עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ז · הלכה ז
הנוקם בחבירו עובר בלא תעשה. בכת"י אברבנאל הנוקם את חבירו.
ואע"פ שאינו לוקה עליו. וכו' עי' בדברי רבנו בפי"ח מהל' סנהדרין משום דהוי לאו שאין בו מעשה ועי' בחינוך מצוה רמ"א שכתב שאע"פ שעשה בו מעשה אינו לוקה עליו מפני כן מכוין שאפשר לעבור על הלאו מבלי מעשה ולפי"ז תמהו על רבינו דאיהו לטעמיה לא ס"ל כן, וכמו בקנה חמץ בפסח דס"ל לרבנו דלוקה, אבל הפשוט דענין הנקמה שצותה עליו תורה הוא דבר שבלב ואף אם עשה מעשה, הנה אין במעשה שום איסור ורק על מחשבת הנקמה צותה תורה, ועי' בלשון רבנו בספר המצוות ל"ת ש"ד והוא שעשה לו מעשה אחד ולא יסורו מלחפש אחריו עד שיגמלהו כמעשהו הרע או יכאיבהו כמו שהכאיבו וכו' והוא פשוט.
אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם. בנוסח אחר על כל העולם, ובכת"י אברבנאל ליתא כלל לתיבות על כל דברי העולם, ובנוסח אחר הובא במעשה רוקח הספרדי ליתא לתיבות על מדותיו וכך הנוסחא אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על דברי העולם הזה, וכנראה ערבבו ב' הנוסחאות יחדו בדפוסים שלנו, והנה הרב מנחת חינוך מצוה רמ"א תמה על רבנו מסוגיא דיומא כ"ג דפריך והכתיב לא תקום ולא תטור ומשני ההוא בממון הוא דכתיב אבל על צערא דגופא אינו עובר על לאו זה והלאו לא תטור הוא רק ממידת חסידות הנעלבין ואינם עולבין עי"ש בסוגיא, ובדברי רבנו מבואר להדיא ההיפך דלא חילק כלל ועי' לרבנו בסוף הל' תלמוד תורה הביא בתלמיד חכם שביזהו בפרהסיא יהיה נוקם ונוטר אבל הרי דין זה בצערא דגופא הוא גם בשאר כל אדם ולא ידענא מקום לתמיהתו, דמאן לימא לן דהכי הוי מסקנא דבצערא דגופא מותר, ואדרבה הרי על תירוץ זה ההוא בממון הוא דכתיב פריך הגמ' וצערא דגופא לא והתניא הנעלבין וכו' ור"ל דדוחה לתירוץ זה לגמרי, וכן משמע מרבנו חננאל ז"ל שכתב ודחינן ההוא בממון כדתניא איני והתניא וכו' ודחינן אפ"ה נקיט ליה בליביה והאמר רבא וכו' ופרקינן דמפייסו ליה ומפייס הרי להדיא דכל זה אינו אלא דיחויא, ועי' לרבנו בסוף הל' ת"ת דמחלק בין צנעא לפרהסיא ודינא דכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר הוא רק בפרהסיא, והוא משום כבוד שמים דוקא ומצאתי להרב חפץ חיים בפתיחתו אות ח' וט' כתב ג"כ הכי בדעת רבנו.
ובאמת מבואר בדברי רבנו בספר המצוות שהבאנו לעיל להדיא דלאו דוקא בדבר שבממון שהרי בספר המצוות מכת"י מינכן הנוסח והוא שעשה לו מעשה אחד ולא יסור מלחפש אחריו עד שיגמלהו כמעשהו הרע או יכאיבהו כמו שהכאיבו וכו' ומה שהביא הסמ"ג בלא תעשה י"ב דגם בשאר כל אדם בצערא דגופא אין בו לתא דלא תקום ולא תטור אלא מדת חסידות לפי שהלך בזה בשיטת היראים כמו במקומות הרבה והיראים ס"ל הכי ועי' בריטב"א ר"ה י"ז ד"ה אמר רבא כל המעביר על מדותיו וז"ל והא דאמרינן בפ"ב דיומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר וכו' אוקמינא בדלא מפייסא ליה וכו' ומיהו הא דאמרינן במגילה עליה דרב פפא דכל רמשא אמר שרא ליה ומחיל ליה למאן דמצערן היכי דמי אי במילי דידיה מאי רבותיה הא כתיב לא תקום ולא תטור ואי במילי דשמיא כיון דלא מפייסו ליה אמאי אינו נוקם ונוטר וי"ל דלעולם במילי דידיה ודקאמרת מאי רבותיה הא ודאי רבותא רבה איכא דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור לגמול לו כרעתו מ"מ לא אמרה למחול לו מחילות שמים וזה מוחל לו, הרי להדיא דגם הריטב"א ז"ל ס"ל כשיטת רבנו דגם בצערא דגופא איכא לא תקום ולא תטור ועי' עוד בריטב"א ליומא שם דמחלק בין מילי דשמיא וצערא דמצערי ליה שלא על מילי דשמיא עי"ש היטב ומכל זה נראה ברור דאית ליה דלאו דלא תקום ולא תטור איכא גם בצערא דגופא ועוד נבאר קצת הדברים בסוף הל' ת"ת אי"ה.