עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה פו
ע"ד האשה העגונה מרת פלונית בת הנעלה כמ"ר יעקב ויידין עק הדר לע"ע בק"ק מנהיים והוגבו כמה עדיות על פטירת בעלה כמר יודא ליב בן מה"רר נפתלי הירץ קומא ושאלו מאתי להורות אם יש להתיר האשה על פי העדים ההם או לאו:
תשובה. הנה עברתי בעין עיוני ראיה קלושה ומצאתי שלכל עד ועד יש לו פירכא ונידחין וקצתן נראין ונדחין וחוזרין ונראין להתיר ע"פ עדותן האשה הנ"ל מן כבלי איסורא. והנה מחמת רוב טירדות חבילות ואגודות אינני אוכל לטייל ארוכות ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן באריכות כדרכי להשיב לשואלי דבר ע"כ אבוא בדרך קצרה וה' ינחני במעגלי צדק וישרה. ולמען שמו הגדול יצילני מלהתיר איסורא. דא"א החמורה. והנה מיראה הוראה אני בדבר קל קל וחומר בדבר חמור כאיסורא דא"א. ע"כ יראתי לגשת ולקרב אל המלאכה לחוות דעי מרחוק מקום ולהכניס ראשי לזו עבודה קשה אמנם לכבוד המורה צדק מחזיק הבדק ה"ה איש כאחי ג"ח הרב הגדול הגאון נר"ו אשר שיחר פני לגלות לו את דעתי הקלושה אם היא מסכמת עם דעתו הרמה לא יכולתי למרות עיני כבודו עיני פקיחי ובטלתי את רצוני מפני רצונו ורצון יריאיו אעשה הגם שהוא צידד בכל צד ופשפש בכל חדרי הפוסקים קדמאי ובתראי ובתשובותיהם לא הניח דבר גדול וקטן שם ולא הניח לנו מקום להתגדר בו מ"מ אענה את חלקי אשר הגיעני כפול. וזה החלי בעזרת ה' חילי צורי וגואלי:
ואחר אחרון אני בא מה שהעידו העדים באחרונה יסע לפנינו בראשונה הוא הכתב אשר כתב ערל א' להאלוף כמה"רר הירץ לוי הנכתב לעיל שמת בנו כמר ליב הנ"ל ומתאונן על מיתתו כמבואר בהעתק העדיות לעניות דעתי נראה לכאורה שיש מקום לומר אם נראין הדברים שהערל הנכתב לעיל לא כיון בכתבו הנ"ל לא להתיר ולא להעיד יש לסמוך עליו ועל דבריו שבכתב כי מה לי נכרי מסל"ת מפיו או ע"פ כתבו אם ניכרין הדברים שכתב לפ"ת דכשם כשנמצא בשטר כתוב (וכתב ישראל פלוני מת פלוני נהרג משיאין את אשתו ולא אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם כמו שכתבו פוסקי הלכות שהלכה כר' ירמיה בירושלמי דס"ל הכי ודלא כר' בון בר' כהנא דפליג עליה התם ה"ה נמי שמשיאין ע"פ כתבו של נכרי אם נראה שכתבו לפ"ת ולעד"נ לומר שאפילו ר' בון בר כהנא דפליג וס"ל שאין משיאין ע"פ השטר נראה היינו דווקא בכתב של ישראל אבל בכתב של נכרי כשאנו יודעי' שכתבו נכרי וניכר מתוכו שכתבו לפ"ת מודה הוא שמשיאין ע"פ ואין זה יציבא בארעא וגיורא וכו' ולא תהא כהנת כפונדקית כי טעמא רבה יש בדבר לחלק ביניהם והוא זה כי כל הפסולין להעיד כגון עבד ושפחה שהאמינום חכמים בעדות אשה נאמנים בתורת עדות אבל גוי מסל"ת אינו נאמן בתורת עדות אלא חושבין מה שהוא אומר לפ"ת הוא אמת וכן כתב הריב"ש להדיא (בסימן שע"ז ע"ש) אע"פי שאנן לא ק"ל כהרי"בש (כמ"ש שם שמהאי טעמא נכרי מסל"ת מפי נכרי מסל"ת לא מהני כלום מ"מ סברא זו היא אמיתית) וא"כ י"ל שפיר נמצא כתוב בשטר פלוני מת וכו' ונודע שזה כתב ישראל אין משיאין דמפיהם כתיב ולא מפי כתבם דהא דישראל נאמן מטעם עדות נגעו בו אבל נכרי מסל"ת דנאמן לא נגעו בו מטעם עדות כמו שכתבנו איכא למימר דמהני כתבו כשניכר מתוכו שכתבו לפ"ת. ואין לומר לעולם כ"ע ס"ל שאין משיאין ע"פ כתב נכרי וטעמא דמלתא משום הבו דלא לוסיף עלה מאחר הא דמשיאין ע"פ נכרי מסל"ת חידוש הוא אין לנו בו אלא חדושו ונאמר דוקא מסיח ולא כותב. זה אינו דלע"ד אין סברא לבדות מלבינו ולשויה דברי חכמינו ז"ל כהלכתא בלא טעמא כי מצד הסברא והטעם אין לחלק כלל בין מסל"ת ובין כותב לפ"ת וכן כתב הב"י בהדיא בספר בדק הבית על דברי ה"ה שמפרש דברי הרמב"ם שכוונתו למעט כתב נכרי כתב הב"י שהוא מילתא בלא טעמא ולעד"נ שאפי' הריב"ש דס"ל דנכרי מסל"ת מפי נכרי מסל"ת אינו נאמן משום הבו דלא לוסיף עלה מודה שבנ"ד אין אומרים הבו דלא וכו' דהתם שאני שיש טעם בדבר כמו שסיים הריב"ש שאינו נאמן לפי שאין הנכרי בקי להכיר אם חבירו מסל"ת או מתכוין להתיר אבל בנ"ד גם הריב"ש מודה דלא אמרינן הבו דלא לוסיף שאין טעם לחלק בין מסל"ת ובין כותב לפ"ת ואין לנו לבדות מלבינו הלכתא בלא טעמא:
והנה לא נעלם מעיני מ"ש ה"ה בפי"ג מהלכות גירושין על מ"ש הרמב"ם מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת וכו' ונודע שזה כתב ישראל וכו' וז"ל הה"מ וכתב רבינו ונודע שזה כתב ישראל אפשר שכוונתו הוי למעוטי כתב כותי והטעם שלא הוכשר כותי אלא במסל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שהו' כתב ישראל וכו' ע"ש הרי משמ' שס"ל לה"ה לפרש דברי הרמב"ם שס"ל שאין משיאין ע"פ כתבו של נכרי ומשום הבו דלא לוסיף עלה מ"מ נלע"ד שאין דברי המ"מ מוכרחי'כלל כי יש לפרש דברי הרמב"ם בדרך אחר נכון באופן שאין אנו צריכין לומר דס"ל לחלק בין אמירה לכתיבה שהוא כהלכתא בלא טעמא כמו שכתבנו ומה גם שאין רמז בירושלמי לחלק ביניהם ואין זה דרכו של הרמב"ם לבדות דינין מלבו ולכאורה היה מקום לומר שמ"ש הרמב"ם ונודע שזה כתב ישראל ר"ל שהוא מקוים למעוטי אינו מקוים אע"פ שאין הלשון מכוון יפה לפי פירש זה מ"מ נכון הוא לפרש כן דברי הרמב"ם דס"ל שצריך קיום אע"פ שלדעת רוב הפוסקים דפסקו כר"י בירושלמי דמשיאין ע"פ שטר ס"ל שאין הכתב צריך קיום היינו משום שאותן הפוסקים אזלי לטעמייהו ולשיטתייהו דס"ל קיום שטרות דרבנן ר"ל דמן התורה אין צריך קיום כי עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי רק רבנן הצריכוהו קיום וכיון דמלתא דרבנן היא לא החמירו בעדות אשה כמ"ש הפוסקים בפירוש טעם זה אבל הרמב"ם דס"ל להפך שמן התורה עדות בשטר לאו כלום דהתור' אמרה מפיהם רק חכמים הכשירוהו משום נעילת דלת כמבואר בדבריו בפ"ג ובפ"ו מהלכות עדות א"כ י"ל שלדעתו גבי עדות אשה מצריך לכל הפחו' קיום. הן אמת שכבר השיגו על הרמב"ם בדין זה הרמב"ן ז"ל ושארי אחרונים (גם באו אחריהם אחרונים אחרים ולמדו עליו זכות וגם אני בעניי עני בדעת ישבתי מקצת ההשגות בטוב טעם ואין כאן מקומו) כי עכ"פ יש לומר שהרמב"ם אזל לשיטתיה דס"ל דדבר תורה עדות שבשטר לאו כלום הוא ממילא אין פירושו של הה"מ מוכרח כלל כן נראה לכאורה אבל משום הא לא ארי' והאמת יעשה דרכו שהה"מ כתב פירוש זה בדברי הרמב"ם דאי לכך כוונתו של הרמב"ם הל"ל והוא שנתקיים וכו' ומדלא כתב בהאי לישנא א"א לפרש דבריו בענין זה וא"כ הוא ממילא חל עלינו חובת ביאר לפרש דעת הרמב"ם בענין אחר ונלע"ד לפרש דברי הרמב"ם ברווחא והוא זה שכוונתו לפרש מ"ש בירושלמי מצאו כתוב בשטר פלוני מת וכו' דאיירי ע"כ בנודע שזה כתב ישראל דאל"כ איכא למיחש שמא כתב נכרי ואין משיאין האשה ע"פ כי לשון זה של איש פלוני מת וכו' לא מהני לדעת הרמב"ם אפילו בע"פ לפ"ד בעל לחם משנה שמפרש דעת הרמב"ם כדעת הר"ן דס"ל אם אמר הנכרי פלוני מת בלי קישור דברים לא הוי מסל"ת ע"ש מכ"ש שבשטר לא מהני ואפילו לפי דעת הרי"בש דס"ל מ"ש הרמב"ם כל אותן הדברים לא הביאם אלא לרווחא דמלתא. אבל באמת נכרי שאומר פלוני מת בלי קישור דברים הוה מס"לת מ"מ י"ל הני מילי כשאנו יודעים שאין הנכרי משיבו על שאלה רק הוא מעצמו בא אלינו ואמר פלוני מת אזי הוי מסל"ת אבל כשמצאו כתוב בכתב נכרי פלוני מת ותו לא מידי יש לחוש טובא שהוא תשוב' על שאלה ומכוין להעיד ע"כ אין לחשבו כמסל"ת לכן מפרש הרמ"בם דאיירי כשנודע שהוא כתב ישראל שהוא נאמן מתורת עדות וק"ל ממילא יש לפרש דברי הרמב"ם ברווחא שבא למעט כתב נכרי אבל לא בכל ענין ומשום טעמא הבו דלא לוסיף עלה כמ"ש הה"מ רק בא למעט כתב נכרי דכתיב ביה פלוני מת ותו לא מידי אבל היכא דניכר מתוך כתלי הכתב שנכתב לפ"ת שפיר מהני להשיא את האשה כן נראה לע"ד נכון מ"מ לא מפני שאנו מדמין הכתב נעביד עובדא נגד סברת המ"מ לדעת הרמב"ם ומה גם שבנ"ד אין הכרח בהכתב שנכתב למהר"ר הירץ שנכתב לפ"ת ע"כ אין להתיר האשה הנ"ל ע"פ הכתב הנ"ל. וע"ד העדות שהעיד כמר חיים בן הקדוש כהר"א בסימן ב' ג' ד' לכאורה כלם שווים לטוב' להתיר האשה על פיהם אע"גב שמבוא' בעדותו שמתחלה שאלו אחר רק א' נקרא בשמו קוך ושאלו הרקים מה אתם מבקשים ממנו ואמרו להרקים שרוצים לשאול אחר יהודי א' וע"ז השיבו הרקים מה שהשיבו ממילא נראה לכאורה לע"ד שיצאו דברי הרקים ההם מתורת מסל"ת דהוה דומה לאיה חברינו אבל נראה שיש לחלק ולומר דוקא התם במעשה דצוער עיר התמרים ששאלו לאותה הנכרית והיא עצמה השיבה להם ע"כ יצאו דבריה מכלל מסל"ת אי לאו דבכתה מתחלה משא"כ בנ"ד שלא שאלו להרקים ההם אחר היהודי רק היהודי' השיבו על שאלת הרקים ששאלו מה אתם מבקשים מן הקוך א"כ ה"ל כאלו שאלו להרק קוך בפני הרקים אחר היהודי והם אמרו מעצמך מה שיודעים וזה מקרי שפיר מסל"ת כמ"ש מהר"יק בשורש קכ"א בהדיא וכן כתוב הב"י בשם רבו ר"י בי רב מעשה שבא לפניו באחד שהעיד שיהודי א' זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי לחבירו שמעת מה שנעש' מפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגם והתיר את נשותיתן ע"פ עדות זו כיון שלא שאלו לגוים והם השיבו מעצמן והביא ראיות מתשובות הריב"ש שכתבתי וגם מתשובות מהרי"ק סימן קכ"א וכן נראה מתשובות מהרר"מ וכו' עכ"ל וכן משמע לע"ד בירושלמי דאמר ר"ל כל ששאלו והוא משיב וכו' משמע דוקא כשמשיב הנשאל בעצמו הוא דלא הוה מסל"ת אבל כששואלים לנכרי א' ונכרי אחר משיב הוה שפיר מסל"ת ולע"ד שכן הוא דעת רמ"א ולזה כיון במ"ש בסימן י"ז סט"ו במ"ש אע"פ שהיה אצל הכותי ששאלו מקרי מס"לת ודלא כחלקת מחוקק שהשיא דבריו לד"א (אם לא שמפורש כדבריו בד"מ ואינני אוכל לעיין אחריו כי חסר קונטרס א' בד"מ שלי בסימן י"ז ופיסקא זו היא בכלל החסרון ואין לומר שיש לחלק בין הנדון של ר"י בי רב ובין נ"ד דהתם שאל יהודי א' חבירו לפני ישמעאלים משא"כ בנ"ד דהוה ליה כאלו ישראל שאל לנכרי בפני נכרי אחר כי מוכח מתוך ראיותיו שאין לחלק בכך ודו"ק. ממילא לכאורה נראה שיש להתיר האש' הנ"ל בלי פקפוק ע"פ עדותו של כמר חיים הנ"ל:
אמנם לבי מהסס מאד לסמוך על דברי מהרי"ק ועל דברי ר"י בי רב להתיר בנ"ד שאמרו להנכרי המסיח מתחילה שהם רוצים לשאול מנכרי אחר על יהודי א' ואפשר שזה גרע טפי ממעשה ר"י בי רב חדא ועוד קאמינא אע"פ שרבנים מובהקים וגאוני' גדולים בדורם היו מהרי"ק ור"י בי רב וכדאי הם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק ומה גם שהראיה שהביא מהרי"ק מהא דאיתא בפרק הגוזל בתרא אשה וקטן נאמנים לומר מכאן יצא נחיל כו' ואוקמוה בגמ' כגון שהבעלי' מרדפי' אחריה' ומשמ' ליה למהרי"ק שמיירי שהבעלי' מרדפי' בפני האשה ומתוך כך נתעורר' ואומרת מכאן יצא נחיל אפ"ה חשיב מסיל"ת אע"פ ששמעה מפי הבעלים עצמם שהוא שלהם והאריך בטעמו ונימוקו ונלע"ד הקלושה שראי' זו נכונה מאד וראוי' למי שאמרה ואני בעניי קבעתי בה מסמרות ותריצנא שאפי' לפי פי' רש"י שפיר' מרדפין אחריהם קודם שדיבר הקטן והוה רגלי' לדבר מ"מ ראייתו נכונה דהא עכ"פ משמע פשטא דגמרא שהבעלי' מרדפין בפני האשה והקטן מדלא קאמר בגמרא הב"ע שאנו יודעים שבהעלי' מרדפי' והם מסל"ת (דאי קאמרי הכי) הוה משמע שרדיפת הבעלים לא היה בפני האשה והקטן אלא קאמר כגון שהבעלי' מרדפי' כו' והם מסל"ת משמע שע"י הרדיפה נתעוררה לומר מכאן יצא נחיל ואפ"ה מקרי מסל"ת והוה תרתי רגלים לדבר ומסל"ת ולעד"נ שלפי פירש"י מוכח יותר דאיירי שהבעלי' מרדפין בפני הקטן והאשה דאל"תה אלא איירי שהבעלי' מרדפין שלא בפניהם למה פירש"י קודם שדיבר הקטן למה לא פירש איפכא שדיבר הקטן קודם רדיפה והבעלי' לא ידעו כלום מדברי הקטן הן אמת י"ל שרש"י דקדק לשון הגמרא שהקדים רדיפת הבעלי' למסל"ת אבל בגמרא גופא קשה למה הקדימה רדיפת הבעלים אלא ודאי מיירי שהקטן ידע שפיר מרדיפת הבעלי' ואפ"ה כיון שלא שאלו את פי הקטן לא יצא מכלל מסל"ת גם הוה רגלי' לדבר אבל אם הי' איפכא שהקטן הס"לת תחלה והבעלי' ידעו זה ואח"כ רדפו לא הוה רגלי' לדבר כלל והקושי' שהקשו על פי' ר"שי מה מקש' רבינ' לרב אשי מנחיל של דבורים הלא לפי פי' רש"י לא קשה מידי דשאני נחיל של דבורים דאיכא רגלים לדבר ישבתי בכמה אנפי וחדא מינייהו נלע"ד עיקר והוא זה שדקדקתי במ"ש רש"י מרדפין אחריה' קוד'דיבור הקטן למה שבק רש"י אשה שקדמ' לקטן במשנ' ונקט קטן המאוחר גם אח"כ פי' רש"י לעדות אשה שמע מן התינוקות שהיו אומרים אנו הולכים לספוד כו' וקשה למה נקט רש"י בלשונו קטן דוקא ותמהני שלא ראיתי שום א' מהפוסקים או מפרשים שהרגיש בדיוק זה והוא דיוק נכון אלא נ"ל כוונתו של רש"י ליישב הקושיא שהקשו עליו לכן פי' הסוגיא שהמקשה מקשה מהא דקתני שמע מן התינוקות ואוקמוהו התם דקאמרי כך וכך רבנן הוי התם כך וכך ספדני הוו התם והוה נמי כמו רגלים לדבר כמו בעלים מרדפים אחריהם ואפ"ה אמר רב אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד ממילא מקשה המקשן שפיר מנחיל של דבורים ועיין במ"ש הב"י גם מ"ו ח"ז בסי' י"ז שהגיהו בדברי הטור בענין ואין סומכין עליהם אלא א"כ כך וכך ספדני' היו שם כו' דוק ותשכח שהם מסכימים לדעת רש"י ויפה כוונו בהגהתן ודלא כדברי הפרישה ע"ש. ועוד הארכתי ביישוב הסוגיא לדעת רש"י ומהרי"ק ורציתי להעלותם על הנייר אך ורק מצאתי וראיתי שקדמני בעל משפטי שמואל בסי' ע"ח ור"א ששון בסי' רכ"א שמישבי' דברי רי"ש ומהרי"ק ובקצת דברים כוונתי לדעת הגדולים ע"כ נסגתי אחור ימיני בפרט שאין הזמן מסכים עמי כעת כללא דמילתא שכבר נסתלקו מעל מהררי"ק כל עורר וטוען ממילא הי' מן הראוי לסמוך על הגאונים מהרי"ק ור"י בי רב אעפ"כ לבי מהסס מאד לסמוך על דבריהם. באשר ראיתי בדברי מהר"ר ש"ל ביש"ש שלו בבא קמא פרק הגוזל בתרא סימן ק"ח שכתב וז"ל ופירש"י הבעלים מרדפין אחריהם קודם דיבור הקטן דרגלים הוא לדבר כולי ואין פירושו קודם דיבור הקטן הן מרדפין והקטן והאשה משיבין על דבריהם או על רדיפתן דא"כ אין זה מסל"ת אלא הקטן והאשה מדברים מעצמם בלא ידיעתם שהבעלים מרדפים כלל אחריהם כו' ע"ש ונסתייע מדברי הרמב"ם שהיפך בלשונו מלשון הגמרא והקדי' מס"לת לרדיפה וכתב ז"ל והוא שיהיו מסיחים לפ"ת ויהיו הבעלי' מרדפים כו' ע"כ (ולעד"נ שגם הטור רצה לסתור דברי מהרי"ק והוסיף מלת וגם וז"ל האשה או קטן נאמן כו' והוא שהבעלים כו' וגם מסל"ת עכ"ל נראה שבצחות לשונו שהוסיף תיבת גם נשמר מפירש של מהר"יק וק"ל) הגם שלכאורה נראה שלא עלה על דעת מהררש"ל דברי מהרר"יק ומהרר"ם כשכתב זה דאל"כ הוה ליה לאתויי דבריהם ולהשיג עליהם כדרכו בספרו יש"ש ולא להכותם בסתר ומה גם שיש לפקפק בדבריו במ"ש ורש"י מילתא דפסיקא נקט כי לפי דרכו אין זה פסיק' יותר כי גם אם הקדים הדיבור של קטן לרדיפה הוה מילתא פסיקא ורגלים לדבר אם לא ידעו הבעלים שיחתן גם יש לומר שמהרש"ל לא כתב כן אלא להוציא ממון שחמיר טפי כמ"ש הרי"בש ודלא כת"ה בפסקיו סי' ר"ך מ"מ לא מלאני לבי להתיר נגד דעתו של מה"רר ש"ל אפי' בספק על כן נלע"ד שאין להתיר האשה הנ"ל ע"פ עדותו של כמר חיים מה שהעיד בסי' ב' וד':
אמנם מה שהעיד כמר חיים בסי' ג' וז"ל עוד איז נאך איין רק קומין כו' ולע"ד שיש לסמוך עליו להתיר את אשה הנ"ל כי משמע מדבריו שלא הי' הרק במעמד כששאלו היהודי' אחר הקוך אע"פ שמוכח מתוך הלשון שאותו הרק כשבא אליהם שמע שהם מספרי' ממיתת ליבל אע"פ כן לא יצא מכלל מסל"ת וכמ"ש הרי"בש הן אמת שחכם אחד בדורו לא ס"ל הכי והקשה לדבריו דא"כ הוה ל"ל בגמרא רבותא טפי כשהקשה בגמרא היכי משכחת כו' ותירוץ במס"לת כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי כו' הל"ל כגון שהיה מספרים ממיתת פלוני ובא נכרי ושאל במה אתם מדברים כו' אבל כבר תירץ מהר"ררי בן לב תירוץ נכון שזה הוא רבותא טפי שלא תטעה לומר שזה דאמר מאן איכא וכו' הוה מתכוין להתיר או להעיד מלבד שיש לתרץ קושיא זו בכמה אנפין ושערי תירוצים לא ננעלו והיותר נכון נלע"ד שלכך נקט הגמרא כי ההוא דהוה אמר ואזיל כו' ואינסבה ר' יוסף לדביתהו וכו' להורות שכך הילכתא כי מעשה רב הוא וק"ל ממילא יש להתיר אשה זו ע"פ עדות זה ולא נעלם מעיני שהריב"ש בעצמו שדא ביה נרגא ולא רצה לסמוך אסברתו מ"מ יש לנו רב שהגאון הקארו העיד בתשובותיו שחזרת הריב"ש אינה חזרה משום שהריב"ש לא חזר אלא משום כבוד רבו הר"ן שכתב לחומרא אבל מ"מ הדין אמת דמסל"ת גמור הוא ודברי הר"ן בטלים וכל בתי דינים בסלוניקי גם כל חכמי הדור עשו מעשה כדברי הרי"בש לקולא והמ"ב העתיק דבריו בסי' ק"ט ע"ש ונאמן עלינו הדיין הגדול הגאון קארו ז"ל ואין להרהר אחריו כלל ואם הדין כן בנדון של הריב"ש שלא יצא מתורת מסל"ת אע"פ שסיפרו להנכרי בפירוש שהם מווכחים אם היהודי חי או מת מכ"ש בנדון דידן שלא אמרו כלום להרק שבא אליהם אלא הוא מעצמו א"ל שמת כמר ליב הנ"ל שאינו יוצא מתורת מסל"ת ע"כ כדאי הוא עדותו של כמר חיים הנ"ל בסי' ג' לסמוך עליו ואע"גב שלא אמר קברתיו ולדעת הרמב"ם נכרי מסל"ת צריך לומר קברתיו הלא מבואר הוא בהאחרוני' אם הנכרי מזכיר שמו של היהודי אינו צריך לומר קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם ובנ"ד הזכיר הנכרי שמו ושם עירו של היהודי פשיט' שאצ"ל קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם והאריכות בזה הוא אך למותר והדברים עתיקי' וגלוי':
והנה אודיע להשואל כענין וכהלכה טעמי דידי שאני מושך נפשי בתר עדותו של כמר חיים הלא לכאורה יש להתיר את האשה ע"פ עדותו של כמר ליפמן ברווחא כמו שכתב באמ' הרב המורה צדק נר"ו הגם שלכאורה יש לפקפק בעדותו שהנכרי לא הזכיר כי אם שמו לבד (והתוס' מכרזת ואומרת אין משיאין אלא כשמזכיר שמו ושם עירו) רק שכמר ליפמן שופט בדעתו שהרק נתכוון לאותו ליב שיש לו אשה ובנים במנהיים ויש לו אב בווינא מאחר שאין ידוע לו שום ליב אחר בקומפניא וע"ז יש להשיב שמא בא לקומפניא יהודי אחר ששמו ליב אחר פרידת כמר ליפמן מן הקומפניא ואל אותו ליב כיון הרק לומר שהוא מת זה אינו דכיון שאמר ידעת שליב שלנו מת משמע שאמר על יהודי שהי'ידוע לליפמן וכיון שלא הכיר יהודי אחר ששמו ליב ודאי לזה שידוע לו נתכוין הנכרי והוה כאילו הזכיר שמו ושם עירו כמ"ש הר"ן בתשו' דשמו ושם עירו דאית' בתוספ' הוא לאו דוק' אלא כל שמעיד בדברי ברור שא"א להסתפק באחר משיאין את אשתו אפי' לא הזכיר שמו כלל ע"ש ממילא איכא סהדותא לשריות' דההיא איתתא ברווחא ע"י עדותו של ליפמן בסי' א' ולמה לן לדחוקי נפשינו לשריותא ע"י עדותו של כמר חיים ואען ואומר כי יש לפקפק בעדותו של כמר ליפמן מאחר שהוא נחשד על חילול שבת בפרהסיא כמו שכתב הרב הפוסק נר"ו באריכות ואין לצדד זכות די"ל שהרהר בתשובה בלבו כדאמרינן בקידושין דז"א דלא אמרינן כך אלא לחומרא אבל לא לקולא כמו שכתב הרא"ש והטור בסי' ל"ח בהדי' גם שארי פוסקי' כ"כ הן אמת צדקו דברי המור' צדק שאין סתם מרקיטענער חשודי' לחלל שבתות בפרהסי' ובפרט שידוע לו שאין עדות ברורה על כמר ליפמן שהוא מרקיטענער שדרכו לנסוע עם החיילו' רק הוא עמהם במחנה לקנות מהם שלל וכיוצא בזה מ"מ גם אנשי' כאלו רובם קלים מסובי' וצריכן לבדוק ולחקור אחריהן מה מעשיהם על כן יותר נוח לו לצדד היתר ע"פ עדותו של כמר חיים כי לפי משמעות לשון העדות נראה שנשלח במכוון למחנה לחקור אחר ליב הנ"ל אבל הוא מצד עצמו לא היה לו שייכות במחנה להתלוות עמהן:
אמנם לכאורה יש לדקדק בעדותו של כמר חיים אם אין לו שייכות בעדותו מחמ' שכירתו שנשלח לשם ואם יש לו שייכות אין ממש בעדותו כמ"ש הר"ן בתשובתו סי' ג' ודבר זה תלוי בעוצם בינתו של הדיין הגדול מור' צדק נר"ו ואם אין לו שייכו' בעדותו מחמת השכירו' עדותו מספקת הגם שה"רן כתב בנ"ד אע"פי שאין שכירותו תלוי בדבריו עביד להחזיק ולומר שהוא נאמן לשולחיו מ"מ נלע"ד היינו דוקא בנ"ד דהו' השליח נכרי א"ל הכי אבל בנדון דידן שהשליח הוא יהודי שמעיד ליכא למימר כן ועוד יש לאלוה מילין להכביר על כל פרט ופרט רק אין הזמן מסכי' עמדי כלל סוף דבר דעתי הקלושה כן היא אם יבורר שאין לכמר חיים הנ"ל שום שייכות בעדותו משום שכירות אזי יש לסמוך על עדותו בסי' ג' והאשה הנ"ל מותרת להתנסבא לכל גבר כו':
אמנם אחר החקיר' שלא חסר שום יהודי שיש לו אשה ובנים במנהיי' ושמו ליב ואם יבורר שיש לכמר חיים הנ"ל איזה שייכות בעדותו אזי יש לסמוך על עדותו של כמר ליפמן בסי' א' אמנם באופן שאין ידוע איש אחר ששמו ליב ויש לו אשה ובנים במנהיים ואביו מוינא אזי איתתא דא שרי' להתנסבא לכל גבר דתיצביין כי יש לומר שסתם מרקיטענער אינם כי אם חשודים על חילול שבת ופסול חשודי' לא הוה פיסול דאוריית' ויש לי ראיו' ע"ז רק אין הזמן מכיל כעת כ"ד המדב' לכבוד הרב המורה צדק נר"ו והשוקד על תקנו' בנות ישראל שלא ישבו כאלמנות חיות וה' יצילנו משגיאו' ויראנו מתורתו נפלאות וקץ הפלאות נאם גרשון אשכנזי: