אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה עג

שאלה עב

נדרשתי לאשר שאלוני אודות אשה אחת מרת אסתר בת משה שהעידו עדים שנהרג בעלה כאשר העדיות מבוארים מתוך התשובה אם להתיר אשה הנ"ל לשוק או לאו:

תשובה. הנה בשריות' דההיא איתת' אסתר בת משה יש לעיין ולדקדק טובא כי לע"ד יש בהעדיות תיוהות הרבה ואחר אחרון אני בא מה שהעידו האחים כמר חיים בר ברוך וכמר משה בר ברוך מכפר קערפין פשיטא שאין בעדותן ממש להתיר האשה אסתר בת משה הנ"ל שהרי הם עצמם נתנו עדיהן וצדקו שלא הכירו הנהרג הנ"ל בחייו מי הוא ולא הזכירו לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ואע"פ שהעידו שמתוך הכתב קבוץ ידעו ששם הנהרג היה משה לפי אומד דעתם אמרו כן. אבל באמת מצד הדין אין כתב קבוץ שנמצא אתו ראיה על שמו כי אפשר שאדם אחר ששמו משה נתן לו כתב קבוץ זה משום איזה טעם אבל אפשר ששם הנהרג לא היה משה. ועוד אף גם אם העידו בפירוש ששם הנהרג היה משה מ"מ אין ממש בעדותן להתיר אשה זאת כיון שלא הזכירו לא שם אביו ולא שם עירו שהרי בהדיא שנינו בתוספות אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו והביאוה הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים להלכה. הן אמת שקצת פוסקי' הקילו אם הזכיר שמו ושם אביו אע"פ שלא הזכיר שם עירו אבל בשמו לחוד לא מצינו שום פוסק שמקיל כי כמה יוסף איכא בשוקא ומאן לימא לן שהאי הוא בעלה של אשה זאת ואי משום שהעידו האחים חיים ומשה הנ"ל וזה לשו' בלשון אשכנז אונ' איז מלובש גיוועזין במלבושי' אלו כמ"ר נפתלי הנ"ל אך עדות געבין עד כאן לשונו ואם כן כיון שידוע שבעל האשה הזאת היה מלובש במלבושים כנ"ל אם כן יש לנו לומר כיון שהנהרג היה מלובש במלבושים כאשר היה מלובש בעל אשה זאת ודאי שהנהרג הוא בעל אשה זאת הלא משנה שלמה שנינו אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם אף על פי שיש סימני' בגופו ובכליו:

ולמ"ד סימני דאוריית' מוקמינן למתני' כליו בחיור וסומק שאליבא דכ"ע לאו סימן הוא דשכיח הרבה. ואפילו הנ"י וה"רן דס"ל דלא חיישינן לשאלה מודים דחיור וסומק לא הוה סימן כלל וכ"כ הנ"י וה"רן להדיא ע"ש א"כ אין כאן מקום כלל לסמוך אסימני בגדי' אפי' לפי דעת הר"ן והנ"י ומכ"ש שכבר פסק הב"י שאפי' סימנים מובהקי' או ט"ע לא מהני בבגדי' דחיישינן לשאלה ומה נמרצו ונמלנו לפי כדבש פי דברי הגאון המופלא כמה"רר מענדל נר"ו אשר נתן טעם לשבח לפלוגתתם במאי קמפלגי. אבל אין לנו צריך בו בנידן דידן שגם הנ"י והר"ן מודי' דלא הוה סימן כללא דמלתא שהדבר פשוט מאד שאין ממש בעדותן של האחי' חיים ומשה הנ"ל להתיר האשה אסתר בת משה הנ"ל אליבא דכ"ע.

ובעדות של כמ"ר נפתלי ב"ר פנחס הכהן יש ג"כ לפקפק בו טובא לע"ד חדא שגם הוא לא הזכיר שמו ושם עירו של היהודי שנתאכסן אצלו בעיר בעירקס ומה שנתן סימני' בגופו ובשערו ובמלבושיו גם בזה אין כדאי להתיר האשה דכל הני סימני' גרועי' הם דשכיחי טובא ובסימני' כאלו כ"ע מודים דלית בהו ממש ואי משום דהוה הרבה סימני' הלא כתב מהר"אי בפסקיו שאפי' מאה סימני' גרועים אינם נחשבים לכלום. ואי משום דכתיב בתחלת העדות וז"ל ואתי' לקדמנא וכו' ואסהיד על בעלה של העגונה מרת אסתר בת משה שהיה אצלו בביתו כו' עכ"ל מהאי לישנא משמע שהיה יודע ומכיר שאותו היהודי היה בעל האשה זאת. מ"מ נראה לע"ד שאין מכאן הוכחה וראי' כלל כי אפש' לומר שמעול' לא ידע כמר נפתלי בר פנחס היהודי הנ"ל שהוא בעל אשה זאת כי אם לפי אומד דעתו שראה אחד שמלובש בבגדיו הנ"ל ושארי סימני' שהיו בבעל אשה זאת לפי דבריה אמר שהוא בעל אשה זאת אבל לא היה לו שום ידיעה אחרת. והדברי' מוכיחי' כן קצת שלא הכירו כי אם ע"פ המלבושי' ושארי סימני' שהוא מונה והולך בעדותו דאל"כ ה"ל להזכיר שמו ושם עירו של היהודי שנתאכסן אצלו. אלא ודאי משמע שלא הכירו כלל כי אם ע"פ הסימני' שהוא מונה והולך. ועוד יש לפקפק בעדותו שהנכרי שהסיח לפ"ת הריגת היהודי לא אמר קברתיו ולא שום משמעות שהסיטו ממקום למקום והרמ"בם כתב בפי"ג מהל' גירושין וז"ל יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחד ובא הכותי והס"לת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פי שאין הכותי יודע ומכיר אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. ולכאורה היה נראה שיש עוד גמגום אחר בעדותו כי ממשמעות לשון הרמ"בם משמע שצריך הכותי לומר איש שיצא עמי מכאן מת דאי לא אמר הכי איכא למיחש שמא נתלווה אתו עמו איש אחר בדרך ואותו איש מת. והאיך אזיל לעלמא. ובנ"ד לא אמר הנכרי לשון זה רק אמר בל"א דער יהודי איז נהרג גיווארין דער מיט מיר גנגין איז עכ"ל א"כ איכא למיחש שמא נתלווה עמו איש אחר אבל באמת ליכא למיחש כלל לחששא זו כמ"ש הרא"ש בתשובה אההוא מעשה דאבא יודן והרב הגדול מה"רר בנימן במשאת בנימן סי' מ"ד פסק כהר"אש ע"ש ועוד לע"ד נראה שאפי' נאמר שצריך הנכרי לומר איש שיצא עמי מכאן מת ואי לא אמר כן חיישינן שמא אחר נתלווה עמו בדרך והוא שמת והאיך שאנו יודעין שהלך עמו מכאן הלך לו לעלמא מ"מ בנדון דידן ליכא למיחש למידי כי מתוך דברי הנכרי משמע שפיר שעל אותו היהודי שיצא עמו מעיר בעירקס הוא אומר שנהרג כי מתוך סיפורו משמע שהיהודי אמר להבעל מלחמה שהוא רוצה לילך לגיסו במצור של עם העסן וע"פ דברי אלו הרגו הבעל מלחמ' וכבר מפורש בעדותו של כמר נפתלי שהיהודי שנתאכסן אצלו הי' רוצה ג"כ לילך למצור הנ"ל אצל גיסו א"כ אין למיחש שמא נתלוו' אתו עמו איש אחר שהיה לו ג"כ גיסו במצור הנ"ל כי כולי האי לא חיישינן אפי' לפי סברת הרמ"בם אמנם הפקפוק שלא אמר הנכרי קברתיו במקומו הוא עומד שלדעת הרמ"בם צריך שיאמר הנכרי קברתיו. הן אמת שהרמ"בם הוא יחיד בסברא זו ולא מצאתי לו חבר לא הר"יף ולא הרז"ה ולא אחד מגדולי הפוסקים הראשונים ולא נעלם מעיני שהב"י כתב בפיסקא כתב הרמב"ם ז"ל יצא ישראל ונכרי וכו' וז"ל כתב הרש"בא בתשוב' על דברי הר"יף והרמ"בם והר"זה דבעינן קברתיו בעד א' וגבי גוי מסל"ת כו' משמע שהב"י הבין שהר"יף והר"זה סוברים ג"כ כהרמ"בם שנכרי מסל"ת צריך לומר קברתיו אפי' ביבשה ושלא במלחמה ואני בעניי עני בדעת שמעתי ולא אבין כי לע"ד נראה פשוט שמ"ש הרשב"א בתשוב' קאי אעד א' במלחמה או במים דדומה למלחמה או במס"לת ג"כ בכה"ג אבל לא בענין אחר מכמה טעמים חדא שהרב ב"י בעצמו ובכבודו הביא בפסקא זו תשובת הרשב"א בסי' תת"קף וכתב עלה שהיא כתובה בקיצור ושהוא כתב דברי הרשב"א בסמוך בכתבם ובלשונם משמע שתשוב' הרשב"א בסי' תת"קף ומ"ש הוא ג"כ בשם תשובת הרשב"א דא ודא חדא הוא ובתשוב' הרש"בא בסי' תת"קף מבואר היטב שקאי אע"א במלחמה או במים עיין שם. ועוד איך אפשר לומר שהר"יף ס"ל שבסתם נכרי מסל"ת צריך לומר קברתיו הרי הגאון מהרר"אי כתב בפסקיו סי' רכ"ג וז"ל ואף כי רב אלפס ז"ל סבר דאפי' בטבע במים לא בעינן קברתיו וכו' עכ"ל הרי משמע להדיא שלדעת מהר"אי לא מצריך הרי"ף בנכרי מס"לת לומר קברתיו והא ודאי אמת נכון שאין אנו יכולין למרמי גברא אגברא ובלא"ה מוכרחים אנו לומר כן כי אף גם שנאמר שתשו' הרשב"א איירי לענין ע"א במלחמה או במים ואז מוכרחים אנו לומר שהרשב"א ומהר"אי פליגי בדעת הר"יף מ"מ במה שאנו יכולים להשוות דעתם ואין לנו לבדות מחלוקו' מלבינו ומכ"ש שיש לומר שתשו' הרש"בא איירי לענין עד א' או מס"לת במלחמה ומהרר"אי איירי לענין טביע' במים ויש לחלק ביניהם כמ"ש האחרונים ועיין בתשו' ר"א ששון סי' א' שהאריך שם בענין זה:

ועוד שדוחק גדול שנאמר שס"ל להרי"ף והרמב"ם והר"זה שאפילו עד אחד כשר צריך לומר קברתיו וזה הוא דבר שאין לו שחר והב"י בעצמו ובכבודו הרגיש בזה וכתב ואפשר דמאי דנקט בתשו' הנזכר עד א' להר"זה נקטיה ולא להרמ"בם והרי"ף. ודוחק גדול הוא זה שנקט ב' אטו א' ועוד שאני בעניי יגעתי ולא מצאתי שום רמז ורמיזה בדברי הרז"ה בענין נכרי מסל"ת אי צריך לומר קברתיו או לאו רק בע"א במים או במלחמה כתב שצריך לומר קברתיו ובמים דוקא מי שראה הטביעה

ואין לומר כיון שהרי"ף העתיק לשון הגמרא בהנהו תלת' עובדא דאבא יודן ציידן ומעשה דקולר ומעשה דס' בני אדם ובכולן הזכיר קבורה משמע דהכי ס"ל דאין מכאן ראיה כי כל מה שיש לומר בגמרא שמעשה שהיה כך היה או נקט קברתיו לרבות כמ"ש הריב"ש בשם רבו רבינו פרץ הכהן בסי' שע"ח יש לומר ג"כ בדברי הרי"ף כיון שלא כתב והוא שיאמר קברתיו כמו שכתב הרמב"ם ומוכרחי' אנו לומר כן בהרא"ש שהעתיק ג"כ לשון הגמרא ממש. ומעולם לא עלה על דעת שום אדם לומר שהרא"ש ס"ל כהרמב"ם להצריך קברתיו בסתם נכרי מס"לת:

כללא דמלתא שלע"ד הקלושה נראה שאין לנו שום גלוי דעת בהרי"ף או בהרז"ה דס"ל כהרמ"בם בענין זה רק הרמב"ם הוא יחיד בדבר זה. אבל אע"פ שהוא יחיד ולא מצינו לו חבר בא' מן הראשונים מ"מ כיון שגדולי האחרוני' רובם ככולם חששו לדבריו מי יקל ראשו להקל נגדו. כי בתר רישא גופא גריר. איברא שכל האחרוני' בסגנון א' התנבאו דלאו כללא הוא שבכל נכרי' מצריך הרמב"ם לומר קברתיו רק כל א' וא' חילק כפי דעתו הרחבה והרמה ה"המ חילק בין היכא שהזכיר הנכרי שמו של היהודי ובין שלא הזכירו בשמו. ועוד כתב הב"י חלוק א' בין אם הנכרי מכריז ואומר שכיב פלניא ובין אי לא מכריז. ועוד חלוקי' הרבה אבל מ"מ לכאורה לכל הדעות בנ"ד שלא הזכיר שמו ולא הכריז כל אפי שוין שצריך לומר קברתיו:

והנה ראיתי דברי דודי'של הגאון מהר"מ נר"ו שחילק מדעתו ומסברתו הישרה ג"כ איזה חילוקי' ודברי פי חכם חן ורב גוברא הוא למסמך על סברתו. מ"מ אמרתי אענה חלקי גם אני שאין לחוש בנ"ד במה שהנכרי לא אמר קברתיו. ויש להקל ולא להחמיר והוא זה שהרב הגדול מהר"י ן' ל"ב כתב בכמה תשוב' שיש להקל אם ע"א מעיד לפנינו ע"פ נכרי שהס"לת לפניו וטעמו ונימוקו עמו ודאי אלו היה קברתיו דוקא לדעת הרמב"ם אז היתה הסברא נותנת שודאי לא קברו הנכרי דאלו קברו היה מזכיר ג"כ הקבורה. אבל כיון שהריב"ש והר"ן כתבו שקברתיו לאו דוקא אלא ה"ה אם טלטלו ממקום למקום ולא נדד כנף הוי כמו קברתיו א"כ אפשר לומר שהגוי טלטלו ממקום למקום ולא סיפר הטלטול להיהודי כי מה לו בסיפור הזה זהו תורף דברי הרב הגדול מהר"י בן ל"ב ז"ל. וכן מצאתי שכתוב במשאת בנימן והביאו ראיה לדבריהם יע"ש א"כ פשוט הוא בנדון דידן שישראל מעיד ע"פ נכרי מסל"ת דליכא קפידא במה שלא אמר הנכרי קברתיו:

איברא שלע"ד נראה שהריב"ש לית ליה סברא זו בענין קברתיו בע"א במלחמה או במים מ"מ אפשר דלענין קברתיו ביבשה ולא במלחמה מודה הריב"ש לסברא זו כי הרבה יש להקל במסל"ת ביבשה ולא במלחמה ממה שיש להקל בע"א במים או במלחמה:

והנה במ"ש הר"ן והרי"בש שקברתיו ל"ד אלא ה"ה אם אמר שטלטלו ולא היה נודד כנף נראה לע"ד שאין כן דעת מהר"אי בפסקיו סי' רכ"ג שכתב וז"ל וכן מתשו' מור"ם דלעיל שהתיר ע"פ נכרי מסל"ת אפי' בלא קברתיו שהרי אמר הגוי אתם למה אינכם קוברים היהודי השוכב באותו מקום משמע בהדיא דהוא לא קברו וכו' עכ"ל משמע להדיא דס"ל למהר"אי שלדעת הרמב"ם קברתיו דוקא דאל"כ מה מייתי ראי' מתשו' מור"ם וק"ל וא"כ הוא שלדעת מהר"אי קברתיו דוקא לדעת הרמב"ם א"כ אין להקל בעד א' מפי נכרי מסל"ת כמ"ש לעיל מ"מ כדאי הם הר"ן והריב"ש לסמוך עליהם. ובפרט שגם מהר"אי העלה שאין קפידא בקברתיו:

כללא דמלתא שאין לנו להחמיר כלל בנ"ד משום דלא אמר הנכרי קברתיו הן מטעם של מהר"י ן' לב הנ"ל והן מטעמי' שכתב הגאון מהר"מ נר"ו כולם שוי' לטובה ועוד יש לאלוה מילין בזה רק עת לקצר אמנם מחמת החששא שעד הא' כמר נפתלי בר' פנחס הכהן לא הזכיר שמו ושם עירו של היהודי הנ"ל עלי הדבר קשה להתיר האשה הזאת ומתחלת דברי העדות שכתב ואסהיד על בעל של העגונה כו'. אין ראי' כלל כמ"ש לעיל שאמר כן ע"פ הסימני' שהוא מונה והולך:

והנה אם היה אפשר לברר שלא היה איש במצור הנ"ל ששמו שלו' כי אם אחיה של האשה מרת אסתר בת משה הנ"ל אזי היה מקום לומר להתיר אשה זאת אע"פ שלא הזכיר שמו ושם עירו כי אין אנו צריכין לשמו ושם עירו אלא לדבר ברור כמ"ש הר"ן בתשו' סי' ל"ג אבל אם א"א לברר זה אע"פ שברור לנו שאחיה של האשה הנ"ל ששמו שלו' היה במצור הנ"ל מ"מ איכא למיחש לאיש אחר ששמו שלום הי' ג"כ במצור והיהודי שנתאכסן אצל כמ"ר נפתלי היה גיסו של האיש אחר ששמו שלו' ואע"ג שהריף פוסק שלא חיישינן לתרי יוסף בן שמעון אלא בתרתי לריעות' שהוחזקו שני יוסף ב"ש וגם שכיחי שיירת' אבל בחדא לריעות' לא נלע"ד היינו דוקא אם הזכירו שמו ושם אביו אבל כשלא הזכיר אלא שמו לבד חיישינן לשנים ששמותיה' שוין שהוא רגיל ושכיח מאד:

אמנם באשר שהאשה אסתר בת משה אומרת בעל פה שכמר נפתלי בר פנחס הכהן הנ"ל אמר לה בהדי'ובפירו' שהיהודי שנתאכסן אצלו אמר לו שם עירו שהוא מאיכציל ונתנה אמתלא לדבריה שלאחר ההריגה כתבו לה משם עיר בעירקם שתבוא לשם ותעמוד לדין עם הרוצח ולעשות נקמה ואי לאו דהוא הזכיר שם עירו מנא ידעו ועוד באמת הסברא נותנת שהיהודי הנ"ל הזכיר שמו ושם עירו אצל כמר נפתלי הנ"ל באשר שסיפר לו אודותיו ועסקיו שהוא רוצה לילך למצור אצל גיסו מסתמא הגיד לו נמי מאין הוא בא ואלו הזכיר שם עיר אחרת לא נתן עדותו לאשה הזאת א"כ רגלים לדבר שהאשה אומרת אמת בכן יש לנו לסמוך אדבריה שכן אמר לה כמר נפתלי הנ"ל כי האשה שאמר' פלוני אמר לי שמת בעלי נאמנת ואינה צריכה עוד לעדותו כדמוכח בפ' שבועות העדות דף ל"ב ע"ב ואפי' הוא לפנינו בעיר אין אנו צריכין לשאלו כן משמע מהגהת רמ"א ס"ח. כללא דמילתא שלע"ד נרא' שיש לסמוך ע"פ דבריה בלי שום פקפוק אכן באופן שיסכימו עמי עוד שני תופסי ישיבה נ"ל גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה