אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה עט

שאלה עח

במוצאי שבת מלכתא רב חדוותא מלא חפצ' דטיבות' למרא דשמעתתא צילותא איכא למשמע מני' הלכת' גבירתא מדברנא דאומת' ריש גלוותא הוא ניהו אהו' אדוני מורי חמי הגאון הגדול המופלא והמופלג. כל נת"ח טוב מעלה במזלג. בחי"לק ופי"לג. כל סתום ונעלם מברר ומלבן כשלג נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד הישראלי. אוני ועוצם חילי:

כמהר"ר מענדל נר"ו לא יכבה. מחול ימים ירבה. ולכל המסתופפים בצלו צל המעלות שלום עד בלי ירח. ואור תורתו עליהם יופיע ויזריח:

הנה אהו' אדוני מורי לא יכולתי להפיק זממי להכביד מילין באשר שאין הזמן מסכים עמדי ומה גם שעוד היום לא עיילי אבריי לשפא הגם שה' ברחמיו וברוב חסדיו החלמני והחייני ת"ל ב"ה מ"מ לא חזרתי עדין לאיתני הראשון אע"פ כן אמרתי לשנס מתני כגבור לרוץ אורח מישור לדרוש ולתור בשלומו דמר וכל הנלוים אליו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף ואגב אמינא לגלות את אזניו שקבלתי ג"י הוד מכ"ת הצהירים והבהירים והאירו אל מול עבר פני שני כתבים באו כאחד טובים אחד במילי דעלמא ואחד במילי דשמיא אשר האיר עיני במה ששאלתי את פיו פה קדוש יאמר לו אודת אשה א' שמצאה כתם תוך ג' לספירתה אבל היה לאחר ג' שפסק דם המקו' שלה כי בדקה את עצמה איזה ימים קודם שהתחילה לספור ז' נקיים ומצאה את עצמה טהורה ואע"פ כן לא היתה יכולה להתחיל ולספור ז' נקיים משום גזירה שמא תפליט והנה מה מאד נמרצו ונמלצו אמרותיו הטהורי' מתוק לפי כדבש ואלו הוה בידי תרתי מתנת' דתורא יהבתינהו למאן דאיית' לי האי כתבא כי מילת' אלבשייהו יקירא ומאשר יקרו בעיני נכבדו קריתי ושניתי ושלשתי ומצאתי נחת במה שכתב הוד מכ"ת וזה ברור הוא כיון שחומרא זו שאין תולין תוך ג' הכתם בדמים שנתעסקה בהם לא איתמר בגמרא אלא שהאחרונים החמירו בהך ורבים מהאחרוני' לא החמירו ודאי מאן דמקיל בטעם כל דהוא לא הפסיד כל כך אמנם אלי' וקוץ בה באשר הוד מכ"ת מסיק בדבריו מ"מ אי הוה אתא האי עובדא קמא דידיה לא היה מקיל מטעם שכתבתי. והיינו משום דהך בדיקה שבדקה את עצמה ביום ו' וביום השבת קודם ליבונה כיון שאז היה עדיין תוך ה' לשימושה מסתברא למימר שלא תועיל הך בדיקה כיון שלא היתה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים ע"י בדיקה זו חיישינן דלמא ראתה ולאו אדעתה או שמא לא בדקה שפיר כו' הן הן תורף דברי הוד מכ"ת:

תשובה. הנה אהו' אדני מורי חלילה לי ולזרעא דאבא לבוא אחרי המלך לסתור את דבריו המיוסדים על אדני פז הסברא והשכל והמדע אמנם באשר שתורה הוא וללמוד אני צריך אמרתי לדבר נגד מלכים ולא אבוש ומטובו דמר קאמינא שכה יהיה אלהים עמדי בכל מעבדי שעלה בדעתי חששה זו אימר ראת' ולאו אדעתה ודחיתי אותה בשתי ידים מכמה טעמים כאשר אבאר בס"ד שלא חיישינן להכי אלא דוקא גבי כלה ולא באשה אחרת אע"פ שבדקה את עצמה בזמן שאין הבדיקה מועיל לה כלום לענין ז' נקיים והוא זה משנה שלמה שנינו בפ' תינוקת (דף ס"ח ע"א) נדה שבדקה את עצמה כו' וחכמים אומרים אפילו בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהורה עכ"ל עוד שנינו במשנה בפ"א דנידה (דף י"א ע"א) אע"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקות חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר כו' עכ"ל ופיר"שי חוץ מן הנדה משראתה יום א' טמאה שבעה ואינה צריכה בדיקה כל שבעה שהרי בלא ראיה היא טמאה עכ"ל הרי לפנינו שנדה אינה צריכה בדיקה כל שבעה כי בדיקתה לא מעלה ולא מוריד כי אם תראה או לא תראה לעולם היא טמאה כל שבעה וא"כ מה ששנינו בפ' תינוקת אפי' בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה כו' מוכרחין אנו לומר שלא בדקה את עצמה כדי שתטהר ע"י בדיקה זו כי בדיקה זו לא מעלת ולא מורדת כלל אלא צריכין אנו לומר שבדקה את עצמה באקראי או משום נקיות או משום איזה סיבה שתהיה. ואע"פ כן סמכינן אבדיקה זו לענין טהרות וכל הטהרות שנגע' בהם לאחר טבילתה הם בחזקת טהרה ואע"פ שמצא' את עצמה טמא' אחר כמה ימי' אמרינן השתא הוא דחזאי כיון שבדקה את עצמה קודם לכן ומצאה את עצמה טהורה. ואין חוששין כיון שבדיקה זו שבדקה את עצמה ביום ב' לנדתה לא היתה עליה חובה כלל גם לא היה לה תועלת ממנה לענין טהרתה לאחר שבעה. דילמא לא בדקה יפה או שמא חזרה וראתה ולאו אדעתה. כי אותה ראי' אינה מזיקה כלל אלא אמרינן כיון שבדקה את עצמה משום איזה תועלת מה שהוא ודאי בדקה שפיר גם יהבה דעתה שלא ראתה עוד ע"כ סמכינן אבדיקה זו וא"כ הוא התם לענין טהרות שמחמירינן טפי ממה שמחמרינן לענין טהרת אשה לבעלה כדאשכחן בכמה דוכתי'. מכ"ש בנדון דידן שהוא לטהרת אשה לבעלה שסמכינן אבדיקה שהיתה לאיזה תועלת אע"פ שלא היה אפשר להתחיל למחרתו לספור ז' נקיים:

ועוד ק"ו הוא הלא התם מצאה את עצמה טמאה לאחר זמן והיה מקום לומר ודאי גם מתחלה לא בדקה שפיר או ראתה ולאו אדעתה. אפ"ה לא חיישינן להכי מכ"ש בנדון דידן שביום א' בדקה את עצמה בדיקה כראוי בלי שום פקפוק כלל ומצאה את עצמה טהורה מכ"ש שנאמר גם בדיקה ראשונה היתה כראוי ולא ראתה כלל. ועוד דמסקינן התם שמה שאמרו חכמים ביום שני ל"ד ה"ה אפי' ביום ראשון לנדתה אמרינן כן אע"פ שאיכא למיחש טובא דילמא חזרה וראתה כיון שמעיינה פתוח אפ"ה סמכינן אבדיקה זו ואמרינן כיון שפסקה פסקה מכ"ש בנדון דידן שבדקה את עצמה ביום השלישי לתחלת ראייתה שאז אין מעיינה פתוח כ"כ מכ"ש שסמכינן אבדיקה זו ולא חיישינן דילמא לא בדקה יפה או דילמא ראתה ולאו אדעתה. ממילא רווחא שמעת' שאם בדקה אשה את עצמה משום נקיי' או משום כוונה אחרת לא חיישינן שמא לא בדקה יפה או ראתה ולאו אדעתה אלא סמכינן אבדיקה זו כאלו בדקה את עצמ' כדי לספור ע"י בדיקה זו ז' נקיי'. והוא מה שרצינו:

ועדין יש לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם דסמכינן אבדיקה זו שהנדה בדקה את עצמה ביום הראשון או ביום השני ולא חיישינן דילמא לא בדקה יפה או שמא ראתה ולאו אדעתה היינו משום שאמרינן שלכוונה גדולה בדקה את עצמה והיינו משום דאם תמצא את עצמה טהורה תהיה בחזקת טהורה וכל הטהרות אשר תיגע בהם לאחר טבילתה בליל השמיני הם בחזקת טהרה או משום שיודעת שפסקה לענין שתטבול בליל שמיני אם לא תבדוק את עצמה עוד עד ליל טבילתה. הגם שכל זה דוחק ורחוק היא מאד שביום ראשון או ביום השני לנדתה שקרוב הדבר שתמצא את עצמה טמאה כי מעיינה פתוח תבדק את עצמה כדי שאם תמצא את עצמה טהורה יהיה לה לתועלת לאחר כמה ימים כי יותר טוב שתבדק את עצמה ביום הד' או חמישי או שישי כי אז מסתמא תמצא את עצמה טהורה ותשיג את מבוקשה בטוב. מ"מ אם נאמר כן התם גם אנו נאמר כן בנדון דידן ואפשר שלכמה כוונת בדקה את עצמה כראוי. חדא באולי תשכח ביום א' שהוא ה' לראייתה לבדוק את עצמה עד לאחר ברכו ואזי אינה יכולה ללבוש לבנים ולהתחיל למנות ז' נקיים מיום ב'. משא"כ אם בדקה את עצמה מקודם ומצאה את עצמה טהורה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים מיום ב' ואילך אע"פ שלא בדקה את עצמה ביום א' מחמת שכחה או איזה סיבה וא"כ הוא ודאי בדקה שפיר ודעת' עלוהי אם תראה אם לאו חדא ועוד קאמינ' שלשום כוונ'גדול' בדקה את עצמה שפיר והוא האמת כי הנשים נהגו (עפ"ד הגהו' מיימון וש"ד סי' י"ח) שלא להזכיר השם ולא להתפלל ולא לכנוס לב"ה בימי ראיית כמ"ש רמ"א בא"ח סי' פ"ח ס"א בהג"ה ופשוט הוא שדוקא כל זמן שהם רואים נהגו כן אבל לאחר שפסקו לראות אע"פ שעדיין אינם יכולים לספור ז' נקיי' משום חשש שמא תפלוט ש"ז מ"מ לא נהגו בכל החומרות הנ"ל כי בכל החומרות נהגו משום ראיי' דם אבל לאחר שברור להם שנסתם המעיין אינם נוהגים עוד בכל הנ"ל (כן נתברר לי ע"פ כמה נשים כשרו') וא"כ הוא שלכוונה זו בדקה את עצמה ודאי בדקה שפיר ויהבה דעתה שלא ראתה כי כל מה שנהגו הנשי' להחזיק בו מדקדקים בו הרבה. וכל זה לרווח' דמילתא אבל האמת יעשה דרכו שאם בדקה האשה את עצמה משום איזה כוונה מה שהוא אע"פ שלא כוונה כלל שע"י בדיקה זו תתחיל לספור ז' נקיי' מ"מ סמכינן אבדיק' זו ולא חיישינן למידי. ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשה הרב המובהק המפורסם הגאון כמהרר"ל סג"ל בעל ת"י בס' מעדני מלך שלו (דף ש' ע"א ס"ק כ"ה) לאחר שהעתיק דברי מהררמ"א מה שכתב בסי' קנ"ו ס"ב בהג"ה. וז"ל וא"ת לדידן מה נפקא מינה דהא מסקינן שכל אשה שרואה אפילו כתם נוהגים שצריכה להמתין ה' ימים עם יום שראתה בו כו' ונ"ל דנ"מ טובא היכא דחזרה וראתה תוך ימי ספירתה כו' ע"ש ובעל ש"כ מביא דבריו באריכות בס"ק ו'. ולפע"ד הקלושה לא קשיא ולא מידי כי יש נ"מ טובא וטובא כי אם בדקה ביום ראשון לראיית' שחרית ומצאה את עצמה טהורה ואח"כ לא בדקה את עצמה עד יום הששי לראיי' וביום הששי בדקה את עצמה ומצאה את עצמה טהורה אינה יכולה להתחיל לספור מאותו יום כי אינה יכולה לספור ז' נקיים עד שמקודם פסקה בטהרה ביום אחר ומה שפסקה בטהרה ביום ראשון לראייתה בשחרי' לא סמכינן עליו (כי מחמרינן עיין ב"י) כי חיישינן דילמא חזרה וראתה ולאו אדעתה כיון שמעיינה פתוח משא"כ אם הפסיקה בטהרה ביום הא' בבין השמשות או ביום ב' אפי' בשחרית ולא בדקה אח"כ את עצמה עד יום הששי לראיי' וביום הששי מצאה את עצמה טהורה יכולה להתחיל תכף לספור ז' נקיי' על סמך מה שפסקה בטהרה ביום הראשון בין השמשות או ביום ב':

והנה נפשי יודעת ששערי תירוצי' לא ננעלו ויש למצוא עוד נ"מ ע"פ מה שפסק מ"ו בב"ח שלו אם אין בעלה בעיר אינה צריכה להמתין ה' ימים אלא מיד שתפסוק בטהרה למחרתו תתחיל למנות ז' נקיי' הרי נ"מ טובא וק"ל. אבל פסק זה הוא דלא כמהרי"ק שורש ל"ה שכתב שם בהדיא אפי' אין בעלה בעיר צריכה להמתין ה' ימים. וכן לכאורה משמע שאפי' גבי כלה צריכה להמתין ה' ימים ממ"ש בש"ד ס"ס א' דרך בנות ישראל להמתין ג' ימים מלבד יום כו' וכל אותו הסי' לא איירי כי אם בכלה מתחלתו ועד סופו א"כ הוה דבר הלמד מעניינו שגם דין זה נוהג גם כן בכלה מיהו יש לדחות שדין זה לא איירי אלא בשארי נשים ולא בכלות אע"פ שכל הסי' ההוא לא איירי כי אם בכלה מ"מ נ"ל פשוט שמזה נשתרבב המנהג שגם בכלה שראתה אינה מתחלת לספור ז' נקיי' עד לאחר יו' ה' כי זולת זה לא נמצא חומר' זו בשום פוסק כמ"ש בעל ש"כ בסי' קצ"ט ס"ק י"ט):

ועוד נלע"ד הקלוש' להבי' ראי' שלא חיישינן לשמא ראתה ולאו אדעתה אלא דוקא בכלה ולא בשאר נשים. ממ"ש מהרי"ק בשורש קנ"ט בסופו וז"ל ואפילו ספרה ובדקה לא מהניא לה וטעמא לפע"ד כיון דמחמדה כדקאמר שם בגמר' בכל שעתא ושעתא איכא למיחש דילמא השתא חזיא ולאו אדעתה כיון שדחו הנישואין. ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיי' דהתם לא הוחזקו להיות רואות בכל שעה ושעה. אבל דחמודא מחמדה משתבעוה לינשא עד שתיבעל איכא למיחש טובא. הילכך בעינן דיהבה דעתה ומסקא טובא עכ"ל. הרי קמן שלא חיישינן דילמא ראתה ולאו אדעתה אלא גבי כלה משום דמחמדא והוחזקו לראות בכל שעה ושעה. וכמו שהוד מכ"ת בעצמו ובכבודו הביא ראיה זו. ומה שהוד מכ"ת שדא ביה נרגא וז"ל הרי משמע דדוקא בכלה אמרינן בעינן דיהבא דעתה אבל לא בשאר נשים. היינו דוקא שאר נשים שכבר התחילו לספור שבעה נקיים דלא הוחזקו להיות רואות כל שעה ושעה כו' עכ"ל ואני בעניי עני בדעת לא אוכל לירד לסוף דעתו העמוקה מני ים. כי בע"כ צריכין אנו לפרש דברי מהרי"ק במה שכתב ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיים כו' היינו נמי דומיא דכלה שדחו נישואיה כגון שאין בעלה בעיר וספק אתא ספק לא אתא דהוה דומיא דכלה שהיא מסופקת דאי איירי בסתם סופרת ז' נקיים לא קשיא ולא מידי כי סתם סופרת יהבה דעתה. אלא עכ"ל כמו שפירשתי שמ"ש ולא דמי לשאר כו' היינו נמי דהוה דומיא דכלה כגון שאין בעלה בעיר כו' וא"כ הוא לפ"ד של מכ"ת שמחלק בין כבר התחילה לספור ז' נקיי' ללא התחילה א"כ אשה שאין בעל' בעיר וספק אתא ליום מועד ספק לא אתא אינה יכול' להתחיל למנות ז' נקיי' אעפ"י שתבדוק את עצמה חיישינן דילמא ראתה ולאו אדעתה אלא א"כ התחילה למנותו בשעה שבעל' בעיר וסמכה דעת' שיהא בעיר בליל טבילתה ואח"כ יצא מהעיר אזי יכולה לגמור ספירת'. וזה לא שמעתי ולא ראיתי מעולם וזה חדש הוא ולא משמע כן בכל הפוסקי' שאין האשה יכולה להתחיל למנותן ז' נקיי' אפי' כשהיא מסופקת אם יבא בעלה אם לאו. ופוק חזי מה עמא דבר. ויש ליישב דברי מהרי"ק בע"א אשר לא נהירא לי. ע"כ ענותנותו דמר תרבני ועל עומק דעתו הרמה יעמידני ואדעה שאהבה נפשי:

וע"ד שהוד מכ"ת כתב בסוף דבריו וז"ל ואפילו אם היא אומרת השתא דאסקא אדעתה לא מהניא ויש לדמות זה להא דאית' במרדכי בפ' ב"ש והגהו' מיימוני בשומן שהותך כו' אע"פ שעתה אומר ברי לי כו' הביאם בפי' הטור א"ח סי' תמ"ז וכן בש"ע בהג"ה ס"ה עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי דבר זה במרדכי שם גם בש"ע לא מסיק אפילו אמר ברי לי הגם שיש לדקדק כן מלשונו מ"מ לאו מוכרח הוא אמנם בהגה"ה מיימון שהביא הב"י אית' כן והב"י הקשה עליו. ולפ"ד הוד רום מכ"ת היה נלע"ד הקלושה להביא ראי' ממ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין והוא מוסכם מכל הפוסקי' והש"ע מביאו בי"ד סי' א' ס"ג מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה כו' ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה וכתב הב"י הטעם לפי דמילת' דלא רמיא כו'. הרי לפי דעת מכ"ת הוה ממש כנ"ד ואין לחלק דהתם בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך כו'. ע"כ לא מפקינן מחזקתה באמתלא כל דהוא. הלא גם אשה זו בחזקת טמאה ורואות עומדת הגם שאין החזקו' שוות ממש כי החזקה של רואות עבידא דפסקה מלראות מעצמה משא"כ חזקת אסור דבהמה שהיא חזקה אלימת'. מכל מקום מנ"ל לחלק בהכי להקל אבל לפי מ"ש לעיל אין הנדון שלנו שמסתמא בדקה מתחלתה שפיר דומה לא' מן הראיו' כלל. באופן שלע"ד הקלושה נראה פשוט שיש לסמוך אבדיקה זו ולא מבעיא בנדון דידן שבלא"ה הוא חומרא בעלמא אלא אפילו לענין שתוכל להתחיל למנות ולספור ז' נקיי' ביום הששי לראייתה על סמך שפסקה בטהרה ביום הג' ולבשה לבנים משום איזה כוונה. ולא בדקה עוד עד יום הששי בשחרית היה נלע"ד ששפיר דמי בדיעבד. ויש עוד לאלוה מילין להרחיבו הדבור ולהביא ראיות לזה לע"ד הקלושה והאנושה רק שאין מכיל לי כעת ואפילו לכוין דעתי בכתב ולסדר דבר דבר על אופנו אינני אוכל מרוב הנחיצה. וסומך אני את עצמי שאין הדברים כי אם למכ"ת ולא לזולתו ודי בזה ובמטותי מיניה דמר שיחזירני בתשובה שלמה כי תורה היא וללמוד אני צריך ובפרט באשר מכ"ת סיים דבריו לכן נ"ל שאין להקל בכגון זה ויש נמי להביא ראי' מדוכתי אחרינא אלא שאין רצוני להאריך עכ"ל ובקשתי שיודיעני הוד מעכ"ת ראיותיו האחרים ואדעה לעשות אזני כארפכסת לשמוע ולהרכין את ראשי לומר על הן. הן ובאשר שיש לי עוד זמן במקצת אמרתי להביא עוד ראי' א' והוא זה מ"ש בש"ע סימן קצ"ו ס"א וז"ל ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות וכן נוהגין לכתחלה ובדיעבד אפי' לא בדקה את עצמה רק שחרית ומצאה את עצמה טהורה סגי בכך עכ"ל ופשוטן של דברים הוא מ"ש ובדיעבד היינו שהאשה היה בדעתה ג"כ לבדוק את עצמה סמוך לב"ה ושכח' ולא בדקה או מחמת שום סיבה לא בדקה אח"כ בין השמשות וא"כ הוא שהיתה דעתה שתבדוק אח"כ סמוך לבין השמשות מה לה בבדיקה זו כלל שבדקה בשחרי' אלא צריכין אנו לומר שלשום כוונה כיונה אבל לא כדי שעל סמך בדיקה זו תתחיל למנות למחר ואפ"ה אמרינן אם אח"כ לא בדקה סמוך לבין השמשות סמכינן אבדיקה זו ולא חיישינן שמא לא בדקה שפיר כיון שהיה בדעתה לבדוק עוד סמוך לבין השמשות או שמא ראתה ולאו אדעתה ש"מ דלא חיישינן להכי אלא דוקא גבי כלה וזה נלע"ד ראיה שאין עליו תשובה (אם לא בדוחק גדול ולומר שבדיעבד דקאמר לא מיירי בכה"ג כלל שמתחל' היה דעת' לבדוק עוד סמוך לבין השמשות אלא מיירי שמתחלה לא הי' כוונתה לבדוק את עצמה סמוך לבין השמשות אבל זה הוא בעיני דוחק גדול שלא מיירי אלא בכה"ג ועוד שקרוב הדבר לומר שאין זה דיעבד כיון שבמזיד לא עשתה כאשר יעשון בנות ישראל הכשרות. וליכא למימר דוק לאידך גיסא דוקא אאותו יום ובדיקת שחרית סמכינן אבל לא אבדיקת יום אחד אפי' סמוך לבין השמשות ומכ"ש בשחרית זה אינו כי זיל בתר טעמא מה לי שבדקה באותו היום בשחרי' ודעתה היה לבדוק עוד סמוך לבין השמשות ומ"ל שבדקה את עצמ' ביו' אחר ודעתה היה לבדוק עוד ביום ה' לראיי' סמוך לבין השמשות כי טעם א' לכולם. ודוק זה נ"ל ברור ובזה ה' יצילני משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. וישים עמנו לטובה אות. ויהיה לנו למושעות. כ"ע חתנו זעירא דמן תלמידיא הצעיר גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה