אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

בד"א בשאר מצוות חוץ מעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים וכו'. עיין כ"מ ואע"ג דר' ישמעאל פליג, ועי' בתוס' רי"ד לעבודה זרה נ"ד מהדורא תנינא הקשה באמת דלמה הלכתא כר' אליעזר דשמותי הוא, ורבא בסוגיא שם משמע דס"ל כר' ישמעאל (בזה נאריך עוד לקמן) אבל העיקר הוא משום דקי"ל כר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק דאמר ע"ז נמנו וגמרו בעלית בית נתזה, וכן הוא הסוגיא בפ"ב דפסחים ופ"ב דכתובות י"ט ופ' בתרא דיומא ועי' למרן הגר"א ז"ל בהגהותיו לסי' קנ"ז.

אבל שלש עבירות אלו. בכת"י אברבנאל הנוסח אבל שלש מצוות אלו, ועי' תוס' סוטה י' דה"ה מלבין פני חבירו ברבים, ולא חשיב לה משום דאינו מפורש בקרא, וכלול בשפיכת דמים.

בד"א בזמן שהעכו"ם מתכוין להנאת עצמו. פסק כרבא שם בסנהדרין וכירושלמי פ"ד דשביעית ופ"ג דסנהדרין שהבאנו לעיל דאורי שם רבי יונה כן למעשה, ומעשה רב.

כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת. תפס רבנו ציור זה מה שלא נמצא בש"ס דילן ונראה דמפרש כן רבנו הא דאמרו בירושלמי שם ר' אבינא זעירא פרי חורי חמרא בשבתא ועי' מפרש שם שאנסוהו לרוץ אחרי החמור בשבת, אבל עי' בערוך ערך חמר שר"ל מעי מפלה, ובערוך שם ערך פריין שהוא כעין מכסה, ופירושו לפי זה שהיה מכסה חורי הבנין שנפל והיינו אנסוהו לבנות בית בשבת וזהו מ"ש רבינו ומשום דמעשה רב הביאו רבנו.

או לבשל לו תבשילו. תפס כן רבנו משום מעשה דפ' בתרא דיבמות קכ"א, ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדרה בשבת ולא בשיל לי וקטילתיה ועי' בתוס' סנהדרין ע"ד שם דשלא כדין עשה ולהכי נקיט רבנו ציור זה, או דנקיט ליה ע"פ הירושלמי שביעית שם ר' יונה ור' אסי הורון מפי לארסקינס בשובתא א"ר מני קשיתיה קומי ר' יונה וכו' אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו אמר לא אתכוין משמדתון אלא מיכל פיתא חמימא ועי' בירושלמי ביצה פ"א ה"ז ר' לעזר ור' אבא מרי ור' מתניא הורי פיתא לארסקינס בשובתא, ועי' מפרשים מה שפרשו דהיינו להביא הפת ובשרידי הירושלמי הגי' למיתי פיתא, ועי' בערוך לר' שמואל גמע הנוסחא שהביא מירושלמי ר' אלעזר ור' מתלא הורון מאפא לארסקינוס, ועי' מ"ש בזה דע"י עכו"ם מיירי, אבל הביאור כמ"ש בירושלמי כאן, שאנסו לכך ועי' ערוך השלם ערך ארסקינוס מ"ש בזה בביאור הירושלמי כדברינו.

או אנס אשה לבועלה. בדברי רבנו אלה יארכו הדברים אצל המחברים, דהנה רבנו מנה אנס אשה לבועלה בין שאר כל המצוות, והוא תמוה דהא זה בכלל גלוי עריות הוא, ועי' לח"מ דרבנו דוקא בפנויה מיירי דלא הוי גילוי עריות, כי אם כשאר מצוות, אבל אין זה במשמע דהו"ל לרבנו לפרש אנס אשה פנויה לבועלה, והרב מרכבת המשנה ח"ב ס"ל דאפילו באשת איש משום דס"ל לרבנו דאפילו באשת איש הנבעלת לנכרי זונה הוא דהואי ולא חשיב ג"ע ומשו"ה בלהנאת עצמן שרי אף בא"א וכעובדא דאסתר לפום דרשא דהוית אשת איש וכשיטת ר"ת ביומא פ"ב עי"ש היטב וטרח לחלק מהא דלקמן ה"ט עי"ש, ומו"ר הרב העמק שאלה ז"ל (שאילתא מ"ב) רוצה לומר דרבנו בשיטת הגאון בשאלתות קאי, דס"ל דעיקר טעמא דג"ע הוא משום פגמא דידה ולפי"ז ליתא לדינא דיהרג ואל יעבור אלא באיש, אבל באשה הוי ג"ע כשאר כל המצוות והוא מבואר בשאלתות שם, וכ"כ בשטמ"ק כתובות ג' ב' בשם הרב המאירי בחידושי סנהדרין שכתב כן בשם גדולי קדמונינו, וממילא בלהנאת עצמן שרי, והא דאסור להתרפאות בג"ע אפילו היכא דליכא פגמא צ"ל דהוא בתר דגזרו כן אפילו בפנויה ועל כרחך צ"ל כן גם לשיטת הלח"מ ויש להאריך בזה טובא. ויש עוד מקום לומר דרבנו ס"ל כשיטת התוס' בסנהדרין ע"ד שם דלהכי לא פריך והא אסתר ג"ע הוי, דהוי פשיטא ליה דלענין זה מהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מחייבה למסור נפשה משום לתא דג"ע, ולפי"ז אביי ורבא שם פליגי רק לענין חלול השם דפרהסיא, דלאביי מהני קרקע עולם גם לענין חלול השם ולרבא לא מהני, ורק משום דלהנאת עצמן שאני דליכא חילול השם, ולפי"ז דברי רבינו מיושבים ועוד נאריך בזה לקמן.

אבל אם נתכוין להעבירו על המצוות בלבד וכו'. הנה לשון זה אינו מובן. ומה רצה רבנו באמרו על המצוות בלבד, והיה אפשר לומר דרבנו מחלק בין אם מכוין להעביר על המצוות בלבד, ובין אם מכוין להעביר על המצוות ומכוין גם להנאת עצמו, דדוקא אם מכוין להעביר על המצוה לבד ואין שם שום הנאה עצמית וכמו קטול אספסתא ושדי לנהרא דמנכרא מלתא דלהעביר על המצוות קא מכוין אבל אי אמר קטול אספסתא בשבתא סתם ולא אמר שדי לנהרא דמכוין גם להעביר על דת אבל אפשר דמכוין גם להנאת עצמו שאח"כ ישתמש באספסתא אז אפילו בפרהסיא יעבור ואל יהרג, דפרהסיא לא מקרי אלא בשהוא להעביר על המצוה בלבד אבל לא בדאיכא גם הנאת עצמן ואם כי יש לישב בזה דברים רבים בענין זה אבל אין זה במשמע. אבל נראה לי דרבנו דבר גדול השמיענו כאן, ע"פ מ"ש לקמן בה"ג במ"ש רבנו ויגזור גזירה על ישראל לבטל דתם ועי' לח"מ שם דס"ל בדעת רבנו דבעו דוקא שיגזור על ישראל לבד ולא על שאר אומות ואינו נכון כמ"ש לקמן, והעיקר הוא כמ"ש שם דכוונת רבנו היא דדוקא אם הגזירה היא על כלל ישראל אבל לא כשהיא על היחיד עי"ש, וזהו גם כוונת רבנו כאן ושיעור דבריו כך הוא, אבל אם מכוין להעבירו בלבד על המצוות וקאי הך בלבד על להעבירו, ור"ל להעביר רק את היחיד דאז יש חילוק בין בצנעא לפרהסיא, משא"כ בלהעביר את כלל ישראל, ודבר זה מבואר בגמ' ובירושלמי שם שהבאנו לעיל ומעובדא דר' אבא בר זמינא שנביא להלן, והוא ברור.
והנה רבנו לא הביא כאן לענין פרהסיא דאפילו ערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור כמבואר בגמ', ועיין כ"מ, וראיתי לחכם אחד שרצה לומר דרבנו ס"ל דטעם הדבר דאפילו ערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור הוא כמ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין שם כדי שלא ירגילו העכו"ם להמריך את הלבבות לכך ולפי"ז דינא הכי רק בשעת השמד ועלה קאי, ולהכי בה"ג לענין גזירת השמד הזכיר רבנו לבטל דתם, ור"ל דת ישראל אפילו מנהגא אבל על פרהסיא אינו מחויב למסור עצמו רק על מצוה מן המצוות ולא על מנהג, והדברים מתמיהים, דמלבד דטעמא שלא להמריך הלבבות אדרבה שייך עוד יותר לדין פרהסיא הנה שיטת רש"י ז"ל בעצמו להדיא שמה, דאף על פרהסיא מחויב למסור נפשו על מנהגא, שהרי כתב לקמן אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל, והאי פרהסיא מדבר בישראל והרי בשעת השמד אפילו בצנעא מחויב למסור נפשו, אבל שיטת רבנו יבואר לקמן בה"ג.
והנה דעת רבנו דבשאר המצוות אם הוא בצנעא יעבור ולא יהרג אף שאינסו להעבירו על דת, ובפרהסיא כשהוא להנאת עצמו ג"כ יעבור ואל יהרג, וכן דעת השאלתות שאילתא מ"ב, וכן דעת הבה"ג וכן מוכח מדברי התוס' בכתובות ובסנהדרין ובפסחים ובע"ז, וגם מדברי הר"ן בפסחים בפ' כל שעה ובע"ז פ' אין מעמידין ומדברי המאור והמלחמות שם בכולהו ס"ל כדעת רבנו, אולם עי' בסמ"ק מצוה ג' ובמרדכי פ' אין מעמידין ובארחות חיים לרבנו אהרן הכהן מלוניל ח"ב דין אהבת השם ויראתו, דס"ל כולהו דגם בצנעא דינא במתכון להנאת עצמו יעבור ואל יהרג ובפרהסיא אף בלהנאת עצמן יהרג ואל יעבור, והביאו ראיות לדבריהם והרבה יש להאריך.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה