עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה ד
אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת שנא' באחד שעריך. עי' השגה דלא ידע מאין לו זה, וכבר הביאו המחברים דרשא דספרי זוטא והובא בילקוט מסעי סי' תשפ"ז ערי מקלט תהיינה שאינן נעשות עיר הנידחת, ורבנו הביא דרשה אחרת משום שדרכו להביא הדרשה הפשוטה, ולא ידעתי מאיזה טעם היא דרשה פשוטה יותר, וביותר יפלא שלא נזכר כלל באחד שעריך בפרשת עיר הנידחת וראיתי במעשה רוקח הספרדי הביא נוסחת רבנו וכתב עליה שהיא דווקנית, וכתיב שם שנאמר באחת עריך, והוא הוא הכתוב בפרשת ראה, ובן גיסי הגאון הצעיר אמר לי כי בהרמב"ם כת"י הנמצא בברלין וכבר הזכרתיו כמה פעמים לא נמצא שם כלל הך שנאמר באחד שעריך, כי אם אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת לפי שלא נתחלקה לשבטים, ונ"ל שכן היתה הנוסחא גם לפני הראב"ד ז"ל ולהכי השיג שהרי כל ערי מקלט השבטים נתנו אותם מחלקיהם ואין השגתו מובנת כלל לפי הנוסח שלפנינו, או שהיה לו נוסח המעשה רוקח באחת עריך, וזהו ג"כ מטעם דלא נתחלקה לשבטים וכמ"ש בב"ק פ"ב לענין ירושלים מקרא דעריך ועי' בספרי דממעט ירושלים מקרא דלשבת שם וצ"ע בזה, והנה בעיקר השגת הראב"ד עי' בירושלמי פ"ב דמכות ופ"ה דמעשר שני ופ"ט דסוטה ולפי"ז בשש ערי מקלט כיון דלכו"ע אין מעלין להם שכר בודאי מקרי לא נתחלקה לשבטים וכמבואר להדיא בירושלמי דסוטה וכנראה סובר הראב"ד ז"ל דכוונת רבנו לכל ערי הלוים שקולטין, וכיון דקי"ל דמעלין להם שכר וכמ"ש רבנו בפ"ח מהל' רוצח, ולפי"ז לר' יוסי דס"ל התם למחלוקת ניתנו שוב מקרי נתחלקו לשבטים שהרי הם שייכים ללוים. ובאמת עי' בדברי רבנו בפי"ג מהל' שמטה דלא ס"ל בניתנו להם הערים בשביל חלק הארץ, ואדרבה כתב אע"פ שאין ללוים חלק בארץ נתנו להם הערים לשבת, והרי זה כמ"ד לבית דירה נתנו ואע"פ כן פסק ג"כ דמעלין שכר לבעל הבית ויש להאריך בכל זה ויתבאר עוד אי"ה במקומו אל נכון.
ואין עושין עיר הנדחת בספר כדי שלא יכנסו עכו"ם ויחריבו את ארץ ישראל. אף שזהו טעמו של ר' שמעון דדריש טעמא דקרא ולרבנן מגזירת הכתוב דמקרבך הוא, עי' כ"מ שכתב על זה משום דאין נפק"מ לדינא כתב רבנו הטעם, ומלבד שהוא דוחק, ועי' בתוס' גיטין מ"ט ב' ד"ה ר"ש דלא פליגי ר"ש ור' יהודה אלא היכא דיש נפק"מ לדינא ולפי"ז אין מקום כלל לדברים אלו, עוד השיגוהו המחברים דהרבה נפק"מ לדינא ועי' מנחת חינוך שכתב דיש נפק"מ דהרי לת"ק דאימעט ספר מגזרת הכתוב, א"כ נידונין כיחידים בסקילה, אבל לר"ש דהוא מטעם שמא יבאו עכו"ם וא"כ הרי דינם באמת בסייף אלא שאין הבי"ד יכולין לקיים דין עיר הנדחת בשביל העכו"ם, אבל איך יכולים לדונם בסקילה, כיון שבאמת דינם בסייף, וזהו אינו, כמ"ש לעיל שעיקר דינם בסקילה בכל האופנים ודין הסייף הוא חידוש דין כשנעשית עיר הנדחת, וגם בלא זה אין הדברים מיוסדים.
כן מ"ש דנפק"מ לענין המדיחין, דלת"ק דאימעט מגזירת הכתוב דאינה נעשית עיר הנדחת גם המדיחין אינן נהרגין אבל לר' שמעון דהוא מטעם שמא יבאו עכו"ם בודאי נענשין המדיחין שהרי זה דומה כאלו לא נתנו עצמם אנשי עיר הנדחת לעשות בהם דין תורה, וכי בשביל זה יפטרו המדיחין עי"ש שכתב שהוא דבר פשוט וברור, וגם דבר זה אינו פשוט וברור, דאם נחליט כדעתו ז"ל דבודאי לת"ק אין על המדיחין עונש כיון שאין העיר נעשית עיר הנדחת, ברור דגם לר"ש אינם נענשים, כיון דהעיר לא נעשית עיר הנחדת יהיה מאיזה טעם שיהיה, ואין דמיונו עולה כלל למ"ש שדומה כמי שלא נתנו אנשי העיר לקיים הדין, דהתם איכא פסק דין של בית דין שהיא עיר הנדחת, וקיום הדין אינו נוגע לזה משא"כ לר"ש הרי לא יוציאו הבי"ד דין כלל שהיא עיר הנדחת ואין כאן חלות עיר הנדחת והם דברים פשוטים, אבל כבר בררתי להלן דגם לת"ק יש במדיחין עונש אף שלא ידונו את העיר לנדחת מטעם ספר וכדומה, ודוקא היכא שאינה נדחת מטעם שלא הודחה רובה וכדומה אז אין על המדיחים דין מדיחים עי"ש, וא"כ אין מקום גם לדברים אלה, ולפי"ז סרו גם הדברים מחזרו וכבשו עוד ערים ונעשית עיר שאינה עומדת על הספר ויש להאריך בכל זה, אבל בודאי יש נפק"מ לדינא.
והפשוט דרבנו פסק כאן כר' שמעון משום דרב ור' יוחנן דס"ל בדין ג' עירות דלקמן דטעמא משום קרחה הרי דס"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא ועי' ברבנו חננאל ז"ל שם בסוגיא דג' עירות מוכח להדיא כן דחד טעמא לקרחה ולספר עי"ש היטב ולהכי פסק כן רבנו, ואף דבדין ג' עיירות לא ס"ל לרבנו לא כרב ולא כר"י הוא משום טעמא אחרינא וכמ"ש לקמן.
ואין בי"ד אחד עושה שלש עיירות הנדחות זו בצד זו אבל אם היו מרוחקות עושה. ועי' בהשגה, כבר הגיהו בדברי הראב"ד ז"ל ולא יהודא וגליל תחת אלא יהודא וגליל והוא ברור למעיין ועי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו סי' מ"א מה שהאריך בדברי הראב"ד ובדברי רבנו ולא העלה ארוכה, ועי' בכ"מ ולח"מ שהאריכו ליישב דברי רבנו התמוהים מכל צד, ועי' להרב פר"ח ז"ל בסוף ספרו לאו"ח כתב דהא דאמר רב בלשנא בתרא דאפי' ב' וג' בי"ד אין עושין ס"ל כר' שמעון דדריש טעמא דקרא וס"ל טעמא דקרחה וכן ר' יוחנן כר"ש, אבל לדידן דלא קי"ל כר"ש ולא חיישינן לקרחה והוא רק מגזה"כ א"כ דוקא בבי"ד אחד ובסמוכין זו לזו, ור"ל כרב בלישנא קמא והכל מטעם זה דלא ס"ל כר"ש ולהכי פסק כן רבנו, אבל הוא פלא דהרי רבנו בעצמו הביא טעמא דר"ש כדי שלא יבאו עכו"ם ויחריבו, ועי' מרכבת המשנה ח"ב האריך טובא לדחוקי סוגיא, אבל הלא נראה ברור דרבנו ס"ל כרב בלשנא קמא ופסק כריש לקיש נגד ר' יוחנן ותניא כוותיה.
ואשר נראה בזה דהרי אפלגו ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי אם עושים אותה גנות ופרדסים ולר"ע דס"ל דעושין אותה גנות ופרדסים מאי קרחה איכא ועל כרחך דרב ור' יוחנן ס"ל כר"י הגלילי ולהכי איכא טעמא דקרחה. והנה באמת כתב רבנו בפי"ג מהל' שמיטה ויובל דלא יסתור אדם ביתו לעשותו גינה ולא יטע חרבתו גינה שלא יחריבו את ארץ ישראל והוא מתוספתא דערכין פ"ה וכ"כ רבנו בפי"ד מהל' שכנים דארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף ולית בה דינא דבר מצרא אבל הרי כתב הרא"ש ז"ל דלנוטעה אילנות יראה דחשיב מבתי כדאמר בפ' השואל בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו משום ישוב א"י וא"כ על כרחך דגנות ופרדסים עושים ואין חשש ישוב הארץ בזה, וכיון דרבנו ס"ל לקמן בה"ח כר"ע דעושים אותה גנות ופרדסים א"כ ליתא לטעמא דקרחה כלל ולהכי פסק דדוקא בי"ד אחד אינו עושה זו בצד זו והוא מגזיה"כ ולא מטעמא דקרחה עי' היטב בזה. ואין לומר דאע"ג דאה"נ דרשאים לעשות מבתים גנות ופרדסים, אבל זה אינו אלא היכא דעושה כן באמת שעושה פרדס, אבל הבי"ד הלא רק יחרימו את העיר ולא יעשו פרדסים אלא דרשאים לעשות פרדסים אבל הן אין זה מחובת הבי"ד וא"כ הרי איכא קרחה, אבל זה אינו דבאמת חששה דקרחה הוא רק אם תחויב להשאר כן לעולם ואיכא משום חורבן ישוב הארץ ומטעם זה עקרינן לדין עשיית עיר הנדחת לר' שמעון דדריש טעמא דקרא, אבל אם רשאים לעשות גנות ופרדסים הרי אין כאן טעם קרחה, ועיר שאין בה תינוקות של בית רבן דמחריבין אותה כמ"ש רבנו לעיל בהל' תלמוד תורה גם אם יהיו שלש ערים כאלה יחריבו אותן ואין שם חשש קרחה כיון דאין עליהם איסור בנין שנית, ומצאתי להרב קאזיש ז"ל בספרו על הסמ"ג שכתב כן והוא נכון לפי גודל התמיה בדברי רבנו, אמנם מצאתי בירושלמי פ"ק דסנהדרין סוף ה"ג ואית דבעי מימר שמא יפוצו האויבים ויבאו לידי קרחה ולפי"ז קרחה דהכא טעם אחר הוא ואפשר דלא מהני לזה גם גנות ופרדסים מ"מ אין זה מוכרח ושפיר יש לומר כדשנינן בדברי רבנו והבוחר יבחר.