עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ז
ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת מג' עבירות אלו, שנאמר ואהבת וכו' אפילו הוא נוטל את נפשך. הנה בסוגיא דפסחים כ"ה ויומא פ"ב מייתי גמ' על הא דאמרו אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש חוץ מג' עבירות ואמר עכו"ם מנלן דתניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך וכו' אלא לומר לך אם יש אדם שגופו חביב עליו וכו' ובסנהדרין אמרו כן על הא דנימנו וגמרו בעליית בית נתזה דג' עבירות יהרג ואל יעבור אינהו דאמרי כר' אליעזר ורבנו מביא דרשא דאפילו הוא נוטל את נפשך והיא דרשא דר' עקיבא דפליג בברכות ס"א ב' עם ר"א ודריש הכי והעתיק רבנו דרשתו (ובאמת בספרי ואתחנן דרשה זו דאפילו הוא נוטל את נפשך היא דרשת הספרי סתמא דבר אחר אפילו נוטל את נפשך ור"ע פליג וס"ל בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, אבל מ"מ דרשא זו היתה שגורה בפי ר"ע באמרו כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך והוא נוסח דרשה דהכא כמו שהביא רבנו).
וזכיתי ומצאתי למרן הגר"א ז"ל בשנות אליהו לברכות דס"ל דר' אליעזר לא דריש כלל על מסירות נפש (ובזה יובן הפלוגתא שם בינו ובין ר' עקיבא שצריכה לימוד) והא דיליף בפסחים וביומא ובסנהדרין שם שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעכו"ם וכו' מהא דר"א גריס רבנו ר' אליעזר אומר וכו' ור"ל דיליף באמת מדרשה דר"ע דאפילו נוטל את נפשך ולא מר"א (ולפי"ז צריך גם להגיה בסנהדרין ע"ד דאמרו שם אינהו דאמרי כר"א וצ"ל אינהו דאמרי כר"ע) עי"ש היטב במה שהאריך ועי' למו"ר בהעמק שאלה שאלה ק"א מ"ש בזה.
והנה הרב בעל הלכות גדולות ז"ל בהל' עכו"ם כתב נמנו וגמרו וכו' חוץ מג' עבירות, עבודה זרה מנא לן מחנניה מישאל ועזריה דכתב בהון והן לא ידוע להוי לך מלכא וגו' וגילוי עריות מנלן דא"ר יהודה אמר רב מעשה באדם אחד וכו' שפיכות דמים וכו' מאי חזית ונראה שכן היתה גרסתו בגמ' וכן בשאלתות שהבאנו לעיל איתא ואלו מאן דאנסין ליה עכו"ם ואמרין ליה כפור במלתא דשמיא ופלח לעבודת גילולים ואי לא קטילנא לך מחויב למימסר נפשיה לקטלא ולא ניפלח לע"ג דהכי אשכחן בחנניה מישאל ועזריה כד אקים נבוכדנצר וכו' עי"ש היטב ובמ"ש שם מו"ר הרב בעל העמק שאלה ולא עמד על זה שכך היתה גרסתו ז"ל בגמ' (ונוסח הבה"ג דא"ר יהודה אמר רב מעיד על זה) אבל זה אמת ברור דהבה"ג והשאלתות כרבנו סבירא להו דצלמא דנבוכדנצר היה ע"ג ממש, והביא הראיה מחנניה מישאל ועזריה דלא נימא כר' ישמעאל דדוקא בפרהסיא מחויב לממסר נפשיה ומביא ראיה דחנניה מישאל ועזריה לא היה פרהסיא לפי דעת רבותינו ז"ל במדרש שיר השירים על פסוק זאת קומתך דס"ל לר' שמעון בר יוחאי דהפריש רק שלשה מכל אומה, וא"כ לא הוי שם עשרה, ועוד מוכרח מזה כדעת רבנו דאסור להחמיר על עצמו במקום שהדין יעבור ואל יהרג, דאי לאו הכי אין ראיה מחנניה מישאל ועזריה ודלמא החמירו על עצמן, או כדעת מאן דס"ל דגדולי הדור רשאים להחמיר על עצמן, וכבר רמזתי מזה לעיל ויש להאריך בזה הרבה אבל אין מקום יותר.
והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת וכו' דבר שהדעת נוטה לו הוא, שאין מאבדין וכו'. בגמ' שם מאי חזית דדמא דידך וכו', ועי' במדרש רבה שמות פסקא משכו והביאו הרמב"ן ז"ל שאם יאמרו לו לאדם בוא והרוג את הנפש ואתה מתרפא אל ישמע להם שכן כתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך הואיל וכל מי שהוא שופך דם האדם דמו ישפך היאך יכול החולה להתרפאות משפיכת דמים עי"ש.