עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה נז
אהו' ידידי אין אתי לחדש דבר רק באתי לגלות את אזניו שג"י הצהירים תחילתן וסופן ד"ת האירו אל מול עבר פני וקבלתם בשמחה וחביבים עלי דברי דודים והנה מה דבדק לן מר בג' דברי' לחוות לו דעתי הקלושה. לא ידעתי מה אדון בו למה דלק אחרי הלא כל רז לא אניס ליה והכל גלוי וידוע לפניו כשלחן ערוך מ"מ אמרתי לעשות רצונו רצון יראיו ואשיב לו מפני הכבוד כאשר הורוני מן השמים אמנם באשר שטרידנא טובא להשיב לשואלי דבר אשר קדמוהו למר מלבד שארי טרדות אשר מקיפים אותי ע"כ אינני אוכל להאריך בפלפולא ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי מלא דבר. רק אבוא בקצרה ומה גם אין הנושאי' של שאלות סובלים פלפולא רבא כ"כ
והנה במה דסיים מר אפתח ואומר מה שנסתפק מכ"ת בני הכנסת שמתענין בה"ב שאחר פסח וסוכות ואין ביניהם רק ו' או ז' שמתענין אם יש להם רשות לומר סליחות תוך י"ח ולקרות ויחל ומכ"ת כותב שתפילת ענינו פשיטא ליה למר שאין קובעין ברכה לעצמן
תשובה. אני אומר כיון דפשיטא ליה למר שאינם יכולים לומר ענינו בין גואל לרופא והדין עמו כמבואר בטור סי' תקס"ו א"כ גם איבעיה זו לענין ויחל נפשטה שאין לאומרו כי דיניהם שוה כמבואר בב"י בסי' הנ"ל ולכאורה משמע שם בב"י שיש יותר סברא שלא לומר ויחל מלקבוע ברכות ענינו בין גואל לרופא שהרי הב"י מתחבט להביא ראיות שכשם שיכולים לקבוע ברכה לעצמן (בב"ה לדעת הרא"ש) כן יכולין לקרות ויחל משמע שיש מקום לומר שיקבעו ברכה לעצמן ולא לקרות ויחל. אבל עכ"פ לא גרע קריאת ויחל מקביעת ברכה ע"ש וק"ל ולא מיבעי' שאינם יכולין לקרות ויחל במנחה כיון שבלא התענית אין קורין בתורה כלל אלא אפי' בשחרית שבלא התענית נמי קורי' בתורה ה"א שיש לקרות ויחל במקום פרשת דיומא מ"מ נלע"ד שאין לשנו' כי תקנתא דרבנן לקרות בפ' דההיא שבוע לכך אין לשנו' במתענין פחות מעשרה ואפי' בעשרה שמתענין יש אומרים שאין לשנות כי תדיר קודם אע"פ שאין אנו נוהגין כן מ"מ בפחות מעשרה אין לשנות כלל. ולענין שמסתפק מר אם יכולים לומר סליחות תוך י"ח נלע"ד אם יאמרו לא הפסידו. פשיטא לפ"ד ר"י שהביא הטור שמפרש מ"ש ריב"ל שיכול לומר אחר תפלתו כו' לא בא למעט בסוף כל ברכה וברכה אם התחיל מעין הברכה אלא שלאחר התפלה יכול להתחיל ולומר היאך שירצה כו' משא"כ תוך התפילה צריך שיתחיל מעין הברכה ואז א' ציבור וא' יחיד יוכל להאריך בדברי ריצוי ותחנונים כפי רצונו ע"ש פשיטא שיכול לומר סליחות בסלח לנו אלא אפי' לפ"ד התוס' דס"ל שאין היחיד יוכל להאריך כי אם צבור דוקא (ועיין בב"י) מ"מ בנ"ד יכולי' לומר סליחות כיון דאיכא עשרה אע"פ שאין מתענין כולם כי סליחות אינו כרוך בתענית ואינו תלוי בו כלל. אמנם במקצת מקומות אומרים סליחה זו המתחלת תענית צבור נלע"ד שאין לאומרה אם אין בב"ה עשרה שמתענין (וכן אני מהסס שבמקצת מקומות אומרי' סליחה זו בימי הסליחות אע"פ שאין בהם תענית ציבור) וע"ד השאלה שני' שהיה בחביו' א' לערך שלשים מדות יין כשר והי' חסר לערך ח' מדות ומילא אותו ביין א' לא' בכל פעם לערך חצי מדה ע"י משפך וחד מצורבא רבנן דימה אותו לצרצור דראשון ראשון בטל עכ"ל אומר אני לההוא צורבא מרבנן אל ילך בני עמו אף אם הדין עמו שדומה לצרצור קטן כיון שהקנה שהיין זב ממנו הוא צר מ"מ כיון שאין בהיתר אפי' חמישי' לבטל האיסור אמרינן חוזר וניעור וכמ"ש מהר"מאי בסי' קל"ד שכן עיק' שאמרינן האיסור חוזר וניעור והקשה דברי הש"ע שסותרים זה את זה. איברא שלא נעלם מעיני מ"ש מ"ו חמי זקני בב"ח והט"ז ליישב דברי הש"ע שלא יהיו סותרים זא"ז מ"מ לענין דינא נראה שאמרינן חוזר וניעור שכן הסכמת רוב הפוסקים וכ"כ הש"ך וכן אני מורה ובא לעיקר דינא ומה גם להתיר תערובו' כל כך שהוא מלתא דתמיה' בעיני המוני' שאינם בני תורה ואתי לזלזולא באיסור יין כי בלאו הכי כמעט נעשה להם כהיתר וע"ד השאלה הראשונ' בענין יהודי א' שלח חביו' עם יין בספינ' ליהודי אחר למרחקים ובאמצע הדרך מוכרחי' הספנים לפרוק משאם ולשום אותם בספינ' אחרת ששייך לאותו המקום ובאותו המקום לא דרים בני ברית בכן כתב היהודי השולח היין לסוחר א' נכרי מכירו שהוא נושא ונותן עמו שיטפל עם החבית היין וישלחהו ליד יהודי האחר והנכרי ההוא כתב להיהודי שנשתלח לו היין וז"ל ידוע תדע שקבלתי חביו' יין ששייך לך וכשהגיע לשפת הנהר הי' מטפטף כמעט ד' רביעי' והייתי רוצה לערות אותו לחבית אחרת רק ידעתי מנהגכם שאז היה נסך ע"כ הייתי מוכרח לתקן אותו עם נעורת של פשתן ולהדקו גם לחתום המקומות בחות' שלי כאשר נראה באמ' בעין כשקיבל היהודי היין זה תורף המעשה שהי' ומכ"ת ביאר ספיקתו וז"ל מאחר שהיין היה ברשות הנכרי לעשות בו כרצונו כאשר בא במכתב שכתב שהיה רוצה ליקח חבית חדשה רק שהיה מתירא כו' עכ"ל שותא דמר לא ידענא אדרבא ממקו' שבאת משם ראי' שלא נמסר היין ביד הנכרי לעשות עמו כרצונו ולעבור נימוסי ישראל רק נמסר לו לפרקו מספינה זו ולהטעינו לספינה אחרת והוה כמו שמסר לו שמיר' המפתח. ומ"ש עוד מכ"ת וז"ל גם החותמות היו מקולקלי' ואין אנו יכולים לתלות בשום דבר כי החותם של נכרי מוכיח שהוא חותמו והנכרי אינו נאמן לא לאיסור ולהיתר רק כל מה שהוא אומר הוא למצוא חן בעיניו עכ"ל גם דבריו אלו אינני אוכל להולמם למה אין לנו לתלות שע"י פריקה וטעינ' וגלגול נתקלקלו החותמות דשכיח טובא ואח"כ חתם אותו הנכרי בחותמו ואין כאן הוכחה כלל שלא נתקלקלו ע"י גלגול כמ"ש הנכרי ואם נפשך לומר אף שהי' כן ס"ס היה ביד הנכרי לפתוח את המגופה ולעשות עם היין כרצונו ואחר כך יחתמנו בחותם שלו ויתנצל לומר שהוצרך לחתמו עבור שנתקלקלו החותמות כן נראה לי גם זה אין לחוש כי ודאי כשמשלחין היין למרחקים ויודע שצריכי' לפרקו ולהטעינו מהדקי' המגופה היטב כפיטורא בפי ושט א"כ ה"ל חותם א' ויעיין מר בתשו' מהר"יל סי' ל"ח ושם הכל מבוא'ונ"ד לא גרע מנדון דידי' ועדיף מיניה כי בנ"ד לפי דברי הנכרי נפתח המגופה משא"כ בנדון דידן וק"ל ועיני פקיחי דמר ראו את כל דברי מהרי"ל רק שהוא מהסס באשר שסיים בדבריו שאין לסמוך עליו לבדו זה הוא לשונו דמר ומשמע ליה למכ"ת שלא רצה מהרי"ל להתיר כי אם דוקא ע"י הסכמת אחר אבל לדידי לא משמע הכי אלא הכי כוונתו שאם יחלוק עליו השואל ולא יסכים עמו אזי לא יסמוך עליו לבדו כי גם השואל גדול בתורה בדורו הי' שמהרי"ל כתב לו ומי כמוך מורה ומרוב ענותנותו במקום גדולתו כתב לו שאם לא יסכים עמו השואל הוא לא יסמוך עליו לבדו אבל לא משום שהי' מסופק בהוראתו וכן משמע בלשונו שכתב ס"ד חזרתי על כל צדדים וצדי צדדים ואינני רואה בו צד איסורא ע"כ וק"ל ע"כ אני אומר בטח אם יש צורך מצוה לקדושא ואבדלתא או הפסד אם ימכרנו לנכרים יש להכשירו זה הוא מה שנלע"ד בג' שאלותיו שאלת חכם ואם יפקפק או יהסס מכ"ת בדברי בכולם או במקצתם יודיעני ויהיה לי לרצון ואם יש לי לעשות סניגורין לדברי ע"פ אמתתו של תורה מוטב ואם לאו אודה ואומר אמת כי באמת לא היה לי פנאי לעיין כל צרכי כאשר כתבתי כבר ואלהי הצבאות. יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. כ"ד אוהבו דמר נאמן בבריתו הטרוד מאד הזקן זה קנ"ה רצוץ גרשון אשכנזי: