסביר הדבר יותר עפמ"ש לקמן בסוף פרקין דפליגי אם עובדין לשבריך ויש חד לשנא דלכ"ע עובדין לשברים ולחד לשנא לכ"ע אין עובדין לשברים כו' ולפ"ז י"ל דאף לר"מ דס"ל דעובדין לצלמים ג"כ מ"מ מודה דיש חילוק בזה בין צלמים לע"ז בשברים בע"ז אף שברים עובדין להם אבל בצלמים עכ"פ לשברים אין עובדין להם דכיון דחזינן דלרבנן שאני צלמים מע"ז א"כ י"ל אף לר"מ הוי חילוק בין צלמים לע"ז לענין שברים ועובדין לשברי ע"ז ואין עובדין לשברי צלמים ולכך א"ש לולי דברי שמואל הוי אפשר לפרש המשנה דמותרין ע"י ביטול קאמר והטעם דבזה לא שייך לומר דהו"ל ע"ז של ישראל דכיון דאין ראוי' עוד לעבודה לא הו"ל ע"ז של ישראל ולכך לא נקט שברי ע"ז שבזה שפיר הו"ל ע"ז של ישראל כיון שעובדין לשברים ולא קשיא לי' מידי ולפ"ז אף לולי דברינו לא הוי קשה קושיות התוס' די"ל כיון דמשמע לקמן בש"ס הנ"ל דאם עובדין לשברים לא הוי השבירה ביטול ואם אין עובדין לשברים הוי ביטול וא"כ א"ש דכולי דברי שמואל הוי ס"ד דבזה יש חילוק בין צלמים לע"ז לענין אם עובדין לשברים וא"כ בע"ז דעובדין לשברים לא הוי ביטול ובצלמים דאין עובדין לשברים הוי ביטול ובמצא תבנית יד ורגל שכיוצא בו נעבד ולשבר חשוב כהך אף בצלמים עובדין לשברים לכך לא הוי ביטול ולפי דרך הראשון הו"ל בזה ע"ז של ישראל אבל לשמואל דקאמר ואפילו שברי ע"ז מותרין שפיר פריך מן המשנה למה לא קמ"ל שברי ע"ז וא"ש ודו"ק:

תוספות תוספות ד"ה מדר"מ נשמע לרבנן וכו' הנה גם רש"י הקשה קושיא זו למה לא פריך מרבנן עצמן בנקטי מידי בהדייהו ייע"ש ולפע"ד י"ל דהנה בחדושי לש"ס הקשיתי דמהו פריך הש"ס מדר"מ נשמע לרבנן נהי דלא ידע הך חלוקא דבזה ספק ובזה ודאי עכ"פ בזה ידע דיש חילוק בין רובא ובין מיעוטא דזה פלוגתא דר"מ ורבנן דר"מ חייש למיעוטא ורבנן לא חיישי למיעוטא וא"כ הרי אף לר"מ היכי דהוי מיעוטא דמיעוטא אף הוא לא חייש וא"כ ה"כ הרי בצלמים הוי רק מיעוטא העובדין ואף אם עבדוהו אולי בטלוהו כבר והוי חשש האיסור דלמא עבדוהו ולא בטלו רק מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש ומהו פריך אך כעת נראה דא"ש דהנה לכאורה קשה לי מה משני הש"ס דשאני צלמים דהוי ספק עבדו וכו' הרי מפורש לעיל בש"ס טעמא דר"א מכח דבמקומו הי' עובדין לה וגזר שאר מקומות אטו אותו מקום וקשה א"כ הרי אם הי' מוצא שברי צלמים במקומו של ר"מ ודאי הוי אסור דהתם הוי ודאי עברי ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ כיון דשם שברי צלמים אסורה א"כ שוב נגזור שאר מקומות אטו אותו מקום והרי עיקר איסור צלמים הוי רק מטעם גזרה אטו אותו מקום גם אם בנשברו נגזור כן ומה לי נשבר או לא והנה לפי פירושינו לעיל בכונת הש"ס במת דתלה זה בפלוגתא דר"מ ורבנן אם חיישינן למיעוטא הוי א"ש זה וראיה מזה לפירושינו שם אך לפירוש הר"ן דמפרש דלר"מ דחייש למיעוטא וס"ל מיעוטא כמה דאיתנהו דמי לכך גזר אטו מיעוטא אבל לרבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי לכך לא גזר וכו' וא"כ קשה קושייתינו כיון דבמקום שעובדין לה להוי ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ נגזור אטו מיעוטא כחו בלא נשברה אך נראה דא"ש ויש ראיה למ"ש לעיל דהיכי דלא עבדום רק הזמינום אף לר' יוחנן מהני נשתברה מאלי' ולעיל בחדושי לש"ס הקשיתי בזה דמהו פריך מדר"מ נשמע לרבנן הרי למיעוטא דתליא במעשה אף ר"מ לא חייש וא"כ אין לחוש דלמא כבר עבדום דתליא במעשה רק דחיישינן דבהזמנה נאסר ובזה מודה ר"י דאף בע"ז מהני נשתברה מאלי' ומהו פריך אך כעת נראה דא"ש וחדא מתורצת בחברתה דהש"ס ידע מכל זה רק דפריך כיון דטעמי' דר"מ דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום וא"כ ה"נ באותו מקום של ר"מ שם ודאי היו עובדין אותה וא"כ שם ראוי לאסור מדינא במוצא שברי צלמים וא"כ נגזור שאר מקומות אטו אותו מקום והיינו דהוי ס"ד דבהזמנה לבד נמי לא מהני נשתברה מאלי' וא"כ במקומו של ר"מ הוי ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ולכך משני הש"ס דבמקומו של ר"מ כהי דהתם הוי ודאי מ"מ כיון שאין עובדין אותה רק בפ"א בשנה והרי אין ידוע אם כבר עבדו להם או לא רק דעיקר איסורו דסוף סוף עכ"פ הוזמן לעבוד ונאסר מיד ובזה מודה ר"י דמהני נשתברה מאליה וא"כ שפיר הוי ס"ס דממ"נ מצד הזמנה בעלמא מהני נשתברה מאלי' ולשמא כבר נעבדו הוי ספק שמא עבדום ושמא לא עבדום עדיין ואתי ספק ומוציא מידי ספק וא"ש וא"כ בהיות כן תינח בדברי ר"מ דטעמי' דגזר אטו מקומו ושם הוי ודאי עובדין להם ולכך פריך שפיר דשם אין ספק מוציא וידי ודאי אבל לרבנן נהי דס"ל דביש בידם שום דבר או היכי דלא הוי אנדרטי של מלכים דאסורין מ"מ מודים דאינן ודאי נעבדין רק בזה ס"ל דהוי ספק שמא נעשו לע"ז ושמא לא נעשו לע"ז ובזה ידע הש"ס דשאני ספק מודאי דספק מוציא מידי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ולא מצי פריך לרבנן כלל וא"ש ודו"ק היטב כי הוא נכון בעזה"י:

גמרא. איתיביה ר"י לר"ל קשה לי כיון דטעמי' דר"ל הוי דמימר אמר א"כ מוכח דמכח אומדנא אתינא עלה דיש אומדנא בזה דאייאש נפשי' מניה והרי בזה יש פלוגתא דתנאי ואמוראי בר"פ אע"פ אם אזלינן בתר אומדנא או לא וא"כ נימא דהנך מתנייתא אתי' כמ"ד דלא אזלינן בתר אומדנא לכך הוי נשתברה מאלי' אסורה ור"ל ס"ל דהלכה כמ"ד דאזלינן בתר אומדנא כדאיפסקא הלכתא שם ולכך ס"ל דנשתברה מאליה מותרת ומהו פריך וצ"ע:

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה