אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ד · הלכה יב

הלכה יא

בהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט. עי' כ"מ דמקור הדברים הוא מאיבעת רב חסדא אי מהני שחיטה לטהרו מידי נבילה, ועי' פר"ח ז"ל תמה על השמטת רבנו האיבעיא אי מהני שחיטה לטהר מידי נבלה, ובאמת מדכתב רבנו שהוא כשור הנסקל שנשחט ובשור הנסקל הרי אינו נעשה נבילה, והרב מרכבת המשנה חולק ע"ז וסובר דכיון דכתב רבנו בפ"ד מהל' מאכלות אסורות הכ"ב בשור הנסקל שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה, הרי שוב אין השחיטה מועלת לטהרה מדין נבילה וכמ"ש רבנו בפ"א מהל' אבות הטומאה ה"ג והוא מבואר במשנה דפ' בהמה המקשה ודבריו תמוהין דודאי שור הנסקל שנשחט נטהר מידי נבילה, והוא מוכרח מכמה מקומות ומבואר בטבח שור הנסקל דתלי לה בדין שחיטה שאינה ראויה בסוגיא בב"ק ע"א ואלו היתה נעשית נבילה בודאי לא שייך וטבחו, וגם ממקומו הוא מוכרח, מדאיבעי לן בבהמת עיר הנדחת אי מהני שחיטתה לטהרה מידי נבילה וטעמא משום דלפי חרב אמר רחמנא ל"ש שחטה מישחט ל"ש קטלה מיקטל, הרי דהספק הוא דיהא נבילה משום דאפשר נתקיים בו לפי חרב אבל בשור הנסקל פשוט דאין כאן נבילה, ומראיה זו הרגיש הפר"ח ג"כ, ועל כרחך לומר דהא דכתב רבנו שהוא כבהמה טמאה, הוא לענין חלבה וכדומה ויבואר אי"ה במקומו אבל לא לענין דין נבילה, ולפי"ז אין כאן השמטה כלל ואדרבה מדכתב שהוא כשור הנסקל שנשחט, הרי מבואר להדיא דמטהרה מנבילה, ומקור דברי רבנו לזה כבר הביאו האחרונים כמדומה, שהוא מהא דאמרינן בחולין ק"מ אלא אמר רב נחמן בר יצחק למעוטי צפורי עיר הנידחת למאי וכו' אלא לשחיטה, הרי דפשיטא לה להגמרא דשחיטתה מטהרתה מידי נבלה דאי ס"ד דהוי כמאן דמקטלה משום דלפי חרב אמר רחמנא לא שנא וכו' למה בעינן קרא למעוטי לצפור השחוטה והרי שחיטה בעינן בה, שהרי כתיב ושחט את הצפור על מים חיים ובודאי בעינן עכ"פ שתטהר מידי נבילה ודוקא בנמצאת טריפה איכא מאן דמכשיר לה בקידושין נ"ז והוא פשוט.

שיער הראש וכו' אבל של פאה נכרית הרי הוא מכלל שללה ואסור. עי' כ"מ ולח"מ משום דהוא בעיא דלא אפשטה, ואע"ג דאפשטה בירושלמי בה"ז עי' במראה הפנים ובקרבן העדה שם עי"ש מ"ש בזה ועי' מ"ש בזה בגליון דחסר שם סיפא דתוספתא, ולפי"ז איבעת הירושלמי בשיער מחובר ולא בפאה נכרית כלל קצרו של דבר מדברי הירושלמי אין הכרח לשום צד.
והנה לא הזכיר רבנו החילוק דדוקא דתלי בסיכתא הוא דאסור אבל במחובר לגופה מותר דהוי כמלבושין, וכן לא הזכיר רבנו הדין דמלבושי הצדיקים ניצולים, שהרי לפירש"י ז"ל מפורש כן בגמ' דאי פאה נכרית כגופה דמי הו"ל כמלבושין שאין נשרפין בצדיקים וכבר עמדו על זה המחברים, ועי' מנחת חינוך שרוצה לומר דכל סוגית הגמ' אינה אלא אליבא דר' שמעון דדריש טעמא דקרא ונכסי צדיקים אבודים רק משום שישבו בתוכה ומי גרם להם ממונם להכי מלבושים מותרים, ועל יסוד זה סובבת האיבעי בפאה נכרית אי הוי בכלל מלבושים או בכלל שללה משא"כ רבנו דלית ליה דר"ש ולפי"ז מגזיה"כ דוכל אשר בה גם מלבושי הצדיקים בכלל (ועי' ברש"י ז"ל סוף פ"ק דערכין) ואין מקום לחלק בפאה נכרית בין מחובר לגופה או תליא בסיכתא עיי"ש ואין הדברים מוכרחים כלל ועי' בדברי רבנו לעיל בה"ז ובמ"ש שם.
והנה הרב לח"מ בפי"ד מהל' אבל כתב ישוב נכון בדברי רבנו ע"פ סוגית הגמ' דערכין סוף פ"ק, דאהא דתנן התם האשה שנהרגה נהנין בשערה, דס"ל לרב שם דשיער המת אסור בהנאה, ומוקי למתניתין בפאה נכרית ודוקא באמרה תנו לבתי משום דכגופה דמי, ולפי"ז אוקי רבא על כרחך איבעת ר' יוסי בר חנינא בשיער נשים צדקניות בתליא בסיכתא דוקא, ולפי"ז במחובר לגופה שרי וסוגית הגמ' דסנהדרין הלא לרבא קאי דאיהו ס"ל כרב שם בערכין ולהכי מחלק בין מחובר לגופה לתליא בסיכתא אבל לרב נחמן בר יצחק שם דס"ל דבשיער מחובר איירי ושער המת מותר בהנאה משום דמיתתו אוסרתו, ולפי"ז איבעת ריב"ח קאי בין במחובר לגופה ובין דתליא בסיכתא ולא אפשטה. והנה רבנו הרי ס"ל להדיא בפי"ד דאבל שם דשיער המת מותר בהנאה וכן הוא שיטת הסמ"ג והתוס' ב"ק י' ועי' תוס' נדה נ"ה ב', וס"ל כרנב"י ולהכי לא חילק רבנו בין מחובר לגופה לתליא בסיכתא, וכבר השיג ע"ז מו"ר הגאון בהעמק שאלה ז"ל, דנהי נמי דלית הלכתא כרב בשיער המת, אבל מ"מ בהא דאמר רב דבפאה נכרית ומחובר ג"כ בעינן תנו, הא לא אמרה תנו אסור משום דגופה הוא וא"כ בעיר הנדחת מותר, והא על זה לא אשכחן דרנב"י פליג, וגם סתמא דגמרא הכין הוא ואין נעשה פלוגתא חדשה.
אבל באמת גירסת השאלתות היא אחרת מגרסתנו, וז"ל השאלתות שאילתא קל"ג והא מיבעי בעי לה ר' יוסי בר' חנינא שיער נשים צדקניות מהו ואמר רבא בפאה נכרית כי קא מיבעי ליה לרבי יוסי בר חנינא דמחבר בגופה אבל היכא דתליין בסיכתא אי אקציתה מחיים שרי ע"כ. והוא ההיפך ממש מנוסחתנו בערכין ובסנהדרין, והגאון בעל שאלת שלום רצה לשבש הספרים, והשיגו מו"ר שם דמלבד שכן הוא גם בכת"י עוד מוכח ממקומו שכן היה גי' רב אחאי גאון ז"ל דהרי לפי גרסתנו דעיקר הקושיא הוא על הא דאסר בלא אמר תנו, והו"ל לרבנו לאסוקי אבל היכא דמחובר בלא אקציתיה אסור, והשאלתות מסיק אבל היכא דתליין בסיכתא אי אקציתיה מחיים שרי, אשר על כן נראה דזהו נוסח השאלתות וכן היתה נוסחת רבנו, והנה המעיין בסוגיא יראה דהקושיא קאי על הא דלא אמרה תנו גופה היא ואסור והא מיבעי ליה לריב"ח וכו' והוא ע"פ שיטת רש"י ז"ל בסנהדרין כגופה דמיא וכשם שאין שורפין מלבושין שעליהן שהרי צדקניות הן ומשו"ה מקשי מדלא אמרה תנו גופה היא ומיתסר דהוי כמו תכריכי המת וא"כ בעיר הנדחת פשיטא דלא בעי שריפה (ומ"ש רש"י ז"ל בערכין וקי"ל צדיקים שבתוכה יוצאים ממנה ערומים ר"ל נקיים מנכסיהן אבל מלבושיהם נצולים ולא יהיה סתירה משני המקומות כמובן) וע"ז משני דמחובר לגופה פשיטא דהוי מלבוש וא"כ בודאי ניצול בעיר הנדחת כי קא מיבעי בתליא בסיכתא.
אבל שיטת השאלתות ורבנו אינה כן, אלא דס"ל דגם מלבושים בכלל שללה הוא ונשרף, וא"כ על כרחך אין קושית הגמ' מהא דלא אמר תנו אסור, דמזה לא קשה מידי דבמת אסור משום דהוי בכלל תכריכים ובעיר הנדחת שפיר מיבעי ליה אי הוי כגופה ממש וניצול או כמלבושין ונשרפין, ועל כרחך דקושית הגמ' הוא מדתנן דשיער מותר ונהי נמי דבפאה נכרית מיירי אליבא דרב ובאומרת תנו לבתי, מ"מ הרי מוכח דלאו גופה ממש הוא, דבזה לא הוי מהני תנו לבתי וכמו דמקשו שם מתנו ידי לבתי, ועל כרחך דהוו בכלל מלבושים ומשו"ה באומרת תנו לבתי גליא דעתה דלא יהא בכלל התכריכים, וא"כ מאי מיבעי ליה לר' יוסי בר' חנינא הרי פשיטא דבכלל שללה הן, וע"ז משני דבתליא בסיכתא לא קא מיבעי ליה דפשיטא דאי אקציתיה מחיים שרי וממילא לענין עיר הנדחת בודאי אסור כי קא מיבעי ליה במחובר בגופה, ובזה אפשר דלא מהני תנו לבתי, וכן אינו נאסר בעיר הנדחת, ולא אפשטה, ולחומרא, וממילא פסק רבנו דפאה נכרית לעולם אסורה דאי בתלי בסיכתא פשיטא דאסור, ובזה לא איבעי ליה כלל ובמחובר לגופה איבעי דלא אפשטא ולחומרא וכן במלבושי צדיקים פשיטא דהוא בכלל שללה, ועי' למו"ר בהעמק שאלה שהאריך לבאר גרסא זו ולחזקה ולפי זה הדברים נכונים מאד בשיטת רבנו, שרבים נדחקו בהם כ"כ.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה