אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ט · הלכה ד

הלכה ג

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה. עי' כ"מ שהביא ע"ז אמרם אילו אמר לי יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה (חולין קכ"ד) ומאמר זה הביאו רבנו בפירוש המשנה שם על נביא שאמר דבר בדין מדיני התורה אבל לא על עקירת דבר שלמדנו מפי השמועה, ואפשר כיוון גם מרן הכ"מ לזה, אבל מקור דברי רבנו בעוקר דבר שלמדנו מפי השמועה כבר בארנו לעיל דהרי בהוריות ד' אמרו במפרש דבר שלא כמו שלמדנו מפי השמועה הוי עוקר מקצת ומקיים מקצת והרי כבר בררנו דעת רבנו דעוקר מקצת וקיים מקצת חייב משום נביא השקר ואפילו בלפי שעה הוי ג"כ נביא השקר אלא שאין ממיתין אותו משום דאין כאן התראה, ולפי"ז הרי ברור שבעוקר דבר מדברים שלמדנו ע"פ השמועה הוי נביא השקר וכמבואר לעיל ועי' היטב בדברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה שהבאנו והנה בדפוס אמסטרדם הנוסח כאן וכן אם עקר דבר מדבריהם, שלמדנו מפי השמועה והיינו הך, אולם בכת"י אברבנאל הנוסח וכן אם עקר דבר מדבריהם, ויש להתבונן בזה ועי' בדברי רבנו בפ"א מהל' ממרים ואכ"מ להאריך בזה ויבואר אי"ה במקומו הראוי.

או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק אע"פ שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא. עי' כ"מ שכתב שנראה מדברי רבנו שאפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור יחנק ומדבריו בראש הפרק נראה דדוקא כשבא להוסיף או לגרוע או לשנות עי"ש מה שנדחק, עוד הקשה הכ"מ ז"ל אבל קשה לי דאמרו ביבמות בפ"ק דיצתה בת קול לומר הלכה כבית הלל וקי"ל הכי בכל דוכתי והתוס' שם ובפ' הזהב נתנו טעם לדבר ואינו עולה כפי דעת רבנו וצ"ע ע"כ. ור"ל שהתוס' כתבו לישב הא דאמרו בכל מקום אין משגיחין בבת קול וכאן אפסק הלכתא כהבת קול ותי' דאפשר דבתנור עכנאי היה הבת קול לכבודו של ר' אליעזר וכן בתירוצם השני כתבו דלהכי קי"ל כב"ה משום דהבת קול לא היה נגד הדין דבאמת ב"ה הוו להו רובא, ושני התירוצים לא יתכנו לדעת רבנו דס"ל דאפילו כיון להלכה הרי זה נביא השקר משום דלא בשמים היא, ובודאי יקשה עוד יותר לדעת רבנו דאיך אפשר לומר דהוא נביא שקר והרי אנו מוצאים שהכריעו בדינים מן השמים והרי יצתה בת קול והכריעה ובג' מקומות הופיעה רוח הקודש וכדומה ולו יהא שאין אנו משגיחין בזה אבל איך נידון אותו לנביא השקר.
והנה ראיתי להרב מרכבת המשנה ח"ב כתב וז"ל והלכה כדברי פלוני פי' ואנו יודעים ע"פ בי"ד הגדול שנקבע הלכה כדברי פלוני ודלא ככ"מ שנדחק בזה עכ"ל, ולא ירדתי לסוף דעתו, דאם כוונתו לחלק דדוקא היכא שיש כבר הכרעה מבי"ד הגדול שהדין כך הוא ושהלכה כדברי פלוני, ואז אם אומר הנביא שהדין כן אף שכיון להלכה הוי נביא השקר, שהרי כבר יש הכרעת ההלכה ע"פ בי"ד הגדול, משא"כ כשאין עדיין הכרעת בי"ד אין עליו דין נביא השקר ושפיר יכול להכריע מלבד שתמוה לומר כן עוד מדברי רבנו שנביא להלן בפי' המשנה נראה שאינו כן, ועל כרחך צ"ל דכונתו שדוקא באומר שהדין כך או שהלכה כדברי פלוני וע"פ בי"ד הגדול נקבע להיפך, ולפי"ז הרי דוקא באינו מכוון כהלכה נקרא נביא שקר, ולפי"ז היינו הך מה שכתב רבנו כבר שעקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה. ומלבד כל זה הרי רבנו בפי' המשנה בהקדמתו כתב להדיא וכן אם יעיד הנביא שהקב"ה אמר אליו שהדין במצוה פלונית כך וכי סברת פלוני היא אמת יהרג וכו' שלא הרשנו הקב"ה ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים אנשי הסברות והדעות הרי להדיא דאף שכיון להלכה וגם בדבר שלא נקבע עדיין ע"פ בי"ד הגדול הדין כך שהוא נביא שקר, וראיתי לחכם אחד שרוצה לומר דתלוי הדבר בפלוגתא דסוף עדיות דאיכא תנאי דס"ל דאליהו בא להשוות המחלוקת וכן לטמא ולטהר הרי דיכריע בדיני התורה, ובאמת מצינו לרז"ל במקומות אין מספר שאליהו יברר ספיקות, ולדעת החכמים שם אינו בא להורות בשום דינים אלא לעשות שלום בעולם ורבנו לטעמיה דס"ל הכי בסוף הל' מלכים כחכמים, ואין זה אלא חדוד והרי אליהו הוא ג"כ מחכמי המסורה ויכול להכריע ע"פ הקבלה שבידו, והא דמביא רבנו ראיה בהקדמתו שם מהא דאמרו אילו אמר לי יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה וכן מהא דאמרו אם יבא אליהו ויאמר חולצין בסנדל אין שומעין לו אף שהם מחכמי המסורה, ר"ל היכא שבאו לשנות הקבלה בתורת נביאים אבל בודאי יכולים להכריע בדין ע"פ קבלתם וכמו שיבואר להלן וכי משום דנביאי נינהו גרעי.
והנה יצא עתה לאור ס' אור שמח וראיתי שרוצה לחלק בין היכא שבאה ההכרעה על האדם, וכמו בבת קול דבית הלל שבאה ההכרעה לא על עצם הדין אלא שהלכה כב"ה בכלל, או אם באה ההכרעה בהלכה פרטית לאמור ההלכה כפלוני שע"ז אמרו לא בשמים היא ואם אמר כן נביא הרי זה נביא שקר, אבל לקבוע הלכה בדרך כלל שאלו ואלו כדאים לסמוך עליהם ולפסוק כמותם אין זה בגדר לא בשמים היא והוא דבר חדש וצריך ראיות.
והנה בודאי מצינו דהכריעו להלכה ע"פ דברי הנביאים עי' זבחים ס"ב דשלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד על המזבח ואחד על מקום המזבח ואחד שהעיד שמקריבין אע"פ שאין בית והעתיק כן גם רבנו בפ"ב מהל' בית הבחירה ה"ד, והנה אם אפשר לומר על מקום המזבח שהוא רק בירור דבר ולא דין אבל שמקריבין אע"פ שאין בית הרי זה דין מדיני התורה וסמכו על הנביא ולר' אליעזר בן יעקב שם הרי העיד להם נביא גם על התורה שתכתב אשורית, ולכאורה נהי דאין זה חידוש שנאמר על זה אין נביא רשאי לחדש וכמ"ש בסנהדרין כ"ב את משנה התורה כתב שעשוי להשתנות אבל מ"מ הרי עשו ע"פ נביא בדין מדיני התורה, וכן מצינו שהעיד ר' דוסא בן הרכינס ביבמות ט"ז שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודין וכן בנזיר נ"ג שבי"ד שלאחריהם אמרי מפי חגי זכריה ומלאכי דחצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל, רובע עצמות ורביעית דם לתרומה וקדשים, אבל לא לנזיר ועושה פסח וכן אפסק להלכה, וכן א"ר יוסי מפי חגי זכריה ומלאכי בראשית הגז ארבע, בחולין קל"ז וכן אמרו ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון במעשר בהמה מפי חגי זכריה ומלאכי, והוא דבר פשוט שהרי מלבד שהיו נביאים הרי היו חכמי המסורה ועל ידיהם נתקבלה ונמסרה התורה מדור לדור ובודאי שהכרעתם ע"פ הקבלה היא העיקר וכל מה שמנינו בזה ע"פ קבלת הנביאים אמרו כן ועיקר האיסור הוא אם הנביא אומר כן מצד הנבואה שכך נאמר לו מן השמים והרי זה סותר למה שנמסר לנו לא בשמים היא וא"כ ממילא נביא שקר, שהוא סותר זה שכתוב בתורה ועי' בתוס' בכורות נ"ח ד"ה מפי חגי שהביאו בשם רש"י וכיון דנבואה היא, כהלכתא בלא טעמא היא וליכא למיקם עלה, אולם ברש"י שלפנינו אינה.
ומה שיש לעמוד קצת הוא מה דאמרו בכמה דוכתי כמו במועד קטן ה' רמז לציון קברות מן התורה מנין ת"ל וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון א"ל רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר וכו' וכן בפרועי ראש דחייבין מיתה ילפינן מקרא דיחזקאל וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו עי' תענית י"ז וסנהדרין כ"ב ופ"ג וכן בערל דאמרו ע"ז בכמה דוכתי דדבר זה מתורת משה לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי, וכן הא דבגדי כהונה הוא של פשתים מיחזקאל ילפינן עי' יומא ע"א וזבחים י"ח וכן הדין דלא יחגרו במקום שמזיעין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא כנגד אצילי ידיהן הוא מקרא דיחזקאל לא יחגרו ביזע ועי' במנחות מ"ה כהנים אצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה גביהו אשתרי נמי נבילה והרי כל אלו דיני התורה ע"פ נבואה נאמרו ע"י יחזקאל ואף שאמרו שם בכל אלה גמרא גמירי להו ואתא יחזקאל ואסמכוה אקרא, אבל לפי דברי רבנו דאפילו כיון את ההלכה מ"מ דין נביא השקר עליו דדיני התורה לא בשמים המה הרי כל זה צריך תלמוד.
אשר מכל זה נראה ברור, דודאי אין כלל זה דלא בשמים היא שאין שום הכרעת דין משמים שהרי בודאי יש שיכריעו וכמו שמצאנו במקומות אין מספר דיצתה בת קול ואמרה כך כך וכן אמרו במכות בשלשה מקומות הופיעה רוח הקודש, אבל הכוונה היא שאין כח בהכרעת שמים להכריע את הדין ואין אנו מחויבים לשמוע להכרעה זו, ובודאי אם יאמר נביא שנתגלה לו מן השמים שהדין כך וכך אין זה נביא השקר אלא שאין אנו מחויבים לשמוע בקולו כלל והרי הוא כאחד משאר החכמים, והדברים מבוארים להדיא אצל רבנו בפתיחתו לפירוש המשנה וז"ל וזה העיקר מפתח לכל הענין ההוא ובזה לבדו הנביא יבדל משאר בני האדם במצוות, אבל בעיון וסברא המצוות הוא כשאר החכמים והם כמוהו שאין להם נבואה, שהנביא שיסבר סברא ויסבר כמו כן מי שאינו נביא סברא, ויאמר הנביא כי הקב"ה אמר אלי שסברתי אמת לא תשמע אליו רק אלף נביאים כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברים סברא אחת ואלף חכמים וחכם, סוברים היפך הסברא ההיא אחרי רבים להטות וכו' הרי שכתב רבנו רק שאין הנביא מכריע בזה שאומר שהקב"ה אמר אליו אמת אבל לא אמר כלל עליו שהוא נביא שקר, וכן אין שואלין לנביא דינים שישים עליהם בתורת נבואה וכמו שכתב רבנו בפי' המשנה שם שלא נאמר בתורה ובאת אל הנביא כי אם אל השופט וכן אין נשאלין באורים ותומים בדין מדיני התורה וכמו שאמרו בדוד וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי מאי קא מיבעי ליה אילימא אי שרי אי אסור (בשבת) הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים עי' עירובין מ"ה.
אמנם כשבא הנביא ומצוה כן בשם ה' בדין מדיני התורה הרי זה נביא השקר, שהרי דבר זה א"א, שהרי נבואת הנביא כשהוא בא בצווי אל בני ישראל מכרחת ע"פ המצוה דאליו תשמעון והאיש אשר לא ישמע וכו' והרי כיון דלא בשמים היא הכרעת התורה וא"א להכריח בהכרעתם, א"כ אי אפשר שישולח נביא על זה וזהו מה שכתב רבנו או שאמר בדין מדיני התורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני, ואפילו מכוין להלכה אין בכך כלום שא"א שיצווה ע"ז הנביא וזוהי הכחשה בתורה שנאמר בה לא בשמים היא, אבל בנבואת יחזקאל שבא וניבא עתידות את אשר יהיה באחרית הימים בבנין המקדש ומבאר כמה דינים בודאי דהוי נבואה ואנו רשאים ללמוד מנבואה זו כל הדינים שאפשר ללמוד מהם בביאור דיני התורה, ובודאי שהיה רשאי לכלול כל הני דינים שהיה לו בקבלה בסדר הנבואה שנאמרה לו לעתיד, ואין זה נוגע כלל לדין הנביא הבא לצוות בשם ה' בדין מדיני התורה והדברים מבוררים בעזהי"ת בזה בכל הפרטים.

אבל לפי שעה שומעין לו בכל. עי' בפ"ב מהל' ממרים ה"ד ומשמע מדברי רבנו כאן דלפי שעה יכול לומר גם הלכה כדברי פלוני משום דלא גרע מעוקר מצוה לפי שעה, וקשה הציור בזה, וצריך תלמוד.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה