עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה ט
שיירא העוברת ממקום למקום וכו' אם שהתה וכו' ואם לאו הן בסקילה וכו'. עי' כ"מ שהקשה דלמה השמיט רבנו דינא דמתניתין החמרת והגמלת וכו' הרי אלו מצילין אותה, ועי' בפרש"י ז"ל במשנה ועי' לח"מ, ונראה דרבנו גריס כמשנה שבירושלמי החמרת והגמלת וכו' מצילין אותן וקאי על הרכוש שלהם, ולהצלת העיר עי' בירושלמי שם ה"ו היו שם גרים ותושבים מהו שישלימו לרוב ולא אפשטה אבל באמת אין זה נוגע לענין זה, ועי' מרכבת המשנה ח"ב שכתב דדחקו לרבנו לפרש כן מהא דלא הקשו בגמ' שם ממתניתין דהכא והביאו ברייתא עי"ש בסוגיא ופשוט, ולפנינו נמוקי הרמ"ה ז"ל בחדושיו למשנה שם כתב החמרת והגמלת בזמן שלא נשתהו וכו' הרי אלו מצילין אותם כלומר מצילין את החמרת והגמלת עצמן לדינן כיחידים ולהציל את ממונם דכתיב את יושבי העיר והני לאו יושבי העיר נינהו, וזהו כפירוש רבנו ואח"כ כתב ואית דמפרשי לה לאידך גיסא וכו' עי"ש והוא פירש"י ז"ל וממילא אין מקום להקשות על רבנו בהשמטת הדין.