אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה צב

שאלה צא

ע"ד שבדק לן מר לחוות דעתי הקלושה והכחוש' ביישוב דברי הטור והב"י בח"מ סי' ל"ג בדינין אלו הן הפסולין מחמת קורבה כי מכ"ת בעומק וזך עיונו שפך עליהם סוללה ובנה דיק ודקדק כמה דקדוקים ושדא בהו נרגא שצריכים נרגא ובר נרגא

תשובה. גם ראיתי בתשו' הגאון מהררש"ל סי' פ' הרבה להשיב על הטור והב"י בענין זה גם מוח"ז בב"ח זכה בסי' זה לדברים הרבה טובים לאולפנא ולקולטא (ובתוך דבריהם נכללים הרבה דברי מכ"ת ודאי מכ"ת לא ראה אותו הואיל ולא הזכירן) ע"כ כמעט גמרתי בדעתי להשיב ידי יד כהה אחור מלהשיב כי מה אכלכ"ל דברים במצר שהחזיקו בו רבים וגדולים חקרי לב. אמנם אחרי שובי נחמתי ואמרתי הלא המה הטור והב"י גאונינו מאורי עינינו ועיני הגולה כולם ומימיהם אנו שותים מצוה עלינו שלא נמזוג ראשינו אבי סדי' עד שנהפוך בזכותם ליישב דבריהם עד שיד עיונינו מגעת והשאר נבטל בלבינו.

והנה דברי מר יעברו לפנינו כבני מרון. ונשוב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. תחלת דברי פיהו שכלו"ת משכיל ממוצא דברי הב"י במ"ש רושם ה' על דברי הטור שכתב שנים נשואים זה האם וזה בת בנה או בת בתה מותרים זה לזה לדעת א"א הראש ז"ל וכתב הב"י הא לדעת הרי"ף והרמב"ם פסול דהוה ראשון בשני ותרי בעל והקשה מר איך יתכן זה הרי הוא כשר אפילו לבת בן אשתו וכ"כ הטור בפשיטות דבעל אם אמו כשר לו ואיך יהי' פסול לבעל בת אשתו ואין התלונה כ"כ על הב"י כי שפיר דייק בדברי הטור מ"מ גם על הטור קשיא זה הוא תורף תמצית של קושיא הראשונה שהקשה מר:

ונראה לע"ד שהטור שפיר דייק שהרי"ף והרמב"ם ס"ל שנים נשואים זה האם וזה הבת פסולים זה לזה והוא זה שהרי דברי הרי"ף בהלכות מפורשים שהוא חולק על פירושו של הגאון וברור מילל שהוא מפרש מה שאמר ר' יוסי גיסו לבדו לא אתי לאפוקי רק בנו וחתנו שיש לו מאשה אחרת אבל בנו וחתנו מאחות אשתו ד"ה פסול ונסתייע מן הירושלמי דאיתא שם גיסו יש לו בנים וחתנים. ומכאן יצא לנו שהרי"ף ס"ל שבראשון בב' אמרינן ת"ב כאשתו. וא"כ הוא שהרי"ף מפרש מ"ש ר"י גיסו לבדו אתי לאפוקי בנו וחתנו שיש לו מאשה אחרת מוכרחין אנו נמי לומר מ"ש ר' יוסי מכ"ש חרגו פירושו שאתי לאפוקי חרגו דחרגו ובעל בת חרגתו דחרגו דאי לא תימא הכי אלא אתי לאפוקי בן וחתן חרגו עצמו תיקשי הלא ק"ו פריכא הוא ומה כ"ש הוא זה דאיכא למימר גיסו לבדו לאפוקי בנו וחתנו מאשה אחרת דכשר לו ניחא דהא אין אשתו שום קורבא בעול' היא בעצמה עם בנו וחתנו של גיסו. אבל בן חרגו או חתן חרגו שאשתו קרובה להם איכא למימר שהוא פסול להם אלא על כרחינו לומר מ"ש ר"י כ"ש חרגו לבדו לא אתי לאפוקי רק חרגו דחרגו או בעל בת חורגתו דחרגו אבל בן וחתן חרגו פסולים לו והוא להם. וכיון שמוכרחים אנו לפרש כן מ"ש ר"י וכ"ש חרגו. ממילא זכינו לדין שהרי"ף ס"ל שנים נשואים זה האם וזה בת בנה או בת בתה פסולין זה לזה וכיוצא בזה כותב מוח"ז בב"ח ע"ש. וכיון שזכינו לדין שהרי"ף כן ס"ל מוכרחין אנו לומר גם הרמב"ם ס"ל הכי דהא הרמב"ם ס"ל ג"כ בא' בב' אמרינן ת"ב כאשתו ויצא לו זה שהוא מפרש ג"כ מ"ש ר"י גיסו לבדו לא אתי לאפוקי אלא בנו וחתנו מאשה אחרת אבל מאחות אשתו פסולין לו. וכדעת הרי"ף רבו א"כ מוכרח גם הוא לפרש מ"ש ר"י כ"ש חרגו כמו שפירשנו לדעת הרי"ף וממוצא דבר נשמע שגם הרמב"ם ס"ל שנים נשואים א' האם וא' בת בנה או בת בתה פסולים זה לזה וממילא צדקו דברי הטור שכתב שנים נשואים כו' מותרים זה לזה לדעת הרא"ש אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם פסולים וכפירושו של הב"י.

אמנם עדין חל עלינו לסלק הארי' דרבי' (לפי דברי הב"י שכות' שהטור שכתב לדעת א"א הרא"ש ז"ל בא למעט הרי"ף והרמב"ם אבל על הטור ל"ק דאיכא למימר שלא בא למעט רק הרי"ף וק"ל) עלן והוא זה שהרמב"ם כתב לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולאשת בנה כו' ולא הודיעני שאינו מעיד לא לבן בנה ולא לבעל בת בנה וכו' אבל אין זה קושיא כ"כ למאן דעייל ונפיק בספר הי"ד כי כן דרך טובו להביא דינים המפורשים במקום מקור מוצאם ולא מה שנלמד מכח דקדוק דהאי דין דשנים שנושאים זה האם וזה הבת בנה פסולים זל"ז נלמוד מכח דקדוק כמ"ש לעיל אבל מ"מ מראה באצבע שהדין כן במה שכתב וז"ל וכן לא יעיד לבן אחות אשתו כו' ולא לבעל בת אחות אשתו אבל מעיד הוא לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת ולכאורה זו היא משנה שאינה צריכה כי פשיטא שהוא כשר לבנו וחתנו שיש לו מאשה אחרת שאין לו בהם קורבא כלל אלא לארויי בא שכן הוא פירושו של ר"י שאמר גיסו לבדו אבל לבנו וחתנו מאחות אשתו פסול ומזה יש ללמוד ג"כ שמ"ש ומכ"ש חרגו פירושו כמ"ש לעיל לאפוקי בן חרגו דחרגו או בעל בת חורגתו דחרגו וממילא נשמע ששני' נשואים זה האם וזה בת בנה פסולים זל"ז וק"ל ועפ"ד אלו נחה שקטה הקושיא הראשונה שהקשה מר גם השני' רעותה אחריה כי בחדא מחת' מחתינהו כמ"ש מר ג"כ בדברי האחרונים:

וע"פ זה אתי נמי שפיר מ"ש הטור ורב אלפס פסל אפי' נשואין שתי בנות אחין ותמהו עליו מאין ומנין לו שהרי"ף ס"ל כך ועפ"ד אתי שפיר דכיון שהוכחנו שדעת הרי"ף לפסול שנים א' נשא האם וא' נשא הבת מכ"ש שס"ל ששנים נשואין ב' בנות אחין פסולין זל"ז כי זה נחשב קורבא יותר מן א' נשא הבת כו' אע"פ דהוה ב' בב' ות"ב. ושנים נשואים זה האם וזה בת בנה הוה א' בב' מ"מ כיון דאיתפליג דרא עדיף טפי וכ"כ מהררש"ל להדיא בסוף התשוב' הנ"ל ע"ש (מיהו הב"י לא ירד לסברא זו של מהררש"ל גם הרמב"ם לית ליה סברא זו כלל):

וע"פ יסוד דברינו אלו נלע"ד שיש ט"ס בב"י ברושם ל"ב וז"ל וכתב הרמב"ם כו' ולדידיה ולהרי"ף אמרינן ת"ב כאשתו ולפיכך פסול לאשת בנה ולבעל בתה אך לדעת הרא"ש כו' ע"כ ומכ"ת תמה עליו בתמיה קיימת וכתב שאין שחר לדבריו אלו והדין עם מעלת כ"ת שאין שחר לדבריו כמו שהן לפנינו ע"כ נלע"ד שצריך להיות לפיכך פסול לאשת בן בנה ולבעל בת בתה כו' ומ"ש הב"י ולפיכך פסול כו' אין זה פיסקא מדברי הרמב"ם אלא הם דברי הב"י עצמו שכתב הדין לפי דעת הרי"ף והרמב"ם והכי משמע קצת כיון שצירף את הרי"ף עם הרמב"ם משמע דלאו פיסק' הוא וק"ל הן אמת שקשה מאד להגיה ולשבש הספרים מ"מ היכא דמוכח ודאי שרי והרשות נתונה והיד כותבת ומגיה כראוי ובפרט בספרים הנדפסים שלנו שהרגל הטעיות נעשה להם כטבעי בסי' זה בטור אשר לפני והוא נדפס בויניציא' בשמח"ה לפ"ק יש בו דילוג ב' תיבות אחד בב"י ברושם ו' שכתוב בו אבל לבן בנו וצ"ל לבן בן בנו וא' בטור עצמו ברושם ט"ז שכתוב בו כגון ראובן לבן וצ"ל לבן בן כו'. עוד כתב מר וז"ל צ"ע המשך דברי הב"י רושם ט"ו דבפתח דבריו כתב להשיג על מ"ש הטור שהרי"ף פוסל אפי' ב' בב' ות"ב והוכיח דאין זה כי הרמב"ם והרי"ף בחדא שיט' קיימא לפסול א' בב' ות"ב ואח"כ כתב סיוע לדברי מצאתי בתשו' הרשב"א כו' וכ"כ הרי"ף כו' דמשמע דלא פסלינן רק ראשון בראשון ות"ב ותו לא עכ"ל דמר ולעד"נ דברי הב"י ברורים אף אם נאמר שהבין מתוך דברי תשובת הרי"ף דס"ל א' בב' פסול ומ"ש כי היכא דמדכיר גיסו וחרגו הוא לאו דוקא אלא הה"נ א' בב' מ"מ דבריו נכונים. וכן הבין בעל המאור מתוך דברי הרי"ף שכתב וז"ל ראיתי בתשוב' שאלה להרי"ף ז"ל כל בעלי קרובו' כשרות להדדי דאי הוה פסולין הוה מדכיר להו כי היכא דמדכיר בגיסו ובחרגו. ובודאי תשובה זו נכונה אלא שיש לתמוה עליו ולהשיב מדבריו על דבריו כי לדבריו שהוא פוסל בחתן גיסו מאחות אשתו מ"ש בעל אחות חמותי שלא יעיד לי שאני לו חתן גיסו מאחות אשתו ומ"ש בעל אחות חמי שכשר להעיד לי שזה לא נזכר פסלותו בכל המשנה והוא מבעלי קרובות והרי הוא מכשיר בעלי קרובות והלא קורבא זו כקורבא זו כו' עכ"ל.

איברא תמה אני על בעל המאור שהקשה דברי הרי"ף אהדדי ואין כאן מקום קושיא כלל כמו שמפורש להדיא בתשו' הרי"ף שהביא הרשב"א שהרי כתב וז"ל וליכא למימר שהזכירו אלו וה"ה לאחרים לפי שאלו קרובים יותר ואין למדין רחוק מקרובים עכ"ל משמע אבל קרוב מקרוב ודאי למדין. וממילא אזדא לה קושייתו דבעל המאור איברא שנראים הדברים שבנוסחתו של תשובת הרי"ף שראה בעל המאור לא היה כתוב האי וליכא למימר שהזכיר אלו וה"ה כו' מ"מ השכל מחייב לומר כן ולא ה"ל לבעל המאור להקשות דברי הרי"ף אהדדי וצריך לי עיון אמנם מ"מ מוכח מדבריו מדלא הקשה מפשטן של דברי הרי"ף אהדדי שכתב דאי הוה פסולין הוה מדכיר להו כי היכא דמדכיר בגיסו ובחרגו דמשמע דוקא גיסו וחרגו דהוה ראשון בראשון הו' פסולין אבל לא ראשון בשני ולהרי"ף בהלכות פוסל חתן גיסו מאחות אשתו דהוה א' בב' אלא עכ"ל שאין לדקדק מהא דנקט הרי"ף כי היכא דמדכי' בגיסו וחרגו שבא למעט חתן גיסו אלא הה"נ חתן גיסו דהא אידכר נמי בהלכ' בירושלמי דמייתי הרי"ף והא דנקט גיסו וחרגו משום דמדכיר להו בגמ' דילן זהו בלתי ספק כוונת בעל המאור ממילא גם המשך דברי הב"י עולה יפה בענין זה.

חדא ועוד קאמינא אף אם נודה שכוונת דברי הרי"ף במ"ש בתשוב' כי היכא דמדכיר גיסו וחרגו בא למעט חתן גיסו מאחות אשתו מ"מ המשך דברי הב"י א"ש כי אין כוונתו לומר שתשוב' הרי"ף מכוונת עם דברי הרי"ף בההלכות לעיקרא דדינא כי בלא"ה יש תשוב' רי"ף אחרת מבוארת דלא כדברי ההלכות הביאה הרמב"ן שהוא נושא כליו ולוחם מלחמותיו מלחמו' מצו' ואעפ"כ לא מצא ידיו רב לו בב"ה ליישבן וכתב שא' מהם חזרה מדעת ההוא אלא כוונת הב"י הוא להביא ראי' לדבריו מ"ש כיון דמתחל' אבעי' לן אי אמרינן בעל כאשתו אפי' חד בעל די לנו שנפסול היכ' דאתמ' בהדי' כו' ודבר זה מפור' באמת בהדי' בתשוב' הרי"ף וק"ל עוד כתב מר וז"ל עוד קשה לי לדעת הרב ב"י שתמה על הטור באבי חמיו וחשיב לי' ראשון בשני ל"ל תמה במוקדם רושם ח' במ"ש הטור אבל בעל אם אמו כשר לו הא הוי נמי שני בראשון ות"ב כו' עכ"ל ולעד"נ מה שלא הקשה הב"י במוקדם טעמו ונימוקו עמו משום שי"ל שהטור ס"ל דלא אמרינן בעל כאשתו בכיוצא בזה אפי' חד בעל כיון דאיתפליג דרא וכ"כ מהרר"של בתשו' הנ"ל אע"פ שהב"י תפס במושלם שאבי חמיו פסולים זה לזה משום דהוה ראשון בשני אע"פ שאיתפליג דרא יש לחלק שאני התם שאבי חמיו יש לו קירוב הדעת מאד עם נכדו שהיא אשתו דע"כ רחמי האב על בנו ע"כ יש לו נמי קירוב הדעת עם אבי חמיו אבל לא מצינו שרחמי הנכד על אבי אביו או אבי אמו על כן אין לבעל קירוב הדעת כל כך עם נכדי אשתו כן יש לחלק לדעת הטור ועל כן לא הקשה הב"י במוקדם וע"פ סברא זו יש לישב מה שהתפלא מהרר"של הפלא ופלא בתשו' הנ"ל על הטור שכתב שלפי דעת ר"ת פסול אדם לבן בן בנו ואינו מחלק בין אתפליג דרא ובין לא אתפליג הלא סברא זו מוכרחת היא אליב' דטור עצמו דהא ס"ל דבעל אם אמו כשר לו וקשה הלא ה"ל א' בב' וחד בעל אלא עכ"ל דכשר משום דאתפליג דרא אם כן לר"ת נמי איכא למימר שמעיד לבן בן בנו (אע"פ שבמקום אחד פוסל א' בשלישי משום דאיתפליג דרא) הן הן תורף דברי מהרר"של ע"ש ועפ"ד לא קשיא ולא מידי כי יש לחלק כמו שכתבנו עוד כתב מכ"ת וז"ל אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מ"ש הטור והרמב"ם בביאור אחי האח באופן שהאחד מהם יש לו עדין אב ואם והשני אין לו אפי' אחד מהם ומשמע דוקא בכה"ג משום דלע"ע אין להם יחס וחבור זה עם זה הן באב הן באם רק ע"י האח הממוצע כו' עכ"ל וע"פ יסוד זה שס"ל למר שהטור בדוקא נקט דמיון זה דקדק דקדוקין הרבה והאריך מאד ולעד"נ הא דנקט הטור והרמב"ם דמיון זה אינו אלא משל והה"נ בדמיון אחר כגון אם ראובן יש לו בן מאשה אחת ונשא את לאה שיש לה בן מאיש אחר ואחר כך ילדה לאה בן לראובן שבן ראובן ובן לאה הראשונים כשרים זה לזה והא דנקטו דמיון הראשון נלע"ד שלרבותא נקטוהו כי בדמיון הב' יש סברא יותר להכשיר' זה לזה כיון שקודם שנשא ראובן את לאה היו שניהם בעולם והיו כשרים זה לזה איכא סברא שלא יפסלו שוב ע"י לידת האח הבא לאחר מכאן משא"כ בדמיון הראשון שביום הוולדו של האח האחרון כבר נולד האמצעי שמחברן ומדבק להו כקבא דקירא ה"א דפסולים זל"ז קמ"ל הטור והרמב"ם שאפ"ה כשרים הם ואם תאמר מנ"ל באמת להטור והרמב"ם רבותא זו דלמא לא היא הא ודאי לאו מילתא היא דא"כ קשה מאי דוחקי' דרב חסדא לאוקמי הא דתנן בעל אמו הוא ובנו וחתנו איירי בבנו וחתנו שיש לו מאמו וקתני אחיו מן האב ואחיו מן האם למה לא מוקמי כסברת ר' ירמי' דס"ל שאין סברא כלל לחלק בין אחיו מן האב לבן אחיו מן האם ומ"ש הוא ובנו וחתנו איירי מאשה אחרת ובאופן הדמיון השני אלא ודאי אליבא דרב חסדא אחי האח בכל ענין כשר (וזהו סתירה גדולה לסברתו דמר שס"ל שהדמיון שנקט הטור והרמב"ם הוא בדוקא) זה מה שנלע"ד לישב דברי הב"י והטור והנה נפשי יודעת מאד שקצתן מן הדברים אינם מוכרחים וביותר שאין עולים לפי דברי הסמ"ע מ"מ באשר שהם אפשריית כתבתים להורותם שלא יהיו דברי הטור והב"י כדברים זרים אשר אין להם שחר כמו שעלה על דעתו דמר כאשר הוא באמת במקצת הדברים אם נתפס במושלם דברי הסמ"ע:

ובהיות שאני מחבב דברי מר חיבת קודש נדקדק בהם ב' דברי' אע"פ שאין נ"מ כ"כ חדא מ"ש מר וז"ל אמנם הב"י שפיר דייק וגמר בביאור דברי הטור ומלשונו דא"א לפרש בשום ענין דמ"ש זה האם וזה בת בנה ר"ל ממנו כו' דא"כ הוה א' בב' וחד בעל ואיך אמר דכשר להרא"ש והרי ליכא למ"ד הכי דהיינו אבי חמיו דברושם כ"ג עכ"ל דמר ואני אומר אי משום הא לא אריא אדרב' משם ראיה דס"ל הטור והרא"ש שראשון בשני ות"ב היכא דאיתפליג דרא כשר הן אמת שהב"י לא ס"ל הכי ע"כ כתב ואפשר שהגירסא הי' אבל אחי אבי חמיו כשר לו אבל גם על דא אנו מדיינן מנ"ל להב"י דלדעת הטור אמרינן בעל כאשתו אפי' היכא דאיתפליג דרא בא' בב' ומהרר"של באמת תפס דברי הטור כפשטן בלא תוספת כלל. גם מוח"ז פסק להלכה שאהרן כשר לאשת פנחס ע"ש ע"כ משום הא שפיר היינו יכולים לפרש מ"ש הטור שנים שא' נשא האם וא' נשא בת בנה כו' ר"ל ממנו אמנם מצד הלשון א"א לפרש דבריו בענין זה וק"ל:

חדא ועוד קאמינא כתב מר וז"ל וכן מצאתי בהר"ן דתפס בפשיטו' דבעל כאשתו וההפך נאמר בעל חורגתו ואשת חורגו גופייהו ולא על אב ואם דידהו ודוק אף כי לא נתן טעם כלל ולעד"נ מ"ש עכ"ל ולעד"נ שדברי הר"ן דברי טעם הם מצד עצמם ואינם חסרים לא מלח ולא תבלין כי הא דעיקר האיבעיא בגמ' הוא באשת חרגו דוקא היינו משום דתני חרגו לבדו ומבעיא אם בא למעט גם אשתו או אם אשתו כגופו ממילא הא דתני חרגו ה"ל כאלו תני חרגו ואשתו להדיא ממילא לפי מאי דפשיט לי' אשה כבעלה ולא ממעטינן אשת חרגו ממ"ש חרגו לבדו ע"כ צריכין אנו לפרש מ"ש אשה כבעל' קאי אאשת חרגו וכן בבעל חרגתו כמו שפירש הר"ן וק"ל ודי בזה. וע"ד שביקש מר מאתי לשאול ממנו דבר מה שצ"ע אמרתי למלאות בקשתו לשאול ממנו מנא הא מילתא דתנינן בסוף תמורה אלו הן הנשרפין וקחשיב בהדייהו ערלה מנ"ל הא ודברי רש"י ותוס' אין נוחין לי אגב חדא תרתי בלבי כיון שחזינא בג"י דמר שהיה טרוד לסדר גט מצוה אמרתי לשואלו היאך כותבים בגט מעושה כגון גט מומר בדלא אניסנא (לפי הפירוש שפירש בסדר הגט דפדו' בדלא אניסנ' כלומר לא אנסו אותי עד שאמרתי רוצה אני דאם הי' כן היה פסול רק כאותן שאמרו שכופין אותו להוציא) הלא באמת היו כופין אותו בעל כרחו עד שאמר רוצה אני ודוחק לפרש שר"ל בדלא אניסנא שלא כדין דלישנ' לא משמע הכי ותו לא מידי כעת. והש"י ב"ה יזכנו שיהיה מחיצתינו לפנים ויאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כעת' גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה