עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ה
ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו והוא שיהיה השם פלאי שכל השומע ידע שהוא פלוני ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו כדרך שעושה בשם אביו. דברי רבנו מופלאים וכבר עמדו עליהם כל נושאי כלי רבנו, דלפי סדר הדברים כאן הנה עכ"פ בשם שאינו פלא מותר לקרות לרבו שלא בפניו, ונמצא דיש איזה אופן שמותר לקרות לרבו בשמו שלא בפניו ואלו בהל' ממרים פ"ו כתב רבנו מפורש דדוקא לקרות לאחרים בשמם כשם רבם מותר כשאין השם פלאי, אבל לקרות לאביו או לרבו בשמם אין שום אופן בעולם, ועי' כ"מ ולח"מ ופרישה ונסתבכו הדברים. ומטעם זה ראיתי לחכם אחד שכתב דשיעור לשון רבנו כך הוא ואסור וכו' לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו והוא שיהיה השם פלאי, (ומשמע דאם אינו פלאי מותר להזכיר אפילו בפניו להכי כתב רבנו תיכף) ולא יזכיר שמו בפניו, אבל כמובן לא העלה כלום בזה, והט"ז ז"ל בסי' רמ"ב עמד על שרש הדברים, וכתב להגיה דכך צ"ל ואסור וכו' לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו, ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו והוא שיהיה השם פלאי וכו' ונמצא שדברי רבנו מתאימין לדבריו ז"ל בפ"ו דממרים, וכמובן אלו באנו להגיה בדברי רבנו מה שלא נמצא בספרים אחרים מדויקים כי אם ע"פ קושיא וסתירה כי אז לא מצאנו הלכה ברורה, ועי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו ח"א סי' ל"ח, וכנראה ברמב"ם אשר לפניו לא היה כתוב כלל והוא שיהיה השם פלאי רק והוא שיהיה השם שכל השומע יודע וכו' וכן היה לפני הלח"מ ז"ל וכן הוא באמת בדפוס וויניציא ישן, וכן הוא בדפוס קונשטנדינא רס"ט, ועמד ע"ז שלא הביא רבנו חילוק של שם פלאי כאן כמ"ש בהל' ממרים, ודעתו ז"ל לפי שרבנו כתב כן ע"פ שיקול דעתו בלי מקור וכמ"ש שם ונראה לי אשר על כן, [כתב טעם זה בסוף החיבור מפני ש]נראה לו הדבר אח"כ, או טעמים אחרים שכתב שם, דרצה לכתוב הדבר אצל כבוד אב ולכלול גם כבוד הרב עי"ש היטב, ולאשר גם מלבד סתירת דברי רבנו כל הענין מסובך מאד, מוכרחים אנו לבארו קצת בעזה"י.
הנה הרב סדר משנה עמד בהא דאמר כלב ליהושע (יהושע י״ד:י״א) וישבע משה ביום ההוא וכו' וכן להלן עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה, הרי דמותר להזכיר שם רבו שלא בפניו ולאחר מותו, והנה באמת דבר זה אפשר לדחות כיון דאמר שם תחלה אתה ידעת את הדבר אשר דבר ה' אל משה איש האלקים וכו' ועוד שם בשלוח משה עבד ה' אותי, לא הוצרך להזכיר כן בכל פעם באותו הדבור עצמו ועי' ב"ח בסי' רמ"ב והביאו הט"ז שם בסקי"ד דא"צ להזכיר מר בכל פעם, וראיה מהא דא"ל אביי לרב דמי וכו' עי"ש הרי מבואר כדברינו וכן צ"ל בהא שאמר יהושע (א') ישבו בארץ אשר נתן לכם משה, והוא ג"כ משום שאמר תחלה שם משה עבד ה', ולהכי אמרו אליו ישראל ג"כ ככל אשר שמענו אל משה אבל מה נעשה בהא דאמר שלמה לשמעי (מלכים א ב׳:מ״ד) את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי וכן שם (ה') בשלחו לחירם אתה ידעת את דוד אבי והנה גם זה אפשר לומר כיון שאומר אבי מותר וכמ"ש הרמ"א ז"ל בסט"ו שם דאם מזכיר ר' מורי פלוני, ועי' למרן הגר"א ז"ל שכן הוא בספרי, היה לכם לומר משה רבנו וכן באביו כשאומר אביו מותר כמ"ש בכמה מקומות אבא חלפתא (שבת קט"ו) וכן יוחי אבא (פסחים קי"ב ומעילה י"ז) וכן לינאי אבא (גיטין י"ד ב) ועי' עוד בירושלמי פ"ד דמגלה היה ר' מנא כד הוי מורי בחברותא הוי אמר כך אמר ר' יונה ועי' בפני משה, ובזה ניחא נמי מה שאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק וכן עי"ש בויצא אלקי אברהם ופחד יצחק הוא ג"כ לאשר אמר תחלה לולא אלקי אבי (ומה שאמר ויתן לך את ברכת אברהם צ"ל דבתפלה וברכה מותר, וכן בכמה מקומות וכן בתפלת שלמה במלכים).
אבל מה נעשה באמור הנביאים (מלכים ב ב׳:ט״ו) ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע ואם אפשר שבכבוד אלישע לא היו עוד מחויבים שתלמידים חברים היו ועי' תוס' יבמות נ"ז ב' וכמו כן צ"ל בישוב הדברים שדברו אהרן ומרים במשה ואמרו הרק אך במשה דבר ה' ואיך אמר כן אהרן שלמד אצלו תורה, ועל כרחך צ"ל דתלמיד חבר היה אבל איך הזכירו כן שם אליהו (ומעובדיה מלכים א' י"ח שאמר גם בפני אליהו הנה אליהו וזה הרי בודאי אסור, אבל מזה אין קושיא שהרי חזר עובדיה רק על הדברים שצוהו אליהו לאמור לאחאב והיה אסור להוסיף על דברי הנביא) וכן ביבמות ק"ה משפחה אחת היתה בירושלים וכו' באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי וכו' והיו קורין אותה משפחת יוחנן על שמו והא אסור לקרות בשמו שלא בפניו, וגם מה נעשה בפסוקים מפורשים בתורה אשר קנה אברהם את השדה וכן שמה קברו את אברהם וכו' שמה קברו את יצחק וכו' (ומהא דאמר אליעזר עבד אברהם אנכי אפשר ג"כ לומר כיון שאמר עבד שפיר דמי וצ"ע) וכן ביהושע אשר נתן לכם משה בעבר הירדן ושם ככל אשר שמענו אל משה ועוד מקומות הרבה, ועי' להגאון רע"א ז"ל בסי' ר"מ שעמד מהא דברכות י"ח דאמר שמואל בעינא אבא ועוד כמה מקומות אשר מכל זה מוכח דמותר להזכיר שם אביו ושם רבו שלא בפניו, והוא תמוה דהרי מעיקר הלימוד נראה שגם שלא בפניו אסור דהרי בגמ' סנהדרין ק' א' אמרו זה הקורא לרבו בשמו דאמר ר' יוחנן מפני מה נענש גחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנא' זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע וזה הלא היה שלא בפני אלישע.
אשר מכל אלה אחרי נטילת רשות מרבותינו ז"ל הייתי אומר, דהנוסחא הדווקנית בר"מ הל' ממרים שם הכי הוא, אבל השמות שקוראים בהם את העם כגון אברהם יצחק ויעקב, משה וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ושלא בפניו, (ולפנינו איתא קורא בהן לאחרים שלא בפניו) וכן נמצאת נוסחא זו אלא שפירשוה דר"ל דקורא לאחרים ודוקא שלא בפניו, אבל יראה דתרי דיני קמ"ל רבנו דבשמות שקוראין בהם את העם כגון אברהם יצחק וכו' קורא בהן לאחרים, וכן קורא בהם שלא בפניו ר"ל אפילו לאביו ולרבו וקאי על מה שכתב שם רבנו ולא יקרא שמו לא בחייו ולא במותו ואם היה שמו כשם אחרים משנה את שמם ועל שני הדינים יחדיו כתב וראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא, אבל בשמות שהכל דשין וכו' קורא בהן לאחרים, וגם קורא בהן לאביו ולרבו שלא בפניהם ואין בכך כלום, ובזה סלל לו רבנו המסלה לישב הסתירות שהבאנו בכל זה והא דאמרו חכם משנה שם אביו היינו בשם שהוא פלאי דוקא וכן באביו, ועכשיו נבא לסדור דבריו וציון מקורותיהם ונראה כי אין כל סדק וקמט בכל הדברים.
ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו ואפי' שלא בפניו. נלמד מהא דגחזי שנענש על שהזכיר שם רבו שלא בפניו.
והוא שיהיה השם פלאי שכל השומע ידע שהוא פלוני. ר"ל דשם אלישע היה שם פלאי והכל ידעו שהוא שמו (ואם נסכים לנוסחא שבדפוס ויניציאה וקונשטנדינא שהבאנו ואין כאן תבת פלאי ג"כ אין נפק"מ בדבר כי הכל ענין אחד עם מש"כ בהל' ממרים) אבל שם שאינו פלאי מותר להזכיר והראיה מאברהם ויצחק משה דוד ואליהו אבא בר אבא שהבאנו וכן מדאמר רבי בכתובות ק"ג שמעון בני אע"ג דהוי שם אביו ורבו, ועל כרחך צ"ל משום דכל השמות הללו לא היו פלאי בזמנם ולהכי שרי.
ולא יזכיר את שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו. ר"ל שהוא ביאור על מה שאמר ולא יזכיר את שמו בפניו דהיינו אפילו לקרות לאחרים וכו' (או דולא יזכיר את שמו בפניו קאי גם על שם שאינו פלאי דבפניו אסור, והא דאמר אדוני משה כלאם הוא כמ"ש האחרונים להשיג על הש"ך שם סקכ"ד דס"ל דדוקא שלא בפניו מותר היכא דאומר רבי ומורי וס"ל דגם בפניו שפיר דמי וראיה מקרא דאדוני משה כלאם, וכן יש להביא ראיה מקרא האתה זה אדוני אליהו בעובדיה) הוא כמו שציינו מחברים רבים וגם מרן הגר"א ז"ל והמרכבת המשנה מפירושם של הגאונים רב שרירא ורב האי גאון ז"ל שהביאם בערוך ערך אביי דשמו היה נחמני והיה קורא לו אביי משום כבוד אביו (דלא כרש"י ז"ל בגיטין ל"ד) ורק רבא שהיה חבירו קראו נחמני וזה בודאי על כרחך לכו"ע לפי שהיה שם פלאי אז דהא גם לשיטת רבותינו בדעת רבנו מותר לקרא לאחרים בשם שאינו פלאי שלא בפניהם, וכמו שפרשו בדברי רבנו, ועי' בדקדוקי סופרים ערובין כ"א אות ק' דריש מרי בר מר דמסמיכות הדרשות שם נראה דהוא מרי בר רב הונא שנזכרים תחלה א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא, ולהכי אסמיך ליה הא דאמר רב חסדא דריש מרי בר מר דאי לא"ה אין שום שייכות להך דרשא כאן, וקרי ליה בר מר לפי שר"ח תלמידו של רב הונא, ואף דרב הונא זה אין זה רבו, שהרי זהו רב הונא בריה דרב ירמיה וסתם ר"ה אינו בנו של רב ירמיה (ועי' קדושין מ"ה ב' אפלגו רב הונא ור' ירמיה בר אבא) מ"מ לא רצה להזכיר בשם רב הונא שהיה רבו לפי שאסור לקרא גם לאחרים בשם רבם וצ"ל דגם ר"ה היה שם פלאי לכל הדעות.
ומ"ש רבינו אלא ישנה את שמם אפילו לאחר מותם. כבר ציין מרן הגר"א ז"ל שהרי אביי כשאומר בשם רבה אפילו כשהיה כבר אצל רב יוסף ואח"כ אומר תמיד כדמר, או מר לא אמר הכי, וכן רב מרדכי לרב אשי שרבו מובהק היה ועי' בגיטין נ"ט ושאר מקומות. וכן מבואר בקידושין ל"א שם כי הא דמר בר רב אשי כי הוי דריש בפרקא איהו אמר אבא מארי ולאחר מותו היה שאז ישב בראש, וכן אמרו שם במותו כיצד וכו' עי"ש ובודאי היה כל אלה שמות פלאי בדורם שכל השומע ידעו מי הוא רבי ורב ורב אשי, ולפי"ז עולים דברי רבנו יפה בכל שיטתו ובלי שום הגה"ה אבל מה אעשה ורבותינו לא ס"ל הכי בדעת רבנו ותפשו בפשיטות דלרבו ואביו שלא בפניו ולאחר מותו אסור להזכיר בשמם אף שאינו פלאי וה' יאיר עיני.
והנה עי' במרכבת המשנה ח"ב דרך ג"כ בדרך חדש ולדעתו בדעת רבנו ושיטתו דיש נפק"מ בין אביו לרבו, דבאביו אסור להזכיר שמו אפילו שלא בפניו ולאחר מותו אפילו כשאומר אבא מארי ר' פלוני משא"כ ברבו דרק שמו לבד אסור אבל כשאומר רבי פלוני מותר ועי' קדושין ל"א שהבאנו לעיל איהו אמר אבא מארי ואפילו אחר מותו, ואלו ברבו כיון שלומד מפי הרבה חכמים לא סגי שיאמר רבי מורי אלא צריך שיאמר רבי מורי פלוני ועי' יבמות ט"ו ב' אמר ר' אלעזר בר צדוק כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן החורני וכו' ואח"כ אמר ובאתי והודעתי את אבא ולא אמר אבא מארי פלוני. ומ"ש רבנו והוא שהיה השם פלאי. ר"ל שהוא כ"כ מופלא שהכל יודעים מי הוא רבו אע"פ שאינו מזכיר את השם אז אסור שלא בפניו והכונה דומיא דרב בבבל ורבי בארץ ישראל דאסור לומר רבי ר' אבא משום דהכל יודעים מי המה ומכ"ש אם הנוסחא היא כמו בדפוס וויניצא שהבאנו דל"ג כאן פלאי כלל עי"ש בכל אריכות דבריו, ודבריו מופלאים אצלי, דמה יעשה עם כל הני מקראות שהבאנו שקרא שלמה את דוד, וכן באברהם ויצחק ובאבוה דשמואל ואבא חלפתא ויוחי אבא וינאי וכל הנך שהבאתי גם תמוה אצלי דאם יאמר מורי ורבי ויזכיר השם ברבו מותר גם בפניו והראיה אדוני משה שהבאנו שכבר השיגו על הש"ך ז"ל בזה, וכן מה שהבאתי מאדוני אליהו אשר על כן נראה יותר כמ"ש לעיל והבוחר יבחר.
ולא יתן שלום לרבו או יחזיר לו שלום כדרך שנותנין לריעים וכו'. כן פירש"י ז"ל ולהכי הרי תקינו רבנן כדי שאילת שלום תלמיד לרב ולאפוקי מדעת הסוברים דאין תלמיד נותן לרבו שלום כלל, ולמדו כן מהירושלמי דברכות עי' הגהות מיימוני כאן ורא"ש ור"י ועי' רמ"א שם בשם רבנו יונה ועי' למרן הגר"א ז"ל שם שהוכיח ההיפך מזה הירושלמי גופא שהרי ר' יוחנן הקפיד עליו, ועי' להרב פנים מאירות בהקדמתו לח"א האריך לתמוה בזה דהרי כן מבואר להדיא בירושלמי שם הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה ועוד מן הדא וכו' ואח"כ מביא הך עובדא דר' יוחנן ור' אלעזר דהוי מיטמר מקמיה ואי הוי איסור לשאול א"כ הוצרך להטמר עי"ש במ"ש ומוכרח כשיטת רבנו.
אלא שוחה לפניו ואומר לו ביראה וכבוד שלום. זהו מ"ש במדרש תנחומא בהעלותך בפסוק אספה לי וכורע לפניו ושואל בשלומו, ובמדרש רבה שם ליתא להך וכורע לפניו אף שכל הענין נמצא שם ג"כ.
ואומר וכו' שלום עליך רבי ואם נתן לו רבו שלום יחזיר לו שלום עליך רבי ומורי. עי' ברכות ג' א' בברייתא שם תמצא להדיא כנוסח רבנו אמר לי שלום עליך רבי, אמרתי לו שלום עליך רבי ומורי הרי דשאני בין נתינת שלום להחזרת שלום והרגיש בזה הגרעק"א ז"ל והנה מרן הגר"א ז"ל ציין להא דסנהדרין צ"ח א' בעובדא דר' יהושע בן לוי, אבל שם מבואר דגם בנתינת שלום אמר לו שלום עליך רבי ומורי וצ"ע, ומצאתי בדקדוקי סופרים בסנהדרין שם מבואר שבכת"י מינכן איתא רק שלום עליך רבי וכן הוא גם ביד רמ"ה שם וכן הוא בכת"י קרלסרוהע ובכת"י פלורנץ עי"ש והוא מבואר כרבנו ועי' להגרעק"א ז"ל בהגהותיו שם שכתב בב"ק דע"ג ב' שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי וברמב"ם פ"ב ה"ג מהל' עדות תוך כדי דבור כדי שאילת תלמיד לרב ולא הזכיר שיעורו בודאי דסמך על מ"ש כאן בהל' ת"ת דהיינו שלום עליך רבי והא בב"ק מבואר דהשיעור הוא שלום עליך רבי ומורי, ואולי דהיה לו להרמב"ם גי' אחרת וחידוש שלא העירו מזה האחרונים ע"כ, ולפלא אצלי על מרן ז"ל דמדוע לא הזכיר את דברי רבנו בפ"ב מהל' שבועות הי"ז שכתב להדיא בתוך כדי דיבור והוא כדי שיאמר תלמיד לרב שלום עליך רבי ועי' כ"מ ומל"מ שהאריך שם דלמה פסק רבנו דלא כר' יוסי בב"ק שם שסמך עצמו על כמה סוגיות ומה ששיער דאולי היה לו לרבנו גי' אחרת חכם עדיף מנביא ועי' בדקדוקי סופרים ב"ק שם דבכת"י מינכן וכן בכת"י המבורג ליתא שם אלא שלום עליך רבי ועי' בתוס' ובראב"ן ועי' בדברי חמודות ובמעדני יו"ט לפ"ד דברכות סי' ה' אות י' שכתב אבל תלמידי ה"ר יונה כתבו בכל מקום שאמרו כדי שאלת שלום תלמיד לרב אינו ר"ל אלא כדי חזרת שלום תלמיד לרב ונראה דתלוי בחלוף גרסאות דרש"י גורס כגי' גמרא דילן והנותן שלום והמחזיר שלום לרבו וא"כ נתינה וחזרה כי הדדי נינהו ותלמידי ה"ר יונה היה לפניהם גי' הרי"ף ז"ל והמחזיר שלום לרבו עכ"ל ולפי דברי תלמידי ה"ר יונה צ"ל ששלום עליך רבי ומורי הוא השיעור של תוך כדי דבור וצ"ע ועי' בסוגיא דשבועות ל"ב א' עי"ש היטב ואין כאן מקום להאריך יותר, ועוד יתבאר בזה.