עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה י
הנודר בשם עכו"ם והנשבע בה לוקה, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, אחד הנשבע בה לעצמו ואחד הנשבע בה לעכו"ם, ואסור להשביע העכו"ם ביראתו אפילו להזכיר שם עכו"ם שלא דרך שבועה אסור שנאמר לא תזכירו. עי' כ"מ דהוא מגמ' דסנהדרין ס"ג, ואף דהתם מפיק לנודר ומקיים בשמה מולא ישמע על פיך, הנה אחרי דדרשינן ולא ישמע על פיך לאזהרת מדיח, מפיק לכולהו מקרא דושם אלהים אחרים לא תזכירו, ועי' בתוס' שם, ועי' בסמ"ג לא תעשה ל"ב, ועי' ברש"י במשנה כתב ג"כ מולא תזכירו, והיראים סי' ע"ה, ובחדש סי' רמ"ה וכן הסמ"ק בסי' קי"ט נפקו להו לנודר ומקיים בשמה מולא ישמע על פיך ורק שמור לי בצד ע"ז פלונית דאסור מקרא דלא תזכירו כמו בגמ' דילן, וכן מ"ש רבנו ואסור להשביע העכו"ם ביראתו הנה בגמ' איתא ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ועי' רש"י ז"ל שם דהיינו לעכו"ם וכמו דאמרו בגמ' שם מסייעא ליה לאבוה דשמואל דאמר אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי וכו', ורבנו הרי כתב דין זה דאסור לגרום לאחרים שידרו ויקיימו בשם עכו"ם לקמן בהי"א וכאן כתב דאסור להשביע העכו"ם, וכן מ"ש רבנו אפילו להזכיר שם עכו"ם שלא דרך שבועה אסור ליתא בגמ', אלא דלמד כן מהא דאסור לומר שמור לי בצד ע"ז פלונית וכן הוא בסמ"ג לא תעשה ל"ב שם ובכלל זה שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית, וה"ה שבכל ענין אסור להזכיר שם ע"ז שהרי המקרא נכתב בסתמא ועי' ברא"ש פ' ד' מיתות שכתב שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי וכו' לכאורה משמע דוקא בכהאי גוונא אסור להזכיר כשמזכיר ע"ז לצורך. וכן בגמרא לקמן כמגדון לשילה, שצריך להזכיר לסימן, ומיהו נראה דבכל ענין אסור דקרא סתמא כתיב והאי דנקט שמור לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט שאין דרך להזכירה כלל שלא לצורך וקמ"ל דאפילו לצורך אסור והם הם דברי הסמ"ג.
אבל המעיין בדברי רבנו בספר המצוות ל"ת י"ד ימצא הדברים מפורשים במקורם, וז"ל שהזהירנו מהשבע בע"ז ואפילו לעובדיה (ר"ל זהו מ"ש רבנו כאן אחד הנשבע בה לעצמו ואחד הנשבע בה לגוי (ומה שכתוב לפנינו ואחד הנשבע בה לעבודת כוכבים הוא ט"ס דמוכח, וכן הוא בדפוס קונשטנדינא רס"ט ובמעשה רוקח הספרדי) ועי' בדברי רבנו בפ"ה מהל' שותפים ה"י, שהביא דין איסור עשיית שותפות עם העכו"ם ושמא יתחייב שבועה קאי בין שיתחייב העכו"ם שבועה לישראל, ובין להיפך ויצטרך לשבע בשם עכו"ם ועיי"ש בראשונים ובכ"מ שם) וכן לא ישביעו אותם בה כמו שביארו לנו באמרם לא תשביע לעכו"ם ביראתו והוא במכלתא משפטים והוא אמרו יתברך ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא תשביע לעכו"ם ביראתו, ושם אמרו ג"כ לא תזכירו שלא ידור אדם בשם ע"ז (וליתא לפנינו במכילתא דר' ישמעאל אבל איתא להדיא במכילתא דרשב"י שם) והרי לפנינו מקור כל הדברים ומפיק להו מושם אלהים אחרים לא תזכירו, ועי' בשאלתות שאילתא נ"ב שהיתה הגי' לפניו במימרא דאבוה דשמואל שמא נתחייב לו שבועה ונשבע לו בשם ע"ז שלו והתורה אמרה ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ולא כנוסחא שלפנינו מולא ישמע על פיך ועי' מ"ש שם מו"ר ז"ל בהעמק שאלה להוכיח עיקר נוסחא זו. ומ"ש רבנו אח"כ בהי"א שלא לגרום לאחרים שידרו ויקיימו בשם עכו"ם הוא מגמ' דסנהדרין שם אבל המשמיע לעכו"ם ונשבע לעכו"ם הוא מבואר במכלתא. ומ"ש רבנו אפילו להזכיר שם עכו"ם שלא דרך שבועה אסור כן הוא גם בשאלתות שם, ואסור לאדכורי שמיה דעכו"ם שנא' ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ועי' בע"ז מ"ו א' יכול לא לשבח ולא לגנאי ת"ל וכו', ותמוה לי על מרן הגר"א ז"ל בהגהותיו לשו"ע סי' קמ"ז על הא דאסור להזכיר שם עכו"ם בין לצורך בין שלא לצורך הביא כן בשם הרא"ש, ולפלא אחרי שהדבר מבואר בשאלתות להדיא ובדברי רבנו ובסמ"ג למה לא הביא אותם והרי זהו מקור הדברים, ועי' עוד בלח"מ פי"ט דסנהדרין מה שהאריך בדברי רבנו ולפי מה שכתבנו, הרבה יש לעיין בדבריו ואכמ"ל.