אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ה · הלכה יא

הלכה י

ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה. והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהא אנן לא קי"ל כר' יהודה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל בשם, והוא מפורש בסוגיא. והנה דברי רבותינו הראשונים ז"ל בענין זה סבוכים מאד, וגם הסוגיות קשה להעמידן ועי' לרבנו בפי"ג מהל' שכירות ופי"ט דסנהדרין ופ"א דתמורה ומה שהארכנו שמה, והנה מרן הכ"מ, ז"ל דעתו דמשום חומרא דע"ז ס"ל לרבנו הכא דלוקין אף שאין בו מעשה או מטעם אחר, ועי' בחינוך מצוה פ"ו שכתב וז"ל חייב מלקות כ"כ הרב ז"ל ואע"פ שאין בזה מעשה מרוב חומר עבודת אלילים היא ע"כ. והוא כדברי הכ"מ ולפלא כי לא הביאו, אבל עי' להרמ"ה ז"ל בנימוקיו לסוגיא זו שכתב ודייקינן מאי שנא הנודר בשמו דלא לקי משום דדבורא בעלמא הוא ולית ביה מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו' אלמא כל היכא דבעלמא לא לקי גבי עבודת גילולים נמי לא לקי, ה"נ לאו שבכללות נינהו וכו' וכיון דבעלמא לא לקי בעבודת גילולים נמי לא לקי עיי"ש, ולפי"ז כד מוקי לה כר"י הרי להדיא דמשום חומרא דע"ז לא שייך לומר כן וזהו עיקרה של הסוגיא, דאין מחמירין משום לתא דע"ז, גם מ"ש הלח"מ ז"ל בפי"ט דסנהדרין לישב דאיירי דאית ביה מעשה וכגון דנשבע בשמה שלא יאכל ואכל, כבר השיגוהו והוא פלאי באמת, דהא אינו חייב על האכילה כי אם על השבועה בין אכל בין לא אכל, וזה אין בו מעשה. ויפלא כי גם מרן הגר"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד סי' קמ"ז נראה דעתו נוטה לישוב הלח"מ והוא מופלא.
והרוצה לעמוד על יסוד דברי רבנו יעיין בשטמ"ק ב"מ צ' בסוגיא דחסמה בקול והביא שם גירסת הגאון שאני עדים זוממין הואיל וישנן באי"ה וכפי ביאור הראב"ד ז"ל (וכנראה אינו אותו הראב"ד בעל ההשגות ודבר זה מצוי) ובדברי הר"י מיגא"ש ז"ל בחי' לשבועות כ"א וכן הוא שיטת הרי"ף ז"ל ועי' רמב"ן שם, דלפי"ז בחסמה בקול בדיבור שאינו באחה"ע (אותיות הגרון) כי אם בעקימת שפתים לקי, ועי' מ"ש בפ"כ מהל' עדות ובפ"ד מהל' שבועות והארכנו בזה הרבה ועי' להרב חקרי לב חלק יו"ד ח"ג סי' ע' מה שהאריך והרחיב הדברים בדעת רבנו אי דבורא הוי מעשה, וסוגיא דסנהדרין קאי אי דבורא לא הוי מעשה, וראיתי מי שתמה בסוגיא דסנהדרין דהרי ר' אלעזר אית ליה דדבורא הוי מעשה, עי' שבת קי"ט משמיה דר"א מנין שהדבור כמעשה, ולפי"ז מאי פריך הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו ואין זה כלום, דהתם לאסור דבור בשבת כמו מלאכה, ועי' של"ה הקדוש ואין זה נוגע כלל למה שאנו עסוקין בו ופשוט.
והנה הרב פר"ח ז"ל תמה על רבנו, דכיון דרבנו כתב לעיל בה"ו דאזהרת נביא המתנבא בשם עכו"ם הוא מקרא דושם אלהים אחרים לא תזכירו א"כ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ואין לוקין עליו, והאריך טובא מכל סוגיות הש"ס, והמציא דס"ל לרבנו דלאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד דאין לוקין עליו היינו היכא דבגוף הדבר איכא חיוב מיתה או אתרו ביה למיתה אז אין לוקין עליו אבל לא בענין שכולל ב' ענינים, וכבר עמדו להקשות בזה טובא, וגם המהרש"א ז"ל בסנהדרין שם נשאר כן בתימה על רבנו והסמ"ג, והמעיין במה שכתבנו לעיל בה"ו בשם רבנו יראה שאין מקום לתמיה זו, שהרי אין האזהרה מפורשת למתנבא בשם עכו"ם אלא דמכללא אתמר ובדרך רמז ותו לא מידי עיי"ש בדברי רבנו שהבאנו שם, אולם אנחנו הראנו שם מקור הדברים ולפי"ז הדברים צריכים תלמוד.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה