אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה פד

שאלה פג

ילמדינו רבינו ויגמיאני מעט מים חיים להאיר עיני אם יפה דנתי ויפה זכיתי בעברו עלי רוח קנאה ללמד זכות על תורת משה רבינו הלא הוא הרמב"ם שכתב בהלכות מלוה ולוה סוף פרק י"ט וז"ל מכר הלוה שדה ללוקח ומכר הלוקח ראשון ללוקח שני וכתב המלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו וכו' עד וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה וכו' ועל זה צוח הקדוש הראב"ד ארבע צווחות בהשגתו וז"ל לא ראיתי בכל ספריו טעות גדול כזו וכאלו טעה בדבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ואין אחד שתובע עלבון רבינו כאשר עשו בעל המגיד ובעל הכסף משנה שהשיבו למחורפיו דבר ואני הקטן זעירא דמן חברייא אף שאינני כדאי להכניס ראשי בין שני הרים גדולים ובפרט אדם גדול וקדוש כמו הראב"ד שהרוח הקודש הופיע בבית מדרשו כאשר כתב הוא בעצמו גבי הדס שנקטם ראשו עם כל זה אבקש מחילה מכבודו ומעצמותיו הקדושים על שבאתי לקיים דברי רבינו משה ולהראות לכל כי משה אמת ותורתו אמת וזה יצא ראשונ' בהשג' שאין זו החליל' אלא כשמכרה באחריו' מאן יימר שדעת רבינו לא הי' כך דמיירי באחריו' ועל התשובה הב' מה בכך אם הפשר' הוא לג'או לב' אם גוף הדין הוא דין אמת לאמתו ועוד כי דייקינן שפיר נמצא פשרה לג' שאף שהלוקח ראשון קיבל מעותיו אם לא יעמיד השדה בידו של לוקח שני להוציא מן ב"ח צריך להחזיר לו המעות ועל הקושיא הג' אענה ואומר כי רבינו סבר שכל אחד רוצה להחזיק בשדה ואינו רוצה במעות כאשר דקדק רבינו בלשונו הצח לכתוב בלשון טורף דמשמע דכל אחד בא לטרוף השדה ועל הצוחה הרביעית אדרבה אבן מקיר תזעק שרוצה לדחות דברי רבינו בקנה במקום שיש להשיב תשובת רבות חדא דודאי כה"ג וכיוצא בזה יכול לומר לכי תהדר כדמוכח מדברי רש"י בפרק ארבע אבות דפריך א"כ בנזקין נמי נימא הכי אי שתקת וכו' ופירש"י והא דלא פריך נמי מב"ח משום דאמר לי' לכי תהדר דהא השתא נמי מזיבור' אתה רוצה ליתן לי וכן פירשו התוס' שם א"כ הכא נמי נימא הכי לכי תהדר ולא דמי למי שאבדה לו דרך שדהו דלא אמרי' לכי תהדר דהתם יפסיד אי יאמר כך כמו שפירוש רש"י שם לפי שטתו דאמר לי' לוקח קח לך דרך בזול ואי לא מהדרינא שטרא למרי' ואין לך כלום אך התם כשלקח עידית באחרונה לא יכול לומר לו קח זיבורית ואי לא מהדרינ' וכו' דאמר ליה השתא נמי מזיבורית אתה רוצה ליתן לי וכן הכא גבי ב"ח אי לוקח שני אומר לו אי שתקת ואינו רוצה ליתן לו כלום שפיר יאמר לו לכי תהדר ועוד מצאתי און לי בדברי רש"ל בים של שלמה שכתב ג"כ שאין הנדון דומה לראיה דהתם באבדה לו דרך שדהו לא סבירא לן כדברי הרא"ש דאמר כאילו כבר הוחזר משום דא"ל קודם שקניתי לא היה לך שום דין עמהם יעוין משם שהגאון מקיים דברי רש"י ז"ל דבכהאי גוונא לא אמרינן לכי תהדר ויכול לומר אחזיר שטרות למרייהו ודחה שם הגאון אותם החולקים דאמרו דלעולם לא אמרינן אחזיר והאי פלפולא דאי שבקת הוי לא אליבא דהילכ' רק פלפולא דעלמא כי בטלו היחידים במעוטין ואף שדברי התוספת בפרק שני דייני גזרות לא משמע כמו שכתבו הן בעצמן בב"ק מכל מקום לא דחי דברי רש"י כי דבריו כנים כמו שהוכיח הגאון מילתא בטעמא נמצא דזכינו לדין שהגאון רש"ל ביש"ש שלו סבר כרא"ש בחדא ופליג עליה בחדא דהיינו דהוא סבר דיכול הלוקח לומ' אחזיר שטרות וההוא פלפולא דב"ק הוא אליבא דהלכתא ופליג עליה בחד' דיוכל ב"ח לומר לכי תהדר ולא אמרי' כאלו כבר הוחזר כמו שהוכחתי מסוגי' דב"ק דפריך אי הכי בניזקין נמי נימא הכי כדברי רש"י ולא כמו שפירשו התוספ' דפריך נמי אב"ח ולרבות' נקטיה וא"כ מנא לי' להראב"ד לומר שהרמב"ם טעה טעות גדול ודבריו באמת הם דברי פי חכם כמו שבארנו ועוד תימא על הטור בסוף סי' קי"ח שדחה דברי הרמב"ם גבי ב"ח ושני לקוחות לילך בשטת אביו כמו שכתב בסימן שאחר זה דהא שפיר נוכל לומר לכי תהדר:

ועוד קשה על השגת הראב"ד בתשובה הראשונה שכתב שאין זו החלילה אלא כשמכר באחריות הלא תלמוד ערוך הוא ראובן שמכר שדה לשמעון אפילו שלא באחריות ובא ב"ח דראובן וקא טריף ליה מיניה דינא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא יכול לומר לאו בעל דברי' דידי את מפני דאמ' לא ניחא לי דלהוי לשמעון תרעו' עלי וכן הכא בנ"ד נמי נימא הכי וגם על בעל המגיד יש לתמוה שכתב שב"ח אינו יכול לטרוף מלוקח שני מפני מה מכר ראשון לשני כל זכות וכו' קשה ממ"נ אי מכרו לו באחריות נוכל לומר שזהו אחריות דצריך להוציא מב"ח לאוקמי בידיה ולא יכול לומר לאו ב"ד דידי את דאמר לו אי מפקת מיניה עלי דידי הדר ואי מיירי שלא באחריות מ"מ יכול לומר לא ניחא לי דלהוי ללוקח תרעומות עלי ומשתעי דינא בהדי כמו ראובן שמכר לשמעון וכו' ע"כ והנה אבקש מרבינו שישיבני בחסדו ויודיעני דעתו הרמה כי חביבין עלי דברי רבינו ושש אנכי על אמרותיו כמוצא שלל רב כ"ע תלמידו הקטן טעבלי וולך. נא מ"ו לא באתי להשיג על הקדוש הראב"ד רק מחסרון ידיעתי וקוצר השגתי לא ירדתי לסוף דעתו ועוד שרבינו יעקב בעל הטורים סי' קי"ח דוחה דברי הרמב"ם ע"י תשובה וקושיא הרביעית של הר"אבד ולא הזכיר ג' ראשונות שמע מינ' דלא בריר' לי' ג"כ בכן אקוה שכבוד תורתו יעמידני על דעת הראב"ד וש"ת:

תשובה. ברך לקחתי וברך אשיב. לשואל כענין וכהלכה משיב דברים נכוחי' אלהים ואנשים משמחים עפרות זהב לו מגדל צמחים צמח צדיק כפתורי' ופרחי' ה"ה הרב הנערב החכם השלם עולה במעלת הסולם וראשו מגיע עד שמעניק החמה והירחים כ"ש מהר"ר טעביל נר"ו רופא מומחה רוח הבריות ורוח המקום ממנו נוחה ולכל העומדים צפופים ומסתופפי' בצלו צל המעלות שלו' עד בלי ירח אהו' ידידי ג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני מגלה עפה יפה עליה לתרופה והיא סובבת על קוטב לאשר וליישר דברי רבינו הרמ"בם ז"ל במ"ש בפי"ט מהל' מלוה בענין מכר הלוה שדה כו' ולהסיר מעליו תלונות הראב"ד ז"ל אשר השיגו והקשה עליו ד' קושיות ומכ"ת הרבה להשיב על ארבע קושיותיו והנה עדי בשחק נאמן שטרידנ' טובא בלימודי' אחרים הכרחיי' אך ורק באשר שחביבי' עלי דבריו דברי דודי' אמרתי אפנה ואשנה ואשיב למכ"ת מפני הכבוד אמנם בקצרה ואקדמות מילין אענה בהרמות קול יישר כחו וחילו לאוריית' שאחז צדיק דרכו דרך השלמים החכמי' אשר לא מזגי רישייהו אבי סדי' עד דמהפכי בזכותו של רבינו הרמב"ם ומעייני' עד שיד עיונם מגעת כדי להעמיד דברי רבינו על נכון על פי אמתת' של תורה אם אפשר ושלא יהא אבן הראש' אבן פנה אבן טועה ח"ו גם אני בעניי עני בדעת כך דרכי תמיד לפי מעט קט השגתי והנה בענין זה ראיתי דברי מכ"ת ולע"ד נראה שהם נכוחי' למבין ויונעמו לומר שכך היה כוונת רבינו אמנם מלשון מכ"ת משמע כאלו אין כאן מקום לקושיות של הרא"בד כלל וכאלו טחו עיניו מראות דברים פשוטים ונגלי' וחלילה לנו לומר כן על הרא"בד שגם הוא מאור עינינו ומפיו אנו חיים אך ורק מפני חשק ההשגה לפעמים הוא מגדיל הענין וזה הוא אחד מהם שמן קושיות רפיות עשה דגושות וכן משמע מלשון הה"מ שכתב על קושיות של הרא"בד ואחת מהן חזקה וכו' משמע הא האחרות הם קושיות רפויות ולא חזקות והוא זה כי ג' קושיות הראשונות יסודם הוא שס"ל להרא"בד ששני הנושאים דהיינו רישא דמתני' מי שהיה נשוי ב' נשי' וסיפא דמתני' וכן ב"ח כו' יהיה דומה בדומה ממש בכל חלקיהן ולפי דברי רבינו אינם שוים בכל חלקיהן זאת היא כוונתו האמתות בקושיותיו הראשונות להמעיין בדבריו אבל במעט עיון יראה הרואה בראיה אע"פ שאינה בריאה שאין זה קושיא כל כך כי איכא למימר מידי ארי' הא כדאית' והא כדאיתא ודי לנו בזה שהן שוים לענין שצריכים לעשות פשרה וגוף הדין איצטריך וזה לע"ד דעת המ"מ במה שכתב ואחת מהן חזקה וכו' משמע הא השלש הראשונות רפויות וחלושות וק"ל אמנם מ"ש מכ"ת ליישב קושיא הד' כבר קדמו מ"ו חמי זקני בב"ח שלו (בסימן קי"ח יעיין שם מר) לאחר העיון נלפ"ד שתירוץ זה אינו עולה יפה והנה מכ"ת כותב וז"ל ועל הצווחה הרביעית אדרבה אבן מקיר תזעק וכו' דודאי כה"ג וכיוצא בזה יכול לומר לכי תהדר כדמוכח מדברי רש"י כו' עכ"ל ותמצית דברי מכ"ת שס"ל שרבינו הרמב"ם ס"ל כפיר"שי ולע"ד נראה שזה אינו חדא שלפי דברי רש"י מוכרח לומר שמ"ש גבי מי שאבדה דרך שדהו כו' אי שתקת כו' היינו שרוצה ליתן דרך בזול ומדברי הרמב"ם בסוף פט"ו מהל' טוען משמע דלית ליה האי סברא כלל אלא ס"ל שיוכל לומר לו קנה במאה מנה כו' וטעמא דמילתא כי מה מכר ראשון לשני כו' כמו שכתב הרמב"ם להדיא וא"כ בנ"ד דאיכא ג"כ לומר מה מכר ראשון לשני כו' למה לא יאמר הלוקח שני לב"ח אי שתקת כו' (ופירושו אם עתה אחזיר השדה ללוקח ראשון אין אתה יכול לגבות ממנו ואני קניתי זכותו שיש לו ואע"פ שעדין לא החזרתי לו מ"מ יש לי זכותו כי מה מכר כו') ולעד"נ שגם רש"י מודה בנ"ד שאינו יכול לומר לכי תהדר כי טענת מה מכר ראשון לשני טענה אלימת' היא ומוסכמת והא שצריך רש"י לפרש גבי מי שאבדה לו דרך שדהו כו' שרוצה ליתן לו דרך בזול היינו טעמא כי התם טענת דמה מכר כולי לא אלימא כיון שיוכל לומר מ"מ דרכא אית לי גבך כמ"ש באמת אדמון לכן צריך רש"י לפרש אי שתקת אוזל גבך הא לאו הכי יוכל לומר לכי הדרית כיון שמ"מ דרכא אית לי גבך משא"כ בנ"ד אם נאמר מה מכר לית ליה גביה ולא מידי ודוק כללא דמילת' אע"פ שרום מכ"ת הוא רופא מומחה מ"מ לא העלה ארוכה להשגה זו מתרי טעמא חדא שמוכח שהרמב"ם לית ליה סברת רש"י ולעד"נ שגם רש"י מודה בנ"ד שאיננו יכול לומר לכי תהדר מטעם שכתבתי כי יוכל לומר מה מכר וע"כ מוכרחי' אנו לומר סברא זו אליבא דהרב המגיד שהרי ה"ה כתב על קושיות הראב"ד ואחת מהן חזקה כו' וקשה מה קשיא ליה הלא הוא בעצמו וכבודו כותב לפני זה בדין ו' שהרשב"א ז"ל העלה דלפסק הלכה לא אמרינן אי שתקת לגרועי מדינא קמא ואין אוקימתי' זו עיקר וכו' וזה דעת רבינו ז"ל ועיקר עכ"ל וא"כ שס"ל לרבינו שאין אומרים אי שתקת כו' א"כ מאי ק"ל לה"ה אלא עכ"ל ולחלק דוקא לגרוע כחו ליכא למימר אי שתקת כי ליכא למימר מה מכר ראשון כו' אבל במקום דאיכא למימר מה מכר כו' ליכא מאן דפליג והנה על מוח"ז אין תלונתי זאת כי המעיין בדבריו יראה שהו' רוצ' להרכיב דברי הרמב"ם אתרי רכשי דהיינו שהוא רוצה לפרש דבריו כמו שביאר הב"ח ואמר כל זמן שתהיה בידך ובזה אזדא לה קושיית הרב המגיד דליכ' למימר מה מכר ראשון לשני כו' אבל קושיית הראב"ד במקומ' עומדת וע"ז בא ליישב דליכא למימר אי שתקית וכו' אבל לע"ד במחילה מכבודו ז"א כי במ"ש המ"מ ואפשר שדעת רבינו בשביאר דבריו כו' ר"ל בשביאר דבריו באופן דלא יוכל הלוקח שני לומר לו מה מכר וכו' ולא אי שתקית כו' ממילא איכא לפרש דברי רבינו הרמב"ם באופן שלא יהא קשה קושיות הראב"ד ולא קושיות הה"מ אבל כל זה דוחק ולכן נלע"ד שהנוסח' האחרת שהביא המ"מ היא הנכונה ואמתית ומכוונת עם מ"ש בפי"ז מהל' אישות דין י"ב דלא הזכיר שם דין זה אם מכר לוקח ראשון לשני וזה הוא הסיבה האמתי' שמעולם לא שמתי לבי ליישב קושיו של הרא"בד כי לעד"נ שהנוסחא האחרת היא עיקר ועוד יש לאלוה מילין בענין זה כי יש לי הרהורי דברי' אחר דברי קדשו ובפרט מה שכתב מכ"ת ליישב קושי' ב' של הראב"ד וז"ל ועוד כי דייקינן שפיר נמצא פשרה לג' שאף שהלוקח ראשון קיבל מעותיו כו' צריך להחזיר לו מעותיו לא ידעתי מה תיקן מכ"ת בזה סוף סוף א' מהם אינו צריך לעשות פשרה מש"אכ גבי מי שהיה נשוי ב' נשים כו' שצריכי' בהכרח ג' לפשרה גם נראה לע"ד ליישב קושי' הג' בע"א ממה שתירץ מכ"ת והוא שזה שנלע"ד שזה הוא תקנת' דרבנן שיהא חוזר חלילה עד שיעשו פשרה כל שלשתן ואין שנים מהן יכולי' ורשאי' להשוות עצמן כדי להפסיד להשלישי ויעיין מר במ"ש התוספו' בס"פ מי שהיה נשוי ד"ה ומוקמינן לכולהו כו' בכל זה היה לי להאריך לבנות ולסתור ע"מ לבנות רק שאין הזמן מסכים עמדי כמ"ש למעלה ובזה רום מכ"ת יעלה מעלה לשם ולתהלה בכל הארץ עד שיפרוץ בן פרץ כן נ"ל גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה