עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ח
ואם היה במקום שאין מכירין אותו ולא היו לו תפילין וחש שמא יאמרו עבד הוא אינו נועל לו מנעלו ואינו חולצו. והוא מסוגיא דכתובות צ"ו כמו שהביא הכ"מ ובנוסחא דילן בגמ' שם איתא רק התרת מנעל אבל הרי"ף ז"ל בפ"ק דקדושין העתיק מימרא דר' יהושע בן לוי כל מלאכה שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל והנעלת מנעל וכן הוא נוסח רבנו, וכן הוא הגי' בתוס' רי"ד ז"ל שם, ועי' בילקוט משפטים הביא דרשת המכלתא שש שנים יעבוד שומע אני כל עבודה במשמע ת"ל לא תעבוד בו עבודת עבד מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו סנדליו, ולא יטול לפניו כליו לבית המרחץ וכו' ת"ל ובאחיכם בני ישראל אבל בבנו ותלמידו רשאי (ובתורת כהנים בהר שרשאי בבן חורין) וזהו יסוד מאמר ריב"ל דרשאי לעשות בתלמידו כל מלאכות אף שנאסרו בעבד עברי ורק בכנעני הותרו (אם לא היכא שחש שמא יאמרו עבד הוא) וזהו כוונת ר' יוחנן בכמה מקומות מאן וכו' מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא, שר"ל שבעבד עברי אינו רשאי לעשות כן אבל בתלמידו שרי ור"ל דמאן דמתרגם לי הנני תלמידו (ועי' לרבנו פ"א מהל' עבדים ה"ז שהיתה גרסתו דכל בן חורין מותר ועי' כ"מ שם שהביא הנוסחא כמו שהבאנו לעיל דבנו ותלמידו מותר וכתב דרבנו למד מזה דה"ה לכל בן חורין ולא דק בזה שכן היא הנוסחא בתורת כהנים) אבל צ"ע למה דוקא אינו נועל לו מנעליו דהרי לפי"ז ה"ה שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ וכדומה המנויים שמה, שהוא ג"כ סימן עבדות באתרא דלא ידעיה וצריך התבוננות.