אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

היה הוא רוצה ללמוד ויש לו בן ללמוד תורה. בכת"י אברבנאל היה הוא ראוי ללמוד וכו' וכתב רבנו ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו בנו קודם, לפנינו בדברי ר' יהודה זריז וממולא (או וממולח או ומצליח) ותלמודו מתקיים בידו וכנראה העתיק רבנו מעובדא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב דאמר התם חזייה דלא הוה מחדדן שמעתתיה, דהרי משום עובדא דא שהיא הלכה למעשה פסק רבנו כר"י וכמ"ש הרא"ש ז"ל להכי העתיק להבין מה שילמוד יותר ממנו, וכתב רבנו ואע"פ שבנו קודם לא יבטל הוא עי' בפרישה ובט"ז שפירשו שלא ילמוד הכל עם בנו אלא קצת עם עצמו ולא נודע מקור הדברים ומרן הגר"א ז"ל דעתו שזהו שכתב רבנו שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצוה ללמד עצמו. ואינו מובן דהא אמר דאם היה בנו זריז הוא קודם, ועוד דלמה לא כתב כן רבנו גם גבי בנו, היכא דשניהן שווין דהוא קודם, דאע"פ כן לא יבטל בנו דהרי כשם שמצוה ללמוד בעצמו מצווה ללמד את בנו.
והרב סדר למשנה ציין לתוספתא פ"ד דסנהדרין (וכן הוא בירושלמי שם) והלא דברים ק"ו ומה מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי ציבור נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ולכאורה אינו מובן דהא קרא בהדיא כתיב והגית בו יומם ולילה ועל כרחך דהק"ו בא ללמד שאינו יכול לפטור עצמו מת"ת בקיום מצוה אחרת שהרי מלך ישראל עסק בצרכי ציבור דהוא כת"ת דרבים ובכל זאת אינו פוטר עצמו מת"ת דיליה ק"ו לשאר בני אדם ומזה למד רבנו לדין זה דבנו זריז וממולח, ואינו מוכרח כלל, והרי באמת כשהוא עוסק בצרכי ציבור פטור מת"ת ועי' לרבנו בהל' מלכים או קורא בה או עוסק בצרכי ציבור ושם הראנו מקורו, ופשוטו נראה, דהרי רבנו פסק כר' יהודא דבנו קודם, משום עובדא דרביה דרב אחא בר יעקב כמ"ש, והרי רב אחא בר יעקב לא ביטל הוא לגמרי מלימודו, וא"כ אין לנו אלא כיוצא בו, אבל אם עליו לבטל לגמרי לא, ולהכי כ"כ רבנו רק גבי דין זה דהיה בנו זריז דבנו קודם, אבל היכא שהוא קודם, אין קפידא במה שיבטל לבנו כיון דמדינא הוא קודם לבנו.
וראיתי לחכם אחד שכתב דבגמרא דילן לא אמרו דאע"פ כן לא יבטל הוא משום דהתם קאי אליבא דר' יהודא ואיהו ס"ל בירושלמי פ"ב דסוכה ופ"א דחגיגה דמעשה קודם לתלמוד, וללמד את בנו הוי מעשה, משא"כ לדידן ועי' כתובות י"ז אמרו עליו על ר' יהודה ב"ר אלעאי וכו' ואינו נראה, דאי הוי תלוי בדינא דתלמוד קודם או מעשה קודם, ור"י לטעמיה אזיל כי אז לא היה הדין דאם היה בנו זריז וממולח בנו קודם, וא"כ על כרחך צ"ל דאין זה מעשה אבל תלמוד שהוא מצווה ללמד את בניו כשם שהוא מצוה ללמוד בעצמו, והרבה יש להאריך בגדרים אלו והפשוט כמו שכתבתי.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה