עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ט · הלכה ב
א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהם זכרו תורת משה וכו'. והוא בפסקתא ר' יודן בר רבי סימון פתח נביא אקים וכו' כמוך והכתיב וכו' ואת אמרת כמוך אלא כמוך בתוכחות וכו' וכן הוא במכלתא הובא במדרש תנאים שהוציא לאור הרה"ג ר' דוד צבי הופמן ז"ל.
וכתב רבנו וכן אם צונו בדברי הרשות וכו' מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים. הנה כאן אינו מבורר בדברי רבנו אם חייב מיתה בידי שמים גם בעובר על צווי הנביא לקיים או לעבור על המצוה לפי שעה, ורק לקמן בה"ג ביאר דאיכא בזה מצוה דאליו תשמעון, אבל לא ביאר אי איכא בזה חיוב מיתה אם לא שמע לדבריו, אבל מבואר להדיא בהקדמתו לפי' המשנה ובספר המצוות מצוה קע"ב אליו תשמעון אפילו אמר לך עבור על אחת מן המצוות הכתובות בתורה לפי שעה שמע לו והעובר על דבריו חייב וכו'.
והנה במשנה איתא המוותר על דברי נביא ופי' רבנו שזהו העובר על דברי הנביא, ועי' בפי' המשנה שפי' ומוותר על דברי נביא שיקיל ויעלים עין בדברי הנביאים ולא יעשה מצותם על הדיוק (ועי' בס' מלאכת שלמה למשניות שם הביא בשם ס' כתר תורה להר"ר דוד ויטאל ז"ל שרבנו מפרש המוותר על דברי הנביא ר"ל מי שמדקדק אחריו ביותר לנסותו, והם המה דברי רבנו בסוף פ"י לקמן, ואיני יודע מנין לו לומר כן).
והנה ראיתי בס' מנחת חינוך מצוה תקט"ז תמה טובא על דברי רבנו דאם נימא דכל העובר על דברי הנביא ואיננו שומע בקולו בכלל מוותר על דברי נביא הוא וחייב מיתה בידי שמים, א"כ כל מצוות עשה שבתורה יהיה חייב עליהם מיתה בידי שמים כדין עובר על דברי נביא אדון הנביאים, וקשה לומר דדוקא בשאר נביאים חייב העובר על דבריהם ולא במשה שהרי פלא לומר כן, ומלבד זה תקשי מהא דשאול שנענש להסירו ממלוכה ולמה לא סגי ליה בדיניה דמוותר על דברי נביא על דברי נבואת שמואל, עוד דייק מהא דאמרו בגמ' שם המוותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה בן ימלא דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר וכו' הכני נא וימאן וכו' ויאמר לו יען אשר לא שמעת וכו' ולמה צריכה הגמ' למשל כגון וכו' הא מי שעובר על דברי נביא ישנו בעונש וא"צ דמיון לזה עי"ש, ואשר על כן כתב דלולא דברי רבנו הוי אמר בפירוש המוותר על דברי נביא הוא כפירש"י ז"ל דרצונו לומר המפקירים שלא חששו לדברי הנביא וע"ז יש חיוב מיתה בידי שמים משום שאינו מאמין בנבואה, אבל אם עובר רק על מצות הנביא עובר רק בעשה ואינו חייב מיתה בידי שמים וכתב שהדבר נ"ל ברור כן.
ודבריו ז"ל נפלאו ממני, דהרי פשוט אם אמר הנביא דבר בשם ה', וצוה שיעשו כן, הנה העובר חייב מיתה בידי שמים, אבל אם יאמר הנביא שהקב"ה צוה לעשות כן, ומי שלא יעשה כן נענש באיזה עונש שהוא, הרי ברור דהעובר על דברי הנביא נענש רק במה שאמר שיענש אם לא יקיים אבל אין כאן חיוב מיתה בידי שמים להעובר על דברי נביא, שהרי גם זה בכלל הנבואה, שאם יעבור יענש בעונש האמור ע"י השם, ולפי"ז מאי קשיא ליה דיתחייב מיתה בידי שמים על כל עשה, והרי משה רבנו צוה קיום העשה וצוה גם העונש על עבירת העשה שאין בה מיתה בידי שמים ואיך אפשר לומר אח"כ שיתחייב על זה מיתה בידי שמים כדין המוותר על דברי נביא והרי כך נצטוה מפי הגבורה וכך היתה הנבואה שאין על עבירתה חיוב מיתה בידי שמים ופשוט, והקושיא משאול בודאי לק"מ דהרי פשוט דאינו חייב מיתה בידי שמים אלא א"כ עבר על דברי נביא במזיד כדין כל התורה כולה אבל אם היה מוטעה בדין בודאי שאינו חייב מיתה, והרי שאול טעה בדין זה, שהרי למד ודרש ק"ו מדין עגלה ערופה וכדרשתם ז"ל מקרא וירב בנחל עי' יומא כ"ב ב', והראיה שאמר לשמואל הקימותי את דבר ה' הרי שטעה בזה, ובודאי שלא היה שם שום חיוב מיתה בידי שמים אלא שמ"מ נענש והוסר ממלוכה על שמעו בקול העם וכמבואר בכתובים כי יראתי את העם ואשמע בקולם וע"ז נענש, ודברי רבנו ברורים (ובאמת עי' ברש"י ז"ל על התורה שהעתיק ג"כ העובר על דברי נביא ולא כמו שרוצה הרב הנ"ל לדייק מלשון רש"י בגמ' דבעי דוקא שיפקיר ויבעט בדברי הנביא).
בר מן דין נראה לי לומר דאינו חייב העובר על דברי נביא אלא א"כ שמע מפי הנביא, אבל אם לא שמע הדברים מפי הנביא אף שהוא ג"כ בכלל הנבואה פטור ממיתה, וראיה לזה מהא דבעינן שם בגמ' לימוד מיוחד לנביא העובר על דברי עצמו מקרא דלא ישמע קרי ביה וכו' וקשה דתיפוק ליה שהרי הוא שמע מפי הגבורה ויודע הצווי והרי הוא ג"כ בכלל הנבואה דאי לאו הכי אינו עובר על דברי עצמו, וא"כ הרי הוא מוותר על דברי נביא, ובעל כרחך כיון דהוא לא שמע הדברים מפי נביא אף שהוא יודע הנבואה מ"מ לא היה חייב מיתה בידי שמים משום זה אי לאו קרא דלא ישמע דמרבינן מיתה לעובר על דברי עצמו, ונראה עוד דהדבר מפורש בספר בקרא דודבר אליהם את כל אשר אצונו ודרשו ע"ז ודבר עליהם שלא להושיב מתורגמן ונראה דאין זה צווי רק לנביא שלא להושיב מתורגמן אבל הוא דין בדיני נבואה ותנאי בדין והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי דדוקא במדבר ע"י עצמו אבל לא ע"י מתורגמן, והוא מטעם זה דבעינן דוקא שישמע מפי הנביא עצמו.
ולפי"ז אין מקום לקושית המנחת חינוך דלחייב על כל עשה ולא תעשה מיתה בידי שמים משום עובר על דברי נביא, דהרי אנחנו לא שמענו הדברים מפי משה עצמו ואין כאן חיוב מיתה בידי שמים אם לא לדורו של משה ששמעו מפיו ולפי"ז מיושב מאי דהקשה המנחת חינוך דלמה אמרו בגמ' המוותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה וכו' ולמה בעינן דוגמאות לעובר על דברי נביא ולפי"ז ניחא דהדוגמא היא דבעינן שישמע דוקא מפי הנביא דוגמא דחבריה דמיכה ויש להאריך עוד בזה אבל אכ"מ.