אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה עב

שאלה עא

אשה מרת יענטיל שהעידו עדים על בעלה שנהרג והעדיו' המה מבוארים בתוך התשובה ונתבקש מאתי לחוות דעתי בנדון זה אם האשה מותרת להתנסבא לכל די תיצביין או לאו:

תשובה. הנה עברתי בעין עיוני על כל דברי העדים הנ"ל ולכאורה נראה שכולם אינם שוים לטובה להתירה אשה מ' יענטיל הנ"ל להתנסבא לעלמא כי אית בהו תיוהות הרבה והנה העדיות נחלקי' לשתי כתות כת אחת העידה מה ששמעו מן נכרי מסיח לפי תומו וכת אחת מעידים מה ששומשו ידם ומה שראו עיניהם. ואחר אחרון אני בא ואען ואומר שאין עדותם של כת השנייה מספקת להתיר האשה מרת יענטיל הנ"ל אע"פ שהגידו והעידו שהכירו בט"ע שההרוג הוא כמ"ר מייזיש כ"ץ מכל מקום לא יועיל כי יש לחוש שמא לא ראו ההרוג עד אחר שלשה ימים ומשנה שלימה שנינו אין מעידין אלא עד ג' ימים ועל דעת הרשב"א שדייק לישנא דמתנית' להחמיר שאין מעידין אלא כשיודעי' בבירור שראו אותו תוך ג' ימים פשיטא שאין להתיר את האשה הנ"ל על פי עדותן של כת השנייה הנ"ל. אלא אפילו לדעת הרא"ש וסייעתו דסבירא ליה בספיקא אם ראו אותו תוך ג' ימים להריגתו או למיתתו דנין להקל ומעידין עליו כי שמא אתפח חששא דרבנן הוא נראה לע"ד בנדון דידן מודה הרא"ש וסייעתו שאין מעידין להחמיר ולא להקל כיון שיש רגלים לדבר שראו ההרוג אחר ג' ימים להריגתו. שהרי ב' עדים העידו שהושחר פניו של ההרוג גם היה מסריח עד שכמעט בטבע א"א להשתנות ולהסריח כ"כ תוך ג' ימים אע"פ שעד אחד העיד שלא היה סרחון כ"כ מ"מ בטלו דבריו לגבי ב'. על כן אין לנו להקל ולומר שראו אותו תוך ג' ימים וכן משמע לי מלשון הריטב"א שהבי' הר"ן בפ"ב דיבמות אחר שהביא דעת הרשב"א שחוכך להחמיר בספיקא וזה לשונו והריטב"א כתב לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא וכתב שיש שחוששין להחמיר אף כזו עכ"ל הרי קמן שאף המקילין אינם מקילין אלא כשאין אנו רואים שום שינוי פנים. אבל כשאנו רואין שום שינוי פנים כמו בנדון דינן שנשתנה לשחרות אין להקל ולומר שהוא עדיין תוך ג' ימים להריגתו וכיוצא בזה מצינו לענין דיני ממונות המוכר לחבירו גבינות ולאחר ג' ימים נמצאו מרוקבות כו'. הן אמת שיש לדחות ולומר שבנדון דידן יש להקל כי שינוי מראה לא מעלה ולא מוריד ומה שכתב הריטב"א כיון שאין נראה לנו שום שינוי כוונתו לומר כיון שאין אנו רואים שום שינוי בפנים דהיינו שלא נתפח כלל אבל אם אנו רואים שום שינוי שנתפח קצת אין מעידין עליו אבל שינוי פנים לשחרות לית לן בו. כן יש לדמות אבל מתוך דקדוק הלשון שכתב הריטב"א שאין אנו רואים שום שינוי פנים משמע שאין אנו רואים שום שינוי הן בתפיחה הן במראה. ומלתא דמסתברא הוא שיש לנו לחוש לשינוי מראה לענין זה שנאמר שנהרג קודם לג' ימים כיון שכמעט בדרך הטבע אי אפשר להשתנה כ"כ תוך ג' ימים. וכיון שנהרג ג' ימים קודם ראי' אין להעיד עליו אע"פ שאין אנו רואים שום תפיחה בפנים אליבא דכ"ע. כללא דמלתא שלעד"נ שגם הרא"ש וסייעתו מודים בנידון דידן שאין מעידין עליו:

והנה לא נעלם מעיני דעת ר"ת שמפרש המתני' אין מעידין וכו' היינו דוקא כשהוא חבל בפניו ואין גופו שלם. אבל כשגופו שלם ואינו חבל בפניו מעידין עליו אפי' אחר ג' ימים וא"כ בנדון דידן שהיה גופו שלם ואינו חבול בפניו מעידין עליו אבל מה מאד נפשי ולבי נקפה למעבד עובדא לסמוך אדברי ר"ת באשר שהאחרונים כתבו שאין דבריו מחוורין בעיניה' עיני פקיחי וטעמ' ונימוקם עמה' כמבו' בחיבוריה':

אברא שראיתי שבעל משאת בנימין כתב בסי' מ"ד שבשעת הדחק יש לסמוך על ר"ת בענין זה אע"פ שהוא יחיד אצל רבי' מכל מקום קשה עלי לסמוך על ר"ת כי נראי' הדברים שבעל מ"ב לא כתב כן אלא לרווחא דמילתא כי בנדון דידיה הוה לי' כמה צדדים אחרים להיתרא כמבואר שם. שהרי הוא בעצמו וכבודו כתב בסי' מ"ו בדרך החלט שהסכימו כל גדולים אחרונים דלא כפי' ר"ת ומתניתין דאין מעידין אלא עד ג' ימים מיירי בכל ענין אפי' הוא שלם ואינו חבל בפניו. ועפ"ז השיג על מחותנו הגאון מהרר"מ ח"י משמע אפילו בשעת הדחק אין לסמוך על ר"ת אלא עכ"ל מ"ש בסי' מ"ד שבשעת הדחק יש לסמוך אר"ת לא כתב כן אלא לרווחא דמילתא. גם הגאונים מהרר"מ ח"י ומהר"ר מענדיל שהסכימו בשריותא דההיא איתתא עם המ"ב ודאי גם הם לא הסכימו עמו משום שסמכו אר"ת אלא סמכו אשארי צדדי היתר. הן אמת שהמ"ב כתב שם עוד טעם אחר אשר ודאי גם עליו לא סמכו הגאונים הנ"ל כי לאו דסמכא הוא ואינו כדאי לסמוך עליו והוא זה שכתב וזה לשונו גם אין לחוש לשמא לא ראו אותו תוך ג' ימים להריגתו מפני שבעדותן של כמ"ר אהרן ומענדיל כתוב שביום ו' הלכו היהודים לדרכם מן חבורו' הישמעאלי' ובעדותו של כמ"ר מיכל כתוב שהישמעאלי' מצאו אותן נהרגים ביום א' שלאחריו עד כאן לשונו והנה במעט עיון יראה עין הרואה שדברים אלו אינם נכונים בטעמם כי עיקר החששא היה שחוששין דלמא אותם היהודים שנפרדו מן חבורות הישמעאלי' אזלי לעלמא והנך הרוגים שנמצא בבקעה אחרים נינהו וכבר נהרגו יותר משלשה ימים ונתפחו ונשתנה צורתם עד שנדמו צורתם לאותן אנשים שנפרדו מן הישמעאלים. זה הוא החששא שאנו חוששין וחששא זו אינו מסתלקת בעדותן של כמ"ר אהרן ומענדיל ועדותו של כמ"ר מיכל וק"ל ממילא ודאי לא הסכימו הגאונים הנ"ל לשריות' דההיא איתתא מטעם זה. כי טעמא פריכא הוא מכל מקום י"ל שגם אדברי ר"ת לא סמכו אלא סמכו אטעמי' אחרים שכתב המ"ב שם שהם נכונים ע"ש. וע"ד מה שהגידו והעידו הכת השני' הנזכרי' למעל' שהכירו הבגדי' והמלבושי' של ההרוג שהם הבגדים שהיה לבוש בהם כמ"ר מייזוש כ"ץ אין לסמוך כלל. אע"פ שהכירו אותן המלבושים בטוב בט"ע ולא ע"י סימנים חיוורי וסומקי כאשר משמעות הלשון של קצת עדים. מכל מקום אין לסמוך על זה כי אנו חוששין לשאלה כמו שפסקו כל עמודי ההוראה הגם שהר"ן והנ"י פסקו שלא חיישינן לשאלה כבר דחה הב"י דבריהם וכתב שדברים אלו לאו דסמכי אינון כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור שהם עמודי ההוראה ס"ל שחוששין לשאלה:

והנה נעבור חלוצים לעיין במה שהעידו הכת השניה מה ששמעו מן נכרי' מסיח לפי תומ' וכד מעיינין בהו גם בהם אין ממש להתיר האשה הנ"ל והנה יעברו לפנינו כבני מרון ראשון ראשון ואחרון אחרון וזה יצא ראשון מה שהעיד כמ"ר גבריאל כ"ץ אינו מספיק להתיר האשה הנ"ל שהרי הרק לא הזכי'שם היהודי ולא שם עירו ואית' בתוס' אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו או שמו ושם אביו. הן אמת שהסכימו האחרונים ששמו ושם עירו לאו דוקא אלא כשיש הוכחות אחרות שעל ידיהם אנו יודעים אל מי מתכוון המגיד מהני כמו שמו ושם עירו. מכל מקום בנדון דידן אין כאן שום הוכחה לומר שעל מיזוש כ"ץ אמר הרק שהרגו. אף על פי שאמר בל"א וויא ער דען ב"י ארשאסין האט מדלא אמר איין ב"י ארשאסין האט משמע שעד היהודי הידוע שהי' מוליך הסוסים קא מתכוין. וכיון שאנו יודעים שכמר מייזוש היה מוליך סוסים וגם סוס א' היה ניכר שהיה תוך הסוסים שהוליך מייזוש כמו שמשמע מלשון העדות אשתו של כמ"ר גבריאל וז"ל האט גיזעזין דען גראהן מאנטיל אויף דען אפפיל גרואה פפערד וכו' מדלא קאמר' אויף איינם אפפיל גרואה פפערד משמע שהאפפיל גרואה היה ידוע וניכר להם אעפ"כ אין לסמוך ע"ז להתיר האשה הנ"ל כי כבר כתבנו לעיל שאנו חוששין לשאלה ויש לחוש ג"כ למכירה שמא מכר מייזוש הסוסים ליהודי אחר ואותו היהודי נהרג ולקחו ממנו הסוסים וכמ"ר מייזוש הלך לו לעלמא. וכ"כ המ"ב בסי' מ"ו בשם רבינו אליהו מזרחי שיותר יש לחוש למכירת סחורה ממה שיש לחוש לשאלה בכליו שהוא לבוש ע"ש. חדא ועוד קאמינא אף אם הרק הזה הזכיר מייזוש בשמו ושם עירו מכל מקום אין דבריו מספיקין להתיר האשה הנזכרת לעיל כי מפורש בדבריו של גבריאל כ"ץ שהרק אמר דבריו בדרך התפארות (וז"ל בל"א ע"ר האט זיך ברימט) א"כ יצא מכלל מסיח לפי תומו כמו שמפורש בפוסקים ולא נעלם מעיני מ"ש מ"ב דהיכא דידעינן דקושטא קאמר אפילו שאלהו תחילה סמכינן אדבריו אע"פ שאינו מסל"ת. אבל יש להשיב עליו ואין רצוני להאריך בזה כיון שבלא"ה איכא בנדון דידן חששות טובא

ועוד בה שלישי' יש לפקפק בעדותו של כמר גבריאל שהרק לא אמר קברתיו ונכרי מסיח לפ' תומו צריך לומר קברתיו כמו שכתב הרמב"ם והאחרונים כתבו שאין להקל נגדו. הן אמת שהאחרונים הרבו להשיב על הרמב"ם בזה וחילקו כמה חילוקי' דקי' לפי דעתו באיזה מקום שצריך נכרי מסיח לפי תומו לומר קברתיו ובאיזה מקום שאינו צריך. מכל מקום אני בעניי לא מצאתי בנדון דידן שום צד היתר בלא קברתיו אליבא דכולי חלוקי' שחילקו האחרוני' ז"ל מלבד את זה ראיתי שמהרר"מ מלובלין בתשובו' סי' ק"י כתב שהרוצח עצמו אינו צריך לומר קברתיו א"כ בנדון דידן שהרק אמר שהוא הורגו אין צריך לומר קברתיו אבל מ"מ נראה לע"ד שגם מהרר"ם לא כתב כן אלא לפי דברי הפוסקי' דס"ל שסתם נכרי מסיח לפי תומו אין צ"ל קברתיו סבירא להו גם הרוצח אינו צ"ל קברתיו (לאפוקי מדעת השואל שעלה על דעתו לומר שאפילו הפוסקים דלא כהרמב"ם. גבי סתם נכרי מסל"ת מ"מ גבי רוצח עצמו מודים שצ"ל קברתיו משום דכל רוצח נפש הוא בהול ונחפז לברוח להמלט על נפשו ומתוך כך אינו מרגיש היטב ודמי לגבי דידיה למלחמה) ועל זה סובבים כל ראיותיו שאין הרוצח גרע מנכרי אחר מסל"ת אבל שיהיה הרוצח עדיף משארי נכרים על זה אין ראי' כלל מכל ראיותיו ובפרט הראי' שהביא מן תשובת מהר"ם אינו ראי' כלל כי איכא למימר מה שלא הצריך למהר"ם לרוצח לומר קברתיו היינו משום דסבירא ליה שגם נכרי אחר מסל"ת אינו צ"ל קברתיו כמ"ש הוא בעצמו וכבודו שכן ס"ל למהרר"מ בשם מהררא"י אבל לפי דעת הרמב"ם וסייעתו שמצריכים נכרי אחר לומר קברתיו אפשר שלא עדיף רוצח מינייהו אלא על כרחינו לומר שאין כוונת מהרר"מ מלובלין אלא להביא ראיה שרוצח עצמו לא גרע מנכרי אחר מסל"ת ודלא כסברת השואל. ומה גם שאפי' לענין זה אין כל ראיותיו מוכרחי'. ובפרטות מה שהביא ראיה מן הגהות מרדכי אינו ראי' כלל דאיכא למימר לעולם רוצח עצמו גרע טפי וצריך לומר קברתיו אליבא דכ"ע והא שלא הצריך בהגהות מרדכי שיאמר הרוצח קברתיו רק אמר סתם מעולם לא פשעתי כי אם פעם א' הרגתי יהודי א' שהיה מוליך י' ליטרות וכו' ששלחה מ' יודית לאחיה וכו' היינו טעמא משום שנראין הדברים שרוצח היה מכיר היהודי מקודם משום הכי לא הצריכו לומר קברתיו אבל רוצח אחר י"ל שצריך לומר קברתיו וכיוצא בזה חילקו הריב"ש והר"ן ומהררא"י לפי דברי הרמב"ם גבי נכרי אחר מסיח לפי תומו גם על מהרר"אי בסימן רכ"ג יש לי הרהורי דברים מנ"ל להוכיח שמהר"ם לא סבירא ליה כהרמב"ם מההיא תשובה שאמר הנכרי למה אין אתם קוברים שמעינן מיניה שלא קברו הנכרי דלמא לעולם סבירא ליה למהר"רם שצריך לומר קברתיו אלא קברתיו לאו דוקא כי אם טלטולי המת ממקום למקום הוי כמו קברתיו כמ"ש הריב"ש ממילא אין ראי' מתשו' הנ"ל אם לא שנאמר שמהר"אי לית ליה סברת הריב"ש ואין כאן מקום להאריך בדברים האלו שאינם שייכים כ"כ לעניינינו וכבר הארכתי בזה כמו ט"ו שני' בהיותי בק"ק הענא בתשוב' א':

בעדותו של כמ"ר אברהם יש לפקפק כל החששות הנ"ל רק שפלט מחדא שלא נזכר בו לשון התפארו' ונפל ברברבתא נוסיף על הראשונים שאמר הנכרי בל"א (זיא העטן דען סוחר פון דען פפערד נידר גישאסין בלשון הזה יש להסתפק טובא אם הוא מורה על מיתה ודאית ויותר קרוב לומר שפירושו שיורו בו המורין. זיקים ע"י קנה של ברזל עד שנפל מן הסוס וק"ל:

כללא דמלת' שלכאורה נראה שאין להתיר האשה הנ"ל ע"פ כל העדיות הנ"ל כי אם שנכניס עצמינו בדוחקים. אמנם באשר שהרבו שקדו חכמי' על תקנות בנות ישראל שלא תשבו כאלמנו' חיות והרמ"בם כתב בתשוב' אחד שאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים הוא נוחה ממנו גם הרא"ש כתב בתשובת וכן ראוי לכל מור' לחזור על כל צדדין להתיר. ובעל מ"ב בס"ס ק"י האריך בזה ע"כ אמרתי אתבונן מזקנים לילך בעקבי ראשונים להפך בזכות ובשריות' דההיא איתת' מרת יענטיל בת מהר"ר יעקב ויגעתי ומצאתי און לי להתירה ע"י צירוף עדיות של המעידים שהכירו אותו בט"ע שהוא כמר מייזוש כ"ץ עם אותן עדות שהכירו מלבושיו בט"ע אע"פ שבכל א' וא' לבד אין להתירה כמו שכתבנו לעיל מ"מ ע"י צירוף יש להתירה כי חששא רחוקה מאד הוא שניחוש שמא כמר מייזוש השאיל בגדיו לאיש אחר ואותו האיש נהרג ונשתנה צורתו של אותו הנהרג עד שנדחה לצורת מייזוש ואלו הוה כן קרוב לדבר ניסיי ממש ע"כ לא חיישינן להכי אע"פ שאינו מן הנמנע כי אפשר שיתרמי כן מ"מ כיון שהוא מלתא דלא שכיחא טובא לא חיישינן הלא גם סי' מובהק ביותר אינו מן הנמנע שיתרמי כן אלא כיון דלא שכיחי טובא לא חיישינן הכי נמי דכוותא ונראה לע"ד להסתייע לסברא זו מדיוקא דמתניתי' דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם אפי' יש לו סימנים בגופו ובכיליו כו' אין מעידין אלא עד ג' ימים כו' עכ"ל ויש לדקדק למה לא סידר רבינו הקדוש בבא זו אפילו יש לו סמנים אחר בבא בתרא אין מעידין אלא עד ג' ימי' דאז הוי קאי אתרתי בבות ואף אם נאמר שאז הוי קאי אלפניו ולא אלפני פניו מ"מ הוה מוכח הרישא במ"כש מסיפא דהא ט"ע בגוף שלם ואינו חבול בפניו אפי' ודאי אחר ג' ימים עדיף טפי מט"ע בפרצוף חסר תוך ג' ימים כי פרצוף חסר אין ההכרה הכרה כלל מדאורייתא כי הכרת פניהם גו' כתיב ושמא נתפח אינו אלא חששא דרבנן. אלא ודאי האמת כן הוא דוקא בריש' דמתני' אם אין הפרצוף פני' שלם עם החוטם אזי אין מעידין אפי' יש לו סימנים בגופו כו' משום דההכרה לא הוה הכרה כלל אבל אחר ג' ימים אפרצוף שלם עם החוט' מעידין ואם יש ג"כ סימני' בגופו או בכיליו מצרפינן כי שמא תפח אינו אלא חשש' והנה ודאי שערי תרוצי' לא ננעלו ויש לישב דקדוק הנ"ל בענין אחר מ"מ מה שכתבתי הוא נכון בעיני שיש לצרף סימני כלי' עם ט"ע אחר ג' ימי' ממילא בנ"ד שיש סימני כלי' עם ט"ע אף אם הוא אחר ג' ימים יש לצרפם. וכן מצאתי שהמ"ב בסי' מ"ד כתב להדיא בפשיטות שמצרפין ט"ע גרוע עם סימני כלים ולא חיישינן לשאלה וז"ל אעג"ב דחיישינן לשאלה בסימני כלים כמו שכתבו כל המחברים היינו דוקא היכא דליכא ט"ע רק סימני כלים לבד אבל היכא דאיכא ט"ע עם סימני כלים ליכא למ"ד שחושש בזה עכ"ל והוא כתב כן על ט"ע של נכרי מסל"ת אליב' דרבינו שמחה ורבינו נתן ז"ל שס"ל דלא סמכינן עליה בט"ע שט"ע צריך עיון ונכרי מסל"ת שאין דעתו להעיד לא מעיין יפה ולפד"נ שאליבייהו הוה ט"ע של נכרי מסל"ת גרע מט"ע של ישראל המעיד אחר ג' ימים כי שמא אתפח חששא הוא ואם לא הכשירו חכמי' לנכרי מסל"ת אלא כשאומר נהרג פלוני או מת אבל במקום שצריך ט"ע לא הימנוהו א"כ אין כאן עדות כלל מן התורה וא"כ שט"ע של נכרי הוא גרוע ואפי'" הכי מצרף המ"ב ט"ע זה עם סימני הכלים אליבא דר"ש וה"רן מכ"ש שיש לנו לצרף ט"ע של אחר ג' ימים עם סימני הכלים ולא ניחוש לשאלה כי ט"ע זה הוא עדיף וק"ל

הן אמת שלא נעלם מעיני מ"ש בעל ת"ה בפסקיו וכתביו סי' רכ"ד וז"ל הא דבאת להתיר משום סימנים בקומה ותואר ושיער ודעתך לומר דוקא בסי' ארוך וגוץ לחודיה לא שרינן אבל היכא דאיכ' בהדיה ג"כ סימנים מתואר ושיער סמכינן עלייהו לא משמע הכי כלל מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שהעיד א' שמת ישראל במקום פלוני וכך וכך היתה צורתו וכך סימנים היה בו אין אומרים מאומד דעתינו מסתמא אותו האיש הוא וכו' מדכתב כך וכך היתה צורתו וכך סימני' היה בו משמע בהדיא שהעיד על כמה סימנים ועל כמה צורות אך שאינן מובהקים ואע"פ כן כתב דלא מהני אלמא דלא מצרפינן תרי ותלתא סימנים להועיל הואיל וכל חד לא מהני כו' עכ"ל:

איברא שמהר"ראי כתב דבריו שלא מצרפינן בנ"ד שהיו סימנים גרועים מ"מ נלע"ד שס"ל שאפי' סימנים אמצעיי' טובא לא מהני והכי דייקא לישני' שסיים הואיל וכל חד וחד לא מהני וכו' וטעם זה מספיק נמי לסימנים אמצעיים חדא ועוד קאמינא שמוכרחי' אנו לומר כן שהרי הטור מביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכת' וטעמא משום דק"ל סימנים לאו דאורייתא ולא סמכינן בהו לענין איסורא עכ"ל משמע שהטור מפרש דברי הרמב"ם מ"ש וכך סימנים היו בו וכו' ר"ל אפי' סימני בינונים דאלו היה מפרש דבריו שאיירי בסימני' גרועים ל"ל טעמא משום דק"ל סימנים לאו דאורייתא הלא אפי' אי הוי סימני' דאורייתא מ"מ לא סמכינן אסימנים גרועים אלא ודאי הטור מפרש דברי הרמב"ם בסימני בינונים ואפ"ה כתב וכך סימנים וכו' ש"מ שאפי' סימנים בינונים לא מצטרפינן לפי דקדוקי של מהרר"אי וזה נראה לע"ד ברור בדעת מהרר"אי ודלא כמו שכתב המ"ב בסי' ס"ג שמ"ש מהררא"י שאפי' סימנים טובא שאינם מובהקים לא מצטרפי היינו דוקא סימני גרוע כגון ארוך וגוץ כו' עכ"ל דזה אינו לא על פי משמעות הלשון של מהרר"אי ולא על פי הראי' שמביא מדברי הרמב"ם כמ"ש לעיל

והנה יש מקום ליישב דברי המ"ב שגם מהרר"אי ס"ל שסימני' בינונים מצטרפין והרמ"בם איירי בסימני' גרועי' גם הטור מפרש דברי הרמ"בם שאיירי בסימנים גרועים ומאי דאצטריך הטור לכתוב דטעמא משום דק"ל סימנים לאו דאורייתא היינו טעמא משום דהטור ס"ל שסימנים גרועים טובא מצטרפינן לענין זה שיהיו כולם יחדיו חד סי' בינוני וא"כ קשיא ליה להטור למה כתב הרמ"בם גבי וכך סימנים אין אומרים מאומד דעתנו מסתמא אותו האיש הוא כו' הרי יש לנו לצרף הרבה סימנים גרועים ולעשות מהם סימן א' בינוני ואי סימני' דאורייתא חד סי' בינוני מהני ע"כ כתב וטעמא משום דק"ל סימני' ל"ד כו' ממילא לא סמכינן אסימן א' בינוני אבל סימני' בינוני' הרבה מצטרפינן והוי סימן מובהק יותר מכל הסמני' כן יש לישב בדוחק אבל האמת יעשה דרכו שאין משמעות לשון הטור מורה כן גם הכסף משנה ומ"ו חמי זקני בב"ח שלו כתבו להדי' שהרמ"בם ז"ל איירי בסמני' בינוני' ממילא מוכרח לפי דבריהם שלפי דקדוקי של מהרר"אי גם סימנים בינונים לא מצרפינן כיון שכל חד וחד לא מהני בפני עצמו וכיון שזכינו לדין שאין מצרפינן אפי' סימנים בינונים כיון שכל חד וחד לא מהני בפני עצמו יש לנו לומר ג"כ שאין לצרף ט"ע גרוע עם סימני כלים כיון שכל חד וחד לא מהני בפני עצמו ממילא נפל שריותא דההיא איתת' בבירא לכאורה. אבל כד מעיינן שפיר נראה מה שנדחה חוזר ונראה מכמה טעמים וחד' שמהר"ר אליה מזרחי כותב בתשובותיו שסימני' בינונים מצרפינן. (כמו שכתב המ"ב בשמו ותשובות ר"א מזרחי אין אתי כעת) והוא בתראה יותר מן מהררא"י וראה דברי מהררא"י ע"כ יש לנו לומר הלכתא כבתראה:

חדא ועוד קאמינא שנראה לע"ד שגם מהררא"י ס"ל שמצרפינן ט"ע גרוע עם סימני כלים אע"פ שס"ל שלא מצרפינן סימנים בינונים. כי יש לחלק ביניהם ולומר דוקא סימני בינונים לא מצרפינן כיון דכל חד וחד לא מהני מדאורייתא אבל ט"ע גרוע עם סימני בגדי' מצרפינן כיון שט"ע אחר ג' ימים מהני מדאורייתא כי חששא שמא אתפק חששא דרבנן הוא. (אליבא דרא"ש וסייעתו) ולעד"נ שמוכרחים אנו לומר שגם מהררא"י מודה שמצרפינן ט"ע גרוע עם סימנים כלים ולא חיישינן לשאלה שהרי בתשו' ן' לב בראשונו' סי' ח' כתב שמהר"ר ישראל ברונ' הביא ראיה לסברא זו שמצרפינן סימני' מן הא"ז שפירש מתניתין דפ' כל הגט מצאו בחפיסא או בדלוסקמא אם מכירו כשר דתרתי בעינן שידע על ידי סימנים שזהו הכלי שלו גם שיכיר הגט בט"ע ש"מ אע"פ שכל חד בפני עצמו אינו מועיל ע"י צירוף מועיל ע"ש. והנה הרמב"ם בפ"ה מהל' גירושין פירו' ג"כ המתניתין דפ' כ"ה כמו שפירש' הא"ז א"כ יש להוכיח ג"כ מדבריו שצירוף סימני' בבגדי' מועיל עם ט"ע גרוע לפי דברי מהררא"י. ומהררא"י הוכיח מדבריו שהרבה סימנים בינונים לא מצרפינן א"כ יהיה דברי הרמב"ם סותרים אלו את אלו אלא ע"כ לחלק בין צירוף סימנים בינונים ובין צירוף ט"ע גרוע עם סימני' כלים וכמ"ש לעיל

כללא דמילתא שלע"ד נראה שיש להתיר ע"י צירוף ט"ע גרוע עם סימני כלים או סימנים בגופו א"כ ה"ה נמי יש להתיר ע"י ט"ע גרוע עם סי' המקום כמו בנ"ד. הן אמת שראיתי שהרב הגדול מהרר"י ן' לב בתשובות הנ"ל כתב וז"ל שסברא זו לא ברירא כולי האי שמהר"י ברונא הקשה על זה הפירוש דהא"ז מה שמפרש במשנה דכל הגט הנ"ל ב' קושיות חדא הלא ט"ע עדיף מסי' מובהק ואפ"ה לא סמכינן עליו משום דחיישינן למאן דלא הוה צורבא מרבנן דלמא משקר א"כ מה יועיל לו ההצטרפות ועוד הקשה הרב הנז' מהא דאמרינן בפ' כ"ה רבה בר ב"ח אירכיס ליה גיטא בי מדרשא. אמר אי סימנא אית לי בגווה אי ט"ע אית לי בגווה איהדרו לי' ניהליה אמר לא ידענא אי משום סימנא וסימנים דאורייתא אי משום ט"ע ודוקא צ"מ אבל אינש דעלמא לא וקשה למה לא נסתפק לו דילמא משום דאיכא תרתי סימנים וט"ע אהדרוהו לי' ניהליה עכ"ל ואני בעניי גברא קא חזינא קושיא לא קאחזינא ולדידי פירוש של הא"ז והרמב"ם פירוש מרווח הוא ולית ביה קושיא כלל ודאי אם הוה חשדינן למי שאינו צ"מ שמשקר במזיד לומר שהוא מכיר הגט בט"ע אע"פי שאינו מכירו אזי הוה קצת מקום לקושיתו א"כ מה יועיל לו ההצטרפות. אבל לעד"נ שאין אנו חושדין למי שאינו צ"מ שמשקר במזיד דהא ק"ל עד א' נאמן באיסורא אפי' אינו צ"מ אלא שאנו חושדין אותו שלא דקדק ועיין היטב (כי ט"ע צריך עיון) ואומר שהוא מכירו היטב א"כ אין כאן מקום לקושייתו כלל וק"ל. גם על קושייתו השניי' אני תמה אם יצאו דברים דברים אלו מפה קדוש מהר"י ברונ' כי לא קשיא ולא מידי דלמה לו להסתפק לרבה ברב"ח הא אהדרוהו לי' ניהליה משום דאית ביה תרתי סימני' וט"ע תרוייהו יחדיו דוקא כי רבה בר ב"ח צורבא מדרבנן הוה וליכא מאן דפליג שט"ע של צ"מ עדיף אפי' מסימן מובהק. ע"כ לא עלה על לבו להסתפק אלא אם אהדרוהו לי' ניהליה משום ט"ע אבל סימני' לאו דאוריית' או סימני' דאורייתא ואהדרוהו לי' ניהלי' משום סימני' אף אם לא הוה לי' ט"ע בגוויה וק"ל. ולע"ד הדברי' ברורי' בלי גמגום. וכיון שזכינו לדין שפירושו של הא"ז והרמ"בם הוא פירש מרווח א"כ הראי' נכונה שט"ע גרוע עם סימנים כלים מצרפינן (עיין בב"ח סי' קל"ב ס"ז) וממילא יש לנו ג"כ לצרף ט"ע גרוע עם סי' המקום כמו בנ"ד ועוד נראה לע"ד למצוא צד היתר להאשה הנ"ל כאשר ידוע לנו שכמר מייזוש כ"ץ עם העבד נכרי יצאו מכפר בילינגא ללכת למצור מרציך ובאותו דרך נמצאו שני ההרוגי' הנ"ל א"כ הוה מנין סי' כמו שכתב המ"ב בסי' מ"ד דמספר אנשי' סימן מובהק מסימנים גמורים וגדולי' הוא ועלייהו סמכינן להתיר נשותיהם

הן אמת שלכאורה נראה שהמ"ב לא כתב כן שמספר אנשי' הוה סי' מובהק אלא דוקא כמו בנדון דידיה דהוה ששה אנשים כי מספר זה אינו שכיח. אבל מספר שני' אפשר דלא הוה סי' מובהק כי מספר שנים הוה שכיח טפי. והכי משמע לי קצת מן הא דאיתא בפ' האשה שלו' מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא ר' את נשותיהון על פי נשים וכו' ומסקינן דאמרי אסקינהו וחזנהו לאלת' וקאמרו סימני' כו' ע"כ משמע דלא סמכינן אמספ' שנים אבל באמת לא כן הוא שהרי המ"ב כתב בסוף סי' ע"ג וז"ל וגם אין להתיר את האשה משום סימן מנין דמאחר ששנים היו ההרוגי' היהודי הנזכר גם נער אחד שהיה עמו ויצא עמו מביתו דמנין הוי סי' מובהק וכו' מ"מ נראה בנ"ד לאו סימן הוי כלל דלא סמכינן אמנין רק כשנראין ונכרי' הדברים שבזמן א' ובמקום א' נהרגו שניהם אבל בנ"ד מתוך עדיות הנ"ל ניכר שלא נמצאו ההרוגי' במקו' א' ולא בזמן א' ויום א' אלא רחוקי'זה מזה הרב'א"כ יש לחוש שמא היום בא א' מן המזרח ונהרג במקו' הזה וזה בא מן המערב למחר ונהרג במקום אחר א"כ בנ"ד אין כאן סימן כלל כו' ע"ש ותמצא מבואר נגלה שאם שיש גבי שני' כל התנאים שהתנה שם הוה שני' סימן מובהק וא"כ בנ"ד שנמצאו במקום א' ונראים ונכרים הדברי' שבפע' אחד נהרגו שניהם שהרי נמצא בכל א' חבל קשור בזרוע לא' בימינו ולא' בשמאלו שנראים הדברי' שהיו נקשרי' יחד גם מקום ההליכ' היה ידוע ובאותו דרך נמצאו ממילא יש לסמוך אמספר שנים דהוה סי' מובהק (ומעשה דשני ת"ח הנ"ל צריכין אנו לומר שלא נמצאו במקום א' וביום א' וק"ל) ממילא זכינו לדין שיש להתיר האשה הזאת ע"פ סי' מספר אנשי' שהוא סי' מובהק.

הן אמת שנראה לע"ד שהרמב"ם לא ס"ל שמספר אנשים הוה סימן מובהק להתיר נשותיהון שהרי כתב בפ' י"ג מהל' גירושין וז"ל וכן אם יצאו עשרה בני אדם ממקום למקום והם אסורים בקולר כו' והסיח גוי לפי תומו ואמר שעשרה בני אדם שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאין כך וכך וכו' נראה מדבריו שצריך שיאמר שהם אסורי' בקולר או נושאים כך וכך ומינו ואזי משיאין את נשותיהון אבל אמספר אנשים לחוד לא סמכינן. מ"מ נראה לע"ד שהרמב"ם אזל לשיטתיה שכתב יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו ואומר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו עכ"ל משמע דוקא אם אמר הגוי איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו. אבל אם לא אמר שיצא עמי אין משיאין את אשתו דחיישינן שמא אותו האיש שיצא עמו מכאן הלך לו ואיש אחר נתלוה עמו ואותו האיש מת וכן דקדקו האחרונים מדבריו א"כ לפי סברא זו אין לסמוך נמי אמספר אנשים כי איכא למיחש דלמא א' מהם הלך לעלמא ונתלוה עמהם איש אחר למלאות המספר אבל באשר שהרא"ש חולק על הרמב"ם בסבר' זו וס"ל שאין אנו חוששין שמא אותו האיש שיצא עמו הלך לו ואיש אחר נתלוה עמו א"כ ס"ל נמי שיש לנו לסמוך אסימן מספר אנשים. וכיון שהאחרונים הסכימו לסברת הרא"ש כמו שהעיד בתשובת ן' ל"ב סי' א' וסימן ב' א"כ ס"ל נמי שיש לסמוך אסימן מספר אנשים כי טעמא חדא לתרווייהו ותמה אני על הרב הגדול ן' ל"ב בתשובה זו שכתב וז"ל שנראה מדברי הרמב"ם שצריך שיאמרו שהם אסורי' בקולר או נושאי גמלים או כיוצא בזה כו' ודבר זה צ"ע והתיישבות להבין דברי רבינו ואם בדוקא אמרן מפיו אנו חיים ואין לעשות נגד דבריו כיון שלא מצאנו בדבר זה מחלוקת בין הפוסקים מפורש כו' עכ"ל משמע שס"ל שיש לומר שגם הרא"ש מודה לדין זה של הרמב"ם ולע"ד נראה כיון שהרא"ש חולק אסברת הרמב"ם במה שכתב שיצא מעמי כו' חולק נמי אסברא זו כי בחדא מחתא מחתינהו וטעמא חדא לתרוייהו וחזר הדין שיש לסמוך אסימן מספר אנשים. ולא חיישינן דלמא אחרים נינהו או אחד מהם הלך לעלמא ובא אחר כמו שאין אנו חוששין שמא נתלוה איש אחר עם הנכרי הנ"ל. ועדיין יש לפקפק בנדון דידן שההרוגי' לא נמצאו ממש בדרך ההולך מן כפר בילינגי למערציך כי אם מן הצד ביער א"כ איכא למיחש דלמא אותן ההרוגים שנמצאו אינם כמר מייזוש והעבד נכרי שיצאו מכפר בילינגי למצור מערציך אבל זה אינו שידוע שגזלנים ורצחנים מוליכין הנגזלי' והנרצחי' חוץ לדרך מן הצד כי מתייראים מפני עוברי דרכים שימחו בידם (כמו שכתוב הרא"ש בתשובת כלל חמשים וא' שאין דרך הרוצחי' לעמוד על אם הדרך כו' ממילא הוה כאלו נמצאו ההרוגי' על אם הדרך מן כפר בילינגא למערצך ובאשר שאנו יודעים שכמר מייזוש כ"ץ והעבד הלכו מכפר בילינגי ללכת למצור מערציך א"כ הוה מספר אנשים סי' מובהק וסמכינן עליה להתיר האשה הנ"ל. כללא דמילתא שלעד"נ להתיר האשה מ' יענטל בת מהר"ר יעקב הנ"ל להתנסבא לכל גבר דיתיצביין אי משום שיש לנו לצרף ט"ע גרוע עם סימני כלי' אי משום דמספר דשנים הוה סי' אך ורק באשר שמירא' הוראה אני בדבר קל קל וחומר בדבר חמור איסור אשת איש ע"כ יהיו כל דברי הנ"ל להלכה ולא למעש' עד אשר יסכים בשריות' דההיא אתת' מ' יענטל הנ"ל הגאון כמהר"ר שמואל ר"מ ואב"ד דק"ק ורנקבורט ועוד רב א' בעל הוראה תופס ישיבה אבל אם יסכימו עמי בשריות' הגאון הנ"ל ורב א' כנ"ל הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא יהיו דברי אלה מספיקים להלכה ולמעשה ועזרי מעם ה' שמים וארץ עושה יאיר עיני בתורתו הקדושה כאשר צוה לנו משה מורשה. ולא אכשל בדבר הלכה קל וקשה. כן נראה לי גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה