עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ג
ואין המסית צריך התראה. כבר הבאנו לעיל דעת התוס' בסנהדרין ח' ב' שכתבו ועדים והתראה נמי צריך במסית, אלא משום שמכמינים לו עדים וגם אין מתרין בו בפירוש אלא אומרים לו היאך נניח אבינו שבשמים וכו' ולפי"ז צריך לומר דאיך נניח אבינו שבשמים צריכים לומר לו אפילו במסית לשנים והם עדיו דלא צריך הכמנה, והאחרונים נתלבטו בזה טובא, עי' תוס' יו"ט במשנה שכתב דלא בעינן לומר כן בשנים ובתפארת ישראל כתב להיפוך וכן עוד מחברים, ובדברי רבנו אין הדבר מבורר והוא העתיק הך דהיאך נניח לקמן ג"כ בהכמנה ובמסית לשנים סתם הדברים, ובאמת מהא דאמרו לקמן בסנהדרין דף פ"ח גבי זקן ממרא שאינו חייב עד שיעשה כהוראתו ופריך ע"ז אלא שיעשה כהוראתו מעיקרא נמי בר קטלא הוא היכי דאורי בחייבי מיתת בי"ד, ומשני מעיקרא בעי התראה השתא לא בעי התראה ופריך מסית דלא בעי התראה מאי איכא למימר ור"ל אם היה מסית ומורה טעם היתר ולומר אין בלשון הזה לשון הסתה ומעיקרא נמי מקטיל בלא התראה ועי' פרש"י ז"ל, ואי נימא דהתראה קצת בעי א"כ אין קושיא גם ממסית.
אבל ראה זה מצאתי להרמ"ה ז"ל בנימוקיו על הא דתנן שם והלה אומר לו איך נניח וכו' כתב וז"ל ואם תשאל מאי שנא הכא דבעי למימר ליה היאך נניח את אלהינו שבשמים, ואי הדר ביה מוטב, ומאי שנא היכא דאמר לשנים דלא צריכי למימר ליה הכי, אלא מביאין אותו לבי"ד מיד וסוקלין אותו, אמרי התם כיון דקאמר באפי תרי דחזו לסהדותא כעין התראה דמי ולא צריכי תו למימר ליה ולא מידי, הכא כיון דאמר באפי חד דלא חזי לסהדותא בעי התראה כל דהו ואע"ג דמסית לא בעי התראה כלל, ה"מ התראה למיתה אבל אזהרה כל דהוא כי האי גונא בעי, וזהו כעין מה שכתבו התוס' שהבאנו, וכתב עוד שם ואי בעית אימא התם גבי אמר לשנים כיון דאי אמר ליה היאך נניח הדר ביה איכא למימר דמחמת ביעותותא הדר ביה וכו' אבל גבי אמר לאחד כיון דחד לא חזי לסהדותא כי הדר ביה ודאי תשובה הוא דעביד וחזרה מעליתא היא ולכך בעי מימרי ליה היאך נניח כי היכי דליהדר ביה מאי איכא בין הני תרי פירושי, לפירושא קמא אם אמר לאחד ולא אמר ליה היאך נניח פטור דהא אמרת בעי התראה כל דהו להאי פירושא בתרא חייב דהא אמרת דכי בעי מימר ליה הכי כי היכי דליהדר ביה הוא, ואי לא אמר לית לן בה. ומלתא צריכא עיונא, הרי דמספקא ליה לרבנו הרמ"ה ז"ל אי צריכים התראה קצת ומ"מ פשוט אצלו דבמסית לשנים א"צ לומר לו היאך נניח. עוד כתב ז"ל שם ומסתברא דלא דמי רישא לסיפא, דאפשר לומר רישא כיון דקא מסית לכתחלה לא צריך למימר ליה היאך נניח, אבל סיפא בהכמנה כיון דניסת קא מסייע ליה למסית למימר זמנא אחריתא דהא קאמר ליה אמור מה שאמרת, הלכך אף דאמר ליה מסית יש יראה וכו' לא מחייב אהאי הסתה דלאו היינו מסית דקרא וכו' עד דמגלי ליה ניסת אדעתיה דלא ניחא ליה ועד דמזהר ליה כי היכי דנשקליה לגרמא דגרם ליה, דכי אמר ליה השתא כך חובתנו הו"ל כמסית מעצמו ומיחייב, והאי טעמא בתרא מסתברא לן טפי ע"כ, ולפי"ז א"צ התראה כלל וכן אפשר לכוון בדעת רבנו, והאחרונים לא ראו דבריו.
אם לא רצה המסית להסית לשנים מצוה להכמין לו. עי' להרמ"ה ז"ל בנימוקיו למשנה זו שכתב דלהכי במסית שאני מכל חייבי מיתות בדין ההכמנה משום דכתיב בה בסתר לאמר הא כיצד בפני עדים אי אפשר שהרי נאמר בסתר ובלא עדים לא אפשר למקטליה אלא בהכמנה, ואי בעית אימא כולהו חומרי במסית מלא תחמול ולא תכסה נפקא לן, ובמכלתא הובאה במדרש תנאים עמ' 56 איתא בסתר לאמר למה נאמר והלא כבר נאמר כי יסיתך ומה ת"ל בסתר, אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים כיצד וכו' והדרשא היא דלמה נאמר בסתר ומאי נפק"מ אם בסתר אם בגלוי היתה ההסתה ומזה יליף הכמנה, ואפשר דזהו מקור דברי רבנו שכתב דמצוה להכמין. ולכאורה היה נראה דיש במסית דין חדש דמהני הכמנה משא"כ בשאר חייבי מיתות אבל שיש מצוה בהכמנה מנין לו לרבנו ונלמד מכאן, ועי' עוד להלן שם שדרש לא תאבה לו בלבך אבל מקבלו אתה בפיך שאם אין אתה מקבלו בפיך כיצד אתה מכמין לו אבל אינו מוכרח.
כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל וכו'. הא דבעי שנים, ולא סגי בהכמנת עוד אחד ויצטרף הוא עמו עי' תוס' יו"ט שהעיר בזה, ומ"ש ז"ל בזה, ולפי מה שהבאנו דברי רבנו הרמ"ה ז"ל שכתב דאע"ג דאמר ליה מסית יש יראה וכו' לא מחייב אהאי הסתה דלאו היינו מסית דאיירי ביה רחמנא וכו' אבל הכא דניסת קא גרם ליה למימר לא מחייב עד דמגלי ניסת דעתיה דלא ניחא ליה בהכי ועד דמזהר ליה כי היכי דנשקליה לגרמא דגרם ליה וכו' ולפי"ז אין המוסת מצטרף לעדות זו, והמוטב שבדרכים מ"ש בזה המהרש"ל ז"ל בסמ"ג וכן הפר"ח ז"ל דהרי פסק רבנו בפ"ד מהל' עדות ה"א בעדי נפשות דאם היה אחד רואהו מחלון זה כשעבר העבירה והאחר מחלון אחר אם היו שני העדים רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, והרי הכא המוכמן יושב בחדר אפל כדי שיהא רואה ואינו נראה והיאך יצטרפו זה עם זה והוא נכון, והביאם גם הרב משנת חכמים ז"ל ומה שדייק ז"ל ע"ז מרישא דלמה בעי לומר יש לי חברים רוצים בכך והא בחד סגי, אין זה דיוק כלל כמובן, דלמה לא יאמר לו הוא יש לי חברים רבים כדי שיאבה לעשות הדבר כמובן.