עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ה
ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כלכם, אם היה מחויב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם ואין מורין להם כן לכתחלה וכו'. עיין כ"מ והגהות מיימוני וכבר האריכו בזה המחברים הרבה מאד לישב דברי רבנו התמוהים דפסק כריש לקיש נגד ר' יוחנן בירושלמי דתרומות ובעי דוקא יחוד וחיוב מיתה כשבע בן בכרי ואם לאו יהרגו כלם והרי קי"ל כר' יוחנן נגד ר"ל וממילא אסור להם להחמיר על עצמם ליהרג. והנה הרב תפארת למשה ז"ל כתב דגירסת רבנו בירושלמי היתה ר' יהושע בן לוי במקום ר' שמעון בן לקיש ולהכי אקדמיה לר' יוחנן שם בירושלמי (דבר זה אינו מוכרח ומצאנו כן בכמה מקומות שמקדים ר"ל לר"י, ובתלמודא דבני מערבא דבר מצוי הוא על כל צעד ושעל) ולהכי פסק רבנו כוותיה דר"י בן לוי נגד ר"י דבעינן תרוויהו יחוד וחיוב מיתה (וגם בזה יש אריכות הרבה אם האי כללא מוסכם דהלכה כריב"ל נגד ר"י וכבר האריכו בזה בעלי הכללים ובדברי רבנו ישנם סתירות בזה בכמה דוכתי ואכמ"ל) ולפי"ז עובדא דמייתי שם בירושלמי בעולא בר קושב דתבעתיה מלכותיה ופיסיה ריב"ל על כרחך מיירי שהיה חייב מיתה כשבע בן בכרי והורה ריב"ל כשמעתיה ואע"פ כן אמר לו אליהו שגם זה ר"ל היכא דאיכא תרוויהו גם יחדוהו גם מחויב מיתה מ"מ לאו משנת חסידים הוא, וזהו יסוד ומקור דברי רבנו שכתב ואין מורין להם כן לכתחלה, כדברי אליהו וכי למסורות אני נגלה וכו' אין זו משנת חסידים.
והנה בהגהות מיימוני אשר לפנינו כמעט בכל הדפוסים כתיב צ"ע שפסק כריש לקיש לגבי ר' יוחנן דאמר אע"פ שאינו חייב מיתה שוב הראני מורי זצ"ל ע"כ. ואין מי שירגיש כי נלקה בחסר, (ובן גיסי הגאון, רב יוסף בער שיחי' הראני בכת"י הנמצא בברלין בבית עקד המלוכה שעליו רשומים הגהות תלמידי מהר"מ מרוטנבורג וכבר הזכרתיו לעיל ושמה כתוב "שוב הראני מורי זצ"ל ראיה במגדל אינזיגשהיים בירושלמי הבאתיו בדף הקודם" עד כאן הלשון בכת"י, וזכיתי ומצאתי ברמב"ם דפוס קונשטנדינא משנת רס"ט ושמה כתוב שוב הראני מורי זצ"ל ראיה במגדל אינזיגשהיים בהגה"ה של מעלה, והכל אחד ובהגהה של מעלה העתיק את הירושלמי דתרומות הנ"ל מעובדא דעולא בר קושב וכנראה שרבנו מהר"ם מרוטנבורג הוי ס"ל דהביאור בירושלמי דעולא בר קושב לא היה מחויב מיתה כשבע בן בכרי, ומטעם זה אמר לו אליהו לר' יהושע בן לוי למסורות אני נגלה לפי שעשה שלא כדין דבעינן שיהא מחויב מיתה, ולהכי פסק כן רבנו, אבל לפי"ז לא נודע לנו מקור דברי רבנו במ"ש ואין מורין להם כן לכתחלה, ובר מן דין עי' במדרש רבה ויגש דמביא הך עובדא ומסיק מיבעי להאי מלתא מתעבדא ע"י אחריני ולא על ידך וכן גריס מרן הגר"א ז"ל בירושלמי כאן הו"ל למיעבד ע"י חורין ור"ל שלא ריב"ל היה צריך להורות כן ועי' ט"ז סי' קנ"ז סק"ז ולא ראה כנראה את דברי המדרש שהבאנו עכ"פ מזה משמע דלא כפירושו של מהר"ם מרוטנבורג ז"ל) והנה מה שאמרתי להעיר בזה.
הנה בתוספתא בפ"ז דתרומות אמר שם ר' יהודה דאם הוא והם מבפנים הואיל והוא נהרג והם נהרגים יתנוהו להם ואל יהרגו כולם וכן הוא אומר ותבא האשה אל כל העם בחכמתה אמרה להם הואיל והוא יהרג ואתם נהרגים תנוהו להם ואל תהרגו כלכם. ר' שמעון אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה, וא"כ הרי ס"ל לר"ש להדיא דאף שיחדוהו להם מ"מ אי לאו דהוי חייב מיתה לא היו רשאים למוסרו אע"פ שהוא והם מבפנים, ולר' יהודה לא בעינן שיהא מחויב מיתה אלא שיהיו הוא והם מבפנים, והנה בפלוגתא דר"י ור"ש אמרו בעירובין מ"ו ב' א"ר אבא א"ר יוחנן ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י וכן בירושלמי פ"ג דתרומות ה"א ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן ר' מאיר ור"ש הלכה כר"ש, (ופליג אגמ' דילן דהוי בעיא דלא אפשטה בפלוגתא דר"מ ור"ש עי"ש) ר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה.
והנה הבה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא הביא כללא, דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש והקשו עליו טובא אבל כן הביא גם העיטור משמו בהל' פקדון, ועי' בשטמ"ק לבבא קמא מ"ד ע"ב ד"ה ר"י מחייב ור"ש פוטר וכו' כתב יש מי שאומר בהא הלכתא כר"י דהא ר"ש ור"י הלכה כר"י. ויש אומרים כיון דאמור רבנן הלכה כר"י בעירובין מכלל דלית הלכתא כוותיה במקומות אחרים רבנו חננאל זלה"ה, והרא"ה ז"ל פסק כן וז"ל ר"י מחייב ור"ש פוטר וקי"ל ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש ע"כ. וכן מצאתי ביראים סי' ש"ג ובחדש סי' ר"מ בדין זקן ממרא דס"ל לר"י דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ור"ש ס"ל דאפילו דקדוק אחד מד"ס וכתב היראים וקי"ל כר"ש לגבי ר' יהודה ור' מאיר ועי' בווי העמודים שם שהביא דגם הראב"ן ז"ל ריש דף קכ"ב ס"ל הכי דקי"ל כר"ש לגבי ר' יהודה ועי' עוד ביראים סי' רע"ב ובחדש סי' קנ"ח גבי דינא דאין מושיבין חנוני למחצית שכר וכו' אלא א"כ נתן לו שכרו כפועל בטל ופליגי שם ר"מ ורבי יהודה ור"ש כמה הוא שכרו בב"מ ס"ח וכתב שם וכיון דקיימי ר"מ ור"י בחדא שיטתא הו"ל ר"ש יחיד במקום רבים ולית הלכתא כוותיה הרי להדיא ג"כ כנ"ל והרבה יש להאריך בדברי רבנו בפסקים אלו ואכ"מ ועי' בתוס' ב"מ ס"ט ע"א ד"ה אלא. הרי לפנינו חבל ראשונים גאוני קדמאי דס"ל דהלכה כר"ש נגד ר"י ועי' לרבנו מנוח בפ"א דחמץ כתב ג"כ הכי לדבר פשוט וכ"כ בחוט המשולש למרן התשב"ץ ענין י"ב. (ולחנם השיגו הב"ח והט"ז על הב"י ביו"ד סי' קי"ט, אלא דהב"י בעצמו סותר עצמו בכלל זה וכבר הובאו סתירותיו במחברים).
והנה לכאורה, הלא הדברים תמוהים, דכל דבריהם המה נגד הסוגיא בבבלי וירושלמי שהבאנו דמבואר להדיא דהלכה כר' יהודה נגד ר' שמעון, והנה שם בירושלמי אחרי שהביאו דעת ר' יוחנן דר"י ור"ש הלכה כר"י איתא רבי בא ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן ר' מאיר ור"ש הלכה כר"ש ר' שמעון ור"י הלכה כר"י וא"צ לומר ר"מ ורבי יהודה ור"ש הלכה כר"י ומינה את שמע ר"ש ור"י הלכה כר"י ואין לו מובן, והנה מרן הגר"א ז"ל הגיה ר"ש ור"י הלכה כר"י ר"מ ור"י הלכה כר"י ומינה את שמע ר"מ ור"ש הלכה כר"ש, וכנראה הי' להם לבה"ג ולרבנו חננאל נוסח אחר בזה דס"ל לר' יונתן דר"י ור"ש הלכה כר"ש ופסקו כוותיה דר' יונתן לגבי ר' יוחנן. עכ"פ יהיה איך שיהיה הדברים מפורשים אצל רבותינו דהלכה כר"ש נגד ר"י, ובדעת רבנו אינו מבואר אל נכון איך הוא דעתו בכלל זה והרבה יש להאריך בזה, ואי נימא דס"ל ג"כ כבה"ג ורבינו חננאל והרא"ה ז"ל דהלכה כר"ש נגד ר"י א"כ הרי מפורש כאן בתוספתא דבעינן שיהיה חייב מיתה, ואין סתירה כלל מר' יוחנן דס"ל בירושלמי דסגי ביחדוהו לחוד דהא ר"י לטעמיה ס"ל דכללא הוא דהלכה כר"י נגד ר"ש ור"י לא בעי שיהא חייב מיתה, וגם יש הכרח לומר דרבנו לא ס"ל כר"י דתוספתא, מדלא מחלק כלל דבהוא והם מבפנים שרי למוסרו וכן לא הביאו חילוק זה כל הראשונים ועל כרחך דכר"ש ס"ל ולהכי שפיר פסק רבנו דבעינן תרוויהו שיהא מחויב מיתה ויחדוהו ויש להאריך עוד.
ועי' במדרש רבה ויגש ובויקרא רבה פי"ט תני בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים וכו' ירדה סנהדרי גדולה לקראתו אמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב אמר להם לאו, אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי תנו אותו לי ואני אלך, אזלין ואמרין ליה ליהויקים וכו' א"ל וכך עושים דוחים נפש מפני נפש, לא כן כתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו א"ל לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי וכו' כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו ופייליה הרי דסנהדרי גדולה עשתה כן לכתחלה, וצ"ל דלא בקש נבוכדנצר שיתנו לו להורגו ועי' במדרש רבה שם דס"ל לר' שמעון דמת שלשלוהו ור"ל שמת מעצמו תחלה, ואפשר דר"ש לטעמיה ועי"ש היטב בכל הענין כי הרבה יש להאריך בזה.