עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה צ
ע"ד מה שבדק לן מר בשאלותיו שאלת חכם הן אתה שאין הזמן מסכי' עמדי לעיין כל צרכי ולהעמיק ולהרחיב כראוי להשיב לשואל חכם כמותו ירבו אשר כל רז לא אניס ליה והיה מן הראוי ליקח מועד לשפוט מישרים אך ורק באשר שמכ"ת ציווני בבל תאחר להשיבו אותו דבר אמרתי אני פי מלך אשמור ואין מסרבין לגדול ואודיע למר מה שהעלה שכל עיוני הקט במושכל הראשון הגם שבלתי ספק שדבריו האלו הם פשוטי' גלוי' וידועים לפני רום מעכ"ת וכוונתו היה שאעמיק וארחיב הדברים בעיון רב מ"מ מטובו קאמינא שאל ידין אפשר מאי אפשר העת ושקול זוטרי עד עת הפנאי שאשים שנית עין עיוני עליהם אולי אשכח רברבי ואשקלינהו אי"ה. והנה תחלת דברי פיהו פה מפיק מרגליות בענין אם הוציא הטבח הריאה קודם בדיקה ואח"כ בדק אותה ולא מצה בה שום ריעות' גם נפחה ועלתה בנפיח' כראוי וכל יקר ראו עיניו עיני פקוחי רק מכ"ת נסתפק אם יש לחוש לדברי בעל הט"ז שחוכך להחמי' מאחר שאין אנו בקיאי' בבדיק':
תשובה. הנה אהו' מכ"ת באמת בספר כל בו ס"ס ק"א משמע כדברי הט"ז דהיינו שכתב כן לפ"ד האוסרי' אם נאבדה הריאה ולא סומכי' ארובא ואהא דרב הונא. וכן משמע בדברי רא"בן סי' ר"י ע"ש מ"מ נלע"ד לדידן לפי מה שכתב מהררמ"אי שבמקו' הפסד גדול יש להתיר משמע שדברי המתירי' עיקור רק משום חומרא בעלמא אנו חוששין לדברי המחמירי' במקו' שאין הפסד מרובה א"כ די לנו בחומרא זו אם נאבדה הריאה ואין אנו יכולי' לבדקה כלל דאז יש לחוש לטריפות הרבה לסירכות ולבועות ולמראות חסר יתיר וחליף וכיוצא בזה ע"כ יש להחמיר דלא נסמוך ארובא ואדרב הונא אבל כשהריאה לפנינו ובדקוהו ולא נמצא בה שום דבר שמטריפה וגם נפחוה' ועלתה בנפיחה ואין בה כי אם החשש שמא ניתקה איזה סירכה ע"י שהוציאו הריאה מן הבהמה. אין לנו להוסיף חומרא על חומרא לומר שאין אנו בקיאי' מפני החששה מועטת ותמה אני על בעל הט"ז שהוא עצמו כתב בסעיף קטן כ"ב לחלק בין אם נאבדה הריאה ובין אם היא לפנינו והספק הוא רק במקום א' כי אם נאבד' יש לחוש לסרכות המטריפו' ברוב הריאה ע"כ חוששין ולא סמכינן ארובא משא"כ אם הספק היא במקום א' יעיין שם מר (גם בש"ך שם א"כ יש לנו ג"כ לחלק בנ"ד דלהני לכל הפחות בדיקה שלנו כיון שאין החששה כי אם שמא ניתקא איזה סירכה וק"ל ע"כ אומר אני בשעת הדחק המקיל בנ"ד לא הפסיד רק שיעיין בצלעות אם לא נמצא שם איזה דלדול.. ועוד יש לאלוה מילין לחלק בין בדיקות הנמצאין בפי' או מדקדוקי התלמוד ובין החומרות בדיקות שאין נזכרי' בתלמוד כלל אבל כעת אין הזמן מסכי'. וע"ד מה שרום מעכ"ת הקשה לשאול בפר"א דמילה דאמרינן התם תניא רשב"ג אמר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ופריך הא לא שהה ספיקא הוה מימהל היכא מהלינן (פי' רש"י היכא מהלינן שום קטן ביום הח' בשבת כו' ועושה חבורה שלא לשם מצוה) א"ר אבא מוהלין אותו ממ"נ כו' והקשה מר ל"ל משני תלמודא דאזלינן בתר רובא והנה בהבטה ראשונה היה נ"ל לומר דל"ק מידי דהא רשב"ג מיירי ג"כ בבן ח' כמ"ש התוס' וגבי בן א' איתר' ליה רובא על כן לא משני תלמודא דאזלינן בתר רובא כן עלה בדעתי בהבטה ראשונה אבל האמת יעשה דרכו דאי אפשר לומר דטעמא דמהלינן הוא משום דאזלינן בתר רובא דאם כן למה ס"ל לרשב"ג תוך ל' ספקא הוה (אף שי"ל אף לדברי רשב"ג שאמר תוך ל' ספק' הוא מ"מ נוכל לומר דאזלינן בתר רובא כי בכל מקום דאזלינן בתר רובא ספיקא הוא ואפשר לומר שבר מן דין לא קשה מידי כי התרצן לא דחה המקשן לומר דאזלינן בתר רובא מפני שבכל מקום שאמרינן דאזלינן בתר רובא דינו כמו גבי פרה אדומה שבאותו שעה היא כשירה אבל בבן ח' אף שנאמר דאזלינן בתר רובא מ"מ באותו שעה לא יצא מכלל נפל אבל דוחק הוא) אלא עכ"ל אע"ג דרשב"ג לא חייש למעוט' בעלמ' מ"מ חייש למיעוט מצוי כזה וכ"כ התוס' להדיא בפ' החולץ דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה עיין שם. ואם כן דסביר' ליה לר' שמעון בן גמליאל דחיישינן למיעוט המצוי כזה מקשה שפיר מימהל היכא מהלינן ולא חיישינן למיעוט המצוי והוכרח ראב"א לתרץ מהלינן ממה נפשך כו'. ומה שהוסיף מכ"ת להקשות עוד למה לא מייתי תלמודא בפרק קמא דחולין ראיה דאזלינן בתר רובא וז"ל מכ"ת ע"ק דב"פק דחולין דדייק דאזלינן כו' אמאי לא מייתי גם מבן ח' שנימול דלמא נפל הוא ואמאי מחללינן שבת אלא ודאי דסמכינן ארובא כו' ונלע"ד ליישב ד"לק מידי דודאי מ"ש מכ"ת אמאי לא מייתי כו' כוונתו לומר שהל"ל ראיה ממכשירי מילה ואליבא דר"א כי ממילה גופה ליכא ראיה כלל דאיכא למימר מהלינן ממ"נ כמו שאומר ראב"א וא"כ הוא כוונתו דמר שה"ל להביא ראיה שאזלינן בתר רובא ממכשירי מילה ל"ק מידי כי תלמודא לא חש להביא ראיה מדבר שיש בו פלוגת' כי רבנן ס"ל באמת שמכשירי מילה אינן דוחין את השבת וע"ד מה שרום מכ"ת העמיק והקשה לשאול בתוס' פ' ב"מ דף כ"ג ע"ב ד"ה גזירה י"ט כו' וז"ל וא"ת בכל השמני' שאין מדליקין בשבת נגזור בי"ט אטו שבת ובמתנית' תנא אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב משמע דבשאר שמנים מדליקין כו' והקשה מכ"ת מה מקשין התוס' דילמא באמת בכל השמנים גזרו והא דנקט התנא שמן שריפ' כדי לאשמעינן שאין שורפים קדשים בי"ט ונלע"ד ליישב שהתוס' צדקו שמיאנו בתירוצו דמר כי אליבא דפירושו של הרשב"א שהביאו התוס' בסוף דבריהם אין תירוצו של מכ"ת נכון והוא זה כי אני צריך להסביר קצת תירוצו דמר (כי מכ"ת קיצר בדבריו) שכוונתו הוא מה מקשין התוס' אליבא דרבה דילמא רבה ס"ל תרתי ס"ל שגזרו י"ט אטו שבת גם אין שורפי' קדשים ביום טוב וממילא ליכא לאקשויי אם טעם דאין מדליקי' בשמן שרפה ביום טוב הוא משום דאש"ק ביום טוב מה שייכו' יש לשנותו כאן דכיון דאית ביה טעמא אחרינא דאיכא למימר ששנאו כאן משום דאית ביה נמי טעמא דגזרו י"ט אטו שבת רק מדנקט שמן שריפה יותר משאר שמנים להורות שבשמן שריפה יש עוד ט"א דהיינו אש"ק ביום טוב וא"כ הוא כוונתו דמר (ומוכרחין אנו לומר שכך כוונתו דאל"כ הוה קשה לפי דברי קדשו א"א לומר שכך כוונתו התנא לאשמעינן שאש"ק ביום טוב שאין כאן הכרעה כלל דאיכא למימר שהטעם הוא משום גזירה אלא עכ"ל שמוכרע הוא מאחר ששבק שארי שמני' ונקט שמן שריפה וכמ"ש) א"כ לפי פירושו של הרשב"א אין כאן מקום לתירוצו דמר דא"כ הוה קשה מה מקשה אביי לרבה אלא מעתה בי"ט כו' דילמא לעולם טעמא דשבת דאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שמתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה ומיום טוב מ"ט משום שאין שורפין קדשים כו' וא"ת מה שייכות יש לשנותו כאן כיון שלכל א' וא' יש לו טעם בפני עצמו אין זה קושיא משום דאי ל"ק אין מדליקין בש"ש ביום טוב לא הוה מבינין הטעם ל"ל מדליקין בש"ש בשבת לכן קתני אין מדליקין בש"ש ביום טוב שר"ל אין שורפי' קדשי' בי"ט דהיינו תרומה שנטמאת וקשה מהי תיתי שיהיה היתר לשריפה ביום טוב אלא עכ"ל דה"א שתיתי העשה באש תשרופו ותדחי לא תעשה די"ט ע"כ צריך למתני דלא היא דלא אתיא עשה ודחי ל"ת ועשה כדמסיק בגמרא וע"ש בפירש"י ד"ה ואין עשה כו') ממילא מהא אשמעינן שיש מצוה בשריפה תרומה טמאה א"כ א"ש שיש לגזור בשבת שמא יטה מה שאין כן בלאו הכי לא הוה ידעינן שיש מצוה לשרוף תרומה טמאה אלא עכ"ל דסברת אביי הוא שע"כ רבה ל"ל אין שורפין תרומה טמאה ביום טוב דאם לא כן למה דחק עצמו ליתן טעם משום שמא יטה שהוא דוחק כמ"ש התוס' באמת שטעם זה אינו פשוט ולעולם ה"ל לומר הטעם משום שאין שקבי"ט ולוקמי ביום טוב שחל בע"ש כדאוקמי רב חסדא אלא ודאי רבה ל"ל א"ש תרומה טמאה ביום טוב ואין ללמוד תרומה מקדשי' כמ"ש התוס' וא"כ הוא אין תירוצו של מכ"ת עול' יפה כי הוא מוכרח לומר שרבה תרתי ס"ל וק"ל וכיון שלפי פירושו של הרשב"א אין תירוצו עולה יפה ע"כ מאנו לתרץ קושייתם כן אעפ"י שלפי פי' הא' שכתבו התוס' י"ל כן. וע"ד מה שהקשה מכ"ת על המדרש שהביאו התוס' בפ' י"נ שצלפחד לש"ש נתכוין והקשה מר א"כ למה נהרג הלא אמרינן גדולה עבירה לשמה כו' נלע"ד במחילה מכבודו אין כאן קושיא כלל כי כל מחשבתו היה שידונו אותו הב"ד כדי שיתקדש השם על ידו ואם הצילו השם לא אתעבידא מחשבתו כלל ויש לנו במדרש הנ"ל דברים הרבה רק אין כאן מקומם ואין הזמן מכיל. הרי הצגתי לפני הוד מעלתו מה שהשיג מצודת שכלי הקט ברהיטה ונפשי יודעת מאד כי במה נחשב הוא לגבי' דמר שכל רז לא אניס ליה מכל מקום עשיתי רצון מכ"ת ולא אחרתי להשיבו ויהיו לרצון אמרי פי וזאת בקשתי אם לא יכשרו דברי כולן או מקצתן בעיניו עיני פקיחי שיודיעני ויהא לי לנחת רוח ואם אוכל לעשות סניגורי' לדברי ע"פ אמתת הדברי' מוטב ואם לאו אודה ולא אבוש ואם יכתוב לי רום מכ"ת איזה דבר יעתיק במחילה מכ"ת כל דברי כהווייתן כי אין לי העתק מכתבי זה. כן נ"ל גרשון אשכנזי: