אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ב · הלכה י

הלכה ט

כל השומע ברכת השם חייב לקרוע ואפי' על ברכת הכינויים חייב לקרוע. עי' בס' תפארת למשה שכתב נראה לי דר"ל אפילו כינויים הנמחקים כגון חנון ורחום חייב לקרוע דהא אפילו בלשון לע"ז הוי כינוי וכדאיתא בחו"מ סי' כ"ז לענין קללת חבירו בשם עי"ש.

והוא שישמענה מישראל וכו' אבל השומע מפי העכו"ם אינו חייב לקרוע. שיטת רבנו לפסוק בחדא כשמואל דאינו חייב אלא בשומע מפי ישראל ובחדא כר' חייא דחייב גם על כינויים האריכו בה רבותינו ז"ל טובא ועי' כ"מ האריך בשם מהרי"ק ודעת הרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל דגם בעכו"ם קורעין, אלא דבכינויים בעכו"ם בזמן הזה אין קורעין משום דא"כ יתמלא כל הבגד קרעים ומצאתי שגם הרמ"ה ז"ל בנימוקיו לסנהדרין הכין ס"ל, וכן מצאתי בתשובות גאוני מזרח ומערב בסי' ק"נ שכתבו ואין חילוק בין שם המיוחד לכינויים ובין ישראל לגוי, והוא כשיטת רבותינו ז"ל שהבאנו, ועי' ב"ח שרוצה לדחוק ולהעמיד כן גם דעת רבנו והוא תמוה, ומצאתי חבר לרבנו ה"ה הראב"ד ז"ל באשכול הל' מו"ק סי' נ"א שכתב וז"ל ועל ברכת השם בין שם המיוחד בין הכנוי ובישראל, והפשוט בדעת רבנו דהיתה לו גירסת הירושלמי בסנהדרין כמו שהוא לפנינו בירושלמי דמו"ק מהו לקרוע על הכינויים ולא גריס בזמן הזה ומייתי מעובדא דר' שמעון בן לקיש דהוי מהלך באסטרטן איזדמן ליה חד והוי מגדף ולא גריס חד כותאי וכן הוא הגי' בחי' שיטה בסנהדרין והעתיק כן גם המהרי"ק ז"ל בתשובתו, ולא היה עכו"ם כלל אלא ישראל מומר, ולפי"ז פשוט דקורעין על הכינויים ופסק רבנו כן משום דמעשה רב, ואפשר דאפילו אם נגרוס חד כותאי אפשר דס"ל כותים גרי אמת הם ועשאום אח"כ כעכו"ם ולפי"ז דינו כמומר ובזה יש להאריך ולישב כמה סתירות, ומצאתי גם לרבנו חננאל ז"ל במו"ק כ"ו העתיק כן הירושלמי מהו לקרוע בזה"ז משום ר' יוחנן אמרו משרבו הגדפנין בטל מלקרוע מהו לקרוע על הכינויים נשמעיניה מן הדא ריש לקיש הוי מהלך וכו' ועי' עוד במראה הפנים בירושלמי שם ואין מקום להאריך עוד, ועי' כ"מ שהקשה דלמה לא הזכיר רבנו הדין שאין העדים חייבים לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו ועי' מ"ש בזה, ורבנו כתב דין זה בפ"ט מהל' אבל ה"ח עי"ש.

כל העדים והדיינים סומכים את ידיהם אחד אחד על ראש המגדף. עי' כ"מ מקורו בספרא אבל הקשה מדאמרו שם יד כל יחיד ויחיד, משמע שכל היחידים הנמצאים בשעת סקילה סומכין ידיהם עליו, ורבנו כתב רק שהעדים והדיינים סומכין, ובאמת הרי מבואר להדיא בספרא שם דרק הדיינים מרבינן מקרא דכל השומעים, וביאור מ"ש כל יחיד ויחיד היינו כמ"ש רבנו בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ט חמשה שהביאו קרבן אחד כלם סומכין עליו זה אחר זה והוא מן התוספתא, ומקור הדברים הוא מכאן דאחד אחד סומכין עליו ולא כולם יחדו, ועי"ש בדברי רבנו בה"י לענין סמיכה בקרבנות הצבור דשלשה מן הסנהדרין סומכין עליו, שם לא הזכיר רבנו דבעינן זה אחר זה אף שמבואר כן להדיא בתוספתא שם, ויש לעיין עוד בנוסחאות השונות בתוספתא, אבל צ"ל דרבנו סמך על מ"ש לעיל וצ"ע עוד ושם נאריך אי"ה בזה עכ"פ דברי רבנו כאן ברורים.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה