עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה י
נכסי הרשעים שהודחו שהיו מופקדין במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה ואם לאו אין מאבדין אותם וכו'. עי' כ"מ ולח"מ דנראה להם דרבנו מפרש הא דרב חסדא ובנקבצין עמה, דר"ל דהא דאמרן נשרפין וא"כ הרי הן אסורים בהנאה, ה"מ כשנקבצו לתוכה, אבל אם לא נקבצו לתוכה אלא נשארו חוץ לעיר ולא נשרפו עם השאר מותרים בהנאה, ולא תימא דאסירי משום דכל העומד לשרוף כשרוף דמי ומאבדין אותן, אלא ינתנו ליורשיהן, ולענין ליהנות מהם קודם שישרף שלל העיר וקודם קבוץ הנכסים האלו לתוכה, נראה דאסורים בהנאה דהרי עומדים הם לישרף, אבל כיון שנשרף כבר שלל העיר שוב אין נכסים אלו עומדין להשרף ע"כ. ונמשכו אח"ז רוב המחברים וגם הרב פר"ח ז"ל החליט כן, ולפי"ז חולק רבנו על שיטת רש"י ז"ל שאינו תלוי כלל בקירוב או בריחוק המקום, אלא כל שנקבץ ונמצא בתוך העיר אע"פ שבא לאחר גמר דין נשרף בכלל שלל העיר, ולפי זה הא דאמרינן לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה, ר"ל שאף בשעת גמר דין היו חוצה לה, כיון שאח"כ נכנסו לתוכה נשרפין עם שלל העיר והא דאמרינן גבי פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרים, היכי דמי אילימא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת, או דנקבצים לתוכה אמאי מותרים, ה"ק אילימא דידהו ואיתניהו בעיר אחרת בשעת גמר דין, אם אח"כ נקבצו ובאו לתוכה אמאי מותרים ומשמע ודאי שקודם שישרף שלל העיר אסור ליהנות מן הנכסים שחוצה לה שהרי ראוים הם ליכנס לתוכה וליאסר בהנאה, ותדע דהא בגמ' פרכינן בהא דקתני מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו, במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הוי עיר הנדחת וכו' ואלא בעיר אחרת ואסקוה לגווה, הא קלטוה מחיצות, כלומר ואינו ראוי עוד לצאת מירושלים ותו לא מקרי שללה אלא שלל ירושלים, ובשלמא לשיטת רש"י ז"ל אפשר לומר דמיירי בעיר קרובה לירושלים, דאי לאו טעמא דקלטוה מחיצות הוי מיתסר לשם, אבל לשיטת רבנו למה לי טעמא דקלטוה מחיצות תיפוק ליה שאינו בעיר הנדחת ולשתרי באכילה, אלא מוכח דכל כמה דלא נשרף שלל העיר אסור ליהנות אף משלל שחוץ לעיר ומשו"ה צריכין לטעמא דקלטוה מחיצות להתירו מיד באכילה ועי' בפר"ח מה שהאריך בכל זה.
ולולא דמסתפינא הו"א שאין זה כוונת רבנו כלל ואין אנו צריכים לכל זה, דהנה הרמ"ה ז"ל בנימוקיו לסוגיא שם הביא פירוש רש"י ז"ל דתלוי בקירוב וריחוק מקום שיכולים לקבץ לתוך העיר בשם יש אומרים, אבל איהו מפרש אמר רב חסדא ובנקבצין עמה בנקבצין לתוכה לפרקים, אבל נכסים שלא נקבצו מעולם לתוכה אפילו דרשעים נמי פליטים ע"כ. (ועי' פרש"י ז"ל שם שכתב ודוקא שכבר היו לתוכה אלא שעכשיו המה מופקדים ועי' מהרש"א ז"ל שם שכתב שהוא לשנא אחרינא ברש"י והוא נכון מאד דמביא רש"י כאן בלישנא אחרינא כשיטתו ופרושו של הרמ"ה ז"ל). ולפי"ז אינו תלוי כלל בבאו לתוכה אחר גמר דין, אלא דנכסים שהיו באיזה זמן נקבצים לתוכה אף שהיו בשעת גמר דין וכן עכשיו בשעת שריפה מחוצה לה, כיון שהם נכסי רשעים והיו בזמן מן הזמנים בתוכה אסורים ויאבדו, והא דאמר בגמ' גבי פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרים ה"ד אילימא דידהו ואיתניהו בעיר אחרת אי דנקבצים לתוכה אמאי מותרים ר"ל אם היו באיזה זמן נקבצים לתוכה אמאי מותרים ואי דאין נקבצים לתוכה בשום פעם, הא אמרה רב חסדא חדא זמנא, דהרי זהו מאי דאר"ח ובנקבצין לתוכה, אבל שאינן נקבצין ומופקדין בעיר אחרת שרו, ואין אנו צריכין לחדש כלל דאותן שבחוצה לה אסורין בהנאה קודם שריפה כיון דיכולים לקבצם לתוך העיר והיא סברא דחוקה מאד, וראית הפר"ח מירושלים אין לה מקום עוד, דבודאי בעינן קליטת מחיצות ואי לא"ה הוו אסירי כיון שהיו פעם אחת בעיר הנידחת, והכין מטין דברי רבנו בפשוטן במ"ש אם נקבצו עמה נשרפין בכללה דר"ל אם נקבצו עמה איזה פעם נשרפין בכללה אף שאינם עתה בתוך העיר וזהו ביאור נשרפין בכללה ולא נשרפין עמה כמו שהיה צ"ל לשיטת הכ"מ והפר"ח ז"ל והרבה יש להאריך בזה ולישב בזה כמה דברים שעמדו עליהם ואין זה המטרה ועי' מ"ש עוד לקמן בהי"א וצריך תלמוד.