אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ה · הלכה א

פרק ה

כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה. בית ישראל לאפוקי נכרים, כ"כ המחברים בכוונת רבנו, וכן כתב רבנו להדיא בפ"י מהל' מלכים ה"ב, לפי שאין מצווין על קדוש השם ועיין כ"מ שם דמקור הדברים בסנהדרין ע"ד ב' בעו מיניה מר' אמי, בן נח מצווה על קדוש השם או אין מצווה וכו' מאי הוי עלה אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדוני בית רמון והוא נשען על ידי בהשתחויתי וכתיב ויאמר לו לך לשלום, ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא ורבנו היתה לו גירסא זו כגי' התוס' וא"כ אפשטה בעיין דאין בן נח מצווה על קדוש השם, וכ"כ רבנו יונה בחדושיו לסנהדרין שם וכן הוא באשכול הל' עבודה זרה סי' מ"ד, וכן הובאה גי' זו בש"ס כת"י מינכן ובדפוס שונצינו הובא בדקדוקי סופרים שם, אולם אפילו נימא דרבנו היתה לו גי' רש"י ז"ל ואם איתא לא לימא ליה, ובעיין לא אפשטא כאן, מ"מ סתם רבנו כן, ע"פ הירושלמי פ"ד דשביעית ה"ב וסנהדרין פ"ג ה"ה דמבואר שם להדיא בני ישראל מצווין ולא בני נח.
ויש שרוצים לומר בטעם רבנו משום דס"ל דדחית הגמ' שם הא בצנעא הא בפרהסיא אליבא דרבא קאי שם, דאיהו ס"ל כר' ישמעאל בע"ז נ"ד דבצנעא אינו מחויב למסור עצמו משא"כ לדידן נשארה הפשיטות דבן נח אינו מצווה, עי' חמדת שלמה בתשובותיו סי' ל"ח, וכפי שיתבאר לקמן בה"ד זה ליתא, והפשוט כמ"ש.
ודייק רבנו לכתוב לשון כל בית ישראל כדי לכלול גם הנשים שגם הן מצוות על קדוש השם כמבואר בסנהדרין שם גבי אסתר, וגם קטנים אף דלא שייך למימר בהו דהם מצווין אבל מ"מ בכלל דין קידוש השם איתניהו ועובדא דאשה ושבעה בניה תוכיח שהרי אחרון שבם, היניקתו, ומוכרח דגם קטנים נכנסין בגדר קדוש השם.

שנא' ונקדשתי בתוך בני ישראל. הוא בתורת כהנים אמור פ"ט והביאוהו כל הראשונים ז"ל וכן בהגהות מיימוני כאן וכן הוא בירושלמי שהבאתי לעיל, ורבנו בספר המצוות מ"ט כתב ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו את שמי ברבים וכו' ולקחו ראיה על מצוה זו מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל עי"ש דבריו צריכין ביאור.

ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו. בתורת כהנים שם והובאה דרשה זו בסנהדרין ע"ד ועוד, (ועי' מ"ש בזה בה"ד).

כיצד כשיעמוד עכו"ם ויאנוס את ישראל. בנוסח כת"י אברבנאל בשעה שיעמוד גוי ויאנוס וכן הוא גם בדפוס קנשטנדינא רס"ט.

שנאמר במצוות וכו' וחי בהם ולא שימות בהם ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. חזרו רבנו וכתבו גם לקמן בה"ד, כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וכבר עמדו ע"ז המחברים, ועי' קובץ שכתב משום דכאן הוי אמינא דוקא בעשה, ואשמועינן התם דגם בלא תעשה הדין כן, והוא דחוק טובא דהרי בכלל אחת מכל מצוות האמורות בתורה גם ל"ת בכלל.
ועי' רדב"ז בלשונותיו סי' ג' שכתב, דכאן מיירי רבנו במכוין להנאת עצמו דאסור להחמיר על עצמו ובה"ד מיירי בכוונתו באמת להעביר על דת אלא שהוא בצנעא דס"ל לרבנו ירוחם באמת דרשאי להחמיר על עצמו, וכתב רבנו ע"ז דהוא מתחייב בנפשו, וגם זה דחוק.
והפשוט דכאן כתב רבנו הדין לכל המצוות, וכללא הוא שאינו מחויב לקיים שום מצוה אם ימות בה ולהכי דייק רבנו שפיר וכתב ואם מת ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו, ודין זה הוא פשוט בלי חולק כלל, ולית מאן דאמר כלל דיהא רשאי להחמיר על עצמו בזה, דכיון דאינו מחויב למות בשביל קיום המצוה, ממילא אסור לעשות כן מדרשא דאך דמכם לנפשותיכם אדרוש ועי' להרמב"ן ז"ל במלחמותיו סוף פרק בן סורר ומורה, וכ"ז בדליכא אנסין, וליכא לתא דחלול השם, אבל לקמן בה"ד נקיט רבנו דינא דקדוש השם במקום שאמרו יעבור ואל יהרג וס"ל לרבנו שם דגם באופן זה דאיכא לתא דחילול השם מ"מ אסור להחמיר על עצמו. ובזה איכא כבר פלוגתא בין הראשונים ז"ל דיש דס"ל דהיכא דאיכא לתא דחילול השם אף היכא שאינו מחויב למסור נפשו מדין התורה, מ"מ שוב ליתא לאיסורא דאך את דמכם, וכמדרש רז"ל במדרש רבה פרשת נח יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך, וס"ל לרבותינו דדרשא זו קאי על היכא דאינו מחויב למסור נפשו ע"פ דין תורה, דאינהו ס"ל דגם חנניה מישאל ועזריה לא נתחייבו ע"פ דין תורה למסור נפשם משום דאנדרטי היה, או דלהנאת עצמן הוי התם, כל אחד כפי שיטתו בזה, ורבנו דלא ס"ל כוותיהו דייק התם וכתב אם נהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, ולא אם מת ולא עבר כמ"ש כאן, ועי' תוס' יומא פ"ב ב' במה שהשיגו על שיטת השאלתות וגרסתו יהרג ואל יעבור ומשכחת אונס בדידיה בלהתרפאות, דא"כ למה אמר יהרג ואל יעבור, הו"ל למימר ימות ואל יעבור עי"ש הרי שעמדו רבותינו על דיוק זה.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה