עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה קיח
אהו' ידידי ידיד נפשי הגאון המופלא והמופלג כמוהר"ר שבתי יכהן פאר נר"ו יאיר כאור הבהיר מנדע למכ"ת להוי שבא לידי מ"ש מכ"ת לק"ק המבורג לחמיו הקצין יצ"ו שיראה להחכמים השלמי' הגאוני' כמהר"ר יצחק ישורון וכמהר"ר משה ישראל דבר מה שנתחדש לו בבית מדרשו הגדול ונתגלה לו מן השמים דבר נפל' ובדעתו כיון האמת כי הרא"ש והר"ן לא ירדו לסוף דעת הרמב"ם והוא זה שכתב בפ"ז מהל' אישות וז"ל הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים אפילו הם מאה על הסדר הזה קידושי כולן תופסי' בה וצריכה גט מכל א' מפני שהיא ספק מקודשת לכולן עכ"ל ותמהו עליו כל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' דלכאורה פסק דלא כמאן דאי ס"ל דהלכתא כרב א"כ מראשון ומאחרון צריכה גט ומן האמצעי אינה צריכה גט כמ"ש אביי אליבא דרב וליכא מאן דפליג עלי' ואם ס"ל דהלכתא כר"י א"כ ה"ל לכולהו ודאי קידושין בה דשיורי שייר בקידושי' כמ"ש עולא זה הוא תמצית ותורף תמיהתם על הרמב"ם. וע"ז כתב מכ"ת שלדעתו ברור ופשוט שהרמב"ם פוסק כר"י דכל א' וא' שיורי שיירי בקידושי' והא דלא פסק נמי כר"י בהא דלהוי ודאי קידושין. היינו משום דהרמב"ם אזל לשטתו שפסק גבי שיור בקידושין ספק מקודשת כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני א"נ אפשר לומר שאפילו ר' יוחנן גופי' מסופק במקדש ושייר אי קדושין תופסין או לא והא דקאמר ר"י אפי' מאה תופסים בה ר"ל שיש צד תפיסה לכולן ובהכי ניחא טפי לר"י לישנא דמקודשת ואינה מקודשת זה הוא תורף דברי רום מעכ"ת ומה מאד ישרו בעיניו עיני פקיחי עד שקילס את עצמו וכתב שכל הגדולים הניחו לו מקום להתגדר בו בענין זה:
תשובה. הנה באמת נכון היה לשמור פי מחסום ולא לגלות למכ"ת מה שנראה לע"ד כיון שאני לא נקראתי לחוות דעי מרחוק אם ישרו דבריו בעיני אך ורק לרוב האהבה עזה שבינינו לא יכולתי להתאפק ולגלות את אזני מכ"ת שבמחילה מכבודו הרב שלא כיון יפה מכמה טעמים וחד מתרי ותלת טעמים אנקוט והוא זה שהרמב"ם כותב בדין זה בעצמו וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום הרי זו מקודשת לשניהם מספק כו' עכ"ל ופשוט הוא שכוונתו שקדושי שניהם הוא קידושי ספק וא"כ הוא אין לומר שהרמב"ם ס"ל כר"י שודאי שיורי שייר אלא שר"י גופי' ס"ל שאינם קידושי ודאי משום דמספקא ליה אי שיור פוסל אם לאו דאי דעת הרמב"ם כך הוא הוה קידושי האחר קידושי ודאי ממ"נ דאי קידושי הראשון קידושין הם הלא שייר שגם קידושי שני יהיו קידושין וליכא מאן דאמר שאם קידושי ראשון הם קידושין בשיור שקדושי שני לא יהיו קידושין ואי קידושי ראשון אינם קדושין כיון שהם בשיור א"כ מכ"ש קידושי שני הם קידושין ודאי כללא דמלתא אם היה דעת הרמב"ם כמו שעלה על דעת מכ"ת שפסק מקודשת מספק לכולן משום דס"ל ששיור בקידושין הוה ספק קידושין התינח בבבא בתרא שקדושי כולן הוה שיור אבל בבבא קמא שבקידושי הראשון הוה שיור ובקדושי שני לא הוה שיור א"כ ה"ל לפסוק שקידושי ראשון הוה קידושי ספק וקידושי שני הוה קידושי ודאי
חדא ועוד קאמינא שא"א לומר שהרמב"ם ס"ל כר"י שמעכשיו ולאחר שלשים יום הוה שיור שהרי הרמב"ם כתב להדיא בפ"ט מהל' גירושין דין י"ד וז"ל אמר הרי זה גיטך מעכשיו או מהיום לאחר מיתתי ומת הרי זו ספק מגורשת שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו מלשון מעכשיו וסמכה דעתו על לאחר מיתה שאין גט לאחר מיתה עכ"ל הרי שכתב הרמב"ם הטעם גבי גט משום שמא חזר בו מלשון מעכשיו ואי ס"ל כר"י מוכרחין אנו לומר שהטעם הוא משום גזירה דאם מתי כמו שמפורש להדיא בסוגיא דפרק האומר וזה הוא לע"ד הוכחה שאין עליה תשובה שאין דעת הרמב"ם כמו שעלה על דעת מכ"ת ותמהני על מעכ"ת שהוא מתון ומסיק שלא עיין כלל בדברי הרמב"ם בהל' גירושין ובטוח אני במכ"ת שיודה ויאמר אמת שא"א לפרש כן דברי הרמב"ם כמו שעלה על דעתו הרמה כי כן מדת טובו לקבל האמת ממי שאמרו ואם לא למעני יעשה למען כל הגדולי' שלא רצו ללכת בדרכי מכ"ת ויפה עשו הגדולים כן נ"ל גרשון אשכנזי: