עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה צז
לר"ש יש כל רז לא אניס ליה נמסרו סדרי חכמה. קולע ולא יחטא בקופא דמחטא וכמלא נימא טוביינא דחכימא מרגניתא דלית ביה טימא אוצר בלול ובלום וסימא מתון ומסיק וחריף כחסא וחמה כ"ש מהר"ר שמעון נר"ו ולכל העומדים צפופים ומסתופפ' בצלו צל החכמה שלו' עד בלי ירח אחר דרישת פרישת השלו' באתי לגלות את אזניו ש"גי הצהירי' אשר כוננו ידיו אמונה יום ב' ניסן האירו אל מול עבר פני יום ב' ט' אייר וסיבת העיכוב נעלם ממנו) ותוכו רצוף אהבה שאלות חכם ותשובתם בצדה שם כמעט שלא הניח לנו מקו' להתגדר בו רק מכ"ת רוצה להשליך יהבו עלי ולתקוע את עצמי בדבר הלכה למעשה רב. והנה אהובי ידידי מיראה הוראה אני בדבר הקל קל וחומר בדבר חמור איסור א"א שהוא במיתה ואיסור נדה שהוא בכרת אך ורק משום כבודו דמר לא אשיב פניו ריקם ואחוה דעתי הקלושה כאשר יורוני מן השמים. ומה גם כמה שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שלא תשבי גמולות וגלמודות אמנם אשיב בקצרה כי אין הזמן מסכים עמדי כלל ונוסף על זה הלא כל יקר ראו עיניו עיני פקיחי מקור ושרשי הדינים השייכים לשריותא דההיא איתתא אך ורק מה שאמר מר וזה לשונו אך מכח העדות הנכתב לעיל נראה לי שיש להתירה וכו' דק"ל כהר"אש דהיכא דכל גופו שלם מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים כו' ובפרט שיש כאן ט"ע וסימני כלים וסימני הגוף כו' עכ"ל משמע מדברי מר דס"ל שיש לסמוך אסברת הרא"ש לחוד אעפ"י שאין בו סימני גוף או כלים:
תשובה. לע"ד נראה שקשה הדבר לסמוך עליו כאשר נתחבטו בו האחרוני' בנ"ד שאמר העד שנשתנה מראה פניו וז"ל עז איז נו וואר עטווש ברוין גוועזין עכ"ל ומשום חששא זו אזדא ליה מ"ש מר וז"ל ובר מין דין כו' והביא ראי' מדברי ריבות שהתיר מכח ס"ס ז"א כי משום חששא הנ"ל אין כאן ס"ס בנ"ד וק"ל אבל כשיש ט"ע עם סימני כלים וסימני גוף נלע"ד לסמוך עליהם בלא פקפוק הגם שנלע"ד שיש לפקפק טובא אדברי המ"ב שמביא מר לסייעתו. מ"מ נלע"ד שהדין דין אמת (וכבר בא לידי נדון זה כמו ט"ו שני' והארכתי בדברים עתיקי' וארוכי' והמנוח הגאון מהרר"ש שהיה אב"ד בק"ק ורנקפורט בימי' ההם הסכים עמי בשריותא דההיא איתתא וע"ד מ"ש מר וז"ל ואף כשנדקדק בדברי העדים נראה קצת שהם מכחישי' זא"ז כו' נלע"ד שאין זה מזיק כלום שהרי ק"ל ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג כו' הואיל ושניה' מודים שאינו קיים מכ"ש דבר כזה והיא מילתא דלא רמיא עליה דאינשי פשיטא דלא הוה הכחשה אלא בבדיקות ואפשר אפי' הרמ"בם דס"ל הכחשה בגוף הענין הוה הכחשה בחקירות מודה בזה דלא גרע מזה א' אמר מנה שחור כו' דס"ל דהוה הכחשה בבדיקות כו' עכ"ל במחילה מכבודו אין דבריו בזה נכונים בעיני כי מ"ש מר שזה הוא מילתא דלא רמיא כו' גם מ"ש דלא גרע מזה א' אמר מנה שחור כו' אין נ"ל כלל ודאי אם א' אמר שהכירו בצד של מעלה ששם לא היו תולעי' הרבה רק בצד של מטה והעד השני העיד בהפוך בלי שום נתינ' טעם היה אפש' לומר דהו' מילת' דלא רמי' כו' אבל מלשון העדי' משמע שבדקדוק ראו והעידו שהעד הא' אמר וז"ל אוף דער זייט וואז אובין גוועזין איז וואז ער ניט אין דם גלעגין האט זיין ניט אזו פיל תולעים גוועזין אלז אונטן אום פנים וואז ער דרויף גלעגין איז משמע שהוא נותן טעם למה היו תולעים יותר למטה משום שהיה מונח בדם ולא שלט בו אוירא משא"כ בצד שלמעלה דשליט שם אוירא ולא היה מונח בדם. והעד השני נתן טעם למה היו התולעים למעלה יותר שבמקום אויר שולטי' ודורשי' התולעי' יותר משמע שאומרים דבריהם בדוקא כאלו שאומרי' דקדקנו ושמנו דעתינו בהכרתו וק"ל:
אמנם מ"ש מר שאין לחוש להכחשתן משום דלא הוה גרע מן א' אמר מת וא' אמר נהרג שתינשא כיון ששניהם מודים שאינו בעול' צדקו דבריו וכן פסק בש"ע בס"ט אעפ"י שבסעיף כ"א משמע שאם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה וכבר נתחבטו בזה האחרוני' ומו"ח זקני כתב שט"ס בש"ע ע"ש ולעד"נ שאלו ואלו דא"ח הם למוצאיהם ולא סתרי אהדדי כלל כי מ"ש בס"ט מיירי כשעדי' עצמ' שמעידי' שאינו בעול' מכחישי' זה את זה אז אמרינן כיון ששניהם מודים כו' אבל בסעיף כ"א איירי כשא' מן השוק שאינו מעיד שאינו בעולם מכחיש א' מן העדים בחקירות הוה הכחשה וק"ל. וע"ד מ"ש מר שיוכל לתרץ דבריהם גם בזה צדקו דבריו שיש ליישב דברי העדים כדי שלא יכחישו זא"ז כדי שלא יהא א' מהם רשע וכ"כ מהרר"ם מלובלין בתשו' סי' קל"ג והביא ראי' מדברי מהררי"ק שורש קכ"א וכבר הארכתי בתשו' א' שאפי' בנכרי או ב' נכריי' מיישבים דבריהם שלא יהיו דבריהם סותרי' זה את זה אע"פ שלא שייך בהם הטעם שלא יהא א' מהם רשע ואין רצוני להאריך כי איננו צריך לנ"ד אך את זה ראיתי בתשוב' מהרר"מ שכתב בתשוב' הנ"ל וז"ל אע"גב דאין לנו ראי' ברורה מן הגמרא שנקיל בעדות אשה לתרץ דברי העדים שנראין כמכחישין זא"ז כו' ולעד"נ להביא ראיה ברורה מן הש"ס פי"ב דיבמות שמתרצין דברי העדים שלא יכחישו זה את זה מהא דאמרינן התם אליבא דר"י דאמר הרגנוהו נאמן הרגתיו אינו נאמן משום כשאמר הרגנוהו אנו מפרשים דבריו מ"ש הרגנוהו ר"ל הייתי עם הורגיו כדי שלא ישווי' נפשי' רשע אע"פ שלא פלגינן דיבוריה. כמשמעות דברי הגמ' והתוספות שם וא"כ לפי דברי רבא שאמר פלגינן דיבוריה כשאמר הרגתיו מכ"ש כשאנו יכולין לפרש דברי העד שלא יכחיש דברי עצמו שיש לנו לתרץ דיבוריה. וזה נ"ל ברור ואין לחלק ולומר דוקא דברי העד עצמו מתרצין דבריו שלא יכחישו את עצמו אבל לא בשני עדים דכ"ש הוא אם מתרצין דברי העד עצמו מכ"ש שמתרצין דברי ב' עדים שלא יהיו מוכחשי' כמ"ש שם מהרר"ם בתשו' הנ"ל ע"ש שהאריך. עוד היה מקום להאריך לברר וללבן שאין לפקפק שום פקפוק בדברי העדים במ"ש שהכירו אותו ע"י פרצופו וזקנו רק לקצר אני צריך כללא דמלתא שנלע"ד שהאשה הנ"ל מותרת לכל אדם על פי עדותן של העדים הנ"ל שהכירו אותו בפרצוף פנים ובזקנו. גם היו סימני בגדים וסימנים בגופו ואי דרי מר בהדי דרינא לשריי' ההיא איתתא להתנסבא לכל גבר כו' ואם ירצה מכ"ת עוד מ"צ שיסכים לדברים טוב יותר כדי דנמטי' לי' שיבא מכשורא והחוט המשולש לא במהרה ינתק כן נראה לי גרשון אשכנזי: