עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק יב · הלכה ו
ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות. עי' כ"מ בשם הטור שהיתה לו הנוסחא ד' שערות, וכבר העיד המהרש"ל ז"ל בהגהותיו לסמ"ג שבדק ומצא הנוסחא הנכונה בדפוס ובקלף ארבעים שערות, וראיתי להב"י ז"ל שתמה דאפילו אם נגרוס ארבעים שערות אכתי שיעור מועט הוא מאד, עיי"ש שהאריך לדינא, ולא זכיתי לעמוד על דעתו שהרי שיעור ארבעים שערות הוא יותר משיעור גריס שאינו אלא שיעור ל"ו שערות, והרי כיון שמשייר שיעור כזה אינו בכלל המשוה צדעין לאחורי אזנו והרי שיעור גריס, הוא שיעור חשוב גם גבי קרחה שאינו חייב אלא בכגריס וכמו שפסק רבנו לקמן כר' אלעזר בר' שמעון, ואפשר עוד דשיעור ארבעים שערות הוא באורך מכנגד הפדחת ולמטה כל רוחב הפאה, וזהו בודאי שיעור גדול מאד, ואיך אפשר לחלוק על עדותו של רבנו, ומאי דהקשה הסמ"ג וכתב שיש להתיישב בדבר משום דתניא בתוספתא דמכות יש תולש שתי שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף ונדחק בזה הכ"מ ואחריו רבותינו הרמ"א והמהרש"ל וישבו הדברים. וראיתי מי שהעיר דכוונת הסמ"ג להשיג על מ"ש רבנו לאסור דוקא השחתה בתער, ועל זה כתב הסמ"ג שיש להתישב מהך תוספתא דאם כן איך חייב על תולש משום מקיף ורק שחסרו בדפוס סוף דברי רבנו כאן בהעתקת הסמ"ג, ולהכי חשבו שהשיג על שיעור ארבעים שערות, והוא ישר מאד ועי' מ"ש בדברי רבנו להלן.
ומותר ללקט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער. עי' כ"מ שכתב פלוגתא דר' אליעזר ורבנן במשנה פ' בתרא דמכות ופסק כרבנן, והוא פלא, דהתם בזקן קאי, וכמ"ש רבותינו הראשונים ז"ל ולענין מלקט ורהיטני ולא לענין מספרים דבמספרים לדברי הכל פטור כמבואר בגמ' שם ובאמת לענין הקפת הראש נחלקו בזה רבותינו הראשונים ז"ל וס"ל דאסור אפילו במספרים כעין תער, ועי' תוס' שבועות ב' ב' ד"ה חייב, ובנזיר מ"א ב' בד"ה ואי ובד"ה השתא. והנה רבנו הבה"ג ז"ל בהל' נזיר סי' ל"ח העתיק הא דת"ר במכות וז"ל זה המשוה צדעיו בתר אילך ואילך כגון שגילח צדעיו בתער והשוה אותן לאחורי, אזנו ופדחתו, הרי דהוסיף רבנו בתער מה דליתא בנוסחא דילן בגמ'. ואפשר כן היתה נוסחתו, עכ"פ מבואר כדברי רבנו, ועי' בר"ן במכות שם בשם רבנו ישעיה הזקן שאינו חייב אלא בתער דומיא דפאת זקן דילפינן פאת פאת מזקן לבוא לימוד חדש מה שאינו לפנינו. ועי' יראים סי' צ"ג מה שהאריך בכל זה.
והנה יסוד הדברים דבתוספתא פ"ג דמכות מבואר להדיא דאינו חייב עד שיקיפנו בתער, והחולקים על רבנו מפרשים דהיינו כעין תער, עי' תוס' שם, אבל ביראים שם כתב עד שיקיפנו בתער פירוש בהשחתה כגילוח זקן וטעמא דבחד קרא כתיב דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך מה זה בהשחתה אף זה בהשחתה (והא דתורת כהנים דשנינו הראש אסור במספרים כבתער כתב כמ"ש התוס' שם דמזה אין ראיה דבראש נזיר מיירי אבל לאו דראש כל אדם בהקפה אינו אלא בגילוח) והריטב"א ז"ל בחי' למכות כ"א כתב ב' טעמים א' דאפשר דנפקא ליה לתוספתא הך דינא משום דהקפה היא השואת הצדעים לאחורי אזניו ולפדחתו, דלא חשיב הא במספרים אלא בגילוח תער, ולפי"ז כ"ש דאסור במלקט ורהיטני ולא נקיט תער אלא לאפוקי מספרים דשרי הטעם השני דאפשר דיליף הקפה מהשחתה בהיקש ולטעם זה יהיה מותר במלקט ורהיטני כמו בהשחתה וזה נראה יותר לפי פשוטה של התוספתא (ועי' בהגאון רע"א ריש שבועות) ועי' בסמ"ג מביא נוסח התוספתא דמסיים בה להדיא ומה השחתה אינו חייב אלא בתער שהוא גילוח שיש בו השחתה אף בהקפה כן, והנה התוס' ז"ל וכן היראים הביאו ראיה לאסור בהקפת הראש מספרים כעין תער מסוגיא דנזיר מ"א דאמר דמראשו דמייתר לא מצי למילף להתיר הקפה במצורע דגילוח מצורע בתער, הרי דראש הקפה דכל אדם שלא בהקפה בתער הוי, אולם עי' בריטב"א שם במכות שכתב ונראה דלא קשיא לפום חד לשנא דכתיבנא לעיל דהקפה בתער מהשחתה הוא דיליף לה ומשו"ה אלו לא כתב אלא ראשו הו"א ודאי ס"ד דגילוח מצורע בכל דבר, אבל בתר דכתב רחמנא זקנו ולמדנו ממנו דגילוח מצורע בתער דדוקא ממילא ידעינן דבעלמא נמי בין הקפה ובין זקן לא נאסרו בעלמא אלא בתער וכן נראה ברור ע"כ, ורמז לזה גם בחידושיו למס' שבועות.