עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה פז
נדרשתי לאשר שאלוני ראובן מכר לשמעון מאה כור תבואה כל כור וכור בדינר ונתן שמעון לראובן עשרים דינר על המקח והיה תנאי ביניהם שבתוך ח' ימים יתן שמעון לראובן מותר המעות והרשות ביד שמעון לקבל את התבואה תוך י"ד ימי' והנה תוך ח' ימי' בא ראובן לקבל מעותיו ונתן לו שמעון כ"י על סך המעו' לשלם לו מאותו היו' תוך ח' ימים וכן עשה רק שהחזיק סך מה באמרו באולי לא יהיה לו מאה כור בשלימות ונתרצה ראובן והנה אחר איזה ימי' אמר ראובן לשמעון קבל תבואתך כי בעל העליי' איננו רוצה להניח עוד התבואה על עלייתו ואמר שמעון שלח את מי שתרצה לקבל התבוא' ולהניח על עלייה אחרת ושלח ראובן שליח א' ועשה כאשר ציוה שמעון וכאשר בא שמעון אח"כ לקבל תבואתו נמצא חסר עשרים כור הן הן תורף דברי ראובן ובא לתבוע משמעון מותר מעותיו עם הכ"י שבידו וטוען מה שחסר ברשותך חסר שנגנבו ע"י השליח אשר שלחתי והוא שלוחך כי אתה אמרת לי לשלוח מי שארצה ושמעון מכחיש את ראובן מכל וכל ואמר מתחלה היה תנאי בינינו שאתה מחויב להוליך התבואה למקום אחר וכך השבתי לך כאשר שלחת אלי ע"י השמש שאבא לקבל תבואתי ועל מה ששלחת אלי שאתה רוצה לשלוח לפלוני השבתי אם תרצה לשלוח שלח לך להנאתך ותציל לעצמך כדי שלא תבא לידי היזק אבל עכ"פ לא תשלח את פלוני כי נחשד הוא שאינו נאמן ממילא כיון שלא קיימת התנאי שבינינו להוליך התבואה למקום הידוע ממילא מה שחסר מן התבואה ברשותך עלה דידך רמיא להשלים וראובן משיב שמעולם לא היה תנאי רק שהוא יטפל להוליך התבואה למקום הידוע על אחריות שמעון גם מכחיש שמעולם לא מיחה שמעון מלשלוח את פלוני רק אמר לו סתם שישלח מי שירצה הן הן תורף טענות של ראובן ושמעון ובקשו מאתי לחוות דעתי הקלושה הדין עם מי:
תשובה. בקצרה אם היה שמעון מודה לדברי ראובן בכל מה שאמר לכאורה היה נראה שהדין עם ראובן. ושמעון מחויב ליתן לו מעותיו משלם מהא דאית' בפ' המדיר במסקנא הכי אמר שמואל כל הנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה וכיון שבנ"ד לפי טענת ראובן נולד הספק לאחר ששלוחו לקח התבואה והניח על עלייה אחרת ששכר השליח ממילא קנה שמעון התבואה ואח"כ נולד הספק ע"כ על שמעון להביא ראיה ופשיטא לפי דעת הרא"ש דס"ל דעל בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכת הפרה אע"פ שהחמור עדין ברשות בעל החמור דלא אזלינן אלא בתר מי ששייך לו עכשיו וכיון דלאחר משיכת הפרה שייך החמור לבעל הפרה ע"כ ברשותו נולד הספק ועליו הראי' מכ"ש בנ"ד שכבר משך התבוא' דאמרינן ברשות הלוקח נולד הספק ועליו להבי' ראי' אלא אפי' למ"ד הרי"ף והרמב"ם דס"ל שעל בעל החמור להביא ראי' כיון שהחמור היה שלו ובממונו נולד הספק מ"מ בנ"ד מודה שעל הלוקח להבי' ראי' כיון שהספק נולד אחר שיצאתה התבואה מרשות המוכר כמו שכתב הרא"ש והטור שאם החמור עומד בסימט' על בעל הפרה להביא ראי' ממילא לכאורה אם היה שמעון מודה לדברי ראובן לית דין ולית דיין ששמעון חייב לשלם כל המאה כור במלואם אבל אחר הדקדוק נלע"ד דלא היא אלא אף אם שמעון הודה לדברי ראובן מ"מ לא אמרינן בנ"ד שהספק נולד ברשות הלוקח כיון שאין אנו יודעי' שהיו מאה כורים כשקבלם השליח גם קודם לכן לא נמדדו אע"פ שהמוכר אומר שהיו מאה כור לאו מפיו אנו חיים כיון שלא היה לתבואה זו חזקה ואינו דומה לבהמה שנמצא נקב בבית הכוסות ואין ידוע אם היה כך בשעה שקנאה אם לאו דהתם אמרינן כיון שהספק נולד ברשות הלוקח עליו להביא ראיה לפי שאמרינן כאן נמצא וכאן היה כי מעמידים הבהמה אחזקתה המבוררת משא"כ בנ"ד ובאשר שפשוט הוא קצרתי נ"ל גרשון אשכנזי.