עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ח · הלכה י
או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה. עי' כ"מ בשם הר"ן, וגם דעת האשכול להחמיר, ועי' לח"מ מה שכתב בזה והוא נכון, ואנחנו זכינו לאורו הגדול של רבנו חננאל ז"ל, והוא כתב להדיא איבעי להו כשמכרה לצורף ישראל מחלוקת וכו' או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת ת"ש דאמר רבי נראין דברי לרבנן כשמכרה לחבלה ומאן ניהו צורף ישראל שאף חכמים לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לצורף עכו"ם דאיכא למימר לעובדה מכרה אבל לחבלה מודו ליה הרי להדיא דלא הביא כי אם תירוץ הגמ' הרי דאין זה דחוי בעלמא, ולפי"ז הרי שפיר פסק רבנו דלצורף ישראל מותר, אמנם הקשו על רבנו מהא דמבואר בירושלמי שם ה"ה להדיא דרב ס"ל בצורף עכו"ם מחלוקת ור' יוחנן ס"ל בצורף ישראל ואף דלא מסיימי בש"ס דילן, וא"כ איך פסק רבנו כרב נגד ר' יוחנן. אולם עי' ביאור הירושלמי במרכבת המשנה ח"ב, שמפרש דהא דאמר ר"י שם דברי הכל ר"ל דבמכרה דברי הכל דבטילה, ופליגי רק במשכנה, וריש לקיש סובר דגם במכרה פליגי, ולפ"ז הרי סבר ר"י דבמכרה לצורף ישראל לא פליגי רבנן כלל, אלא במשכנה הוא דפליגי ולהכי פסק רבנו במכרה לצורף ישראל בטלה, ובמשכנה אף לצורף ישראל אינה בטלה, ועי' ט"ז בסי' קמ"ו סק"ה ואכמ"ל יותר.
או שנפלה עליה מפולת ולא פינה, גנבוה לסטים ולא תבעוה. העתיק מה דאמרו בגמ' שם ב' על הברייתא אבל נפלה עליה מפולת מדלא קא מפני לה אימא בטולי בטלי צריכא וכו' אבל גנבוה לסטים מדלא קא מהדר אבתרה בטולי בטלה צריכא.