אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה קיב

שאלה קיא

הנה תשובתו דמר בא לידי זה שנתים ולא חתים מר בסופו ולא אפקעי' שמיה בהאי דיסקא ומחמת הטירדא הנחתי אותה למשמרת בספר אחד ואמרתי כשאפנה מטרדות הציבור אשנה וביני ביני נתעלמה ממני ונשתכח הדבר עד שהגיע לידי מכתב אדוני ע"י האלוף כה"רר ליפמן כ"ץ אודות זה בהתוועדות עיר ראשקווי סמוך לק"ק קאליש ומיד כשבאתי לביתי חפשתי ומששתי בכל ספרי עד שמצאתי את שאהבה נפשי דבריו דברי אלקים חיים ועריבי' עלי דברי דודים כי כלו מחמדים וה' עמו הלכה כמותו בודאי כל רז לא אנס לי' ועד השתא נמי ידענא דשפיר קאמר מר ולא צריך לגמרא ולסברא דידי רק ענוותנותי' ירביני וחדיא בפלפולא להרוויח שמעת' ע"י הקושיא דידי ופרוקא דידי' ואחר מי רודף מלך ישראל אין בביתי לחם ושמלה החדשה לחדש דברים מה שלא שמע אדוני ומה אדע אשר לא ידע מר מכל מקום אני פי מלך אשמור ויגזור אומר ויקם לו. ואחוה דעתי הקלושה לפענ"ד. מפני שאין מסרבין לגדול כמוה ירבה בישראל. ודרך מצותיך ארוץ לענות גם את חלקי

הנה מה שכתב מר דלא אמרינן דמשקר ועביד לאחזוקי שקרא אלא דוקא היכי דמטי לגוי הנאה מדבורו או הנאת ממון או הנאת התפארת כההיא דקטיל לי אספסתא וכו' דפ' בתרא דיבמות או כהאי דגיטין דשמע מקומנטריסין אבל היכי דלא מטי לגוי הנאה מדבור לא תלינן להחמירו ולא נפיק ממסל"ת:

תשובה. יפה כתב מר אך מ"מ בנ"ד עדין יש לחוש דגם שייכי בה במה שסיפר בגנות היהודים הלא היהודי' נבילות זה עם זה שהניחו הב' הנותרים את השלישי מונח עד שמת וזו היה התפארת שלו שתלה הגנות זו ביהודים דוקא שהם נבילות זה עם זה אבל הגוים אינם עושין כן. והי' כמחזיק יראתם וממילא נשמע ההתפאר' והי' מתכבד בקלון היהודי' וכה"ג י"ל דשייכי בה ועבידי לאחזוקי שקרייהו בהכי והנה הבן ל"ב בח"ב סימן ט"ו חוכך להחמיר אפילו במילתא דלא מוכחא טובא יע"ש אך ראיתי בת"ה סי' רל"ט בסופו וז"ל והכי איתא בתשובת מור"ם וכו' ומסיק שם דה"ה לשאר אמתלאות כגון להתפארת או למצוא חן קא מתכוין לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אא"כ מוכח עכ"ל ואע"ג דהיכא דשמע מקומנטרסי' של גוים פלוני נהרג חיישינן דמשקר בשביל ההתפארות דהתם שאני דמוכח מילתא טובא כמו שכתוב מור"ם בתשובה הנ"ל וז"ל. ועוד הא אמר בפ' כל הגט שמעו מקומנטריסין איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו וכו' עד דעבידי לאחזוקי שקרייהו משמע דרגילי בהכי הגוי לשק' ועבודי לאחזוקי שקרייהו אבל אי לא רגילו שאר גוים בכך לאחזוקי שקרייהו לא הוי תלינן לומר דלמ' האי גוי דקא מסהי' עביד לאחזוקי אלמא דלא תלינן להחמיר אלא במילת' דמוכחא טובא עכ"ל משם נשמע דאין לבדות מלבנו שום התפארת להוצי' ממסל"ת עד שיהיה ידוע דרגילי בהכי הגוים לשקר ועבידי לאחזוקי שקרייהו אף דלכאורה לפע"ד ריהטא לישנא דתלמוד' משמע בכל מילת' דשייכי בה אמרינן דעבידי לאחזוקי שקרייהו. מדלא קאמר הכי הכא שאני הואיל מילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו מ"מ שפיר שמעינן מיתורא דקאמר בגמרא עבידי כו' דאי בכל מילתא דשייכי בה אחזוקי שקרייהו לישנא עבידי מיותר. אלא עכ"ל יש דברי' די"ל דשייכי ומ"מ הואיל דאינן רגילי' בהכי הגוים לשקר לא נפקי מכלל מסל"ת. והשתא אתי שפיר ההיא דשלהי דיבמות בההוא עובדא דקאמר נכרי לישראל קטול אספתא ושדי לחויאי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטלינא לפלוני ישראל. והוכרח שם שהוות תלתא ריגלי ולא פשטא ליה מההיא דקומנטריסי' וכו' הואיל דיש לו שייכות מחמת הנאות התפארת אמרינן דמשקר ומחזיק שקרי'. וה"ה היכא דשייכי בה מחמת הנאת ממון אמרינן כן אלא ודאי שהי'סליק אדעתי' לחלק ביניהם דשאני התם דרגילי בהכי הגוים בשייכות דהתפארת דהתם לשקר ואחזוקי שקרייהו אבל שייכות הנאות ממון י"ל דלא רגילי בהכי הגוים לשקר. והשתא דאפשיטי' ההיא דקטול אספסת' וכו'. מהאי מתנית' נכרי שהוא מוכר פירות וכו' דגם בשביל הנאות ממון רגילי בהכי הגוים לשקר וע"כ אתיא לישנא יתיר' עבידי וכו' למעט שאר התפארות דאינו ידוע לנו דרגילי הגוים בהכי אע"ג דיש לדחות דלא אתיא למעוטי מהאי לישנא דעבידי וכו'". אלא כההוא עובדא דמור"ם הנ"ל היכא שלא אמר רק אני הרגתי לאיש פלוני יהודי בכה"ג דלא תלינן להחמיר. מ"מ נשמע מזה דגם בהא בשייכות דהתפארת לא תלינן לחומרא אלא דוקא היכא דמוכחא טובא כמו שכתב ת"ה הנ"ל דומה ממש לההיא דשמע מקומנטריסי' פלוני נהרג על ידם דשבחם בפיהם יאמרו. אבל בנ"ד לא הזכיר בשבחו ובשבח האומות. רק מיד התחיל בגנות ישראל לא מוכחא טובא דלהתפארות אומר כן ולא תלינן לחומרא ולא נפיק ממסל"ת ועוד אם היה דעתו בנ"ד להתפארות הגוים לא הי' להם לגנות ליהודי' כ"כ ולכנות אותם בשם נבילות דאם הגנאי גדול במעשה כזאת. א"כ אין שבח להגוים כ"כ מה שלא יעשו כן ובשביל הנאה כל דהו לא מוכחא טובא דישקר ושפיר הוי מסל"ת ועוד דאם דעתו הי' להתפאר את עצמו ואומתו למה גינה היהודי' שהניחו שנים את השלישי עד שמת. וא"כ אין התפארות להם כ"כ שלא יעשו כן וטפי לומר היה להם שהניחו אותו חולה וזה בעינם לא מעשה נבלה ואפילו דבר זה לא יעשה והוה לו התפארות טפי והנה מהר"של ביש"ש דיבמות פרק האשה בתרא סי' י"ז פסק דיהודי שהולך עם הגוי בדרך והגוי מסל"ת דרך סיפו' דברי' אני הרגתי את פלוני לא אמרינן להטיל אימ' קא מתכוין ואף שמעובד' דמהר"ם לא מיירי בהולך עמו בדרך דאיכא למימר ביותר שבא להטיל אימה אמנם רוב ראייתו מספיקי' לנו דלא אמרינן מן הסתם קא מכווין לא בגילוי דברים וגם יפה כתב מר דאע"ג דבנ"ד לא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מ"מ באשר דידוע לנו דהנהו תרי אחים וגיסו המה היו בכרכום אחד וזולתם משם לא הלכו לכרכום וזה האח הא' הי' חתנו של שחור מרא"בין שטיין וכולי האי לא חיישינן שיש עוד עיירות ששמם מנדינג ורא"בן שטיין ותרי אחים וגיסו ואח א' הוא חתן השחור מרא"בן שטיין וכבר כתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג וז"ל שאעפ"י שאמרו בתוספת אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו. לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומדן דעתו של אמתלאות וכו' שמצויי' בהרבה בני אדם אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק משיאין את אשתו אעפ"י שלא הזכיר את שמו ע"כ ונ"ד דנמי יש אומדנות בריאות וחזקות וא"א לספק באחר הואיל דלא הוחזקו שם בכרכום אחרים בכה"ג שיהיו ב' אחי' וגיסו ואח א' יהי' חתן של שחור מכאב"ן שטיין וגיסו יהי' ממאנ"דינג אמרינן דכאן נמצא וכאן הי' כמו שכתוב הנ"י על עובדא דיצחק ר"ג ונ"ד עדיף טפי דשם לא אמר רק דהי' בר אחתי' דרב ביבי ולא הזכיר שם עירו דרב ביבי אבל בנ"ד הזכיר שם עירו של חמיו כי אמר חתן השחור מראבין שטיין. ועוד מלישנא דמר שכתו' וזולתם משם לא הלכו לכרכום ולא אחרים משמע דידוע למכת"ר עפ"י האח וגיסו שלא הי' בכרכום שום יהודי' אחרים רק הם פשיטא דאין לחוש דלמא אחר נסיעת האח וגיסו באו אנשים אחרים בכה"ג וזה מת וגם יש ראי' לנ"ד מעובדא דאיתא במרדכי שלהי יבמות בגוי שאמר וכו' פעם א' הרגתי יהודי בין ניקולי לאוריוק שהיה מוליך ו' לטרי' ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירו אשתו וכו' ובנ"ד אין לך מעיד בדבר ברור יותר מזה. ויפה כתב מר דעדיפי הני אומדנא מאומדנ' דמוכח דהביא מהרי"ק (עיין בתשובה (נ"ט) שמדבר ג"כ בענין זה והשואל ההוא כתב אלי שנית בכן השבתי לו שנית זה התשובה באריכו') אך מה שכתב מר ואעפ"י דקי"ל דשחור או חיוור לא הוי סי' וכו' דהיינו שלא להשיאו את אשתו כשאמר העד שראה איש שחור מת שחיישינן שמא אחר הי' אבל כאן העיד שרא' שמת חתן השחו' החי מראבין שטיין ואין עוד אחר שם כמוהו עכ"ל. הואיל ודקדק לכתוב בחילוק שמחלק מר הני תרי תיבות מת והחי. גילה דעתו לומר אף שיאמר שחור מעיר זאת מת היכא דנקרא בשם שחור בעירו. מ"מ עדין יש לחוש שמא אחר הי' וזה שנקרא בשם זה אזיל לעלמא וטעמו ונימוקו עמו דהואיל דשם זה אינו אלא שם התואר דעל שחרותו כן נקרא יש לחוש דלא הכירו בשאר ט"ע רק מחמת סימן שחרות שראה בו הוא אומר כן דזה הוא השחור מעיר הזאת ויש ראיה לדבריו מת"ה סי' רל"ט שהביא דברי רבינו שמחה ור' נתן דאין מסל"ת נאמן אלא כשאמר שנהרג או מת משום דלא צריך ט"ע. אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימני' היכא דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל ט"ע צריך עיון וט"ע זה דמסל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאמר אותו ממילא לא סמכינן עלה ע"כ. וגם הוא הסכים על ידם היכא שהגוי הכיר אותו כבר בחייו ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וט"ע. ולכך לא מהני משום כיון דאינו מכווין להעיד אמרינן דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה ואפשר כשראה הדומה לאותו סימנים היה סבור בוודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו בסימנים הדומים לאלו. אף דלכאורה נראה לפי עניות דעתי לדחות דהתם שאני דניכר מדברי הגוי דנסתפק מדאמר דהכירו ע"י סימני' וט"ע אבל נדון הנ"ל אין שום הוכח' לומר דנסתפק כלל אם יאמר כן שהשחור מעיר פלוני מצאתי מת הואיל ונקרא כן בעירו אך מנדון דמהרי"בל ח"א סי' ו' דלא אמר הגוי מסל"ת רק אוי ליוסף שראיתיו הרוג וכו' מ"מ כתו' שיש להסתפק לשריותא מההיא דת"ה סי' רל"ט הנ"ל ש"מ דאין לחלק כמו שחלקתי ובאמת לישנא דר"ש ור' נתן הכי דייקא דאמרי' דאין מסל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך ט"ע משמע דאינו נאמן אלא דוקא כשאומר שמת או נהרג לפניו וכה"ג א"צ שום ט"ע אבל כשאומר שמצא הרוג דלעולם צריך ט"ע אינו נאמן אף דמוכח מנ"ד דדעתו דמר מסכמת לדברי מהרי"בל שפסק כר' מנחם וכר' קלונימוס וכמהרא"ם דאין לחוש לדברי מהר"ש והר"ן הנ"ל דאל"כ נפל ההתירא דנ"ד בבירא דנ"ד נמי לא אמר רק שמצא אותו מת מ"מ י"ל דיודה בנדון כזה היכא דאומר דמצא שחור מעיר פלוני מת הואיל דלא הזכירו רק בשם התואר הואיל דמסל"ת הוא י"ל אומר בדדמי דהוא זה ואינו אלא אחר אך לפ"ז מוכרח לומר דגם אם ישראל יאמר כן דיש לחוש לזה דדעתו של מהרי"בל דאין לחלק בין גוי ובין ישראל וזה דוחק בעיני אך י"ל דמר לרווחא דמילתא כ"כ דנ"ד עדיף במה שאומר שמת חתן השחור החי מראבין שטיין וכו' דשוב ליכא למיחש למידי.

מה שכתב מר שדברי מהריב"ל צריכי' יישוב דסותרין דבריו זה את זה שכתב בח"א סי' ז' היכא דלא ידענא אי תוך ג' או לאחר ג' בעד השומע תלינן להקל משום דהוי כעין ס"ס ובח"ב סי' י"ג כתב דלמעשה ראוי להחמיר בס"ס נלע"ד דעוד יש לתמוה עליו דאין זה ס"ס כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ט' פ"א בד"ה ואיבעית אימא באשת ישראל דקביל וכו' וא"ת אכתי איכא ס"ס וכו' די"ל דשם אונס חד הוא והוי כחד ספיקא וכן הסכים הרב המגיד והשיג שם על הרמב"ם וה"ה בנ"ד דשמא בתוך ג' ימים חד ספק הוא. ואע"ג דאיכא למימר שהרגיש בזה וכתב דהוי כעין ס"ס ולא ס"ס ממש מ"מ יותר קשיא עליו דדבריו אלו סותרין לדבריו דח"ב סי' י"ג ואף לדברי מהרא"י בסי' ק"ל בפסקיו דאם ילדה העז זכר ונקבה ומספקא לן איזה נפיק תחילה דחשיב שפיר ס"ס שמא ילדה כבר העז קודם שבא ליד ישראל ואת"ל דלא ילדה דלמא נקבה יצאה תחילה. (וכתו' דהביא ראיה לדבריו ולא הביא שם ראיותיו) מ"מ נראה דאינו חולק על תוס' הנ"ל ומשום דיש לחלק דבספק ראשון א"צ רק שמא ילדה כבר אף מה שילדה כבר היה זכר אבל בספק הב' צריכים שתלד נקבה וזכר ולספק שמא נקבה יצאה תחלה אבל ב' זכרים לא כמו שכתב הוא אף באם ילדה כבר נקבה זה הבא אחריו אינו בכור וכיוצא בזה כתוב הרב המגיד מהל' א"ב וז"ל הקשו לדבריו א"כ קיבל אביה קידושין כבר שית כבר שבע תתסר דחד ספיקא הוא ותירצו קודם שנתארסה אי אתה צריך לטענת אונס כלל (המעיין בתשובה זו יעיין הדק היטב ויובן) דאפי' את"ל דפיתוי קטנה רצון הוא אפ"ה שריא עכ"ד ומ"מ נלפע"ד דאין זה סתירה לדבריו מה שכתב בח"א סי' ז' דהתם קא סמיך על אותם המקילים מפני שרבותא נפישי טפי מן המחמירים ונוסף לזה על המנהג שנתפשט להקל. ולא כתב כן רק לרווחא דמילתא שיכול להיות שאף המחמירים יודו בנדון דידי' דהלא הרשב"א בתשובה סי' ת"א דעתו נוטה דס"ס מהני ואפילו דהיכא דיש חזקת איסור.

ועוד דנ"ד יש כאן עוד ספק דלמא הלכה כדעת המקילין. אף את"ל דהלכה כדעת המחמירין יש עוד תרי ספיקו' וכן משמע בדברי המרדכי בפ' החולץ דלא כתו' אלא דס"ס דאורייתא הוי כגון חד ספיקא דרבנן משמע היכא דיש עוד ספק יש להקל וכן כתבו האחרוני' בהדיא ובנדון זה גם הרשב"א מסתפק בזה כמו שכתב ה"ה בפי"ג מהל' גירושין בשמו סי' ך"א. ואף שכת' דלישנא דמתניתן מכריע לחומרא דקתני אין מעידין אלא עד ג' ימים ולא קתני כל שעברו עליו ג' ימים אין מעידי' מכל מקום הניח הדבר בצ"ע. ועוד שהעיד הנ"י שיש עוד נ"א בלשון זה כל שעברו עליו ג' ימים אין מעידים. וגם מהררי"מט בתשובה לא"ה סי' ל"ה כתב שיש נוסחאות בלשון זה אין מעידין אחר ג' ימי' וכן במדרש רבה קהלת וכן איתא במדרש רבה פ' ויקרא פי"ח. ועוד יש בנדון זה עוד ספק אף באת"ל דהוא אחר ג' ימים. דלמא הלכה כר"ת. היכא דגופא שלם שמעידין עליו אפי' אחר ג' ימים. וכ"כ ספר פני משה בתשובה שכבר הסכימו רוב האחרונים להקל. וגם כתו' ס"ס זה ספק אם הלכה כמ"ד דעל הסתם תלינן שבתוך ג' ימים הוא ואת"ל דלא אכתי איכא ספק אחר היכא דלא נחבל בפניו. דלמא הלכה כמ"ד שמעידין עליו אפי' לאחר ג' ימים וכתו' שכ"כ הרבנים מוהרר"א ומהרי"מט וגם בדברי ריבות סימ' י"ד כתו' להקל ואע"ג דכתב בש"ע סי' י"ז סך"ח דלא נתחוורו דברי ר"ת בזה בעיני האחרוני' וכבר כתב מהריב"ל בח"א בתשובה סי' ט"ו בסופו דלא נחשב לס"ס הואיל שרבו הפוסקים בחכמה ובמנין להחמיר מ"מ בנ"ד נחשב לספק דהלא מי יאמר נגד ר"ת שרבו בחכמה ועוד דלא כתו' רק דלא נתחוורו דבריו להם ולא כתב כמו שכתב לעיל סעיף ך"ה היכא דכל גופו שלם אפילו אין שם פרצוף וכו' כי שם כתב שחלקו עליו כל האחרונים. והנה בתשובה אחר כבר כתבתי דמשמע מדברי התלמוד שילהי יבמות גבי פיסקא ר"י אומר וכו' כר"ת משום דרצה לפשוט דר"י לקולא פליג מהא דאנסבוה רבא לדביתהו בתר ח' יומי וכו' ודחה תלמודא דשאני מיא דצמתי והא אמרת מיא מרזו מכה וכו' ויש להקשות מכה מאן דכר שמיה ודקארי מאי קארי ליה אלא ודאי דידוע להגמרא דעובדא דהתם מיירי שנחבל בפניו דאל"כ קשה איך הי' רוצה לפשוט מההוא עובדא דר"י לקולא הלא באין לו מכה אפי' רבנן סברו דמעידי' אפי' אחר ג' ימים. וגמרא דמשני הני מילי היכא דאיכא מכה ר"ל מקום מכה מרזו אבל צדדים מכה צמתו ועדיין יכולין להכיר בו שהוא הוא וכן משמעות רש"י שם ע"ש. וכן מצאתי בדברי ריבות בתשובה ט"ו כדברי שדקדק כן מדברי רש"י וא"כ הוי שפיר ספק ויכולי' אנו לצרף לספקות הנ"ל:

ועיקור העדות שיש לסמוך עליו בנ"ד הוא העדות מכמר מאסל כמו שכתב מר ג"כ אך דלכאורה יש לפקפק דמחמת הנאתו אומר כן כדי שיתנו לו טובק אמר שלא הרע לשום יהודי ולא עוד אלא שעשה טובה לאהרן. לכן סיפר שעשה לו טובה וביקר אותו והמתין עליו וגם הוה לוקח אתו עמו רק שהסיבה היה שמת והיכא דשייכי בה חיישינן דשקורי משקר כההיא דנטל אספסת' בשבת' וכו' אך נלפע"ד דהתם שאני דהנאה תליא במה שאומר שהרג לפלוני על שלא שמע לו לקטול אספסתא בשבת דמחמת זה יתיירא היהודי לנפשו שלא יהרג ויקטול ליה אספסתא בשבת. אבל נ"ד אין שום הנאה יגיע לו מחמת שאמר שמת רק מה שהטיב עמו ולא אמר שהטיב עמו לאחר מיתה רק כשהי' בחיים וא"ל שירא לנפשו שלא יגיע לו הנאת נתינת הטובק אם לא יאמר כן שמת משום שישאלו למה הניח אותו מושכב תחת האילן ולא לקח אותו עמו זה אינו דהלא נתינת הטובק אינו כל כך הנאה גדולה ולאותו הנאה מועטת סגי הי' במה שאמר שהטיב עמו בזה שביקר אותו שהמתין עליו יום אחד א"כ לא מוכחא כלל וקושטא קאמר:

ומה שמכחישי' הבעלי מלחמות זה את זה דמזה נראה שמת בחולי ומהב' נראה שמת מחמת דריסות רגלי הסוסים. ראיתי שפשוט בעיני מר לסמוך על דברי ש"ע באה"ע סי' י"ז ס"ט והם דברי הטור שכתב בשם תשובת הרא"ש וממשנה ערוכה דיבמו' היכא דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דסברי ר"י ור"ש הואיל שזו וזו מודים שאין בעלה קיים הרי אלו נישאו וכבר ק"ל דהלכה כר"י ור"ש נגד ר"מ מ"מ יש לדחות דלמא דוקא בנשים צרות דינא הכי אבל לא בשאר עדות וביותר נלפענ"ד לכאורה עדין צריך תלמוד דהלא הא דקי"ל דבעדות אשה א"צ דרישה וחקירה משום דפסקינן כר"ע בשלהי יבמות דסבר דלדיני ממונות מדמינן. א"כ היכא דמכחישין זה את זה בחקירות אפי' בדיני ממונות עדותן בטילה כמבואר בטור ח"מ סי' ל' בש"ע ס"ב א"כ לדברי הרמב"ם דכתב בהל' עדות פ"ב ופ"ג דהכחשה בגוף המעשה חשוב כהכחשה בחקירו' ועדותן בטילה והובא בש"ע בסעי' הנ"ל וא"כ לפי דבריו ג"כ בנ"ד עדותן בטילה וממתניתן הנ"ל אין ראיי' משום דצרה שאני אע"ג דב"י תמה בסי' ל' וגם בכ"מ פ"ב הניח בצ"ע למה עדותן בטילה הא אין העד' ניזומי' על ידה. כבר נתן הלחם משנה שבח לטעם הנ"ל לתרץ דטפי עדיף חקירות שכתב רבינו שהם בגוף המעשה כיצד הי' מחקירות זמן ומקום שהם חוץ מהמעשה וכו'. ובהני חקירות שכתב הרמב"ם שהם בגוף המעשה בדין הוא ודאי שאם אמר אינו יודע שעדותן בטילה ולא הוצרכו בגמרא לתת טעם גבי חקירת מפני דשייך בהם הזמה אלא הואיל והם דברי חיצוני' למעשה כמו הבדיקה הוצרך הגמר' לתת טעם על כך.

והנה מצאתי בספר חלקת מחוקק על הא"ע שהרגיש גם בזה ומתמי' בתמי' קיימת על הרמב"ם והרא"ש וגם על הב"ח שהפריז על המדה אך לפענ"ד נראה דלדברי ר' יוחנן דאמר שם דף קי"ח ע"א רישא אפילו תימא ר"מ ובהא אפי' ר"מ מודה דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא וכתבו תוס' שם דיש לפרש בצרות דוקא איירי וטעמא דלא מת דלא הויא הכחשה שמכחיש צרתה ואין לנו להאמינה ולכך תינשא אבל זו אומרת מת וזו אומרת נהרג הויא ודאי הכחשה כיון ששתיהן באו להתיר עצמן. ואין מכוונות דבריהם דאמר' בדדמי ואין יודעת אמתת הדברים עכ"ל ומדסברו ר"י ור"ש דינשאו אע"ג דהכחשה בגוף המעשה ע"כ לומר דבכה"ג גבי עגונה הקילו. משום דשוב אין לחלק בכה"ג בין צרה לשאר עדות (אף לדברי ר"מ דאמר שם דברישא נמי פליגי. א"כ סבר שאין לחלק בין רישא לסיפא) ולעולם לא שייך ה"ט הואיל דצרה היא אין לנו להאמינ'. אבל היכא דע"א אומ' מת ועד א' אומר נהרג דהוי הכחשה בגוף המעשה עדותן בטילה. ולא שמעינן ממתניתן משום דאיכא למימר צרה שאני. וכדי דלא תימא דהלכה כר"א הואיל דר' יוחנן נשאר מוקשה דאליב' מתניתן בתרא אתיא דלא כמאן וכו' (וכבר האריך בזה הרא"ש בפסקיו לתרץ דמ"מ קי"ל כר"י משום דלסברת המקשה דסבר דע"כ דאשה אומרת לא מת מיירי אפי' בצרה:

דאי לאו הכי היינו רישא עד א' אומר מת ועד א' אומר לא מת ושם הקשה תלמוד'קשיא ע"ש אבל ר"י לאותה קושי' לא חש דמוקי מתניתין באשה דעלמ' ומתניתין נקט בין בעד כשר ובין בעד פסול) לכן בא לאשמעינן הטור בזה בתשובה זו דלא תימא דהלכה כר"א וא"כ לא שמעינן ממתנית' דאחת אומרת וכו' להיכא דאומר עד א' וכו' משום דאיכא למימר דבצרה דוקא אמרינן הכי ולכן בא הרא"ש בתשובה לומר דהלכה כר"י דלא פליג ארישא. ובסיפא לא שייך האי טעמא הואיל דצרה היא. א"כ הכחשה הוי בגוף המעשה. ואפ"ה ר"י ור"ש סברו דבעגונה הקילו בכה"ג ותנשא אע"ג דלדברי הרא"ש הנ"ל דשם סיים דאי הלכה כר"א משום דר"י נשאר מוקשה מוכרח דהכחשת צרה הויא הכחשה כסתמא בתראה א"כ לפי זה נשמע מן הדא שכתב הטור בסי' הנ"ל דף מ"ח באו שתי צרות אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת וכו' דאומרת מת תינשא וכו' דהלכה כר"י ולא כר"א מ"מ כתב הטור נמי ההוא דתשובת הרא"ש הנ"ל כדי דלא לטעות לומר מחמת קושיא הנ"ל דעדות נשים לדיני ממונות מדמינן ובדיני ממונות היכא דהכחישו בגוף הענין עדותן בטילה ומחמת קושיא זו יעלה לומר דאף לדברי ר"י דלא פליג ר"מ ברישא ומחלק בין רישא לסיפא מ"מ ר"י ור"ש סברו דאין לחלק ביניהם ולעולם הצרה אפי' בכה"ג לא מהימנא קמ"ל דהרא"ש סבר דזה דוחק ומוכרחי' לומר כנ"ל וא"כ הרווחנו בזה לדברי הרב בעל ל"מ הנ"ל דחקירות בגוף המעשה עדיף טפי משאר חקירות וא"כ הואיל והקיל בזה מכ"ש בשאר החקירות כדברי הב"ח ולא מטעמי' ועוד בנ"ד יכולין לתרץ באופן שאינם מכחישי' זה את זה דהעד א' שאמר שמת בחולי טעה לומר כן הואיל דלא ידע ולא שמע מדריסות סוסים רק ידע שחולה היה ואח"כ מצא אותו מת ולא היה לו במה לתלות המיתה רק בחולי ולכן טעה לומר כן. אף דלא היה אמוד בעיניו שימות מחולי זה רק שסופו מוכיח על תחילתו מה שמצא אותו מת. ולא היה לו במה לתלות לכן טעה לומר כן. אבל השני שידע או שמע מדריסות הסוסים שדרסו עליו ולא היה אמוד בעיניו שלא ימות מחולי זה לכן אמר שדריסות הסוסים גרמו לו וזה מצא לטעות בו כמו דאמרינן בפרק היו בודקין דף מ"א היכא דעד אחד אומר שהיה ב' בחודש ועד אחד אמר ג' בחודש אמרינן דאחד מהם טעה בקביעא דירחא ובחד שיפורא אמרינן דטעה ולא שמע אף על גב דשופר עביד להשמיע שיתקדש החדש. מכל מקום אמרינן דלמא לא שמע מכל שכן דבר כזה בדריסות סוסים אינו עביד להשמיע פשיטא די"ל הואיל דלא שמעו לכן תליא המיתה בחולי אע"ג דיש כאן מקום עיון דמריש פ' סורר ומורה אמר דה"ט דאמרינן דטעי בקביעא דירחא משום דאזלינן בתר רובא ורובא דאינשי עבידי דטעו בקביעא דירחא משם משמע דלא מתרצין דברי העדים שלא יהיו כמוכחשים ואמרינן דחד מהם טעה אלא בדבר דרובא דאינשא עבידי דטעו וכן משמע מדברי הר"ן תשובה ל"ד שהביא ראיה זו הנ"ל אף דלנ"ד לא קשיא מידי משום דזה דבר מצוי מאד שלפעמים חולה לא אמוד בעיני הבריות שימות מחולי ואח"כ מת אמרו הכל דסופו הוכיח על תחילתו דמחולי מת. מ"מ לכאורה גמרא הנ"ל סותר לדברי מהרי"ק סי' קכ"א ואחרונים שהלכו בעקבות הראשונים וגם ריהטא דתלמודא דפסחים דף י"ב ע"א דפריך רבא אאביי ומה אילו דייקינן בהדי סהדי דהאי דקאמר שלש בתחילת שלש והאי דקאמר חמש בסוף חמש והוי עדות מוכחשת ומפירש"י שם וכי אפשר לומר שאין תולין שעות אלא משהו לר"מ ושעה ומשהו לר"י א"כ היאך אתה מצרף עדותן מי אמר לך שזה המקדים נתכווין לסוף שעה והמאוחר נתכווין לתחילת השעה כדי לקרבן זה אצל זה ולצרף עדותן שלא תהא ביניהן אלא שיעור טעות האדם ומה אלו דייקת בהני סהדי לחלק עדותן מצית למימר האי דאמר ג' בתחילת ג' והאי דאמר חמשה בסוף חמשה. ויש חילוק ג' שעות חסר משהו. וכיון דאין אדם טועה כ"כ בחלקת עדותן והויא מוכחשת ולא קטלינן ליה להאי ואנן ניקום ונקרב עדותן כדי שיהרג זה ע"כ הרי היכא דיש לומר כך שיהיו כמוכחשים אף די"ל איפכא אזלינן לחומרא לומר שהם מוכחשים. רק י"ל איכא למימר דשאני התם דפריך תלמודא ואנן ניקום וניקטול מספיקא ורחמנא אמר והצילו העדה את הרוצח דמחפשין זכותי' משמע היכא דלא שייך טעם זה שפיר מתרצין את דבריהם אף בכה"ג ולא חשבינן כמוכחשים ועוד י"ל דקי"ל כרבי חנינא דאמר דיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול וכו' ומחמת זה אמרינן בתלמודא פרק אחד דיני ממונות דשטר שכתוב זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדים כשרים ואנו מתרצין למילתייהו בשמא אע"ג דאי בעי דרישה וחקירה לא הי' מתרצין בשמא. כדפריך תלמודא שם וא"כ דקי"ל עדות אשה לדיני ממונות מדמין ה"ה דמתרצין ומכשירים את העדים ומתרצין את מלתייהו אפי' בשמא משא"כ בדיני נפשות ואין מתרצין אלא דוקא היכי דעבידי דרובא דאינשא לטעות בזה וראיתי נמי למהר"ם מלובלין שכתב בתשובה סי' קל"ג והרגיש בזה מההיא דגמרא דפסחים ואמר שאין לו ראיה. ולפע"ד ראיה הנ"ל מספקת והשתא נמי אתיא שפיר הא בח"מ בש"ע כגון שאמר הא' בב' בחודש וכו' וטעו בעיבורא דירחא ע"כ ויש לדקדק אף דרובא דאינשי עבידי דטעו בעיבורא דירחא הלא שם בסי' רל"ב איפסקא הלכתא כשמואל דלא אזלינן בממונא אפי' בתר רובא אבל השתא ניחא דבעדות שאני ומתרצין מילתייהו אפילו בשמא משום נעילת דלת וכו'. ופשוט זה בעיני רק שראיתי בספר ש"ך על הח"מ סימן ל' שהרגיש בזה ולע"ד א"צ לפנים ועוד בנ"ד אינו אלא עכו"ם מסל"ת וכבר כתבו בשם הרשב"א דנאמן להתיר ולא לאסור. ועוד דבעל התרומות שער כ"ט והרמב"ן בתשובה סברו דגבי דיני ממונות אפי' הוכחשו בחקירות כשר ועוד אי דבר כזה הוי חקירות פליגו עליו הראב"ד ורש"י לדברי הב"י שכתב בסי' ל' וגם הרא"ש בתשובה הנ"ל א"כ כל הנ"ל ראוי להיות סניף להתירא ויפה כתב מר שיש לסמוך על האחרונים מהרי"ק ומהר"ם מלובלין לתרץ את דברי העדים שלא יהיו כמוכחשו' וגם יפה כתב מר מה שלא הזכירו מזה האח וגיסו דמלתא דלא רמי' אאינש לאו אדעתיה וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל כ"ט ומה שפלפול שם אינו שייך כלל בנ"ד. לכן דעתי מסכמת עם דעתו דמר להתירא לכל גבר דיתצביין ומה שנראה לפע"ד כתבתי נ"ל גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה