עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה קטו
הנה צריך אני להעתיק הגמרא חולין (דף ט"ז ע"ב) וגם דבור תוספ' ואח"כ נבוא לבאר חידושי הרשב"א וז"ל הגמרא בעי רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי ת"ש היה צור יוצא מן הכותל או שהיה קנה עולה מאליו ושחט בו שחיטתו פסולה הכא במאי עסקינן בכותל מערה דיקא נמי דקתני דומיא דקנה עולה מאליו ש"מ ת"ש נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה שאני סכן דלא מבטל לה. ת"ש במחובר לקרקע שחיטתו כשרה דלמא פרושי קמפרש לה מה מחובר לקרקע סכין דלא מבטל לה. אמר מר נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה אמר רב ענן אמר שמאל לא שנו אלא שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל סכין למטה וצואר בהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס והא קתני בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אמר רב זביד לצדדין קתני סכין למטה וצואר בהמה למעלה בתלושה סכין למעלה וצואר בהמה למטה במחובר רב פפא אמר בעופא דקליל. עכ"ל הגמרא:
תוספת תלש ולבסוף חיברו לענין שחיטה מאי תימא מאי קמבעי' לי' הא אסיקנא לעיל דלר' דיעבד כשר ולר' חייא כשר נמי לכתחלה ואי לא ידע הנהו ברייתו' מ"מ על כרחך יש להוכיח ממתני' דתלוש ולבסוף חברו בדיעבד כשר ולא לכתחלה דאפי' מוקי מתני' במחובר מעיקרו ואסור לכתחלה שמא ידרוס הכי נמי תלוש ולבסוף חיברו יאסור לכתחלה מהאי טעמא וי"ל דאליבא דר' מיבעי' לי' דדלמא הוה כתלוש וכשרה כדאמרינן לעיל או שמא לר' אין חלוק בין תלוש ולבסוף חברו למחובר מעיקרו ופסולה ומתניתן דמכשיר דיעבד כר' חייא ולכתחלה לא שמא ידרוס ובריית' דמכשיר לכתחלה בעופות דקליל כדמשני לקמן אעג"ב דקתני בה בהמה. א"נ כר' זביד דאמר לצדדין קתני ובצוא' בהמה למטה שרי לכתחלה אפי' במחובר מעיקרו וכשצוא' בהמה למעלה אסור לכתחלה שמא ידרוס ובכל מחובר איירי וקא בעי למיפשט מברייתא דהיה צור יוצא מן הכותל דשחיטתה פסול וע"כ רבי היא אבל קשה דהיכי מצי לאוקמי' מתני' כר' חייא הא פסיל צפורי במחוברת במתני' אפי' דיעבד ואמאי דהוה בעי לאוקמי לעיל מתני כר"ח ל"ק דלא קיימי מסקנא הכי עכ"ל התוספת הצריך לענינו:
והקשה בחדושי רשב"א איך הבין הפשטן דברייתא בלא בעיית רבא הלא קשיא רישא ומציעת' לסיפ' ולמה סירס בפשטות והבריית' והנה נלע"ד לתרץ שהפשטן ידע שפיר לתרץ הבריית' הא דאית' ששחיטתו כשרה בדיעבד היינו לא בטלו וסיפא איירי בבטלו והוא הבין שמבעי' ליה לרבא היכא שבטלו לכן רוצה לפשוט לו מסיפא ורבא דחי שהסיפא מיירי בכותל מערה והצור יוצא ממנו מתחלה לפיכך שחיטתו פסולה ודיקא נמי וכו' אבל היכא שהיה תלוש מתחלה ואח"כ חברו ובטלו קמבעי' ליה ולפ"ז קשה ליה להפשטן הלא לפי זה ג"כ בעיותך נפשטת להיתר כי איכא למידק למה נקט התנא כותל מערה דוקא למה לא נקט כותל בנין ובטלו אלא עכ"ל שאפי' בטלו שחיטתו כשרה בדיעבד ממילא נפשט בעיותך אלא עכ"ל לפ"ז שהתנא אתא לאשמעינן שבכותל מערה אפי' חישב לתולשו מ"מ כל זמן שלא תלשו הרי הוא כמחובר וא"כ הוא איכא למידק מדיוקא דוקא בכותל מערה לא מהני מחשבתו אבל בכותל בנין מהני מחשבתו ולכן אמר ת"ש נעץ סכין בכותל כו' ולפי דבריך הוה זה משנה יתירה כי סתם סכין מחשבתו לחזר וליטלם משם בשלמא בלא דחיית הבעל האבעי' היה אפשר לומר שאין זה משנה יתירה כי אלו לא נשנה המציע' הוה אמינא שהסיפא מיירי בתלוש ולבסוף חברו ודעתו לחזור ולקחנו משם ואפי' הכי שחיטתו פסולה שאינו דומה לויקח את המאכלת ע"כ תנא מציעת' שבדבר שדעתו לקחנו משם שחיטתו כשרה ממילא ידעינן שהסיפא איירי כשבטלו אבל לפי הדחיי' שקאמר דיקא נמי וכו' אין מקום לטעות בסיפא א"כ קשה הלא המציעת' הוה משנה שאינה צריכה ואין להקשו' גם לפי דעת הפשטן מתחלה קשה הלא הרישא הוא משנה שאינה צריכה י"ל שהפשטן סבר שבאמת יש ג' מיני מחובר בתלוש מעקרא א' כשאמר להדי' שהוא רוצה לחזור ולתלשו וב' בסתם שלא אמר ולא מידי ג' שאמר בפירוש שהוא מבטלו וכשאמר בפי' שהוא מבטלו אזי שחיטתו פסולה ובשנים הראשונים לכתחלה לא ישחטו ואם שחטו שחיטתן כשירה ואם לא תנא אלא הרישא או המציעת' ה"א שזה איירי כשאמר להדיא שאינו מבטלו אבל מן הסתם ה"א שאפי' בדיעבד שחיטתו פסולה לכן נקט בתרתי ששחיטתן כשירה ממילא מוכרח שהסיפא מיירי כשביטלה בפי' אבל לפ"ד הדחיי' שאמר דיקא נמי כו' א"כ קשה הלא האבעי' נפשטת ממילא להיתר בדיעבד. דאל"כ ה"ל לאשמעי' רבותא אפי' בכותל בנין שחיטתו פסולה אלא עכ"ל דאפשר לומר דהסיפא מיירי בכותל מערה אעפ"י שדעתו לתולשו וזה אינו בכותל בנין כי אם דעתו לתולשו שחיטתו כשירה א"כ קשה נעץ בכותל כו' למה לי הלא מדיוקא דסיפ' שמעינן לי' ודו"ק:
רב פפא אמר בעופא דקלילא. נלע"ד דה"ק בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה היינו אפי' במחובר או שהסכין למטה וצואר הבהמ' למעלה ג"כ במחבר אבל איירי בעופא דקלילא משא"כ הריש' דמיירי אפי' בבהמה ובזה א"ש דנקט בהמה בסיפא אעפ"י שאיירי בעוף כי שיטפא דרישא נקט אבל אי גם הרישא איירי בעוף לא א"ש וק"ל ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה רש"א אמאי קא משני לעיל דהך ברייתא דבכל שוחטין בין בצור דמכשיר לכתחלה אתי' כר"ח הא כר' נמי מצי אתי' ושאני עוף דקלול כי א"א לומר שאתי' כר' כי ר' ס"ל בבריית' שאפי' סכין למעלה וצואר בהמה למטה דיעבד אין לכתחלה לא וברייתא דבכל שוחטין כו' משמע שאפי' בהמה יש לשחוט לכתחלה אם סכין למעלה כו' וק"ל.
ומה שהקשה עוד אמאי קמשני מכח הך ברייתא דר"ח מכשיר לכתחלה במחובר ומתני' לא אתי כותי' אימא ר"ח נמי לא מכשיר אלא בדיעבד ומשום שמא ידרוס ומתני' אתי' כוותי' והכי שאני עופות דקליל נלע"ד דל"ק מידי דבכל מקום שנקט השוחט סתמא היינו כדרך השחיטה הסכין למעל' ואפ"ה קתני במתני' דיעבד ור"ח ס"ל גבי סכין למעלה כו' שאפי' לכתחלה שוחטין וק"ל ומה שתירץ הוא לא נהירא לע"ד גרשון אשכנזי: