עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ט · הלכה ט
היו ישראל שוכנים בין העכו"ם וכרתו להם ברית מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וכו'. עי' כ"מ שהוא ממימרא דרב אשי והאידנא דמזבנינן, ולשון רבנו אינו משמע כן, ונראה דמקור דברי רבנו מירושלמי פ"ב דע"ז ה"א תני אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין וכו' תפתר בעיר שכולה נכרים וזהו שכתב רבנו היו ישראל שוכנים בין העכו"ם מותר למכור להם.
עיר שיש בה עכו"ם מותר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה. ובהשגה א"א בתוספתא מפרש לה ביריד ובמשא ומתן עמהם, ואפילו להלך שם ביום החג אסור מפני חשש משא ומתן ע"כ. ועי' כ"מ ולח"מ ובה"י כתב רבנו ההולך ממקום למקום אסור לו לעבור בעיר שיש בה עכו"ם בד"א בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אבל אם יש דרך אחרת ונקרה והלך בזו מותר, וגם ע"ז השיג הראב"ד ז"ל וז"ל אין דבריו מיושבים כלל שאם הולכים משם למקום אחר מותר לעבור מתוכה למקום אחר לכתחלה שאין כאן חשד ע"כ. ועי' כ"מ מה שביאר כוונת הראב"ד ועי' ש"ך ז"ל בסי' קמ"ט סק"ג השיגו וביאר כוונת הראב"ד ז"ל בפשוטה, והנה ב' הלכות אלו חדא נינהו וכל אחד לטעמיה אזיל.
דהנה בביאור המשנה עיר שיש בה עובדי כוכבים חוצה לה מותר וכו' יש בה כמה שיטות, השיטה האחת היא שיטת רש"י ז"ל ודעימיה דמיירי ביום איד ומשום איסור משא ומתן ביום אידם והא דתנן אח"כ במתני' היו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה וכו' ואמרו שאינן מעוטרות מותרות, אף דביום אידם אסור לשאת ולתת עמהם, הוא משום דמותר ליקח מהם דבר המתקיים עיי"ש ברש"י ולא יוכל לפרש מתניתין ביריד, משום דאנן ס"ל דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותר כדלקמן ס"ד, והנה רבנו ס"ל לעיל בה"א כשיטת הגאונים דאסור ליקח מהם גם דבר המתקיים על כרחך לא יוכל לפרש כשיטת [רש"י] ז"ל דמיירי ביום איד. (מכאן עד סוף הלכה זו נרשם בכת"י מהגאון המחבר ז"ל "צריך בירור שני"). דא"כ קשיא סיפא דחנויות שאינן מעוטרות למה מותרות, ושיטה שניה היא שיטת ר"ת והראב"ד וכן הרא"ש ז"ל והיא מיוסדת על הירושלמי שם דפריך הא תוכה אסור, מפני שיש בה צלם אחד יהיו תוכה אסור ריש לקיש אמר ביריד שנו, וכן הוא בתוספתא דקאי על יריד, ולפי"ז צ"ל דהטעם הוא משום דמי עכו"ם וא"כ צ"ל דדמי עכו"ם ביד עכו"ם סבירא ליה ג"כ דאסור אבל רבנו הרי לא ס"ל כן אלא דדמי עכו"ם ביד עכו"ם שרי וכמ"ש בסוף פרק זה, אמת שר"ת מחלק בדף י"ב וכתב דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותר דוקא היכא שמכרה לעשות צרכיו, אבל אם מקצה הדמים לצורך ע"ז אחרת אסור, אבל גם בהא השיגו עליו דהיאך שייך מוקצה לעכו"ם ואינו נאסר בזה עי' בראשונים ז"ל, ודחק להם הסוגיא בדף י"ב ובדף ל"ג אשר על כן חלק בזה, אבל הרי רבו החולקים עליו והעיקר דהרי רבנו והרי"ף דחו כל אותן סוגיות מהלכה וכמ"ש הרי"ף להדיא שם, ואינהו לא ס"ל כן, ועי' בשו"ע סי' קמ"ד ובש"ך סוף סי' קמ"ח.
אשר על כן מפרש רבנו בפי' המשנה לענין איסור הכניסה בעיר שיש בה עכו"ם (וסיים על זה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותנו ושוכנים בארצם באונס ונתקיים בנו ועבדתם שם אלהים אחרים וכו') וזהו יסוד האיסור (והתוספתא וכן הירושלמי דחוקי לה ביריד על כרחך ס"ל דדמי עכו"ם ביד עכו"ם אסור ואף דאמרו בירושלמי פ"ק ה"ד ר' אבהו בשם ר' יוחנן החליף בהמה בעכו"ם אסורה רב חסדא בעי אלו השתחוה לה לא אסרה מפני שהחליף בהמה בע"ז אסרה דילמא בפרקמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת, ועי' פני משה ולכאורה תמוה דהא בפירוש אמר ר' יוחנן בסוגין דף נ"ד דאע"ג דהמשתחוה לבהמה לא אסרה, עשאה חליפין אסרה ועל כרחך צ"ל דהכא בעכו"ם ודמי עכו"ם ביד גוי אינם נאסרים והתם דוקא בישראל שעשה חליפין, אבל מ"מ איכא פלוגתא בדבר בשיטת הירושלמי, שהרי בפ"ה ה"א איתא נכרי שהיה חייב מעות לישראל לא יאמר המתן עד שאמכור יין נסך עד שאמכור ע"ז ואתן לך אני אומר שמא החליף, ומשמע דהחלוף אסור ולכאורה זה סותר למ"ש מקודם בדעת ר"י ועי' במראה הפנים שם דמשמע מכאן דדמי עכו"ם ביד עכו"ם אסור והדברים צריכים ביאור רחב). ולפי זה על (כן) [כרחך] סיפא דמתניתין מהו לילך לשם בהולך ממקום למקום איירי, וס"ל לרבנו דבזמן שאין דרך אחרת לעיר חפצו כי אם זו אסור משום דהוי כעין פסיק רישא (וכמ"ש הרב מרכבת המשנה בשם רש"י זבחים צ"א ב' גבי יין לאשים דכיון דאפשר לזלף ע"י טפין דקין אפילו מזלף בטיפין גסים ומכבה שרי דהוי דבר שאינו מתכוון ולא פסיק רישא ויש לפלפל בזה טובא אבל אכ"מ) משא"כ ביש גם דרך אחרת דאז שרי, והראב"ד לטעמיה שפיר השיג בב' ההלכות עי' היטב בכל זה, ויש עוד שיטה אחת דס"ל דליריד אסור משום איסור כניסה ולא משום חשד לפי שעושה שם אספה ורוב עם שהוא כבוד לעכו"ם ומטו בה משם הירושלמי א"ר אבהו אסור לעשות חבלה, עי' בריטב"א שם, ולפי"ז יהיה גם פי' הירושלמי מפני שיש בה צלם אחד יהא תוכה אסור, ומשני ריש לקיש ביריד שנו, ור"ל דאז אסור הכניסה מטעם שהוא כבוד לעכו"ם, ולא מטעם משא ומתן ולא מטעם חשד.