אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה צט

שאלה צח

לענין חתיכה א' של חמץ שנתערב' בשתי חתיכות מצה יבש ביבש בי"ד לאחר שש צ"ע מה דינו אי אמרינן חד בתרי בטל כבשארי איסורין או לא ועתה יורינו מורינו דעתו הרמה:

תשובה. פשיטא לדברי הרא"ש וסייעתו שסוברין שאפי' בתוך הפסח חד בתרי בטל יבש ביבש דאין חלוק בין חמץ לשארי איסורין אלא כל היכא שבשארי איסורין אמרינן בכדי נתינת טעם אסרינן בחמץ בפסח במשהו אבל יבש ביבש דבשארי איסורין חד בתרי בטל ה"ה גבי חמץ בפסח כ"ש בי"ד לאחר שש דליכא עונש כרת בחמץ בעין דחד בתרי בטל אבל לדעת הרשב"א וסיעתו שסוברין שחמץ בפסח חד בתרי לא בטיל אפי' יבש ביבש יש לדקדק אם דוקא בתוך הפסח הוא דאיכא דינא הכי משום דחמירא או אפי' בי"ד משש ולמעל' ונראה פשוט דהאי דינא תליא באידך דינא אם חמץ משש שעות ולמעלה אוסר במשהו או בששי' כשארי איסורים דהא הרשב"א כתב בת"ה הארוך בית ד' שער א' דף ק"ז ע"ב וז"ל ולפי הטעם הזה שכתבתי מסתברא לי דלא אמרו אלא באיסורין שהלכו בהם אחר ששי' לפי שלא אסרו אלא בכדי נתינת טעם וכשהוא יבש ביבש אפשר לומר שאין כאן טעם כמ"ש אבל בכל איסורין שהחמירו בהן לאסור אותן למעלה מכדי נתינת טעם ל"ש בלול כו' הילכך חמץ בפסח כיון שהחמירו עליו לאסור במשהו אם נתערב יבש ביבש הכל אסור כו' עכ"ל משמע בהדיא דטעמו של הרשב"א הוא שאוסר יבש ביבש חד בתרי בחמץ בפסח משום שאיסור חמץ הוא במשהו ע"כ צריכין אנו לבאר דין חמץ משש שעות ולמעלה אם הוא במשהו או אם הוא בנ"ט ודאי לא נפלא' הוא ממני מה שכתב הרא"ש בפ' כ"ש וז"ל וחמץ משש שעות ולמעל' אע"פ שלוקין עליו כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורים ובטל בששים עכ"ל אבל לפע"ד דעת פוסקים אחרים אינו כן כי הר"ן כתב על מ"ש רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כו' והאי בזמנו דקאמר רבא התם היינו משש שעות ולמעלה עד לאחר הפסח דליכא למימר דבזמנו לא מיקרי אלא בתוך הפסח אבל לפני הפסח ולאחר הפסח שלא בזמנו מיקרי דהיכא לימא רבא שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש דהא בגמרא מוכח דר"ש מודה נמי שמיתסר באכילה כיון דאמר רחמנא תשביתו וכיון דמתסר א"א שלא יאסר בנותן טעם הילכך ע"כ משש שעות ולמעלה עד לאחר הפסח בזמנו מיקרי עכ"ל וא"כ הוא שמוכח מה שאמר רבא חמץ בזמנו הוא נמי משש שעות ולמעל' ורבא סתמא אסור קאמר משמע בכ"ש כדמוכח הרי"ף והרא"ש הרי לפניך דעת הר"ן שאוסר משש ולמעלה אפילו בכ"ש ובאמת לפי הנראה ראיה אלימתא היא וקשה על הרא"ש שכתב שמשש שעות ולמעלה אינו אוסר בכל שהוא אכן נראה לי ליישב כי הרא"ש סבירא ליה לעולם בין לפני הפסח משש ולמעלה בין לאחר הפסח מיקרי שלא בזמנו ומה שהקשה הר"ן הלא ר"ש מודה שמשש שעות ולמעלה הוא אסור באכילה וכן כתב הרא"ש בעצמו א"כ היכא אפשר שלא בזמנו מותר לא קשיא ולא מידי כי מ"ש רבא מותר לאו למימרא מותר ממש אלא מותר לאפוקי שיהא אסור במשהו אלא בששים וע"כ גם לדברי הר"ן לאו מותר ממש הוא שהרי הוא עצמו כתב אבל על ידי תערובת לא קניס פי' בין שנתערב קודם פסח בין שנתערב לאחר פסח כו' ואפשר שאם נתערב אחר הפסח אפי' מיותר מכדי שיעור אפ"ה מותר ובלבד שירבה ההיתר עכ"ל משמע שאפי' אם נתערב אחר הפסח אינו מותר בעינו עד שירבה ההיתר על האיסור והיכא קאמר רבא שלא בזמנו מותר אלא עכ"ל ל"ד מותר ממש הה"נ להרא"ש ז"ל דס"ל אפי' משש שעות ולמעל' נמי שלא בזמנו מיקרי והא דקאמ' מותר לאו מותר ממש הוא אלא שאינו אוסר בכ"ש ולעד"נ שזו היא דעת הטור שכתב ולאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו בטל בששים עכ"ל וקשה מנא ליה הא דצריך ששים דלמא לא קניס ר"ש ע"י תערובות לגמרי ומותר אפי' בעינו או לכל היותר על ידי ריבה היתר כדעת הר"ן אבל לפי דברינו א"ש דהטור ס"ל מ"ש רבא שלא בזמנו כולל בין משש שעות ולמעלה בין לאחר הפסח ולשניהם כא' כלל באמרו מותר וע"כ מותר שמשש שעות ולמעלה היא מותר ע"י ששים ה"ה נמי שלא בזמנו לאחר פסח הוא שמותר ע"י ששים זהו משנ"ל לדעת הטור ולדעת הרא"ש ואין להקשות א"כ למה ליה להרא"ש למידק שרבא אוסר בכל שהוא מדסתמא קאמר ולא קא יהיב שיעורא ש"מ בכ"ש קאמר הא מוכח בראי' ברורה שרבא בכ"ש קאמר דאלת"ה שבזמנו אינו אוסר אלא בששים א"כ שלא בזמנו מותר הוא מותר לגמרי אפי' באכילה ולפי דבריו פירוש שלא בזמנו הוא בין משש ולמעלה בין לאחר פסח ומשש ולמעלה א"א לומר מותר ממש אלא ע"כ לומר מה שאוסר בזמנו הוא בכ"ש ושלא בזמנו מותר היינו כ"ש אבל לעולם ס' צריך די"ל לעול' הו"א לעול' לא אוסר רבא אלא בנ"ט ומה שהתיר שלא בזמנו התיר לגמרי וא"ת הלא אפי' ר"ש מודה שמשש ולמעלה אסור באכיל'עד ס' ומו' ולמעל' מיקרי בזמנו כמ"ש הר"ן אע"פ שאין הל' שלא בזמנו ובזמנו משמע כן ולפיכך דייק הרא"ש מדלא קיהיב רבא שיעורא וא"כ הוא אתיא כפשוטא דשלא בזמנו כולל הכל בין משש ולמעלה בין לאחר פסח ודעת הרמב"ם משמע נמי שאוסר בכל שהוא משש שעות ולמעלה שהרי הרמב"ם כתב הטעם שחמץ בפסח אוסר במשהו משום דהוה דבר שיש לו מתירין וא"כ הוא ל"ש בתוך הפסח ל"ש משש שעות ולמעל' וכ"כ ה"ה בשם י"א. בפ"א מהל' חמץ ומצה דלטעם זה אפי' משש שעות ולמעלה אסור בכ"ש ואף אם נאמר שאין זו ראיה דיש לומר דל"ד טעמו של הרמב"ם הוא משום דבר שיש לו מתירין שהרי אוסר אפי' בשאינו מינו ודשל"מ אינו אוסר אלא במינו וכתב הרמב"ם בעצמו טעמו של דבר משום חומרא דכל מחמצת גו' והא דכתב משום דהוה דשל"מ אינו אלא סניף לחומרא דכל מחמצת גו' וכן משמע מכ"מ שכתב ליישב קושי' הר"ן בפ"א מה' חמץ ומצה ע"ש מ"מ נ"ל טעם אחר שהרמב"ם ס"ל שחמץ משש ולמעלה אסור במשהו שהלא כבר כתבנו למעלה שלדברי הרא"ש מוכרחים אנו לומר מ"ש רבא חמץ שלא בזמנו כולל בין משש ולמעלה בין לאחר פסח וזהו הטעם של הטור שכתב שלאחר הפסח צריך ס' לבטלו אבל מתוך דברי הרמב"ם משמע שמותר אפי' בלא ששים ומ"ש רבא שלא בזמנו מותר לגמרי קאמר וא"כ איך אפשר לומר שמשש שעו' ולמעלה אין צריך ששים הלא מוכח שאפי' ר"ש מודה שאסור באכילה משש שעות ולמעלה וממילא שאוסר עד ס' אלא עכ"ל שהרמ"בם ס"ל כמ"ש הר"ן שלא בזמנו אינו כולל כ"א לאחר הפסח ולא משש ולמעלה אלא משש ולמעלה בזמנו מיקרי א"כ מוכח שס"ל שמשש שעות ולמעלה אוסר במשהו כבתוך הפסח ממש הרי לפנינו לדעת הר"אש חמץ משש שעו' ולמעלה אינו אוסר אלא בנותן טעם ולדברי הר"ן מפורש שאוסר במשהו וגם מדברי הרמ"בם משמע שס"ל שאוסר במשהו וא"כ אי ס"ל להרש"בא כהר"אש בזה א"כ ה"ה נמי שאינו אוסר חד בתרי ביבש לאחר שש ואי ס"ל כהר"ן והרמב"ם שאוסר במשהו ה"ה שאוסר חד בתרי ביבש כי זה בזה תלי' וצ"ע נ"ל גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה