אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

עד שיהיו מדיחיה מתוכה ומאותו השבט, שנא' מקרבך וידיחו את יושבי עירם. כן היתה גרסת רבנו במשנה מקרבך וידיחו וכו' הא למדת שאינם נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט וכן הוא במשנה שבירושלמי, וכן הובא נוסחא זו בדקדוקי סופרים, וכנראה היתה כן גם גי' רש"י ז"ל וכן הוא להדיא ברמ"ה ויליף מקרבך לאותו שבט ומיושבי עירם לאותה העיר ועי' בספרי וכן בגמ' דילן בסנהדרין ט"ז וכאן דרשי מקרבך ולא מן הספר ועי' רש"י ז"ל שם כנראה דדרשו מקרא דבקרבך והוא בפסוק ט"ו ובאמת דרשו בספרי עמך ישב בקרבך, גבי גר תושב שאינו יושב בספר וצ"ע ובירור עוד ופלא שלא העירו בזה כלום, ועי' בדברי רבנו לקמן בה"ד הביא על הא דאין עושין עיר הנדחת בספר טעמא דר' שמעון שלא יחריבו את ארץ ישראל ולא מדרשא דקרא דמקרבך ועי' מ"ש בזה לקמן.

אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותם כיחידים שנא' יושבי העיר וכו'. עי' רדב"ז בלשונותיו ח"ב סי' מ"ו דלהכי פסק רבנו כר' יונתן דהלכתא כוותיה בכל מקום נגד ר' יאשיה, מדאמרינן נהוג עלמא כתלת סבי וחד מיניהו ר' יאשיה משמע דבשאר דוכתי לא נהוג אלא כר' יונתן וכבר הושג ע"ז ע"י הרב יד מלאכי סי' תקפ"ו טובא, והעיקר בזה כמ"ש הכ"מ משום דר' יהונתן כר' יהודא דירושלמי פ' חלק והנה עי' בלח"מ הקשה מהא דאמרו בדף ט"ו שם ואפילו ר' יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא ומשמע להדיא דאם הודח רובו נעשה עיר הנידחת, ולדברי רבנו הו"ל למימר ואפילו ר' יונתן לא קא אמר אלא עד רובו אבל רובו לא, עי' מה שנדחק בזה, ועי' להרמ"ה ז"ל בנימוקיו כתב בהדיא דעד רובו ולא עד בכלל, והברור דרבנו העתיק דברי ר' יהודא בירושלמי שהבאנו עיר ולא כפר עיר ולא כרך דס"ל לר' מאיר מחמשה ועד עשרה ויותר מעשרה הו"ל כרך ור"י אמר ממאה ועד רובו של שבט דר"ל רובו של שבט כרך ומסגנון לשון רבנו נראה שהעתיק דברי הירושלמי כולו. ועכשיו מצאתי במדרש תנאים (צד 66) וז"ל ויהיו המודחין מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא כרך גדול, פחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול, והם המה דברי רבנו ממש, ועי' עוד במהרש"א ז"ל ריש סנהדרין במ"ש ליישב דברי רש"י ז"ל שכתב אין דנין את השבט רובו של שבט והרש"ל ז"ל השיגו עיי"ש ישובו ואין קושיא לדברי רבנו כלל, אלא דצ"ע במ"ש רבנו דדנין אותם כיחידים והרי לרובו של שבט בעי בי"ד הגדול וכמ"ש רבנו בפ"ה דסנהדרין ה"א, והוא כדמסיק רבינא שם בגמ' י"ז והכ"מ שם כתב ואין דנין את השבט שהודח כולו, ובודאי דה"ה רובו ובאמת לדעת מהרש"ל ז"ל שם דדוקא כולו ולא רובו דברי רבנו מדויקים דברובו כיחידים דיינינן ליה ושם דייק רבנו לכתוב שהודח כולו ועי' בנימוקי הרמ"ה כתב להדיא דרובו של שבט ג"כ בשבעים ואחד דיינינן ליה.

או שהודחו מאליהן וכו' אין דנין בה עיר הנידחת אלא הרי הן כיחידים שעבדו עכו"ם וסוקלין וכו'. והוא איבעי דלא איפשטה בגמ' ועי' כ"מ ומל"מ דלהכי פסק רבנו לקולא, והרב לח"מ תמה דהא אית ביה חומרא שהוא בסקילה, ובאמת הרי אמרו במשנה זה חומר ביחידים מבמרובים וכן אמרו בדף ס"א ב' שם והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים להחמיר על גופו ולהקל על ממונו הרי להדיא דקרי ליה חומר וצ"ל דכיון דנוגע להנשים והטף שפטורים לגמרי, וגביה הוי רק חומר ממיתה קלה לחמורה הוי בגדר ספק נפשות ולהקל, וכן בדעת הרב פר"ח והרב מקראי קודש ז"ל.
ולדעתי דינו של רבנו הוא פשוט מאד, דהרי באמת דין עיר הנידחת הוא חלות דין חדש של עיר הנידחת, ובאמת עיקר חיובם הוא בסקילה, אלא שאחר שהבי"ד חותכין עליה דין עיר הנדחת אז חל עליהם דין זה, וחיוב מיתה בסייף ואבידת הממון הנשים והטף, והרי ר' יוחנן ועולא דסברי בסוגיא שם דדנין וסוקלין דנין וסוקלין, הרי עד שמחליטין הבי"ד דין עיר הנידחת דיינינן להו באמת בסקילה (ואין מקום לפי"ז לחקירת המחברים ופלפולם דאיך תהיה ההתראה סקילה או סייף למאן דס"ל דבעינן התראה לעיר הנדחת וכמו שיבואר לקמן, משום דבאמת שפיר יכולין להתרות בהם משום חיוב סקילה שזהו עיקר חיובם ופשוט, ועי' מ"ש לקמן בה"ו) ולפי"ז כיון דהוי איבעי דלא איפשטא ואין הבי"ד יכולין לדון בה דין עיר הנידחת, הרי ממילא הדר דינא דסוקלין כל יחיד ולא שייך בזה חומרא וקולא כלל, ושפיר פסק רבנו דאין דין עיר הנדחת וממילא הוו כיחידים שעבדו עכו"ם ופשוט.
(וראיתי להעיר כאן דבר בפשט הסוגיא, דדחי בגמ' שם פשיטותא מהדיחוה נשים וקטנים ותהוי כהודחו מאליהן, ודחי הנך בתר נפשיהו גרירן, הנך בתר נשים וקטנים גרירי, ופרש"י ז"ל שאינם אדוקים כ"כ וכן פירש הרמ"ה ז"ל בנימוקיו, והוא פלא דלמה לא פשטה הגמרא מהדיחה יחיד או מהיו מדיחיה מחוצה לה שגם גזירת הכתוב הוא דאינה נעשית עיר הנדחת, ותהוי כהודחו מאיליהן, והרי בזה שוב ליכא למדחי כמו שדחה בנשים וקטנים שאינם אדוקין כ"כ, ועי' עוד במל"מ שציין להא דאמרו לעיל בדף ס"א כאן בניסת מפי עצמו דמימלך כאן בניסת מפי אחרים דגריר בתריהו אלמא דניסת מפי עצמו אינו אדוק כ"כ, ומה שנפלא ביותר דמאי נפק"מ אם הם אדוקין אם לאו, והרי על כרחך כבר עבדו ע"ז שהרי בלא זה אינה נעשית עיר הנדחת, ואפשר דרבותינו כתבו כן עפ"י לשון התוספתא פי"ד הדיחוה נשים ולא אנשים קטנים ולא גדולים יכול תהא עיר הנדחת ת"ל את יושבי עירם אחר יושבי עירם מהלך הדבר ואין הדבר מהלך אחר כל אלו, אבל אין זה דיוק דהרי גם גבי דין נתכנסו לתוכה גרים ועבדים משוחררין אמרו שם ג"כ לשון זה אחר יושבי עירם הדבר מהלך וכו'. ואשר על כן נראה לענ"ד פשוט דאיבעת הגמ' הוא אי בעינן מדיחין לעכובא או דסגי גם בלא מדיחין, ובעי למיפשט מהדיחוה נשים וקטנים ותהוי כהודחו מאיליהן ודחי הנך בתר נשים וקטנים גרירי ר"ל דכיון שיש מדיחין, גזיה"כ הוא דנשים וקטנים לא סגי הדחתן ובודאי פשוט דאם רק יש מדיחין בעינן שיהיו עם כל פרטי הדינים של מדיחים והוא גזה"כ שיהיו דוקא לא פחות משנים ומתוכה ולא נשים וקטנים אבל הנך בתר נפשיהו גרירי, ר"ל דהאיבעי הוא היכא דליכא מדיחין כלל דאפשר לא בעינן מדיחין לעכובא, ואין ראיה מהיכא דיש מדיחין ופשוט).

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה