עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה צא
מגדל דו"ד בנוי לתלפיו' תל שהכל אליו פונים תורה יבקשו מפיהו ויחפשו במטמונים שפתותיו שושנים נוטפות מור ואהלות קציעות בגדיו וחלוקיו חלוקי דרבנים ה"ה אהובי ידיד נפשי החכם השלם בכל חכמה ומדע שמו נודע בונה וסותר בנגלה ונסתר שר בית הזוהר. כשני בני יצהר. כבוד מהר"ר דוד טעבלין נר"ו רופא מומחה רוח המקום ורוח הבריות ממנו נוחה נר"ו ולכל אל"ש עד בלי ירח אורו לעולם יופיע ויזרח אהובי אין אתי לחדש דבר מעתה רק אודיע למכ"ת שש"ב האלוף התורני המופלא כהר"ר אייזק נר"ו הראה לי ג"י דמר אשר ייחד אליו ושם נאמר שישאל את פי לחוות לו דעתי הקלושה בענין המבואר להבא והיה לי לנחת שמצאתי עילה לשקוד על דלתותיו ושעריו שערי בינה לדרוש ולתור בשלומו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף נבחר. והנה ע"ד המעשה שהיה שלבן לוה מן יעקב סך מאתים ר"ט טוב מעות ובאותו מעמד חזר יעקב ונתן ללבן סך חמשי' ר"ט מעות בינוני ולבן יחזור ויתן לי תמורתן טוב מעות ושכח יעקב ליקח החמשים ר"ט ט"מ עד למחרתו תבע יעקב מן לבן החמשים ר"ט ט"מ ולבן משיב כבר נתתים לו אתמול. ויעקב צועק וצווח ככרוכי' שקר אתה דובר לא לקחתי מידך מאומה. ובאשר שלבן זה מוחזק לרמאות ועד א' מעיד עליו שכבר נשבע לשקר עבור חצי ר"ט ע"כ שאלתו דמר אם יש כח ביד הדיין להפך השבועה על יעקב התובע או אם ישבע לבן שבועת היסת ויפטור זה הוא תורף שאלתו דמר:
תשובה. הנה מה אומר ואדבר מה אדע אשר לא ידע מר אעפ"י כן לעשות רצונו חפצתי ולכאורה נראה שאין ביד הדיין להפך השבועה על התובע שישבע ויטול. כי מאיזה צד אנו באים על הלוה לגרע כחו אי משום שע"א מעיד עליו שהוא נחשד על השבועה הא ודאי לאו מילתא דאפי' שני עדים מעידי' עליו שהוא חשוד לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל אלא בשבועת התורה אבל לא בשבועת היסת כמבואר בש"ע סי' צ"ב סעיף י"א והוא פשוט ומה שאמרינן בפ' הכותב דף פ"ה ע"א ההיא איתת' דאתחייבה שבועה בב"ד דרבא אמרה ליה בת ר"ח ידענא בה דחשודא אשבועה אפכה רבא לשבועה אשכנגדה כו' היינו שאתחייבה שבועה דאוריית' כגון מודה מקצת או ע"פ ע"א (אעפ"י שרש"י קיצר בפירושו) וק"ל ואם באנו להפך דינו משום דהוחזק לבן לרמאי גם משום הא לא ארי' אע"גב דאיכא לדמוייה להא דאמרינן בפ' אלו נערות (דף ל"ו ע"ב אר"פ) האי שטר ריעא לא מגבינן ביה ומסקינן דאתו ביה תרי אמרי לדידהו אמר להו זייפא לי וכיון דמהדר אזיופ' אימר זיופא זייף לכתוב עכ"ל א"כ בנ"ד נמי נימא כיון שהוחזק לרמות אינשי חשדינן ליה נמי ללבן זה שהוא מכחש אם עני אם עשיר אעפ"י שאין הדעת סובלתו מכל מקום נלע"ד שאין הנדון דומה לראיה שהרי גם התם אין מוציאי' ממון מחמת חששא זו ואם תפס ממון שלא בעדים לא מפקינן מיניה דמהימן במגו מכ"ש בנדון דידן שאין מוציאין מן הנתבע ממון שתחת ידו. ולא נעלם מעיני מ"ש הסמ"ע בסי' ס"ג ס"ק ד' שאפילו תפס מפקינן מיניה אמנם נלע"ד היינו דוקא אם תפס בעדים משא"כ גבי סטראי שאפי' תפס בעדי' לא מפקינן מיניה ודו"ק) אבל שלא בעדים ודאי לא מפקינן מיניה כי אין כאן אלא חששא שמא זייף ע"ש בטור ח"מ סי' ס"ג ותמצא עוד חלוקי' בדין זה. כללא דמילתא לכאורה נראה שאין להפסיד ללבן זכותו לא משום שע"א מעידו שנשבע לשקר ולא משום שהוא מוחזק לרמאי. אמנם נלע"ד אם יש לדיין אומדנא מוכחות שלבן משקר ומכחיש ודאי יש בידו להפך השבועה על שכנגדו אע"פ שהגאונים אחזו לנו השער הובא בהרא"ש פ' הכותב וז"ל האידנ' לא אפשר לדיין למימר קים לי בגווה דלא בריר לן קים לי בגווה היכא היא הילכך לית לן לארועי שטרא או לאפוקי שבועה אלא בעדות ברורה אלא דמחמיצין את הדין כו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ש"מ שאסרו לנו ידינו להעמיד דבר על האומדנ' להוציא ממון כי אנו אין בקיאין באומדנ' מכל מקום נראה היינו דוקא לענין זה לומר קים לי בגווה להפך שבועה או לארועי שטרא אבל ע"י אומדנ' דמוכחו' ודאי יש לנו רשות לדון גם בזמן הזה וכן מצינו בכמה תשובות הרא"ש ושאר אחרוני' שיש לנו רשות לדון ע"פ אומדנ' דמוכחות והרוצה לעמוד על עיקרן של דיני' אלו יעיין בתשו' ר"מ אלשיך סימן מ' וימצא נחת ומשה אמת ותורתו אמת אע"פ שיש לי קצת הרהורים דברים על דבריו ע"ש ולכאור' היה נראה להביא ראיה שיוכל הדיין להפך השבוע' על שכנגדו מהא שכתב מהררמ"אי בסי' ט"ו ס"ד וז"ל ויכול אפילו להשביע במקום שאינו חייב שבועה מצד הדין אם עושה כדי לברר האמת עכ"ל אבל במעט עיון נראה שז"א שאין ראי' מין דין להשביע מי שאינו חייב שבועה לדין הפוך שבועה להוציא ממון כי התם איתא בידיה להציל ממוניה בשבועה משא"כ בהיפוך שבועה וק"ל חדא ועוד קאמינא דעל עיקור דינו של מהררמ"אי יש לפקפק כי לשון מהרי"ק בס"ס פ"ו כך הוא הלא כתבת שנבחרת לפסוק ביניהם הן לדין והן לפשרה נגד הדין למה לא תחייב ראובן שבועה מאחר שאתה רשאי לעשות אפילו כנגד הדין ומתוך כך יתבררו הדברים לאמתתם הלא ידוע הוא כי בכל עוז יש לו לדיין להשתדל שיצא הדין לאמתו וינצל עשוק מיד עושקו עכ"ל משמע דוקא משום שנבחר לפסוק הן דין הן פשרה הן כנגד הדין ע"כ היה בידו לחייב לראובן שבועה אבל אם לא נבחר הן נגד הדין לא היה לו לחייב ראובן שבועה נגד הדין וק"ל ואין להביא ראי' ממה שכתב מהרי"ק בס"ס י"ד וזה לשונו ועל אשר לא רצה ליתן זמן בלתי ערבות מה אוכל להשיב בזה הלא אין לתפוס על הדיין אם לא בראיי' ברורה. כי ידעת שביד הדיין לפעמים לעשות דבר יראה נגד הדין היושר אם יראה לו שהבעל דין דוחה או מרמה ודבר זה תלוי בראות עיני הדיין רק שיעשה לש"ש עד כאן לשונו. כי יש לחלק ולומר דוקא לענין זה שלא יתן זמן בלתי ערבות יש כח ביד הדיין לפי ראות עיניו אבל להשביע מי שאינו חייב שבועה מנ"ל וע"כ יש לחלק ביניהם שהרי מהררמ"אי כותב ויכול אפילו להשביע כו' משמע שהוא חידוש טפי וא"כ קשה מנ"ל האי חידושא הלא בס"ס קפ"ו לא מוכח כלום כמו שכתבתי ע"ש כללא דמילתא נראה לפי עניות דעתי בנדון דידן אם יש אומדנ' דמוכח שלבן משקר ומכחש יש כח ביד הדיין להפך השבועה אבל אם אין כאן אומדנ' רק משום ע"א מעיד עליו שכבר נשבע לשקר ומשום שהוא מוחזק לרמאי לעד"נ שאין כח ביד הדיין להפך השבועה ולהוציא ממון. אבל מכל מקום הרשות בידו להחמיר בשבועה על פי ראות עיני הדיין אע"פ שאינו מחויב רק היסת כמ"ש מכ"ת בשאלתו גם יחמיץ הדין אולי יתברר האמת זה הוא מה שנראה לע"ד וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ובמטותי מיניה דמר שאל ישים עיניו עיני פקיח' בכתבי ולשוני ששניהם אינם שוין לטובה ואינם ראוי להעלות על שלחן של מלכים מאן מלכי רבנן כמות שהן כי הנחץ השיאני ולא היה לי פנאי לכתוב מהדורא בתרא ובמטותי מיניה דמר שיצוה על א' מן הקמי' עליו לשמשו להעתיק כתבי זה כעתירות הקטן גרשון אשכנזי: