אור ברסלב
עבודת ישראל ספר דברים

עבודת ישראל· רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ

ספר דברים

ספר במדבר

דברים

אלה הדברים. במדרש אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפאה את הלשון מנין שכן כתיב מרפא לשון עץ חיים כו' תדע לך לע"ל הקב"ה מעלה מג"ע אילנות משובחים כו' שהם מרפאים את הלשון כו' וחד אמר כל שהוא אלם וניעס הימנו לשונו מתרפא' כו' ר"ל לאמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה נתרפאת לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה: ע"ש במדרש והנכם היום כככבי השמים לרוב למה בירך אותם ככוכבי' מה הכוכבים הללו מעלות ע"ג מעלות כך הן בנ"י מה הכוכבים אין להם חקר ולא מנין כך בנ"י כו' אמר לפניו רשב"ע למה לא משלת בניך בחמה ולבנה שהם גדולים מן הכוכבים א"ל הקב"ה חייך חמה ולבנה יש להם בושה לע"ל כו' אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם שנאמר ולא יבושו עמי לעולם: הנה אנשי כנה"ג תקנו לנו קדושת שמו ית' בלשון נקדישך או נקדש שהוא ית' מופלא ומופרש א"ס ב"ה וב"ש וא"א לצייר אותו ית' בשום אות כידוע וכביכול כדי להגלות בעול' כדי שיוכלו לעבוד אותו ית' וליהנות מאורו כביכול עשה כעין פריסא וע"י הפריסא יוכלו ליהנות מאורו ית' כדמיון השמש שא"א להסתכל בו כ"א ע"י לבוש ומגן מעשה רשת שע"י הנקבים קטנים יכולים ליהנות מאורו ובדמיון זה אם היה השמש אורו רב יותר היה צריך ללבוש יותר עב כן עשה ית' פריסות ולבושים שע"י הלבושין יכולין ליהנות מאורו כי מלך אין רואין אותו כשהוא ערו' כמש"ל כי זהו אפיסת ההשגה ולז"א בזו"הק רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן כי המדות הם לבושים שע"י יהא למחשבה תפיסה בו ית' לאיזה השגה וז"ש אליהו ז"ל תפארת לבושא ובכדי שלא תדמה לאמר שזה הלבוש אינו עצמותו ית' לזה ארז"ל כהדין קמצא דלבושי' מיניה ובי' ע"כ בשגם דרך צינורות השפע מהספירות הקדושות שמזו נשפע חכמה ומזו עושר וכדומה הכל הוא מא"ס ב"ה המשפיע ע"י המדות כי לשון מדה הוא פי' לבוש לשון מאן דלביש מדא וע"י התלבשותו ית' במדות כן משפיע חיי בני ומזוני לפי הכלים וזהו לשון נקדישך כביכול שמעצמותו ית' הא"ס פרס פריסא לבא לאותיות ושמות כדי שיוכלו לעבדו ית': (ורבים טעו בזה ונפלו לשאול תחתית רח"ל כשהשיגו בזו הפריסא והיו אומרים עזב את הארץ והיו מניחים ההשגחה למדרגות תחתונות תיפח רוחם לא כן אנחנו ב"י מאמינים בני מאמינים) שזו הפריסא היה כדי שיוכלו לעבדו ולהנות מאורו ית' והקדושה היא הזמנה שבנ"י מזמינים אותו ית' ומתלבש במדותיו וכתיב בפירוש האידרא זוטא מהאר"י ז"ל דף ק"ך. וא"ת הואיל ורגלי העתיק מתפשטין למטה למה אינו נק' בשם אצילות ותירץ שאינו נק' אצילות כ"א עד התפשטות הארוך והנה עדיין הקושיא במקומה עומדת (ע"ש בשינוי לשון קצת) ולפמ"ש יובנו דבריו היטב כי ההתלבשות מורה על גילוי אלהותו ית' שא"א להתגלות כ"א ע"י לבושים. ולפי"ז מתרץ שפיר כיון שאין התלבשות למטה ע"כ אין האור זך כמו באצילות ולכך אין צריך שם להתפשטות הארוך ואמת שזהו הנק' בשם עקבות כמ"ש עקבי"ת דמשיחא הוא אותיות בעתי"ק הם מדריגות תחתונות הצריכים להתברר כמ"ש עד דימטי רגלין ברגלין:

אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון וגו' הנה הלשון הוה אינו מובן. אשר יושב בחשבון וכן עוג אשר יושב בעשתרות באדרעי ונראה לומר דהכתוב אומר בונה ירושלים ה' וקשה ג"כ לשון הוה דממ"נ אם יאמר ה' שיבנה ירושלים עצת ה' היא תקום ומה שלא נבנית עדיין הוא מפני שלא פקדה לטובה ואיך שייך לשון הוה ונראה לומר דהנה ירושלים בצירופו נודע מס"ק יר"ו של"ם כי יר"ו עולה יראה ושם בירושלים היתה היראה בשלימות כלנו יחד עושים באימה וביראה רצון קוננו אכן מפני שנתרחקנו מעל אדמתנו אין אנו יכולים לעלו' ולראות תמיד פני ה' רק שבעו"הר היצ"הר מסתיר מפנינו אור ה' ויראתו לכן צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש ולכן הטעם שאנחנו מתפללין למזרח ומכוונים לירושלים כנודע מאמר חז"ל וכאשר נזכה כלנו להתעורר באהב' וחוטי חסד לעבותות היראה כראוי בשלימות אז נזכה לבנין עיר קדשנו ותפארתנו וז"ש דוד. המלך ע"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו פי' לפי התחברות בני ישראל והתעוררתם באוי"ר נבנה ירושלים ששם עלו שבטים פי' כי מוסרות אהבה ויראה הנקשרים בלב ונעשה ירושלי"ם בלב הם נקשרים עד ירושלים עיר הקודש ואלו המוסרות נק' לשון שבט ושרביט וע"ז עמדו כל העכומ"ז לכלותינו ולנתק את המוסרות כמ"ש (תהילים ב׳:ב׳-ג׳) נוסדו יחד על ה' ועל משיחו נ"נתקה א"ת מ"וסרותימו ר"ת אמ"ן שמורה על היחוד העולה צ"א גימ' אמן שנעשה ע"י המוסרו' והם בקשו לנתק המוסרו' ולהפריד היחוד ח"ו וכן היו סיחון ועוג לפני ארץ הקדושה למגן ומחסה על הכנעני ושבע עממין כדי שלא נוכל לכבוש ארץ הקדושה וזה היה גבורת משה רבינו ע"ה שלחם עמהם והכניעם: והנה המלאכים הממונים בשבח לסיחון מלך האמורי כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח פקדי"אל צרופי"אל שהם ממונים על היחוד כי צרופי"אל הוא באות צ' המורה על הצדיק ופקדי"אל ע"ש פקידה לנוק' כמ"ש בזו"הק וכמוהם זלע"ז בקליפה היו סיחון בנוקבא ועוג בדכורא כי הוא הי' מלך הב"שן כי שמו מרמז כמ"ש החסיד המפורס' מ' משה ב"שן נו"ן ש"ערי ב"ינה דקליפה ומשם הי' שורשו וזאת המלחמה צ"ל תמיד להכניע בא"ויר בשלימות כדי להגיע לירושלים עיר הקודש בב"א:

כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדול הזה וגו' הנה הפרשה הזאת קריאתה תמיד בט' ימים שאחר ר"ח אב עד ט' בו ומרמז הפרשה בכמה ענינים להזכיר את אשר עברנו ממקום למקום וה' אלהינו היה עמנו להורות הגם שכשאנו עוברים בין המצרים ומר"ח אב עד ט' כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו וכמו שהוליכנו במדבר בארץ לא עבר איש וה' הולך לפניהם וגו' כן בימים הללו אשר נק' ג"כ מדבר וגיא צלמות וכמ"ש פי' הפסוק גם כי אלך בגיא צלמו' לא אירע רע כי אתה עמדי ונמצא כתוב בכתבי הקדוש מהר"ש מאוסטראפאלי כי שם של את"ה הוא המגין ע"ש פי' הענין כי אתה הוא שם החסד כמו אתה כהן לעולם וכמ"ש רבותי נ"ע כי עיקר החסד מה שאנו זוכים לקרא לבוראנו הגדול והנורא בלשון אתה וכתבנו מזה במ"א וז"פ שבטך ומשענתך המה ינחמוני פי' גם שבט שלך הוא כמו המשענת והוא לצרכי שלפעמי' כשהחסדים יורדים מלמעלה (למעלה) ואז אפשר שיינקו מהם החיצונים ואויבי ה' לכן צריך להוריד אותם בלבוש גבורה וצמצום ולהראו' כי משלם חסדיו לאיש כמעשהו ומדה במדה ואז יתפרדו כל פועלי און וכבר כתבנו מזה במ"א מעלת הצדקה שצוונו בוראנו ית' כי הוא מגן ומחסה לשפע הקודש שלא תתפשט רק לישראל עמו ע"ש וזה שסיים תערוך לפני שלחן נגד צוררי כי זה עיקר הכוונה שלך במדת הגבורה. דשנת בשמן ראשי כוסי רויה פי' שזה היה כוונתך ראשונה ומחשבתך הקדוש' וצופה ומביט מראשית אחרית וחפצת להיטיב לנו. כוסי רויה כי רוי"ה עולה אר"ך הם החסדים הגדולים דאריך וזה שאמר משה רבינו כאן ידע לכתך את המדבר הגדול הזה כי צפה והביט הכל במחשבה הראשונה בבריאת עולם וענין השיתוף מדת הדין ברחמים נק' הוי"ה אלהי"ם שגימ' יב"ק כי אלהים הוא תקיף ובעל היכולת וצריך למדת הגבורה כמ"ש לעיל להראות לכל כי הוא אלהיך ורוצה בטובתך ואז נפתח אות ם שבסוף שם אלהים ונתארך לאות ך שבסוף אלהיך ולכן אמר שם בפסוק זה ארבעים שנה כלומר שזה הבחינ' שצ"ל אלהיך זה הוא בחי' ארבעים שינוים שמורה עליהם אות ם שעולה ארבעים שנראה לבחי' גבורה ואמר ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר פי' שהוא עמך אפי' במדבר הנ"ל ולא להחסיר ממך דבר פי' אפילו שתרצה בימים הללו להשפיע בני חיי ומזוני וד"ת לעמו ישראל הוא יהיה עמך ויסכים לעצתך:

הנה אמרו חז"ל בת"ב חייב להניח תפילין במנח' והטעם שבאים מוחין חדשים לנחם את עמו ישראל וכמ"ש האריז"ל לכוון במנחה שם הוי"ה ניקוד סגול והוא המשל כדרך האב שמייסר את בנו בשבט כדי להדריכו ואעפ"כ אח"כ הוא מקרבו ומדבר על לבו ומנחם אותו לומר לו אהבתיך ומשכתיך חסד וגם כשאני מוכיח אותך בשבט הוא לטובתך וכן הענין אחר הימים הנוראים אלו ובפרט בת"ב אשר הדינים מתוחים רח"ל כמ"ש האר"י ז"ל לכוון כל היום הוי' בניקוד שב"א שמורה על הגבורה. לכן לעת ערב הוא מנחם את עמו ישראל ומראה להם התקרבות ביד ימינו והחסד ושם הוי' בניקוד סגול ובאים מוחין חדשים ובודאי יש כח להמשיך אז שנו"ת חיים בתפילין כמו תמיד בבוקר בבוקר כנודע ואז ההתחלה לבנות המלכות מחדש וכמ"ש בצירוף הימים שמעשירי באב עד יום ראשון של סוכת עפ"י מה ששמעתי מהרב הגאון מוה' שמואל שמעלקא אב"ד דק"ק נ"ש כי מר"ח ניסן עד בעשור לחודש בו הם עשרה ימים כנגד אות י' של אדנ"י ואח"כ ארבעה ימי ביקור קרבן פסח הם נגד אות ד ואח"כ מיום הראשון של פסח עד ערב שבועות הם חמשים יום כנגד אות נ ואח"כ יום ראשון דשבועות נגד אות א דאדנ"י (והוא צירוף יד"נא אותיות אדנ"י) ואז נבנה המלכות עד שנתגלה אות א במלת אנכי ה' אלהיך עכ"ל. וכמוהו אמרתי גם אני בימים הללו שמעשירי באב עד כ"ט באלול הם חמשים יום כנגד אות נ ואח"כ עשי"ת נגד אות י ואח"כ ארבעה ימים שבין יוה"כ לסוכות הם כנגד אות ד ואח"כ יום ראשון דסוכות הוא נגד אות א שהוא יום ראשון כמ"ש בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' (והצירוף הוא ני"דא כנ"ל) וזה הוא בנין המלכות מחדש אחר החורבן וגם כי בת"ב אסור ללמוד תורה ועליו נאמר הפרו תורתך לכן תיכף אחריו קורין פ' ואתחנן עם עשרת הדברות להתחיל התורה ולקבל עול מלכות שמים מחדש:

ואתחנן

אתה החלות כו'. בילקוט את גדלך זו מדת טובך שנא' ועתה יגדל נא כו' ואת ידך זו ימינך פשוטה לכל באי עולם כו'. החזקה שאתה כובש ברחמים. את מדה"ד כו': שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד כו' שאין אחד יכול למחות על ידך. וכה"א והוא באחד ומי ישיבנו: שמעתי בשם אדו"מו הרב הקדוש מוהד"ב זצ"ל מה שאמרו בזו"הק. אתה תמן גחין רישא. ר"ל שזה הוא מחסדו ית' כי מלת את"ה מורה על חסד כמו אתה כהן לעולם. שיהא באפשרי וכח האנושי לעמוד לפניו ית' ולדבר אתו לנוכח כמדבר אל רעהו כמו בנוסח כל הברכות ברוך אתה. והוא מרוב ענותנותו והארתו המשתלשל אל האדם להאיר אל עבר פניו. וזהו אתה החלות כו'. ובאמת הוא חסד נפלא מה שא"א לשום בריה להשיג ענין זה ונבוכו בו כל הרעיונות. כי איך יצוייר שא"ס ב"ה שהוא נעלם מובדל מכל ואין לו ציור ודמיון בשום אות וענין כלל שיצמצם כ"כ ויגביל עצמו להתלבש במדות ולהתפאר בתהלות בנ"י. וגלל כן תיקן לעצמו לבושי המדות בכדי להשיג קצת מאורו כי מלך אין רואין אותו ערום כנ"ל. ולזה ארז"ל ג"כ אין רואין אותו אלא בביתו זו אשה יראת ה'. כביכול מרצונו להתענג בתענוגות בנ"א בא לידי הגבלה וצימצום וזהו אהבה דוחקת הבשר. ולז"א כסא דדוד מלכא רכ"א לוגין. כי דהמע"ה היה תמיד נרדף מבנ"א ומסוכן ממש למות בידיהם ועי"ז שם נפשו בכפו והולך ומתחזק תמיד בעבודת השם במחשבתו הזכה באהבה רבה ושמחת לבב בשירות ותשבחות עם מס"נ ממש בחשבו מה אם יהרגוני ג"כ אני צריך לחזור לאבי שבשמים לעמוד לפניו עי"ז המשיך האר"ך לכוסו ר"ל לבחינתו. ובלא"ה מצד עצמותו ית' אין לו שום תמונה ודמיון. כמ"ש ואל מי תדמיון אל דהיינו הא"ס ב"ה אשר הוא אל וכח הכל א"א לדמותו ולציירו בשום ציור. כ"א מצד שרצונו ית' היה להראות רב טובו לבאי עולם כמ"ש וכי למגן אתקרינא רחום וחנון ארך אפים וכו'. וכביכול כשרצונו ית' היה לחדש עולמות לפעול בהם רב טיבו. וכ"ז שלא נתגלה היו הי"ג מדות כביכול בבחי' דל מה שאין הפה יכול לאומרו. הגם שאמת ואמונה שלא היה שום חסרון בעצמותו ית' עד שלא בראם ולא יתרון בהבראם. עכ"ז מצד רצונו ית' שעלה ברצונו לבראות עולם כדי להיטיב לברואיו לבחי' זו. צדקו דברינו הנ"ל וז"ש במד' זה מדת טובך שנא' ועתה יגדל נא כח אדני. ואמר ואת ידך זו ימינך פשוטה לכל באי עולם שנא' ימינך ה' נאדרי בכח כמ"ש שעיקר בריאת העולם היה בשביל בנ"י כמ"ש אלה תולדת השמים והארץ בהבראם. הם כנ"י ה זעירא דהבראם ועיקר השעשוע היה בשביל שיעבדו אותו ית' בעוה"ז שהוא כח הנגדיי. וזהו ג"כ בכלל ה זעירא כמ"ש בזו"הק. ובנ"י עושים רצונו ית' בעוה"ז. וזהו פי' אעשה לו עזר כנגדו. וזה כי אתם המעט מכל העמים. ה מעוטה דבה"בראם. ואומר כי ימי"נך וזרו"עך וא"ור פניך כו' הם תלת גוונין דאבהן. אור פניך הממוצעת. החזקה. שאתה כובש מדה"ד כמ"ש באידרא קדישא גדול כח של משה רבינו ע"ה שהמשיך הי"ג מכילין דרחמי למקום ז"א משא"כ מיכה אמרם במקומם הרמתה. ואמרו באידרא קדישא ארש"בי עד כען טמירין הוו בלבאי למיעל בהו לעלמא דאתי. והקושיא גדולה הלא כל דברי רשב"י וחביריו בעניני יחודי או"ב. ומה זה שאמר דבר חדש דבעינא השתא לגלאה:

[חסר תשלום המאמר]:

אעברה נא ואראה וגו'. פרש"י אין נא אלא לשון בקשה וכו'. ויש לפרש עוד מלת נא שפירושו תמיד לשון עכשיו ומיד כנודע מכתבי הארי"זל כי לעתיד בביאת משיחנו יעבור לפנינו נשמת מרע"ה לארץ ישראל כי אז יהיה התיקון האמיתי ולכן אפשר לומר שמשה רבינו ע"ה צפה והביט זה בקדושתו והתחנן אל ה' כלומר כיון שסוף סוף אעבור אל ארץ הטובה אעברה נא מעתה ואראה אותה. והשיב לו הקב"ה יהושע הוא עובר והוא ינחיל וגו'. ונשב בגיא מול בית פעור. אפשר לומר כי זה הפסוק ונשב אינו מדברי משה וסיפור מסעי ישראל רק שזה שייך ג"כ לתשובתו של הקב"ה ודברי ניחומים על לב מרע"ה כלומר שלא תצטער על אשר אתה נשאר פה. ונשב בגיא. ונשב הוא לשון כמו רבים מדברים בעדם כלומר שהקב"ה אמר לו אני ואתה נשב בגיא ונשאר ביחוד עליון כי הקב"ה מתיחד עם נשמת משה בתענוג עליון הנפלא ומרומז במלת ונש"ב נוטריקון נו"ן ש'ערי ב'ינה בגי"א הם אותיות אבג"י משם אב"ג ית"ץ כי בזה הכח שהקב"ה נק' א"ב לי"ג מדות ת"ץ עתיד לנקום מאויביו כמ"ש בספר ליקוטים מרב האי גאון ע"ש. ומ"ש בפירושי שם. וזה דכתיב מול בית פעור כי מול פירושו לשון כריתה פירוש שע"י קבורת משר"עה בחוץ לארץ נגד בית פעור הוא יכרית ויכניע כח הרשעה כעשן תכלה במהרה בימינו:

ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו וגו'. לשון הפסוק בתחלתו לשון רבים אבותיך. ואח"כ בזרעו אחריו. כי האבות הגם שהם שלשה חשובין כאחד ונכללין בדיוקנא דיעקב שהוא כלול מגוונים חסד וגבורה וז"ש אהב את אבותיך הם שלש האבות ויבחר בזרעו אחריו רומז על יעקב אבינו ע"ה שנכללין בו. וביאור הענין שהקב"ה זוכר זכות האבות לבנים הגם שהבנים אינם דוגמת האבות במעשיהם ממש מ"מ ע"י איזה מעשה זכות שעושים בדוגמא למשל איזה מצוה מבחי' אהבה וגמיל' חסד כמו אברהם וכן כולם מיד נתעורר הדבר הזה בשורשו ובאורו הגדול שהאירו במעשיהם הגדולים בקדושתם. למשל כמו הנר הנכב' ויעל עשנו אל אש אשר תוקד בנר אחר מלמעל' הנה נודע שע"י פתילת העשן נאחז אור האש למטה וכן הדבר הזה כי מעשיהם הקדושים הם כמו שביבי אש ושרפי מעלה. והגם שמעשה הבנים אינם רק כמו נר הנכבה ע"י מעשה המצוה באהבה וביראה וכיוצא הגם שעושים בקטנות מתלהב מאש של מעלה זכות אבות וזה שהבטיח מרע"ה ויבחר בזרעו אחריו אפילו כשיהי' זרעו אחריו בענין אחורים ולא כהאבות ממש רק בבחי' אחורים זוכר זכות אבות ויוציאך בפניו הוא מעלם לבחי' פנים וזכותם הקדושה ויאר להם. במלת ויוציאך צירוף אותיות י"ו שמורה על יודין ווין מיחוד דדיקנא ואח"כ נתגלה באותיות צ"א המורה על יחוד הוי' בא"דני ועי"ז ויוציאך בכחו הגדול הרומז לחכמה כי הוא כח הגדול. וזה שאנחנו מקוננים בת"ב על בן ובת של ר' ישמעאל כהן גדול כי הם היו דוגמת אותיות ו ד היוצאים מר' ישמעאל אביהם שהי' בבחי' אבא חכמה אות י' שכולל ו ד בתוכו במילוי ואז כשנתפרדו ונשבו היינו מקונני' עליהם אבל להיפך ההבטחה שיתיחדו ו ד שהם בחי' הוי"ה ואדנ"י ואז נמתק הכל ובא השפע לעולם בכל טובה לבנ"י אמן:

היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. פי' כי המלאך נק' חי על שם שכולו חיים וכמו שאמר אדומ"ור זלה"ה אל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי פי' כי אפי' המלאך שנקר' כל חי שכולו חיים ואין לו העדר ומיתה אם תבא עמו במשפט לא יצדק לפניך. וא"כ אל תבא במשפט את עבדך דרי גיא עפר ורמה עכ"ל והנה במעמד הר סיני נתגלה אהבת הקב"ה שבשביל עושי רצונו ומקיימי תורתו נברא העולם וא"כ אפילו הדיבור וההנהגה עם המלאכים הוא ע"י עושי רצונו דלמטה וז"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וגם חי רומז על המלאך פי' גם הדבור שמדבר בו הוא ע"י שמדבר תחלה עם האדם והם יסכימו עמנו לטובה בכל אשר נעורר רחמים עלינו ועל כל ישראל אמן:

לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה י"ל רמז הפסוק דהנה כשישראל עושים רצונו של הקב"ה ואז נגלה כבוד ה' וראו כל בשר את מלכותו כי הוא מלך על כל הארץ ושומע לתפלתם ומסיר מהם עול הצרות ולהיפך ח"ו כשאינם עושים רצונו הגם שהקב"ה הוא מלך בעצם כמו שהיה קודם שנברא העולם כי הכל שלו וכל אלה עשתה ידו אעפ"כ החסרון בגילוי אלהות ומלכות שאינו בגלוי ונקרא לשון נס והרמה שהוא מרומם והמלכות גנוז אתו בלי ראות לעיני יושבי הארץ וזה שהזהיר הכתוב לא תנסו כלומר שלא תגרמו במעשיכם שיהיה בחי' נס והרמה לאלהותו ח"ו דהיינו שלא יתגלה למטה כאשר נסיתם במסה ששאלו שם היש ה' בקרבנו אם אין אבל עיקר העבודה ורעוא דילי' דגלי' לי':

וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. דהנה כתיב מי הקדימני ואשלם שהבורא ב"ה מוכיח את בני אדם מי הקדימו לעבדו קודם שיקבל שכרו הרי שהוא עושה ציצית לבגדו הקדימו הבורא לתת לו את הבגד מל את בנו הרי הקדימו לתת לו בן וכן כל המצות נמצא כל השפעות שהבורא ב"ה משפיע לנו הכל בנדבה וחסד כי המצו' נעשו ג"כ על ידו כנ"ל אמנם כשהאדם עובד מאהבה ומיחל ומצפה לבן זכר רק כדי שיזכה למולו לשם ה' וכן מצפה שיהי' לו בגד להטיל בו ציצית אז הוא מקדי' בעבודתו להבורא ית"ש וזש"ה וצדקה תהיה לנו פי' שהשפעה הבאה בדרך צדקה וחסד תהיה לנו לפעמים תוכל לבא בדרך שילום מדה במדה וזה נרמז במלת לנו פי' כפי עבודתינו וגם לנ"ו גימ' אלהי"ם שהוא כח המגביל ומשפיע לפי סדר העבודה והיינו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו וגו'. אם אדם שומר וממתין מתי תבא המצוה לידו אז נקרא שעושה לפני ה' כמו טרם כנ"ל:

לט"ו באב

בגמרא מס' חגיגה לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיו"הכ שבהן היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו' כי חודש אב בצירופו היוצא מפסוק ה"סכת ו"שמע י"שראל ה"יום שם החצי האחרון משם הו"יה השולט בחצי ראשון של החודש הוא בחי' דין וביום חמשה עשר נמתק הדין ע"י הצירוף החצי שם י"ה והוא נוטריקון י'ום ה' כיפורים לרמז כי ט"ו באב וי"ה הם חד דרגא כי בהם עליי' לבינה וכמ"ש האר"י ז"ל הפי' בפע"ח על יוצאות וחולות בכרמים ע"ש והיו אומרות בחור שא נא עיניך פי' הקב"ה שהיום נראה עלינו ברחמיו שבחר בנו ובא ונתגל' עלינו בבחינת אלהי ישראל שלכן נקרא בחור כמ"ש בים נדמה להם כבחור עתה שא נא עיניך פי' הגיע העת שתשא ותנטל את אלו החדשים שהם נק' עיינין כי תמוז ואב הם בחי' עיינין דמטרוניתא כנודע ועיקר בקשתינו ותוחלתינו שיתקן העיינין ואז תהיה כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה וכמ"ש הפי' בכל לשון בקשת העיינין כמו והאר עינינו בתורתך שיאירו על ידי התורה וכן ועינינו תראינה מלכותך כי הקב"ה הוא מלך בעצם היה הוה ויהיה אפי' בחדשים הללו שהחריבו הבית כי הכל היה בכחו והכל ברצונו והיה צופה ומביט מראשית הבריאה על חורבן הבית וד' גליות וביאת המשיח וכמ"ש חז"ל בפסוק ורוח אלהים מרחפת וגו' ע"ש רק שבחדשי' האלו נסתמו בחי' עיינין למטה בלי ראות בגלוי מלכותו לכן אנו מבקשים ועינינו תראינה מלכותך כי כשיבנה בהמ"ק יהיו הצומות לששון ולשמחה וכן אנו מבקשים שא נא עיניך וראה מ"ה אתה בורר לך כי כל המבוקש מהחדשים האלו רק לברר הני"ק מתוך הפסולת ובירור הניצוצין הוא ע"י שם מ"ה כנודע וגם רומז כי מחמשה עשר באב עד ר"ה הם מ"ה יום ואז בר"ה יום מלכותו אשר נחדש המלוכה והי' למלך אמן והנה בחדשים אלו צריך כל אדם לשמור א"ע שלא יפול ממדרגתו כי הם ימים הנמוכים בשנה וכמ"ש כמה פעמים מזה והנה שמעתי מכבוד הגאון קדוש ה' החסיד מהו' ש"ש ז"ל אב"ד דק"ק נ"ש פי' ורמז הפסוק ברית כרתי לעיני מה אתבונן על בתולה כי מדרך העולם להתבונן ולשוב אל ה' בחודש אלול המוכן לתשובה אבל מי שמשכיל ועיניו פקוחות הוא עובד הש"י כל השנה ושומר א"ע אפי' בחודש תמוז ואב שלא ליפול ממדרגתו וכורת ברית עם ה' ואז ממילא אין לו להתבונן יותר בחודש אלול כי הוא מוכן ומזומן לעבודת ה' מקדם אפי' בחדשים הנמוכים וק"ו בחודש אלול שבו הקדושה ביתר שאת וזה רמז הכתוב ברית כרתי לעיני פי' שאני כורת ברית לעיני הם החדשים שנקראו עיינין כמ"ש לעיל לכן מה אתבונן על בתולה שהוא אלול במזל בתולה כי אני מוכן לעבודת ה' מלפנים:

אמר ר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבא זב"ז רומז לנשמת ישראל שהם שבטים וענפים מהבורא ית"ש ורומז בזה כי עד הנה הן יומי תמוז ואב עלייהו כתיב ויהי כמשלש חדשים וגו' והענין כאשר אמרנו לך בחיבור הזה כמה פעמים באורך שאז הקליפה והסט"א מתגברו' בעולם ונשמות ישראל אסורות ומיוחדות כל חד באפי נפשה ואין להם פנאי להתוועד זה עם זה לבעבור שיש לכל א' מלחמה בפ"ע הוא מלחמת היצר וכח הס"א המתגברת על האדם בעולם בעבור שאלו הימים יוצאים ממתכונתם וגבולם שהם גדולים ביותר וכמו כן ימי טבת ושבט הם קצרים ביותר. אבל בט"ו באב אז תשש נח החמה והס"א. והבורא ית"ש שופע הארתו על ישראל ושקטה הארץ קצת ממלחמות היצר ואז הותרו שבטים הותר"ו לשון התרת קשר ור"ל שאז הותרו הנשמות ישראל להתוועד ולהתקשר לבא זה בזה והיינו שבו היו בנות ירושלים הם נשמות ישראל היראי' ושלמים יוצאות בכלי לבן רומז אף לאותן שאין יודעין שום ענין ומדה מעבודת הבורא ית"ש ומדותיו שזה רומז ללבן בלא גוון כלל. משא"כ העבודה הוא ע"י מדות ומצות הוא כמו גוונין. ואף עליהם הי' האור והבהירות שופע מהבורא ית"ש להשיג מעבודת הבורא ית"ש כפי כוחם וזהו כלי לבן שאולים ר"ל ע"י התחברות הנשמות יחד בנשמות הצדיקים שבדורם אשר האור והבהירות שואף וזורח עליהם ועל ידם גם עליהם יזרח אור וזהו רשעים מלאים חרטות:

אמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כו' גם זה רומז על הנ"ל על מלחמות היצר ומתי מדבר היינו הדיבורים שהם מתים מבלי חיות הבורא ית"ש שנא' ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות הם הקליפות והס"א המעוררים תמיד מלחמה עם האדם בעתים הללו וידבר ה' אלי דיבור של חיבה כמו שפירש"י משא"כ מקוד' לכן:

עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדאו' ואמר לאיזה שירצו יעלו ג"כ רומז על ענין אחד והיינו שכעת נתבטלו השומרים דרך ה' להיות לאיזה שירצו יעלו ר"ל שיהיה עוד איזה בחירה ורצון טוב ופסקה המלחמה כנ"ל שיוכלו הנשמות לקשר ולבא זה בזה בכלים שאולים זה מזה וכל הכלים צריכים טבי"לה י"ל טב"ל י"ה ור"ל שכל הנשמות כולם ע"י (חסר ב' תיבות) ונטבלו בה' מגודל הארה הזורח עליתם ע"י התחברותם:

אמר ר' אלעזר אפי' מקופלות ומונחים בקופסא רומז על אלו הבורים והרקים שמונחים מקופלין בתאותם וגשמותם אשר לב אבן להם גם עליהם יבא ההארה והבהירות כאשר כתבנו בחיבור זה על ענין הבת קול היוצאת בכל יום:

מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף ומאן דלא מוסיף יסוף אמר ר' יוסף תקברי' אמיה פירש"י שימות בלא עתו ר"ל שיצטרך עוד לבא בגילגול להולד ולבא לעולם שנית ולמלאות חסרונו אשר חסר בהיותו בעולם ולזה ימות אף בלא עתו כי ענין מית' האדם הוא אחרי כל השלימות בכל עניניו אשר לו נברא בזה העולם ותיקן כל הנוגע אליו אשר לזה נברא אז אין צורך לו בעולם. והולך וחוזר לעולמו ולזה אומרים למת לך בשלום. ר"ל אחר שקנה כל השלימות אשר נברא אליו ולא חסר מאומה וא"כ הוא בשלום. כן הרשע אינו מת רק אחרי שהבורא ית"ש יודע בו שלא ישוב עוד מרעתו בשום אופן. וא"כ הוא בתכלית שלימות הרשעות וג"כ הוא שלם ברשעו ונפטר מן העולם. משא"כ כשה"ית צופה בו שישוב באיזה אופן אזי מאריך ימיו עד עת שובו אליו. וכשנפטר בשלום בשלימות המעש"ט אזי נשמתו חוזרת למקורה העליון ואינה צריכה לגלגול לחזור בעולם. וזה תקברי' אמיה ר"ל שקבורתו הוא בבטן האם:

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. כרם רומז לשמחה ותענוג. וזה כרם ה' צבאות בית ישראל. ור"ל שתענוג ושעשוע הבורא ית"ש הוא עם עם סגולתו. וזהו בנות ישראל הם אותן הנשמות כולם חולות באלו הכרמים. ר"ל מתענגים בתענוג הבורא ית': תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם. רומז לאשה יראת ה' היא הנשמה ור"ל מי שאין לו נשמה הוא חיות הבורא ית"ש והארתו נפנה לשם:

מיוחסות שבהן היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. רומז על הבורא ית"ש אשר כביכול מצמצם שכינתו וגדלו ית"ש להתענג בתענוגות בני אדם וכביכול מגודל התענוג והשמחה והשעשוע נעשה כבחור. כמו שאמרנו במאמר ברוך שבחר בהם ובמשנתם. ע"ש. שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך הם נשמות עם סגולתו כמד"א כי בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. היינו ע"י הסגולה והתענוג שיש לו מישראל כביכול עושה עצמו כבחור:

ת"ר יפיפיות שבהן היו אומרות תן עיניך בנוי שאין האשה אלא ליופי. יפיפיות הן בעלי תורה ומצות ומעש"ט אומרות תן עיניך בנוי: ת"ר מיוחסות שבהן היו אומרות תן עיניך במשפחה ר"ל אף שאינם בעלי תורה ומצות אומרים שיאיר ויזרח עליהם האור והבהירות כאומרם אליו תן עיניך במשפחה ר"ל שאנו בעלי משפחה בני אברהם יצחק ויעקב אף שאין בנו מצות ומע"ט תזכור ותשפיע לנו אור בהירותך מחמת זכות אברה' יצחק ויעקב. ואין אשה. ר"ל הנשמה אלא לבנים שנ' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. רומז על יוסף ובועז ופלטי בן ליש. ושקר החן רומז ליוסף כי חן הוא דבר שאינו בעצמות האדם. כמו כן יוסף הגם שכבש את יצרו ונעשה מרכבה לצדיק יסוד עולם. מ"מ לא היה המעשה גדול כ"כ מחמת שלא הי' עמה ביחד. משא"כ בועז נמשל ליופי שהוא דבר בעצם תואר האדם כמו כן בועז שהית' עמו במטה בקירוב בשר. ועכ"ז הוא הבל כנגד פלטי מחמת שלא הי' לימים מרובים משא"כ פלטי בן ליש ששהה שנים מרובות:

ואיתא שם בגמרא מכוערות שבהם היו אומרות קחו מקחכם לש"ש. ולכאורה יקשה למה להם ליקח מכוערות לש"ש מוטב ליקח יפיפיות ואעפ"כ להתגבר על יצרו ולעשות כ"א לש"ש. כי אז תגדל העבודה. אך הענין רומז על אותן היראים ושלימים אשר בכל עת ורגע מביטים ומסתכלים בגנותם ופחיתותן ומדמים עצמן לגרועים שבעולם ונחשבין בעיניהם כפושעי ישראל גמורים ח"ו מחמת אשר רב וגדול בעיניהם אף מעט מזעיר הרע שעשו אף בימי נערותם וקטנותם וכדמצינו בדוד המע"ה שכל האומר שחטא אינו אלא טועה ועם כל זה אמר וחטאתי נגדי תמיד. והם אומרים רבש"ע גם עלינו יזרח אורך ואמתך ותקבלנו בתשובה שלימה לפניך לש"ש. ר"ל שבאם תקבלנו בתשובה אזי כל העולם ישובו אליך בראותם שאתה מקבל שבים. וכמו שאמר דוד המע"ה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך. ואומר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. וגם עי"ז שהצדיק משפיל א"ע עד למאוד עד שפל הדיוטא התחתונה ואח"כ חוזר בתשובה לבוראו מעלה בזה את כל העולם כולו עמו ומתעלים ע"י ושבים לו ית"ש. כמו שאמר הרב הקדוש מהור"ר אהרן זצ"ל. ארוממך ה' כי דליתנו. ר"ל ע"י הדלות והשפלות שדלית והשפלת אותי עי"ז ארוממך היינו כי כשאחזור אליך בתשובה אעלה עמי כל העולם. למשל מי שרוצה להגביה איזה בנין אזי צריך להגביה הקורה היותר התחתונה משא"כ כשיתחיל באמצע או בגובה אזי יהרס כל הבנין ולא יועיל כלום:

עוד שם ובלבד שתעטרנו בזהובים. זהב רומז ליראה כנודע. וזהו המכוערות אומרות תקבלנו בתשובה שלימה לש"ש ובלבד שתשפיע לנו היראה הטהורה בכדי שנשוב אליך בתשובה שלימה ונעבדך ביראה. וזהו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח וכו' היינו ע"ד שאמרנו שצריך שיהי' רוח הבריות נוחה מהצדיק בהתחברותם אליו שיתעלו על ידו ויגיע אליהם הארה והשגה הקדושה מאת השם יתברך שמו על ידו:

עקב

והיה עקב תשמעון. הכתוב מרמז היסוד לכל עבודת השי"ת להיות במדרגת עקב ונכנע ושפל כמ"ש חז"ל שייף ועייל שייף ונפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. וזש"ה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. פי' אע"פ שתשמעו ותשמרו כל התורה תהיו בבחינת עקב. ואז ושמר ה' אלהיך ואהבך וברכך והרבך וסוף הכבוד לבא. והנה והיה עקב תשמעון נקוד בטעם מונח מונח רביע ומורה ג"כ ע"ז שלא יסתפק האדם בענווה ושפלות מועטת כי כל אשר ירבה יותר להקטין א"ע באמת ויהיה מונח מונח. והטעם הוא למטה תחת התיבה להורות על ההכנעה אז יזכה לבחי' רביע שהוא על האותיות. ורביע פי' שתהיה השכינה רובצת עליו כאמא דרביעא על בנין. וכמ"ש בתיקונים פי' טעם רביע ע"ש. וכן כאן והיה עקב כשתהיו בבחינת עקב אז תשמעון את המשפטים האלה ותזכו להיות מכון לשבתו יתברך:

ארץ אשר אבניה ברזל. ועיין תרגום יונתן שפי' די חכימהא גזרין גזרין ברורין הי כפרזלא וגו' דהנה בנחמת ישעיהו ע"ה אמר כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה וע"ש בפי' האלשיך ע"ה. ויש לנו לומר שרומז בשבחי ת"ח כמו ב"ש וב"ה שחלקו זע"ז. וכן ר"א עם ר"י עד ששמתו את ר"א כדאיתא בגמ' והמחלוקת הי' לש"ש ואלו ואלו דברי אלהים חיים וכן בכל דור ודור שלפעמים נחלקו החכמים בדבר עד שאפי' ח"ו בא לידי מחלוקות ומדנים קשים מ"מ בודאי הכל הוא לש"ש. דהיינו שזה אומר שכן ראוי ונאות לעבוד למלך הכבוד. וזה אומר לא כי רק זה סדר העבודה הנכונה. והגם שיש מחלוקת למטה מ"מ המלכו' שמים מתפארת בדבריהם לפני מלך הכבוד בהאי ברא אתינא לקמך ובהאי ברא. כלומר הבט נא מחלוקתם ומריבם הכל עבור כבודי איך להמליך את הבורא (וזה הוא שנק' כנסת ישראל שכונסת ומחברת כל ישראל כאחד להתפאר בהם. וז"פ לבשי בגדי תפארתך עמי. אפילו המחלוקת שנק' בגדי מלשון בוגדים שנראים כמו חולקים מ"מ הוא תפארתך עמי) והוא למשל מבשרי אחזה אלוה. בתכשיטי כלה וקשורי'. והנשים המקשרות קישורי' חולקים זו עם זו או לקשר קשר זה מלפניה. או לקשר הקשר מאחרי' ועם כולם הכלה מתפארת ויודעת כי בעבורה ועבור כבודה כל המחלוקת. וכן כל דברי תורה ופסקי' הכל כמו קשורי כלה ותכשיטי'. וזש"ה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה כי למעלה הכלה מתפארת בלבושי' וקשורי' ואלו ואלו דא"ח. והמחלוקת הוא רק למטה לפי שאין להשיג עומק התורה ודעת הקב"ה וכמ"ש היינו דאמרי אינשי מכי רמי שערי מכדא רמי תיגרא בביתא. שערי ע"ש השיעורין ושערי החכמה. מכדא. הם כ"ד קישוטין כשאין יכולין להשיגם על בוריים אז רמי תיגרא בביתא. כי לע"ע נק' מסתכלין באיספקלריא שאין מאירה. ואפילו הנביאים מתנבאין בכה. ולכן יש איזה הכחשה לפי שורש הנשמה ודמיונה ושיעורה. אבל לעתיד שיסתכלו כולם באיספקלריא המאירה ויתנבאו בזה כמש"ה ואמר הנה אלהינו זה. ואז כתיב קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו. בלי מחלוקת והכחשה כלל כי עין בעין יראו כו'. פי' ההסתכלות יהי' בבהירות ובזהירא עילאה: ונחזור לפסוק ארץ אשר אבני' ברזל. וכפי' התרגום יונתן. ומרומז בלשון הפסוק כי אבני' רומז על אותיות כמו שקראום בספר יצירה ובר"זל נוטריקין בלה"ה רח"ל זל"פה לא"ה כמ"ש האר"י ז"ל ואמהות הי' ג"כ נחלקים מי שיזדווג עם יעקב אבינו ע"ה ובוודאי לא היו נחלקים ח"ו לתאוה גופנית רק כל רצונם הי' לדבק בגוף הקדוש ולהוציא ממעיהם שנים עשר שבטי ישורין וכן החכמים הבאים מהם גזרין גזירא כפרזלא וחולקים זע"ז לשם שמים ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

הוא תהלתך והוא אלהיך וגומר משה רבינו ע"ה הזהיר והזכיר את ישראל כלומר הגם שיעבדו את הש"י ידעו כי לא בכוחם. ובחכמתם הם עובדי' כ"א הכל הוא מאת הש"י וזהו הוא תהלתך תהלה הוא מלשון אורה ובהירות כמו יהלו אורם ולכן תדע כי הוא הבהירות שלך והוא אלהיך פי' כל אלהותו שאתה ממשיך בקרבך הוא ממנו וכל אלה עשתה ידו אשר עשה אתך את הגדולות פי' כי זה היה המחשבה הראשונה שבשביל עושי רצונו נברא העולם והרי הוא בעבודתו שותף להקב"ה במ"ב כי ע"ז המחשבה יסד ארץ ושמים וסיים אשר ראו עיניך פי' שאתה ראית זאת בעיניך כלומר כי כל נשמת ישראל קודם בואה לעוה"ז ראתה כל אלה רק אחר צאתו לאויר עולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו את הכל אבל מי חכם ויבן ויזכור הענין אשר ראו עיניו אז ידע כי כל עבודתו וכל מעשיו הטובים היו גנוזים בחוק הבריאה בדעת היוצר ב"ה והוא עושה הכל. ומעתה אין להתגאות ברוחו בתורתו ובמ"ט:

ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' וגו'. בילקוט וכי אותה בלב' הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנא' להמטיר על ארץ לא איש כו' מת"ל ארץ אשר ה' וגו' כביכול אין דורש אלא אותה ובשכר דרישה שדורשה דורש כו'. כיוצא בדבר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל וכי ישראל לבד הוא שומר והלא כתיב אשר בידו נפש כל חי וכו' אלא בשכר עושי רצונו שומר את כולם וכו' ע"ש הנה ארץ נק' מלכות שמים כי כמו הארץ נוטעין עלי' כל פרי למאכל וזורעים בה כל הזרעים כן ענין המלוכה שממליכין את הבורא ב"ה בכל מיני מדות יש במדת אהבה ויש במדת יראה ודומיהם והיא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה כל עיונית של הבורא ב"ה על הממליכין אותו וזהו מראשית השנה ועד אחרית שנה כי יש אשר ממליך הבורא ב"ה במעשה מצות ויש אפי' במחשבה ודביקות ויש אשר מחמת הקדושה בא אל בחי' אין ואפס ממש כמו באמירת איה בקדושת כתר ואז מקבלים נשמה יתירה כדאיתא בכתבים. ואלו המכונים בשם מראשית השנה שהם עולים לראשית חכמה ובחינת מוחין ועיין באידרא זוטא סודות ראמות מה שדרש רשב"י במלת מראשית ע"ש ואנו נאמר לפי דרכנו דהנה א"א לכנוס ולעלות במדרגות הגבוהות אם לא מי שהוא רש ושפל בעצמו ונבזה בעיניו וכמ"ש רז"ל בפסוק זה כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה מראשית כתיב בלא א' ע"ש במס' ר"ה וה"ה בנ"ד משמעות רשות ודלות שמי שהוא רש ודל בעצמו הוא נכנס בעליות גדולות ומקשה הילקוט וכי אותה בלבד הוא דורש פי' וכי בחי' המלוכה לבדה דורש והלא אפי' בחינ' ראמות ונשגבות מציץ ומשגיח שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם. דהיינו במקום גבוה אשר עדיין אין שייכות אדם לשם כי הוא אין והמוחין ונרמז במלת אי"ש א הוא הפלא והוא הכתר י רומז לחכמה כי היו"ד ע"ש המחשבה נאמר כנודע ש נוטריקון שוב"ה שהוא הבינה והוא עולם התשובה ולפעמים הצירוף במלת שם יכ"ש ואז אות כ' באמצע מורה על הכתר והוא הרצון הוא המחבר החכמה והבינה וגם שם דורש אותם ועינו ה' בם אלא בשכר זו דורש את כולם כי. שכ"ר מספרו עשרה פעמים ב"ן הרומז על המלוכה והיא אבן פנתו שעלי' ברא כל העולמות ובשכר זו דורש את כולם כיוצא בדבר אומר שומר ישראל והלא שומר את כולם כדכתיב אשר בידו נפש כל חי כי המלאכים נקר' כל חי שחיים בכללותם ואין בהם העדר ועייפות והקב"ה שומר גם אתהם אלא ג"כ בשכר זו שומר את כלם כי בשביל עושי רצונו נברא העולם:

ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. בילקוט וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כו' שנא' להמטיר על ארץ לא איש כו' מת"ל ארץ כו' כביכול אין דורש אלא אותה ובשכר דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה כנ"ל ע"ש עוד בילקוט ישעיה מ"ט הן על כפים חקותיך אר"א שני דברים שאלו בנ"י כו' ויבא כגשם לנו כו' א"ל הנביאים לא שאלתם כראוי הגשם הזה יוצאי דרכים מצערים בו כו' אלא כו' אהיה כטל כו'. ועוד שאלו שימני כחותם על לבך א"ל הנביאים לא שאלתם כראוי הלב פעמים מגולה פעמים מכוסה אלא כו' והיית עטרת תפארת ביד ה' כו' רבי סימון בשם ר"י אמר הקב"ה לא אתם לא נביאכם שאלתם כראוי אלא כו' הן על כפים חקותיך כו' ע"ש הנה בוודאי עיקר דרישתו ית' על מלכותו ית' לדרוש ולראות מי קבל ומי נהג כבוד במלכותו ית' והגם ששכינתו עתה בצר עם בנ"י עכ"ז דורשה תמיד כמ"ש בתיקונים דשאיל לה מאן אוקיר לך מי הכניס אותך בביתך ר"ל מי טיהר לבו להיותו משכן והיכל למלכותו ית' ובודאי בנ"י הם הנוהגים כבוד ונושאים עול מלכותו עליהם. ובפרט הצדיקים שכל מגמתיהם תמיד לקשט המלוכה לפניו ית' כמ"ש בזוה"ק ע"פ השבעתי אתכם בנות ירושלים הם נשמות הצדיקים אשר עיקר עבודתם להביא הצטרכות כנ"י לפניו ית' והקב"ה דורש אותה ומשפיע לכנ"י כל טוב. ובשכר הדרישה דורש כל הארצות כמ"ש ומלכותו בכל משלה וכל העולמות נשפעים ממנה. וכן יתפרש מש"א עוד בילקוט ועיקר השגחתו ית' על הארץ הקדושה הזו היא המל' הנק' ארץ הדום רגלי ואמר הכתוב תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ודרז"ל מרשית כתיב כל שנה שרשה בתחלתה כו'. ר"ל עיקר עבודת בנ"י שיהיו רשים ודלים לפניו. וזהו רשה בתחלתה ר"ל תחלת ועיקר עבדות כמ"ש וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חי"ל הוא לשון ח"לי כתם ר"ל כל הקישוטין שתזכה לקשט השכינה הכל הוא ע"י כחו ית' והקישוטין הם כ"ד כידוע וכשהם נכנסין ללבו של חתן אזי הם מ"ח קישוטין גי' חי"ל וצריך שתדע שכל זה הכח הוא מאתו ית' ולזה עיקר הדרישה שדורש הקב"ה את כנ"י שהם עיקר כל העולמות. וז"ש הפ' הן על כפים חקותיך הם הידין והמקומות שע"י יצאו כל העולמות לפועל לא הי' כ"א ע"י בנ"י ולפי"ז מהראוי שכל העולמות ושרי מעלה ינשאו וינטלו את בנ"י כי הם עיקר חיותם. והידין הם המדות הק' כידוע ואמרו שישראל שאלו שלא כהוגן ויבא כגשם לנו היינו שלא פירשו שאלתם. אבל ח"ו ששאלו שלא כהוגן כי פי' יב"א כגשם לנו היינו הי"ג מכילין גימ' יב"א יאירו בת"ת ישראל ובחי' זאת נק' גשם כי ההנהגה ע"פ ו"ק אכן לא פירשו שאלתם ואמר להם הנביא הי' לכם לפרש אהיה כטל. ר"ל הרחמים עליונים הנק' בחי' טל יאירו בקרב ישראל. ונק' טל כי הג' רישין כ"א כלול מי"ג מדות עולה ט"ל ועוד כי ישראל נק' גוף הקדושה בבחי' אותיות והוא ית' משפיע בהם הטעמים ונקודות. ומספר כט"ל עולה ט"ן ר"ת ט'עמים נ'קודות. עוד שאלו שימני כחותם על לבך היינו כמ"ש שיהיה דיוקננו חקוק בך כי האמת בשעה שבנ"י עובדי' עבודת הקודש ודבקים בו ית' מה טוב ומה נעים אכן כשצריכים לילך אחר צרכיהם בשווקים וברחובות ביקשו אז נהיה כחותם על לבך וע"י שתהיה דיוקננו חקוקה בך יושפע עלינו הזכירה לבל נפרד ממך בשום ענין וגם זה שלא כהוגן פי' שלא פירשו שאלתם כמש"ל כי ידוע כי הוא ית' בלי סוף ותכלית וא"א לציירו בשום מדה אכן בשביל הנקראים ראשית עלה ברצונו לחדש עולמות ולהנהיגם ולהשפיע להם כל מיני טובות וברכות ע"י עבודת עמו בנ"י והכשרת מדותיהם וזה נק' ת"ת ישראל ורחמיו הגדולים והפשוטים הם הפנימיות בהנהגה זו וזה נק' בחי' לב וזהו כחותם על לבך והכ' מורה על הרצון וכחותם על זרועך כי ידוע כי הכוונה בהנחת תפילין של יד ע"י הרשימו שנשאר מיום שלפניו בזה אנו ממשיכין הקדושה בהנחת תש"י וכשישראל מקשטין עצמן בזה החותם קשה כשאול קנאה כביכול בא ית' לאהבה וקנאה גדולה וזה אח"כ מניח תפילין של ראש:

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו'. רבים הקשו מפני מה לא נכתב בפ' זו ובכל מאודך כמ"ש בפרש' ואהבת בכל מאודך ששם הרמז על הממון שנק' מאוד שיש לך אדם וכו'. וי"ל דהנה בפ' ואהבת שם מיירי ענין הצווי לעבוד ה' באהבה עד שכל חפצים לא ישוו בה ואפי' מי שממונו חביב עליו ימסור לה' אבל בפ' והי' אם שמוע דשם מיירי לענין שאם האדם לא זכה עדיין לאהבת הבורא ב"ה כ"א שרוצה לעשות מצות ומע"ט כדי שיזכה לאהבת בוראו וזה אם שמוע תשמעו אל מצות ה' לאהבה את פי' להגיע ע"י לבחי' אהבה. וא"כ הפרשה הזאת מיירי במי שמכין עצמו במחשבה לאהוב השי"ת ולעבדו ולכן ניחא שלא הי' צריך הכתוב להזהירו על הממון כי בוודאי כל איש מישראל ברצונו ומחשבתו מוסר א"ע להשי"ת בכל מילי ובפרט שלא יעלה השגעון הזה על לבו לאהוב את ממונו יותר מגופו אבל בפ' ואהבת שם מיירי במי שבא לבחי' נסיון במעשה אז צריך הכתוב להזהירו על כל דבר בפרטות ויש רמז בפ' שני' דמיירי לענין המחשבה בר"ת א"ם ש"מוע ת"שמעו אש"ת הרומז על עולם המחשבה כמ"ש האר"יז"ל:

ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום. הפסוק מדבר בתחלה בלשונו כמדבר אל היחיד ראה. ומסיים לרבים אשר אנכי נותן לפניכם. והנה ע"פי מאמר ת"ז תיקון כ"א ובמ"ש שם יובן קצת שכתב שם רביע סלקא לעילא תביר נחתא לתתא פי' דהנה טעם רביע נקוד על האות וגם קולו כמושך והולך למעלה וזה סלקא לעילא ולשון רביע פירושו בסוד אימא דרביעא על בנין אבל טעם התביר הוא למטה תחת האות ותביר הוא לשון שבר המורה על שברון וגרעון וטעמו בקולו יורד למטה כידוע הניגון וזה שאמר נחת' לתתא. וז"ש משה רבינו והוכיח את ישראל וכרת ברית עמהם בכל אופנים שיעבדו השי"ת הי כשיהיו במדרגה הגביה ויהיו כולם כאיש אחד ואמר ראה בטעם רביע הנקוד מלעיל וטעמו סלקא לעילא. והן שיהיו למטה ונפרדים איש מעל רעהו וזה אנכי נקוד בתביר. נותן לפניכם לשון רבים ב"כ וב"כ שמרו דבר ה':

ראה אנכי נותן לפניכם. במד' א"ר חגי ולא עוד שנתתי לפניכם שני דרכים אלא שנכנסתי לכם לפנים משורת הדין ואמרתי ובחרת בחיים וכו'. פי' ענין הטובה כי הבורא ב"ה ברא שני דרכים היצ"הט והיצ"הר אשר המלחמה כבדה מאוד וכמעט אין בכח האדם לכבוש היצ"הר רק ע"פי סיוע וכח השי"ת שמסייע לאדם לבחור בטוב והסיוע ה' ע"פי מאמר הקב"ה שאמר ובחרת בחיים שמכיון שאמר ובחרת בחיים עשה רושם שיהיה כח ועזר לאדם לבחור בחיים והטוב:

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. במד' תנחומא זש"ה מתן אדם ירחיב לו בשביל מתנה שאדם נותן משלו מרחיב לו הקב"ה וכו'. ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו ישראל כשאמר להם הקב"ה להביא נדבה מה כתוב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר שני בקרים מה זכו הרחיב את גבולם שנא' כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך בזכות מה הוא מרחיבו כאשר דבר לך בזכות עשרת הדברות שקבלתם. ד"א כאשר דבר בזכות אבותיך. ואמרת אוכלה בשר אמר רבי אליעזר ברבי יהושע מכאן אתה למד שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר עד שיהא נמלך בביתו. ראה מה בין ישראל לאחרים ישראל אם אין שוחטין אין אוכלים. אבל אחרים נוחרין ואוכלין אמר להם הקב"ה לישראל חייכם לעתיד אתם אוכלין מאותם שאין נשחטים מבהמות ולויתן שכתוב בם אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם וכו' ע"ש. פי' דעיקר העבודה שאדם מחיוב לעבוד לבוראו הוא שתהיה שלא ע"מ לקבל פרס. כי אם האדם מעלה בדעתו לקבל איזה ענין ע"י עבודתו בשכר הן מעניני עוה"ז הן מעניני עוה"ב נמצא אינו עובד את רבו אלא עובד א"ע. רק יסוד ושורש העבודה מבלי תקוה שום דבר רק מגודל אהבה וחיבה למקום ללמוד תורתו ולעשות מצותיו וזה נק' עבודת מתנה שהאדם נותן להקב"ה משלו. ואמר המד' אם אדם עובד בדרך זה אז הקב"ה מרחיב לו דהיינו שפועל מדה במדה לקבל שפע מעולמות הגבוהים ומתנת חנם וחסד הם הנק' רחובות הנהר ומקבל טובות יותר מהראוי לו שע"י אתערותא דלתתא ועבודתו דרך מתנה התעורר למעלה לפתוח יד המשפיע בחסד חנם. ומ"ש ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו וכו' שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר שני בקרים וכו' הוא ענין דומה לדבריו הראשונים שיש לך אדם שמתפלל ומצפה לבוראו שיתן לו מתנת חנם וחסד הגם שהוא אינו כדאי אמנם הצדי' הגדולים אינם רוצים בזה לאכול נהמא דכסופא ולהטרי' לבוראם רק שהם משתוקקים שהקב"ה יתנהג עמהם מדה במדה אם יעבדוהו ישלם להם וכן להיפך ולא כל אדם זוכה לומר בלבו שהקב"ה יתנהג עמו מדה במדה פן לא יזכה. אמנם הצדיקים הגדולים שנאמר בהם והם בזרוע באי עדיך ורשאים לבטוח במעשיהם הנוראי' וז"ש שישראל הביאו נדבה שני בקרים דהיינו שחוברה יחדיו שני הנהגות ע"י הן מתנת חנם וחסד מבחי' אריך הנק' בוקר והן מדה במדה הנק' זעיר הנק' ג"כ בוקר דהיינו שנתרצו בזה ובזה לכן זכו שהרחיב ה' את גבולם דהיינו שאדם כזה בעבודתו ראוי שיפתח לו הקב"ה מתנת חנם הנק' רחובות הנהר אע"פ שאינו רוצה בזה. ומ"ש ר' אליעזר ברבי יהושע ע"פ ואמרת אוכלה בשר ע"ש. מלמדנו דבר נאה ומתקבל שלא יהיה אדם אפילו צדיק גדול אומר כן לבוראו איני חפץ במתנת חנם אם לא שידע כי כל בני ביתו והנלוים אליו ראוים להנהגת מדה במדה שאל"כ הגם שלו לבדו הענין ייטב אמנם מי יודע איך שיהיה לבני ביתו. וזה שלמד ר"א בר"י מהפסוק ואמרת אוכלה בשר דהוא קרא יתירא דלפשוטו של מקרא למה לי שיאמר בפיו אוכלה בשר רק כי תאוה נפשו לאכול בשר אלא ודאי שהאדם צריך להיות נמלך בבני ביתו. ועדיין צ"ל מאי נ"מ לעבודת בוראנו אלא ודאי כדאמרן כי בשר הם הדינים והנהגת מדה במדה ורמז ראב"י בדבריו הקדושים שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר עד שיהיה נמלך בבני ביתו ]כי בשר מורה על הדין והגבול כמ"ש חז"ל בישרא סומקא[ וזה שמסיים ברמז החילוק שבין ישראל לאחרים כי אחרים נוחרין ואוכלין דהיינו שחוטפין ההשפעה הנוזלת ממתנת חנם שלא ע"י מעשיהם כי עזבו את ה'. אבל ישראל אינם רוצים לקבל מתנות ואוכלין רק מהנשחטין כי שחיטה הוא ל' המשכ' כמו חץ שחוט לשונ' וגו' דהיינו שממשיכין ההשפע' דרך העבוד' והתור' והמצות והנהגת מדה במדה וכל זה הוא עכשיו אבל לעתיד שיתעלו העולמות וכתיב יהיה ה' אחד שהנהגת מדה במדה יעלו למקום מתנת חנם ואז יזכו ע"י מעשיהם הטהורים מדה במדה למתנת חנם וחסד ויהיו אוכלין מאותם שאינם נשחטין כי אז יהיו אחד באחד יגשו וגו' והבן:

שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגומר. דהנה כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגומר. דהנה מי שעובד את הבורא ב"ה בבחי' עבד ועושה רצונו אינו עושה כ"א מה שנצטוה ומספיק את עצמו ואינו מתאוה שיצטוה עוד מפי אדונו כי אינו עובד מאהבה רק מיראה. אבל מי שזוכה לעבוד הש"י מאהבה אז הוא נכסף ומשתוקק מתי תבא המצוה לידי ואקיימנה ונקרא' הבחי' הזאת כי נשמור לעשות מלשון ואביו שמר את הדבר דהיינו ששומר וממתין מתי אזכה לעבוד הש"י באיזה עובדא. והנה לאו כל אדם זוכה להיות במדרגה זאת. והבחי' זאת היא מתנת הש"י למי שמזכהו וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות דהיינו שהבחי' הזאת תהי' צדקה לנו מאת הש"י כי נזכה שנשמור לעשות שנהיה אוהבים ונכספים לעשות המצות. והנה מי שעובד הש"י בבחי' עבד אינו זוכה לדבק א"ע באור א"ס ב"ה כ"א ע"י השתלשלות העולמות. ומוראו ע"י שרואה מעשי ידיו הנוראים אבל מי שעובד ע"י אהבה כנ"ל הוא זוכה לדבק א"ע בהבורא ית"ש בעצמו בלי שום מסך מבדיל. וזה שמור ושמעת כנ"ל שתהיה שומר וממתין לעבודתו בבחי' אהבה ואז תזכה לעשות את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך. אנני דייקא פי' א"ס ב"ה. ועוד נ"מ שמי שעובד בבחי' אהבה הנ"ל יש בכחו להופיע מצדקתו לאחרים. וז"ש למען ייטב לך ולבניך אחריך. כי מצינו שהתלמידים נק' בנים וייטב מלשון בהטיבו את הנרות שיאיר מתורתו לבניו אחריו:

בנים אתם לה' אלהיכם. בילקוט. ראה שחיבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת כיצד העליונים נקראו מלאכים ונק' ישראל מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו: קרא לעליונים קדישין כו' ולישראל קדושים וכו'. נקראו עליונים עומדים שנא' שרפי' עומדים ממעל לו. וישראל נק' עומדים שנא' אתם נצבים היום. ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו שנא' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר. נק' העליונים אלהים כול' וישראל נק' אלהים שנא' אני אמרתי אלהים אתם. נק' העליונים בנים כו' וישראל נק' בנים בני בכורי ישראל וכו' ע"ש. הנה הקב"ה ברא עולמות עליונים הנק' מלאכים המוני מעלה הם א"וא כחדא שריין וכחדא נפקין פי' הענין כי במחשבתו הקדומה לכל הקדומות המכונה לפי השגתינו באות י' שהוא כמו גולם והסכים במחשבתו לברא העולם להתענג ע"פ עבודתינו בבתי' ישראל אשר בך אתפאר ויהי' למלך על כל הארץ. וההתפארות ומדותיו עם מלכותו נק' ב"ן וב"ת ז"ונ והםנק' אותיות ו"ד כנודע. וכשנתמלא המחשבה מהויות בן ובת אז נעשה הצירוף יוד. וגם כל אב שרוצה וחפץ להוליד בן ובת צריך שיהיה לו אשה לעומתו נקר' אם המקבלת ממנו ומציירת הולד דהיינו מרצונו בבן ובת שהם וד מזאת המחשב' ממילא נעשה בחי' אם הנק' ה הנעשה מאותיות ו"ד הנ"ל כנודע. ולכן הם נק' כחדא שריין כי אמא נכללת באבא באותיות ו"ד שהם מילוי אות יוד ואח"כ כשמתיחדין א"וא בפועל נק' ישראל סבא ותבו"נה המציירת ציורין ומוציאה לפועל צירוף תבו"נה ב"ן וב"ת. ומעתה מבואר פי' המד'. העליוני' נק' מלאכים וגם ישראל נק' מלאכים כי העליונים הם או"א וישראל הם בחי' ז"ונ כנודע וכנ"ל. ונק' ג"כ מלאכים ככתוב ברכו ה' מלאכיו כמו מעשה דר' ישמעאל כ"הג שראה אכתריאל יה ה' צבאות אלהי ישראל כדאיתא במס' ברכות ואמר לו ישמעאל בני ברכני ואמר יה"ר וכו'. הכוונה היתה להוריד השפע מהמוני מעלה לבחי' אלהי ישראל וזה פי' הכתוב ברכו ה' מלאכיו להבריך ולהמשיך לה' הנק' ז"א ממלאכיו והבן. העליוני' נק' עומדי' שנא' שרפי' עומדי' ממעל ל"ו כי ל"ו מרמז על בחי' אלהי ישראל ששה מדות פי' ששה כלולי' אחד מכל ששה עולה ל"ו ונק' אל"ה.והשרפים שהם א"וא ככתוב בזו"הק א"וא ספסל תחותיך ושרפי' הוא שרפרף והדום רגליו הם עומדים ממעל לבחינת ל"ו הנ"ל. ונק' עומדים כי עלמא עילאה בדכורא איסתיים ועלמין דדכורא בעמידה כנודע: כי באשה קראו מושב לתשות כחה אבל באיש נק' עומד כמ"ש בת"ז ובזו"הק וכן ישראל למטה נק' עומדים דהיינו כשממשיכים מהעומדים העליונים הנ"ל לבחינ' ישראל ישראל אשר בך אתפאר. והטעם נפרש על זה שכתבנו בשם הזוהר א"וא ספסל תחותיך כי למטה בעולם השפל המחשבה שבאדם הוא המושלת עליו ומנהיגו לכל צד משא"כ הקב"ה הוא נושא הרצון ומנהיג המחשבה והוא בעצם גבוה מעל גבוה מבחי' מחשב' ורעיון. ולית מחשבה תפיסא בי' כלל רק שהוא מתלבש ברצונו הטוב בבחי' מחשבה כדי שנשיגהו קצת. ואמר הגאון החסיד קדוש ה' מהו' לוי יצחק שלזה רמ"ז חז"ל במאמרם שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כי בשר ודם משאוי למעלה ממנו והקב"ה למעלה ממשאו ופי' כנ"ל כי המשאוי הוא שם וכינוי להמחשבה והמדות עכ"ל. וכן מה שאמרו ארון נושא את נושאיו והבן: ומסיים הילקוט ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו. ואל תטעה לומר ח"ו כי התחתוני' גבוהים במעלה מהעליונים כי בפח הזה נפלו כמה טועים אשר חלפו דת והפרו ברית אלהי ישראל ע"י טעותם אשר א"א לספר כ"א מפה לאזון. אמנם הענין הוא כי בוודאי העליונים למעלה רק שהתחתוני' הם חביבי' יותר כי מעבודת המלאכים אין תענוג שהם עובדים תמידית. אבל מישראל למטה הנלחמים עם יצרם וכובשים אותו וסרו מרע ועושים הטוב והישר ועליהם הוא אומר אכלו רעים הם רעים דלעילא דלא מתפרשין. שתו ושכרו דודים דלתתא הגורמים התענוג והבן. וז"ש בילקוט זאת קומתך דמתה לתמר שהקב"ה משבח את ישראל שהם שוים בקומה כתמר דסליק דכר ונוקבא כחדא דהיינו כשהבן הוא חכם ומתנהג כראוי ישמח אב כי כן רצה וחפץ במחשבתו כי אב הוא מלשון רצון כמ"ש לא אבה יבמי. וכן אם ישראל מכשירים מעשיהם למטה אז קומתם דמת' לתמר הם עולמות המחשבה או"א דסלקין דכר ונוקבא כחדא והתענוג מתגדל שהן הם צדיקים וישרי' כאשר עלו במחשבה. וכן הענין שנק' ישראל אלהים כי עליונים נק' אלהים במקור הבינה כי שם הוי' בניקוד אלהים וכן ישראל כשעולים במחשבה ועושים מעשיה' כאשר נצטייר בציור הקודם. וכן העליונים נק' בנים פי' הגם שנק' אבא ואימא נק' בנים כנגד הגבוה מהם שהם חו"ג דעתיק. ונק' נגד חו"ב דעתיק בחי' בנים וכמו כן ת"ת ישראל והמלוכה נק' למט' בני'. וכללות המד'הנ"ל למדנו שאנחנו צריכים לחזק תמיד בחי' אלהי ישראל מבחי' או"א ולהמשיך השפע קודש ואחד באחד יגשו והיו לאחדים:

ועפי"ז יבואר מ"ש האר"י ז"ל בכוונת חודש אלול המוכן לתשובה בפ' הנותן בי"ם דרך כי דר"ך מאיר בב"ן שהוא מדת מלכות וע"י דרך זה נפתחין י"ג מקורות של י"ג תיקוני דיקנא ע"ש. ולכאורה תמוה דמאי הכרחית לזה שמאיר שמות אלו במלכות שיפתחו י"ג מקורות עליונים ולפמ"ש ניחא דהנה כל משפיע שבעולם א"א שישפיע כל אשר לו לחבירו דאל"כ ישאר ריק מבלי חיות אע"כ צריך המשפיע לקבל מבחי' שלמעלה ממנו שפעו ואח"כ משפיע לבחי' שלמטה ממנו וכן בנ"ד כיון שדרך זה משפיע למלכות ומאיר בו ממילא שהוא מקבל שפעו ממקום היותר גבוה והם הי"ג מכילין והבן: ושם במד' הנ"ל איתא בפ' מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. מה המור אינו מודיע ריחו הטוב אלא באש אף אברהם כשירד לכבשן האש. מה לבונה זו נתנה ע"ג המזבח אף יצחק קרב ע"ג המזבח. מכל אבקת רוכל מה אבקת רוכל אינו חסר ממנו דבר אף ישראל עמדו מהם כהנים לוים מלכים נביאים וכו'. והנה המד' הגם שסמך עצמו על הפסוק הנ"ל בנים אתם כוונתו על סוף פסוק בך בחר ה' להיו' לו לעם סגולה כי סגולה היא סגול ?ֶ שע"י ישראל נעשה הקב"ה בחי' בחור כארזים ומשתעשע בהם כמו האב שנוטל התינוק בין שתי ידיו כן צורת סגו"ל שתי נקודות הם בחינ' שני ידין והשלישית הוא כאשר ישא האומן את היונק. ובטעמים ונגינות נק' סגולתא ?ֶ והוא תענוג יותר כשאב מתענג עם בנו ומגביהו ומנטלו ומנשאו על ראשו ומתענג בו. וזה שכתוב ישראל לסגולתו ומרמז תלת נקודין לבחי' שלשת אבות חסד נכלל בגבורה וגבורה בחסד. לכן אברהם שהוא החסד נצרף באש הוא הגבורה ויצחק סוד הגבורה מראהו כלבונה נכלל בחסד מראה לבן עד יעקב שהוא שלימו דאבהן אשר ממנו יצאו כהנים לוים ישראל עם סגולה הגורמים התענוג והשפעות טובות אמן:

עשר תעשר את כל תבואת זרעך. הנה אדמו"ר הצדיק מ"א זצ"ל פי' דרך רמז מ"ש חז"ל באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. ר"א ור"ש אומרים בא' בתשרי. דאיתא בזו"הק דמעשר רומז ליראה כי י יראה כנודע. והנה דעת הת"ק מי שמתנהג כל השנה בדרך הכסילים רק בר"ח אלול הוא מתעורר לתשובה וליראת הש"י הוא כמו הבהמה שאין לו דעת אדם וז"ש בא' באלול ר"ה למעשר בהמה שאז מי שיש לו דעת בהמה מתעורר ליראה הנרמז במעשר כי מי שהוא בבחינת אדם ירא השי"ת כל השנה כולה ורבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי פי' שמי שמתעורר עכ"פ בר"ח אלול הוא גם כן בבחינ' אדם אבל מי שממתין עד באחד בתשרי והוא ר"ה יומא דדינא דכולי עלמא ואז רק משיג היראה. הוא מעשה בהמה כי עכ"פ צריך לדרוש שלשים יום קוד' ודפח"ח. וכן נפרש הפ' בענין זה דמהראוי עכ"פ בחודש אלול שיתעורר כל אדם בתשובה בכל יום ולהתחרט על עונותיו אשר עברו על ראשו ולהתמרמר עליהם ובפרט על טפות קרי שיצאו לבטלה כי פגם בסוד צדיק יסוד עולם והשחית את הארץ. וז"ש עשר תעשר דהיינו בבחי' היראה הנרמז להתחרט ולהתעורר את כל תבואת זרעך מה שפגם בזרעו כנ"ל. היוצא ממנו שנה שנה. מה שפגם מנעוריו ואמר הכתוב וכי ירבה ממך הדרך דהיינו שלפעמים אדם מתעורר בתשובה אבל נפשו מרה לו מאוד כי ידמה בעיניו שהוא מרוחק מאוד מהש"י וכבד עליו הדבר שישוב לבוראו ית' ע"י סיגופים ושאר ענינים. ונק' בפ' כי ירבה ממך הדרך הוא דרך תשובה הנפתח בחודש אלול בסוד הנותן בים דרך כנודע מדברי האר"י ז"ל וכמ"ש במ"א מזה. על כן העצה היעוצה עכ"פ לקבל ע"ע התשובה ולהיות נכסף ומשתוקק מתי יזכ' לשוב כראוי. וז"ש ונתת בכסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספתה שיהי' לך עכ"פ חשק לתשובה. וצרת הכסף בידך עד אשר תזכה להבהירות. והלכת אל המקום אשר יבחר ה':

בהפטרה

כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו'. כי קבלנו מאדמו"ר זצ"ל כי כ"לי נוטריקון כה"ן ל"וי י"שראל כי אומה ישראל אינה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי דהינו שבראה בשלימות בבחי' כהנים ולוים וישראלים הרומזים על שלשה מדות אהבה ויראה והתפארו' וכלול בהם התולדות הניצוח והודי' והתדבקות ובזה הם ממליכים את ה'. לכן אפשר לומר פי' הפסוק הרומז ומבשר לנו כי לעתיד נהיה קדושים וטהורים ולא יעלה על לבנו מחשבת און ופסול ומדה רעה מז' מחשבות שברא זלע"ז. וז"ש כל כל"י יוצר עליך לא יצלח דהיינו כלי הרומז על שלשה מדות העליונות וכולל שלשה התחתונות לא יצלח עליך לפתותך מעבודת ה' וממילא וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי היינו מדת מלכות שהוא בת שבע הכלולה משבעים לשונות וזה וכל לשון דהיינו מדת מלכות שנבראת בחיצוניות עולמות תרשיעי. וכל זה יהיה לעתיד. וכל מה שיהיה לעתיד כבר זכו הצדיקים קצת בעוה"ז כמ"ש בס' תנא דבי אליהו ע"ש. דהיינו שהצדיקים ע"י עבודתם את השי"ת מזדככים ומתקדשים עד שאפי' עכשיו לא ישלוט בהם היצה"ר עם מדותיו. וזה שמסיים הפסוק זאת נחלת עבדי ה'. כי אין מצליח במלחמות היצה"ר זולת מי שנקרא עבד ה' דהיינו שעובד ה' שלא ע"מ לקבל פרס ושום ענין בעבודתו כי מי שעובד ע"מ לקבל איזה שכר הן מעניני עוה"ז הן עוה"ב נק' האדם עובד את עצמו. אבל מי שעובד ה' מחמת שהוא ה' האלהים בוראו ויוצרו ועושו ומחמת אהבתו ויראתו הוא הנק' עבד ה' עליו לא יצלח היצה"ר במדותיו המכונים בשם כלי. ואמר הכתוב הטעם לעבדי ה' וענינם איך עובדים שלא ע"מ לקבל פרס ע"י וצדקתם מאתי נאום ה' כלומר שהם מתגברים על יצרם והגם שהם עובדים ה' בתורה ובמע"ט וצדקות הם אומרים בלבם לא אנחנו עושים דבר כי אם כח אלהי בקרבנו וידו עשתה כל אלה וזהו וצדקתם שעושים המה אומרים מאתי נאום ה':

שם הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם וגו' ע"ש בילקוט שכתוב שם כי חוש השמע הוא עיקר בנין האדם ע"ש. והנה גם רז"ל הגדילו מעלתו באמרם על העדרו. חרשו נותן לו דמי כולו ע"ש ש"מ כי זה כל האדם. וביאור הענין כי ע"י האזנת קול הנשמע מתהוה ומצטייר הדבר הנשמע במוחין. ולכן נק' א"זן כענין שנק' יד הכלי בשם אזן כי כל הכלי ניטל ומטולטל ע"י היד כן האדם ע"י חוש השמע. ומצינו ע"י דרך דורשי רשומות רמז וראי' לדבר כי אז"ן מספרו יו"ד ה"י וא"ו ה"ה כנודע הרי יש בו כללות ד' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כי ע"ב ס"ג נכללים ביו"ד ה"י ומ"ה וב"ן נכללים בוא"ו ה"ה במילוי אוה הרי שהאז"ן כולל ד' מחנות המרכבה וקומה שלימה לכן אמרו חרשו נותן לו דמי כולו כי נעדר ממנו שורש כל הקומה ונחזור לעניננו כי ע"י השמע מצטייר הדבר הנשמע ומתעורר הרצון לעשות איזה דבר הנשמע ולכן הנביא בהוכיחם דבר ה' אמר הטו אזנכם ולכו אלי ותחי נפשיכם כי הרצון מכונה בשם נפש כמבואר במפרשי מקרא. ועוד כי נפש הוא מלשון המתנה ושביתה כמ"ש שבת וינפש וההמתנה מורה על הרצון שנכלל בכתר שדרשוהו מענין כתר לי זעיר כי ע"י המתנה והשתלשלות מכח בלי גבול בא לגבול. ועוד נוכל לומר טעם הגם שהכתר הוא בחי' גבוה מאוד והנפש ענינה בחי' נמוכה עכ"ז ידוע כי כל רצון וכתר של כל העולם הוא בחינ' מלכות שלמעלה ממנו. ונחזור לדבר בענין הנ"ל שאם אנחנו נוטים אזן לדבר ה' ומתעורר בנו הרצון לעובדו הוא רק בחי' מלכות נגד המעלות הראמות בשמים ממעל. ולכן כינה הנביא לרצון המתעורר בשם ותחי נפשכם. ומסיים שם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים פי' כיון שכינה הרצון המתעורר בשם נפש שהיא מדת מלכות הבטיח להם שיכרות עמהם ברית צי"ע ויקשר אותם ליחדם ואח"כ יותר יעלו מעלה מעלה לחסדי דוד הנאמנים המרמזין על בחי' שוקים דאינון נו"ה תרי פלגי גופא וקראם הנאמנים עפ"י מה שנקדים בשם הגאון החסיד קדוש ה' מהור"ר לוי יצחק במאמר הזוה"ק איהו אמת ואיהי אמונה דיליה כי אמת הוא הדבר שאין לנטות בו ימין ושמאל. כי זהב הוא זהב וכסף הוא כסף. אבל אמונה נק' הדבר שאפשר להכחישו ולומר לא הוא ואעפ"כ הוא מודה בדבר הוא מחמת אמונה שבקרבו. והנה איהו בנצח ואיהי בהוד כנודע לכן בנצח שאין שם אחיזה להכחיש נק' אמת אבל בהוד שהוא משכן המלכות ומתאחזים החיצונים. והנה מי שמסיר המסך המבדיל נק' המאמין כי אמר לנו אדומו"ר הגאון מהד"ב זצ"ל כי לכן נק' הוד מלשון מודים מכלל דפליגי כי במקום שאין פלוגתא לא שייך לשון הודאה רק במקום דפליגי אז מכונה בלשון הודאה כלומר אע"ג דפליגי יש מי שמודה בדבר וכן במלכות הבורא ב"ה דאיהי בהוד הגם שיש כופרים בארץ ומכחישים ואומרים לא הוא מ"מ איהי אמונה דיליה פי' כנסת ישראל מאמנת בדודה ואומרת אתה מלכי לעולם ואין זולתך עכ"ל ולכן נק' חסדי דוד הנאמנים לשון אמונה ונקראו לשון רבים הגם שעיקר אמונה היא בהוד כנ"ל מ"מ מסתמא איהו אמת משפיע בה הכח ועושה הרושם שתהיה מאמנת בו ואז כלול הנצח בהוד. ולכן נק' חסדי דוד הנאמנים בלשון רבים. וזה היתה הבטחת הנביא אם יטו אזנם לדבר ה' ויתעורר בהם הרצון הנק' מלכות כנ"ל אז יזכו לחזות בנועם ה' לעלות למעלה למעלה והבן:

שופטים

שופטים ושוטרים תתן לך וגו'. הנה הפרשה הזאת נק' תמיד בחודש אלול אשר הוכן העת לכל איש שישוב לבוראו ונסלח לו מחטאתו אשר חטא כל השנה ע"י חרטת והרהורי התשובה ובכי ומספד על עונותיו שעברו ראשו וכל כך צריך להתמרמר עד שיתגלה מצפוני לבו לפני יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם והיא יעיד עליו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה וכבר כתבנו שזה כוונת נוסח התפלה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך לפניך דייקא כנ"ל. לכן הזהירה התורה שופטים ושוטרים. כי הם נק' עיני העדה וכן יש לאדם להעמיד על עצמו שופטים הם העינים שלו לנוכח יביטו על דרכו ולפלס מעגל נתיב. וכן האזנים ונקבי החוטם והפה כי ז' חללי דגולגלתא הם נק' שערים לנפש כנודע. וזה בכל שעריך. ולשפוט א"ע על כל מעלליו. ואמר הכתוב לא תטה משפט דהיינו שלא לעות הדין ולאמור על מעשה רשע כי הוא עושה צדק מפני כי התשובה והמשפט שעושה למטה הם הכנה למעלה למעלה להוציא המשפט לאורה בראש השנה כאשר יבואו בני האלהים להתיצב על ה' וז"ש ושפטו את העם משפט צדק וכן צדק צדק תרדוף היינו ע"י צדק דלתתא תרדוף צדק דלעילא ויצא לצדק דיננו ואמר הכתוב ולא תקח שחד דהיינו שדרך היצה"ר לפתות בני אדם ולהפילם ברשת החטא ועון ואח"כ הוא מתנחם ועושה מצוה או לומד תורה ואומר בלבו שנתכפר לו העבירה עד שימלאנו לבו לשוב לעשות הרע ולכן הזהירה התורה מדרך הזה כי הוא כעין שוחד המעור עיני חכמים כי לא כן הדבר שכר מצוה לחוד ועונש העבירה לחוד ואין העבירה מתכפרת רק עם התשובה האמיתי' אשר על ידה לא ישוב עוד לכסלה: והנה יש עוד מכשול על הדרך הגם שאדם מתחרט כראוי ומתחיל לשוב לה' והוא מתפלל איזה תפלה כראוי או שלומד קצת תורה ועושה מצוה לשמה. בפתע פתאום היצה"ר בוער בו כתנור בגסות רוח ובא לידי גאות חלילה ומחמת זה מתקלקל כל דרך טוב ואמרו חז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז וכן הזהירה התורה כאן לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' אלהיך ולא תקים לך מצבה. לך דייקא דהיינו אתה בעצמך ובמחשבתך של גאות נדמית כאשרה וכמצבה אשר שנא ה' אלהיך. והנה דרך העבודה הנכונה להסתכל תמיד על גדלות הבורא ב"ה אשר ברא השמים ושמי השמים וכל צבאם ומכולם עיקר רצונו בעבודת האדם השפל אחרי אשר יטהר ויזבח את יצרו הרע ויעסוק בתורה ובעבודה זו תפלה מעומק הלב וערבה לה' מנחתו. ובכל זאת צריך לזכור שפלותו וחטאתו מימי קדם ולהכנע ולהיו' לו רוח נשבר' וע"פ שני אלה הדרכים תכון העבודה לה'. אמנם מי שמתפלל ועובד לה' רק במחשבת גדלות הבורא ואינו מקטין א"ע אשר עי"כ הוא מתגאה ברוחו לאמר ב"ה אני מתפלל ועוסק בתורה ובמצות. או להיפך מי שמסתכל על עצמו שהוא אין ואפס רק שהוא בבחי' מרה שחורה שמתמרמר כל כך עד שלא יאמין שהקב"ה ישמע לתפלתו וא"כ למה יתפלל בחנם. הנה תועבת ה' גם שניהם. ועל זה איתא בסוף ס' תיקוני זוהר הק' רמז מאמר חז"ל סומא באחת מעיניו פטור מן הראיי' כי האדם צריך לפקוח עינים א' להסתכל על גבהות הבורא ב"ה ורצונו בעבוד' שוכני בתי חומר. והשני לזכו' קטנות עצמו עד אשר יעמוד בחיל ורעדה ולקיים לפניו נעבוד ביראה ופחד. וזה שהזהירה התורה לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום. כי שור לשון הבטה שמורה על הסתכלות על גבהות הבורא ית'. ושה מורה על קטנות האדם שצריך להיות מוכנע ושפל כמו השה. ואם הוא בבחי' אחת לבדו אז נק' אשר יהי' בו מום כל דבר רע כנ"ל. רק יהיו יחדיו תמים על ראשו. והגם שיודע האדם את ערכו הנמוכה אל יחדל מלעמוד לפני ה' ולעשות רצונו. כמ"ש הכתוב כי תצא למלחמה על אויביך. הוא היצה"ר שאינו מרחם על הבריות והוא האויב האמיתי וראית סוס ורכב הוא דכר ונוק' שבקליפה שנתגברו ע"י מעשיך עכ"ז לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך כי ימינו פשוטה לקבל שבים ועוזר דלים וכמאמר הכתוב שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה אל תיראו וגו' ופיר"שי אפי' אין בכם זכות רק שאתם אומרים שמע ישראל אתם נצולים וכן יהי' בלב אדם לומר לעצמו כל זמן שנשמת ישראל בקרבי מובטח אני שיקבל תשובתי והגם שעשיתי הרע בעיני ה' עד מאוד חסדו ואמתו אל יעזבוני. ואח"כ מרמז הכ' דרך התשובה כאשר הבע"ת חושב את דרכיו ואשר פגם. וז"ש כי ימצא בך איש אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלהיך לעבור בריתו. כי עיקר התיקון מה שפגם באות ברית קודש. הן ברית הלשון מה שפגם בלשונו לדבר דברים בטלים ולה"ר וליצנות ודומיהם. והאר"י ז"ל כתב כי טומאת דברים בטלים הם כדמות נשמה אל גוף הקליפה הנעשה מקרי לבטלה ובפרט מה שפגם בברית המעור הן בשוגג הן במזיד רח"ל. והחטא הזה הוא אבי אבות הטומאה וכל הנטמא בו כאלו עובד כומ"ז כמ"ש בזוה"ק שהמהרהר ביום יבא לידי טומאה בלילה ע"י התלבשות הקליפה בציור אשר הצטייר במחשבתו וא"כ כל הבא אליה נדמה כאלו משתחוה לכומ"ז וז"ש וילך פי' שסר מאחרי ה' ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם וגו'. והתיקון על זה והוצאת את האיש ההוא וסקלתו באבנים דהיינו שצריך להרוג הקליפות באבנים הם אותיות הוידוי והבכי והצעקה כמ"ש אבן מקיר תזעק דהיינו מקירות לנו תזעק אל ה' ושב ורפא לו:

כי תצא

כי תצא למלחמה על אויביך. הוא הרמז שאמרנו כי עיקר המלחמה נאמר על ר"ה דהוא יומא דדינא וצריך להעריך קרב ומלחמה עם היצ"הר ומארי דדינין: ועיקר המלחמה הוא ע"י התשובה שהאדם משים על לבו לשוב לה' או מיראתו או מאהבתו. ויש לך אדם שהוא שב מגודל הרחמנות והגעגועים המגיעים לו על נשמתו שבקרבו כי היא חלק אלוה ממעל והיתה למעלה חצובה תחת כס"הכ ושעשועי' יום יום וירד' אל עומק הבור הזה לגוף וחומר לעשו' נח"ר ליוצרה כאשר יזכך החומר ויסכים לרצון הנשמה לעשות רצון קונם וחפץ צורם. ועתה ח"ו כאשר הרע האדם על פני האדמה וילך בשרירות לבו אוי וי אשר הרים יד נגד הנשמה הקדושה והכניעה תחת ממשלת החומר המוסרח ונתעב ונאלח על כן מהראוי עכ"פ עודנו האדם חי בכחו ישים אל לבו לשוב להטיב אחריתו וזה הדרך רמזה לנו התורה בכתוב וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה. ופירש"י מדכתיב אשת בסמוך היינו אשת של איש. פי' איש זה הקב"ה. והנשמה נקראת מטרוניתא והיא יפ"ת מקדושתה והיא בשביה. וחשקת בה דהיינו שיכמרו רחמיך עלי' אז ולקחתה לך לאשה שאפשר ע"י תשובה מעומקא דלבא לשוב לקחתה לאשה. אמנם עפ"י התנאים. וגלחה את ראשה. דהיינו ראשית התשובה לעשות לעצמו סייגים לפרוש ממותרות כ"א תאות הגוף ינהיג על צד ההכרח. והמותרות מכונים בשם שערות שצריך לגלחן מאחר שאינן מן הצורך. ועשתה את צפרניה. דהיינו לנוול א"ע ולבזות א"ע מעשיו הרעים. ובכתה אביה ואת אמה ירח ימים. דהיינו כל חודש אלול צריך לבכו' על עונותיו אשר על ידם נפרד מאביו זה הקב"ה ואמו היא כנ"י ואח"כ תבא אלי' וגו' כי אחר התמרמרו' והבכי והפרישות יודע לך מעלת הנשמה. אמנם מדרך העולם לשוב בתשובה עד אחר יו"הכ שהוא יום הדין הגדול אבל אחרי כן בעו"הר כל האדם שב לדרכו הרעה כבראשונה לכן הזהיר הכתוב והי' אם לא חפצת בה. פי' אם תוסף עוד לחטוא ח"ו. ושלחתה לנפשה. אז הנשמה תפרד ממך ולא תבא אליך עוד תחת אשר עניתה. רק יראה האדם כל אשר יקבל עליו לשמור ולעשות יהיה לו חק ברית עולם לעשות רצון השי"ת אמן:

שלח תשלח את האם. איתא במד' רבנן אמרו אם אתה מקיים מצות שלוח הקן אתה זוכה לשלח עבד עברי שנאמר תשלחנו חפשי מעמך. וצריך הבנה השכר הזה מה טיבו. ונראה שנרמז בכאן רמז גדול כי סוד שילוח הקן כבר נרמז בו סודות גדולות ונוראות כנראה בזו"הק ובתיקונים. אמנם אפס קצהו מאחת מהנה נבאר. כי הנהגה הראויה והישרה לבני ישראל הוא שיעבדו את ה' בתורה ובמצות וסור מכל רע והיו קדושים למען יעלו ריח ניחוח בעבודתם ותערב לה' כקרבן וכעולה ויתעורר למעלה הרצון ונדבה להשפיע אליהם כל טוב בדין ומשפט מדה במדה כי כשעושים רצונו של מקום נק' בנים למקום ומדרך האב להשפיע לבנו כל טובה ואין מקטרג ומונע ההשפעה כי מי יפעור פיו לדבר שלא כדין ולהסית לאב שלא ישפיע לבנו יחידו אמנם אם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום מתעורר למעלה מונעים ההשפעות בלשון מדברת גדולות שטנה וקטרוג. וידוע כי גדולים רחמי הש"י על בניו עמו ישראל וחופף עליהם ומלמד זכות עליהם ומתגלה מדת הרחמנות הנק' בשם אם. למשל כשהבן אינו הולך בדרך הישר ואביו רוצה להלקותו מדרך העולם אמו תנחמנו ותאמר לבעלה הניחה לו כי מה נעשה לבננו אשר יצא ממעינו והוא עצמינו ובשרינו והגם שאיננו כראוי עכ"ז נרחם עליו. וכן למעלה מתעוררת מדת הרחמנות משכינת עוזנו להתפלל עבורינו ולבקש רחמים וזה נק' בזוה"ק אמא רביעא על בנין דהיינו שהיא רביעא ומסוככת עליהם למען לא ישלוט עליהם זר וסט"א. והנה זה נרמז במצות שלוח הקן. דהיינו על כ"א מישראל שיעבוד בוראו ית' כראוי. ואז יקח חלק ונחלה ההשפעה בדין ומשפט ולא יצטרך למתנת חנם מדת הרחמנות הנק' בשם אם. וזה שכתוב שלח תשלח את האם דהיינו שתשלח את המדרגה הזאת ולא תצטרך לה רק ואת הבנים תקח לך שתהיה במדרגת בנים למקום: והנה ידוע כי מדרגת הרחמנות ולימוד זכות על ישראל נק' בשם מט"ט הכותב זכיותיהן של ישראל והוא הנק' בחי' עבד כי כשאין עושים רצונו כראוי חלילה אז זיווגא ע"י מט"ט כנודע וישראל נקראים עבדים. אבל כשעושים רצונו נק' בנים וזיווגא ע"י צדיק חי עלמין כנודע מס' תיקוני זוה"ק וס"ק. וזה שאמר המדרש אם אתה מקיים מצות שילוח הקן אתה זוכה לשלח עבד עברי בחי' מט"ט הנ"ל כי לא תצטרך לזה רק תקבל ההשפעות בדין ומשפט כנתינת האב אל בנו כנ"ל:

כי תבוא

והיה אם שמע תשמעו. במדרש אמר רבי יודן כל מי ששומע בקול של תורה בעולם הזה זוכה לשמוע באותו קול שכתוב בו קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה וגו'. א"ל משה לישראל הואיל וכל מי ששומע לד"ת הוא מתרומם בשתי עולמות. הוו זהירים לשמוע דברי תורה מנין ממה שכתוב בענין והיה אם שמע תשמעו בקול ה' אלהיך זש"ה אשרי אדם שומע לי וגו' אמר הקב"ה אשריו לאד' בשע' ששמועותיו לי. מה לשקוד על דלתותי. אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך ב"הכנ אל תעמוד בפתח החיצון אלא הוה מתכוין לכנוס דלת לפנים מן הדלת. על דלתי אין כתיב כאן אלא על דלתותי ב' דלתות עכ"ל. הנה ר' יודן רמז לנו על כל מי ששומע בקול תורה בעוה"ז. כי יש צדיקים בעולם לומדים תורה ויודעים סודותיה ורמזיה אשר כל ענין וענין מרמז על איזה יחוד גדול וקדוש. ולזה לאו כל אדם זוכה ואפ"ה צריך לעסוק בתורה כפשוטו. ומי שלבו נוקפו. כלומר איך יעשה היחוד על ידי שאני עוסק בפשטי התורה הנהוגין לעו"הז כגון ראובן חייב לשמעון. לכן אמר ר' יודן הנ"ל אל יפול לבך כי גם כל ששומע תורה בעוה"ז דהיינו כפשוטו הנהוג בעוה"ז זוכ' אח"כ לשמוע באותו קול קול חתן קול כלה כי סופו לשמוע באחרית הימים איך שנעשה יחוד חתן וכלה דלעילא ע"י עסקו בפשטי התורה וזה שכתב המד' שהוא מתרומם בשני עולמות סוד ו"ה המתייחדים ע"י עסק התורה ומתרומם גבוה מעל גבוה ורמז אח"כ במד' בלשון אשרי לאדם ששמועותיו לי דהנה בכל ענין ותנועה צ"ל האדם מרכבה לקדושה למשל כשמסתכל לשם מצוה יתכוין שיפקחו עיני דמלכא וכשפותח פיו בד"ת גורם לעילא להתיר פה בגזירות טובות. וכשנוטה אוזן לשמוע תורה גורם שיפתחו אודנין דמלכא לקבל צלותא דישראל וז"ש אשריו לאדם ששמועותיו לי. דהיינו שכוונתו בקדושתו חוש השמיעה להתעורר למעלה שמיעת האוזן אודנין דמלכא להקשיב תפלתך. ואמר שם אם הלכת להתפלל וכו' הוה מתכוון לכנוס דלת לפנים מן הדלת רומז ענין גדול וז"ש הראב"ד בפי' ספר יצירה כי המל' אדנ"י ומדת התדבקות נקרא אל שד"י ובשני שמות אלו יש אותיות ד ד וצריך ליחד ולדבק אותם והנשאר מאותיות שמות אדנ"י שד"י הם אותיות י"ש אנ"י שעי"ז מנושא המל' ע"ש. ולזה כוון שתכנוס דלת לפנים מן הדלת ליחדם והבן:

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. בילקוט חד אמר שתהא נכסייך סמוך לעיר. וח"א שתהא בה"כס סמוך לשלחנך. י"ל ע"פ הרמז ששניהם לדבר אחד נתכוונו. דהנה האדם שרוצה לעבוד ה' צריך שיהיו כל עשיותיו לש"ש אפי' אכילה ושתיה. וזהו שתהא נכסייך סמוך לעיר אפי' אכילה ושתיה שלך. סמוך לעי"ר פי' להתעורר' להקב"ה שתתעורר הכל להקב"ה ויהיו כל מעשיך לש"ש וזהו ג"כ שיה' בה"כס סמוך לשלחנך. ר"ל הכסא המלוכה שאפי' באכילה ושתיה שלך תעשה הכל שיהא כסא מלוכה להקב"ה שתמליך להקב"ה בכל מעשיך:

בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך ובתוכחה נאמר להיפך. ועיין מ"ש ברמב"ן על סך שבעה דרכים. ונראה לומר דהכתוב מרמז לנו דבר גדול לפי מה שהקדמנו לעיל שיש שביל השופע במתנת חנם וחסד אשר הבורא ב"ה יסד בה את עולמו לצורך העולם אפילו ח"ו אין אדם שיעבדהו אשר בזה השביל מתפרנסים העכומ"ז העוזבים אותו ואת עבודתו וגם נברא שביל העבודה והנהגת מדה במדה אשר בה יקרא אלהי ישראל לשלם לאיש כמעשהו ותמיד בר"ה עיקר המשפט שהמקטרגים והשרים רוצים השפע התמידית ומתנת חנם וחסד ולא שתהי' נובעת עפ"י צינור עבודת עושי רצונו כדי שיהיו כולם מקבלים ההשפעה בשוה אבל אנחנו עמו עושים רצונו ותוקעים בשופר ומקבלים מלכותו ועבודתו כדי שע"י התעוררת התחתון יתעורר למעלה שיקרא שמו אלהי ישראל ותהיה שפע הברכה נוזלת עפ"י עבודתינו מדה במדה לשלם שכר לעושי מצוה לאוהביו וליראיו ולעובדיו בשבע מדות הקדושים ולהעניש לעוברי עבירה. וז"פ בדרך אחד יצאו אליך דהיינו שירצו בזה שיהיה דרך אחד בשוה אבל עפ"י שבעה דרכים ינוסו לפניך דהיינו ההנהגה הנק' שבעה ע"ש שבע' ספירות וראו כל עמי הארץ ויראו ממך וזה הענין ניח' כשישראל עושי' רצונו אז טוב להם הנהג' שבעה הנ"ל ורע לשונאי ה' אבל נהפוך הוא כשח"ו אינם עושים רצונו אין בהם כח לעמו' ולינק ההשפע' אם לא מדרך אחד שהוא מתנת חנם אבל בשבעה דרכים תנוס כיון שאתה כמוהו אינך עושה רצונו של מקום וזה כללת התוכחה עד שישובו ישראל לעשות רצון קונ' ויגבירו כח לרשת ההשפעה הקדושה על פי הנהגת מדה במדה הנק' שבעה ואז לא יתערב זר בשמחתנו כמ"ש למעלה ע"ש והבן:

תוכן העניינים

עבודת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה