אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה נט

שאלה נח

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין אשה אחת עלובה גלמודה גמולה מבעלה יושבת במחשכי' כאלמנה והנה מיראה הוראה אני בדבר הקל קל וחומר בדבר חמור חומרא דא"א ע"כ זחלתי ואירא ומה גם שאפשר להתקיים הדבר ע"י אחרים בעלי תריסין בעלי הוראה כי השואלים בעצמן המה אנשי מופת מופתי הדור זיוי והדרי יושבי ראשונה במשפט צדק מ"ש בעיר ואם בישראל ק"ק פראג ואינם צריכן לא לסברא ולא לגמרא דידי רק במקום גדולתן ענותנותן לא רצו לאחזוקי טיבותא לנפשייהו לתקוע עצמן לדבר הלכה ע"כ היה מן הראוי לומר אי דלית דורא דל נא ואי לא לא דלינא. ומה גם שבעו"ה אתרע בי מלתא ושכב לי ילד שעשועי' ועדיין אני טרוד באבלי ולבי אטום ולא צלאי דעתאי מ"מ לא יכולתי לסרב לגדולים כמותן ירבה ולכבודם יצאתי חוץ לגדר מחיצתי ושיחי דהן הן כקטנה ופקודתן ישמור נפשי ובחסדי השם אשר חונן לאדם דעת אני בוטח שלא אכשל בדבר הלכה גם תמכתי יתידותי שיש לנו אילן גדול לתלות בו ה"ה מורינו ורבינו רבן של כל בני הגולה הגאון תפארת ישראל רבינו אהרן שמעון אשר אור תורתו אור נערב זרח בק"ק הנ"ל והבהיק והאיר כל בני תבל ממזרח עד מערב שיצא הדבר לפניו להתיר והוא באחד ומי ישיבנו ומי יבא אחר המלך ודתו וכל הפורש מדבריו כאלו פורש מן החיים כי עליהן אין להוסיף ואין לגרוע ומה שתלה ההיתר בהסכמת כל בעלי הוראה. זאת לא זאת כ"א במקום גדולתו ענותנותו וחסידתו חלק כבוד לתלמידים במקום הרב ואף גם זאת מדעת קונו היה בו שילמדו הקטנים ק"ו מן הגדולים כמוהם שעל בינתם לא ישענו לבדם רק יתלו הדבר בגדולי הארץ כמ"ש הריב"ש בסי' ש"פ וע"ד נעשה אדם וגו' וכמדרשו זאת ועוד אחרת ראיתי שהגאון מהרר"י מפוזנא הסכים להתיר האשה העלובה הנ"ל בכן אמרתי אין לי אחריות. להיות סניף וזנב לאריות ולהסכים לע"ד הקלושה הקטומה והגרופה לכחם כח גדול בהיתרא עדיפא:

והנה מרוב התלאות הנ"ל אינני אוכל לטייל ארוכות וקצרות ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי דבר ובפרט לשואלים המופלגים הנ"ל היה מן הראוי לבשם עמהם בהלכה אמנם מטיבותייהו קאמינא לבא בקצרה וזה החלי בעזרת ה' חילי. צורי וגואלי:

תשובה. הנה אנכי בדעת ענה. עברתי בעי עיונה. בדברי כל העדים אשר העידו ע"פ נכרים מסל"ת כאשר נשתלחו לידי על מיתת כמר אהרן וועל"י ולכאורה מצאתי לכולהון פרכא ולא שרינן ולא קיימין להתיר על פיהן אשתו של כמר אהרן הנ"ל והנה עברו לפנינו כבני מרון ראשון ראשון ואחרון אחרון וזה יצא ראשונה מה שהעיד כמ' זנווי"ל בשם נכרי שאמר לו שהיו ג' יהודים דהיינו ב' אחים גם יחד והשלישי גיסם מן מנגיל דינמ"ן במצור והיו מניחין א' מן האחים תחת שיח אחד וראה אותו מונח שם מת והעורבי' עומדים עליו. בעדות זה יש לפקפק טובא חדא יש לחוש שמא לא ראה הנכרי הנ"ל המת תחת אילן כ"א ג' ימים אחר מיתתו ומשנה שלימה שנינו אין מעידין אלא עד ג' ימים. אברא שהרא"ש כתב היינו דוקא אם אנו יודעי' ודאי שאשתהי ג' ימים אזי אין מעידים אבל בספק אשתהי אזלינן לקולא. מ"מ דעת הרשב"א אינו כן וס"ל אפי' בספק אשתהי אזלינן לחומרא דהוה ספיקא דאוריית' ודייק כן מלשון המשנה שנקט לשון שלילה אין מעידין אלא עד ג' ימים והסכימו לדבריו הריטב"א והריב"ש. הן אמת שרבים חלקו עליו מ"מ האחרוני' חששו לדבריו שלא להקל נגדו ונגד סייעתו גם אין לומר שאין לחוש לאשתהי ג' ימים כיון שלא היה חבול בפניו ועפ"ד י"א בשם ר"ת דס"ל אם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים. כי הבאים אחריו חלקו עליו הרשב"א והריב"ש ורמו עליו גודא רבה מן סוגיא דגמ' דההוא דטבע בדגלת ומההוא דטבע בחושת' בפ' האשה בתרא דמייתי מנייהו ראי' דר"י לקולא פליג ולענ"ד שגם דעת רש"י שם לפי מסקנת הסוגיא דלא כר"ת שרש"י פי' על מה שאמר הספר ה"מ היכא דאיכא מכה וכו' מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח עכ"ל ולענ"ד מבואר נגלה שקשה לרש"י על לשון הספר מאחר שהקש' המקשן והא אמרינן מיא מרזא מכה ה"ל להתרצן לתרץ שאני מכה דמי' מרזו לה ולא לומר ה"מ היכא דאיכא מכה לכן פי' רש"י שהספר בא להורות שאף גם אם אין המכה בפנים אלא דאיכ' מכה בשאר הגוף מ"מ אמרינן מקום המכה בכל מקום שהוא מכביד הכאב וע"י הכאב מתפח תפח גם פרצוף הפנים לכן דקדק הספר לומר היכא דאיכא מכה משמע דבכל מקום שהוא אמרינן מתפח תפח וא"כ הוא כוונת רש"י מוכרחים אנו לומר מה שאמר במתניתן אין מעידין אלא עד ג' ימים איירי אפי' אינו חבול כלל מ"מ כיון דליכא מיא דמצמתא ליה מתפח בתר ג' ימים ודלא כר"ת כללא דמילתא שיש לפקפק בדברי הנכרי שאמר לכמר זנוויל שראה אהרן הנ"ל שמת שמא לא ראה אותו תוך ג' ימים ולכאורה יש לפקפק עוד בדבריו שמא לא אמר כן אלא להתפארות כי משמעות לשונו הוא שבא לגנות את היהודים שהם אכזריי' שהניחו האח האחד מונח תחת א' השיחים וממוצא דבריו נשמע שלא שם אותנו בני ישראל כגויי הארצות כי הם רחמני' בני רחמני' ואנו בני ישראל אכזריים (הפך האמת) אבל לענ"ד שאין לחוש לזה כלל פשי' לפי דעת הרמב"ם שס"ל דוקא אם המקומטרסים אמרו שהם הרגו לפלוני אינם נאמנים אבל אם אמרו שנהרג בדין שלא על ידם נאמנים (וכן משמע להטור מלשון הרמב"ם) וקש' למה יהי' המקומטרסי' נאמנים הלא יש לחוש דמשקרי כדי להגדיל המקומטרסי' שהם הורגים בדין כמו שאנו אומרים אם אמרו המקומטרסים אנו הרגנו בדין אינם נאמנים משום שאנו חוששין שלא אמרו כן אלא להתפארות. אלא ודאי דלא חוששין להתפארות אלא אם ההתפארות נוגע בעצמן אבל אין אנו חוששין שכוונתו היה להתפאר כל המקומטרסים וא"כ הוא הדין נמי בנדון דידן אין לנו לחוש שכוונתו של הנכרי היה להתפאר כל בני אומתו שהם גומלי חסדים וזה פשוט לפי דברי הרמב"ם. אלא אפי' לפי משמעות דברי הרא"ש שס"ל אפי' אמרו המקומטרסים פלוני נהרג ע"י קומטרסים אחרים אינ' נאמני' מ"מ גבי נדון דידן ליכא למיחש להתפארות דהא גם לפי דברי הרא"ש מוכרח לומר דוקא שמע מקומטרסים שפלוני נהרג מקומטרסי' אחרי' הוא דאינו נאמנים משום דהוה להו התפארות (כי כמו שחבריהם הרגו בדין גם הם הרגו בדין אבל גוי סתם שאמר פלוני נהרג בקומטרסים הוא נאמן כמ"ש בכתבי מהררא"י סי' ל"ד והוכיח כן מן הגמרא ולא אמרינן שסתם גוי נמי משקר כדי לשבח אומות ושהם דנין דין אמת וה"ה נמי בנ"ד אין לחוש שאומר כן להתפארות הן אמת שיש לחלק קצת בין נדון דידן לההוא דשמע מן המקומטרסים אבל האמת יעשה דרכו שאין מוציאין דברי הנכרי ממסל"ת כי אם בהוכחה כמ"ש כל האחרונים והמקור הוא רש"י ומור"ם ואין מן הצורך להעתיקם ממילא אין לחוש שהנכרי הנ"ל אמר דבריו להתפארות. אבל מ"מ החששא ראשונה שיש לחוש ממסל"ת שלא ראה המת כי אם אחר ג' ימים במקומה עומדת:

ועוד בה שנית יש לפקפק בעדות הנ"ל שיש לחוש אימר בדדמי אמר שראוהו מת כיון שראה העורבים עומדים עליו שפט בדעתו ודאי מת הוא כי אין דרך העורבים לעמוד על אדם חי וא"כ הוא שלא ראה אותו מת ממש רק שהעורבים עומדים עליו אין להתיר האש' כי עמידת העורבים עליו לא עדיפא ממ"ש במשנה אין מעידין עד שתצא נפשו ואפי' ראוהו מגויד או צלוב וחיה אוכלת בו (והרמב"ם גרס והעוף וכו') איברא אם אמר הנכרי שראה העורבים אכלו ממנו במקום שנפשו יוצאה כגון בלב או במוח אזי היה עדותו מספיק כמו שאמר ר"י בהדיא בגמרא אבל מאחר שלא אמר רק שהעורבי' עומדים עליו אין זה מספיק חדא שיש לפקפק בעדותו של הנכרי הנ"ל עוד יש לפקפק חששא אחרינא דשמא לא הכיר הנכרי לכמר אהרן כלל לאחר מיתה והא דאמר שראוהו מת תחת אילן בדדמי אמר כן כיון שהיה יודע שכמר אהרן היה מונח באותו מקום חולה ואח"כ מצא. מכל הלין חששות אין להתיר האשה הנ"ל ובאשר שפשוט הוא קצרתי נ"ל גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה