עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה יא
בהמה חציה של עיר הנדחת וכו' הרי זו אסורה, ועיסה שהיא כן מותרת לפי שאפשר לחלקה. עי' כ"מ מ"ש בזה, והנה רבותינו האחרונים ז"ל תמהו הרבה כיון דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה למה תהיה העיסה מותרת מטעם שאפשר לחלקה, והרי כל זמן שלא חילקה נאסרה ואח"כ אין ברירה, ורב חסדא על כרחך ס"ל דיש ברירה, והרבה האריכו בזה עי' פר"ח ושאגת אריה ויד המלך האריך טובא לחלק בין שותפות שנעשה בעיקרו שלא לחלק ובין שותפות שהוא לחלק ועוד כמה אנפי עי' עליהם.
ולדידי לא אתבררא מלתא כלל ומי אמר לנו דבעינן כלל שיתברר אח"כ שבשעת גמר דין לא היה זה בכלל שללה שיהא נכנס בגדר ברירה, ומה לנו בכך שלא יתברר למפרע שהרי הדין הוא שכל מה שהוא בכלל שללה נשרף עמה ואסור בהנאה ומה שאינו שייך לעיר הנדחת אינו בכלל ושרפת ואינו נאסר אף שיתברר לנו רק עכשיו שאינו בכלל שללה, וגם חלות הדין של עיר הנדחת לא היה אלא על מה שהוא מבורר שהוא שללה והרי לשיטת הר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין דגם בבהמה שחציה של עיר הנדחת, רק באכילה אסורה המחצה של עיר אחרת אם שחטוה אח"כ משום דאין השחיטה מתרת כיון שיש כאן סימן אחד של עיר הנדחת אבל בהנאה מותרת (וכ"כ הפר"ח ז"ל מדעתו ולא ראה שכבר הקדימו הר"ן ז"ל בזה) הרי ס"ל בהדיא דאף שבחייה לא היתה בת חלוקה כלל וחל עליה הגמר דין של עיר הנדחת מ"מ אם חלקוה אח"כ ונתברר עכשיו חלק העיר האחרת מותרת, הרי מוכרח דלא בעינן שיבורר מתחלתו וסגי מה שמתברר עכשיו קודם קיום השריפה וקשה לומר דגם הר"ן כתב כן רק אליבא דרב חסדא דס"ל דיש ברירה (ומדברי הר"ן נסתר גם תירוצו וחילוקו של היד המלך עי' היטב בזה).
ואמנם שיטת רבנו אינה כן וס"ל דבהמה כיון שלא היה אפשר לחלקה חיילה איסורא אכולה, אי משום דינקי תחומין מהדדי כמ"ש הרבה מחברים אי מטעם אשר יבואר להלן, ולא מהני החלוק כעת אחרי שכבר נאסרה כולה, משא"כ בעיסה כיון שאפשר לחלקה בכל שעה לא חל מתחלה הגמר דין אלא אפלגא ואם חלקוה אח"כ ונתברר אח"כ שהמחצה אינה שללה אינה נאסרת כלל ולא בעינן כלל שיתברר למפרע. והנה הרמ"ה ז"ל בנימוקיו כתב שם וז"ל, מ"ט בהמה כל כמה דאיתא בחייה כמאן דלא פליגא דמי וחיילה איסורא אכולה, עיסה כמאן דמפלגה דמיא ולא חייל איסורא אלא אפלגא וכי תימא בהמה נמי אפשר דשחיט לה ופליג לה, אמרי מכדי מעיקרא כי קא חייל איסורא אבעלי חיים קא חייל, ובע"ח לאו בני חלוקה נינהו דכי פלגינן להו לאו בעלי חיים הוו, ואשתכח דמעיקרא לאו כמאן דפליגא דמיא עכ"ל וקשה לרדת לסוף כוונת הדברים דמה בכך דכי פליג לאו בע"ח הוו.
ונראה ברור, דבאמת תרי דיני נינהו, בעלי חיים הרי דינם בכלל ואת בהמתה לפי חרב, ועיסה הרי היא בכלל ושרפת את כל שללה, וכבר הבאנו לעיל דרשת המכלתא לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים הכל בשריפה ת"ל ואת בהמתה לפי חרב וכו' מה בהמה מיוחדת שיש בה רוח חיים ואינה נידונית אלא בסייף וכו' והנה בודאי הגמר דין אינו אלא על שללה ועל בהמתה, וכשמתברר אח"כ שאינו שללה ואינה בהמתה לא חל הגמר דין כלל ואין אנו צריכים לגדרי ברירה בזה, ולפי"ז בעיסה שדינה בשריפה כיון שאפשר לחלקה כמאן דפליגא דמיא ולא חייל איסורא אלא אפלגא, אבל בהמה שדינה בסייף הרי א"א לומר דאפשר למפלגה אחר שישחטנה, והרי קא חייל איסורא עלה מתורת בע"ח בסייף ובע"ח לאו בני חלוקה נינהו דכי פלגינן להו לאו בעלי חיים נינהו, ואשתכח דמעיקרא לאו כמאן דפליגא דמי וחל איסורא אכולה, וכיון שנאסרה שוב אין לה היתר גם אח"כ כמובן, וזהו כוונת הרמ"ה ז"ל והדברים מבוארין אצלו, וכן הוא גם דעת רבנו וברור.
אמנם מה שיש לעמוד עוד בדיוק לשון רבנו במ"ש בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת שהיתה בתוכה, שהוסיף רבנו לדייק שהיתה בתוכה מה שלא נמצא בסוגיא, דמשמע מזה דוקא בהיתה בתוך עיר הנדחת, והרי הדין הזה צריך להיות גם בהיתה חוצה לה בנכסי רשעים, ולא ראיתי מי שהרגיש בזה, אם לא דנימא דמ"ש רבנו בהלכה הקודמת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה הוא כמ"ש הכ"מ והפר"ח ז"ל שהבאנו לעיל דבעינן דוקא שיהא בעיר עכ"פ בשעת שריפה ואז נשרפין בכללה, אבל אם נשארו חוץ לעיר אין מאבדין אותן ולפי"ז מדויקים דברי רבנו, אבל הרי העירותי לעיל שקשה לומר כן, ומלבד זה ג"כ אינו נוח לי, דלפי דבריהם הרי לא יצויר דין שריפת שללה אלא א"כ היו בתוכה, וא"כ למה היה צריך רבנו להזכיר כאן שהיתה בתוכה והרי בלא זה אי אפשר ציור דין זה, וצ"ל דכוונתו דדוקא שהיתה בתוכה בשעת גמר דין דאז נאסרת כל הבהמה שחל עליה דין לפי חרב, משא"כ בנקבצו בה אח"כ, דאפשר דנקבצו בתוכה הוא רק משום שללה אבל לא בכלל בהמתה, לחול עליה דין סייף, ואף שהוא גם בכלל שללה מ"מ לפי מה שבארתי לעיל מטעם שללה לא היתה נאסרת כולה וכמו בעיסה ועיקר החילוק בבהמה משום דחל עליה דין לפי חרב, והדבר צריך בירור רחב.