עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה יט
שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים. כמ"ש כחי וראשית אוני ודרשו רז"ל על זה ביבמות ע"ו א' שנולד מטיפה ראשונה ש"מ שהוא כח הגוף, הגר"א.
וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו. שבת קנ"ב א' ותענית ה'.
וכחו תשש. כנ"ל.
ועיניו כהות וכו'. שם בגמ' דרשו בקרא גם מגבוה יראו ושם ביום שיזועו וכו' וחשכו הרואות בארובות על זקן עם הארץ וזה הכל מרוב תשמיש בנעוריו, כל זה מהגר"א.
אמרו חכמי הרופאים וכו' והאלף מרוב תשמיש. עי' ב"מ צ"ז א' גברי דנשי קטלוהו ועי' ראשונים שם שר"ל מרוב תשמיש ועי' גיטין ע' שמונה רובן קשה ואלו הן דרך ארץ, הגר"א.
ולא יבעול אדם והוא שבע ולא רעב אלא אחר שיתעכל המזון וכו'. מרן הגר"א ז"ל ציין ע"ז וז"ל כן פי' המפרשים מ"ש כל הנותן מטתו בין צפון לדרום עכ"ל ועי' של"ה אות ק', אבל באמת הראה רבנו בעצמו מקור דבריו לקמן בפ"ה ה"ד והוא בנדרים כ' וכשהוא מספר עמה לא יספר לא בתחלה הלילה ולא בסוף הלילה וכו' ומפרש רבנו שם לא בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלאה ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמיעיו וזהו מקורו.
ולא יבעול מעומד ולא מיושב. הוא בגיטין שם וכן מ"ש ולא ביום שיכנס למרחץ ולא ביום הקזה. ג"כ שם וטעים מידי המוזכר שם לא מהני אלא לענין הבנים אבל לא לחולשא ולכן לא הזכירו רבנו, ומ"ש ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך. ג"כ ומדאמרו הבא בדרך משמע בין יציאה לדרך בין ביאה מן הדרך כנ"ל וכבר עמדו ע"ז מהא דיבמות ס"ב דחייב לפקוד את אשתו קודם יציאתו לדרך ותי' תירוצים שונים אם דר"ל בלילה שלפניו או דיש חילוק בין הולך רגלי לנוסע וכדומה עי' מג"א סי' ר"מ וט"ז שם סק"א בשם מהרש"ל ועי' ב"ח אה"ע סי' כ"ח ופרישה שם.
לא לפניהם ולא לאחוריהם. על כרחך איום שנכנס למרחץ ויום הקזה קאי דר"ל בין לפני המרחץ בין לאחר המרחץ והנה לענין הקזה כבר נתבאר לעיל דבין לפניו ובין לאחריו בגמ' שם ולענין מרחץ ג"כ מבואר שם דשלא כסדרן חליש, וקאי אכולהו שמנה שם דהעושה אותן מת עי"ש.