עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה נג
נדרשתי לאשר שאלוני בענין מעשה שהיה כך היה איש א' מתושבי ק"ק ניקלשפורג שמו נודע יצחק אייז' בן הר"ר תנחום נשבה אשתו עם ילד קטן אצל הקדרים וישמעלים ברעש מלחמה במדינת מעררין בשנת תכ"ד לפ"ק תוך שארי שבויים ושבויות אשר גרבו כמה נפשות מישראל אנשים וטף ונשים עד מדהבה והנה בחמלת ה' נפדו רובו דמינכר מן השבויים הנ"ל וחזרו למדינתם וכמר יצחק הנ"ל שאל וחקר ודרש היטב אחר אשתו והילד הקטן שאיננו אצל השבויים שחזרו למדינתם וכולם כא' ענו ואמרו שיש להם ידיע' מתחלה אבל לבסוף אינם יודעים מה היה להאשה והילד הנ"ל ובאשר שלא השיג שום ידיעה ע"פ החקירה גם לא ע"י כמה דיו שנשפכו ונכתבו כתבים מהכא להתם למדינת תוגרמא אמר יעבור עלי מה ארוצה וישנס את מתניו ושם נפשו בכפו וילך יצחק לשו"ח בשד"ה לבן (שקורין בילגראד) אולי יוכל להשיג שם איזה ידיעה אמיתת וגם שם לא עשה מאומה ולא השיג ולא אפיק אלא כמה דאסיק כו' ולריק יגע והנה בחזרתו מממדינת תוגרמה זה כמו שנה וחצי לערך זעקתו בא אלי קרי במר נפשו אוי לו על אשתו. ומרובה בושתו ועדין לא יצא ידי חובתו ע"כ שיחר פני וביקש ממני לחוות לו דעתי הקלוש' אם יש תרופה ומזור למכתו אנושה שישא אשה אחרת לקיים מה שנאמ' פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ובאשר שמיראה הוראה אני ומה גם שעלה על לב באשר שעדין לא ארכו לו הימים כל כך שהוא יושב אטליז אולי יש עוד תקו'שיוודע הדבר איה איפה היא רועה ע"כ הוצאתיו בנייר חלק ודחיתיו שילך בקהלתו אצל המורה צדק כי לו משפט הגאול' והתמור' והנה כעת חזר ובא אלי כמר יצחק ויעתר שפך תפלה כעתר בעשר לשונות לגלות צפונות. מה משפט החרם והתקנות. ועל רוב בקשתו ונעתרות נשיקות. נכמרו רחמי עליו ולא יכולתי עוד לומר נואש לדבריו ע"כ אמרתי לחוות דעתי הקלושה להלכה ולמעשה בעזרת רצון יראיו יעשה והוא יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות
תשובה. הנה להאריך בפלפולא להוכיח שלפי דינא דגמר' יוכל אדם לישא כמה נשים הוא דבר שפתיים אך למותר באשר שכבר פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וכל המחברים הלכתא כרבא שהוא בתרא דאמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למיקם בסיפוקייהו ולא נעלם מעיני מ"ש מהר"י מינ"ץ בתשובה ס"י וז"ל ולכאורה נראה דס' התרומה ס"ל דהלכתא כר' אמי ולא כרבא שהרי לא הביא אלא דברי ר' אמי ולא דברי רבא וכו' וכי תימא מאיזה סברא פליג על ר"י אלפס דפסק כרבא והא רבא בתראה הוא והלכתא כבתראה וי"ל מלשון הגמרא דקאמר בפ' הב"עי על דברי ר' אמי רבא אמר ולא קאמר ורבא אמר שהיה משמע שהגמרא הביאה רבא כחולק ואז שייך לומר דרבא פליג עליה והלכה כבתראה משא"כ שאמר רבא אמר וק"ל עכ"ל א"כ הרי לפנינו דס' התרומה פסק כר' אמי מ"מ באשר שבעל התרומה הוא יחידאה בדבר הזה ולא מצאתי לו חבר בטלה דעתו אצל כל הפוסקים הנ"ל שפסקו כרבא ולא כר' אמי מלבד שאין הדבר מוכרח כ"כ שבעל התרומ' פוס' כר"א כי דקדוקו של מהרי"מ הוא דק מאד למעיין שם ולכן כתב ולכאורה וק"ל).
והנה ע"ד הדקדוק שדקדק מלשון הגמרא דקאמר רבא אמר ולא קאמר ורבא אמר כו' נלע"ד שהוא דקדוק נכון אבל אין כוונת הגמרא להורות דלית הלכתא כרבא אלא להורות בא שרבא לא קאי אמילתא דר' אמי אלא מילתא באפיה נפשיה קאמר דאלו קאי אמילתא דר' אמי היה מקום לטעות ולומר שרבא לא אמר נושא אדם וכו' אלא היכא דלא קיים פריה ורביה ואע"פ כן לא שרי אלא היכא דאפשר למיקם בסיפוקייהו (ואין סברא כלל שאם לא קיים פ"ו מחויב לישא אשה אע"פ דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו כי וחי בהם כתיב ולא שימות הוא ואשתו ברעב וק"ל) אבל במקום שכבר קיים פ"ו מודה רבא לר"א שאמר שגם בזה יוציא ויתן כתובה אבל השתא דנקט תלמודא בלישנא רבא אמר משמע שרבא מלתא באפיה נפשיה קאמר ואפי' במקום שקיים כבר פ"ו נושא כמה נשים כו' ולא קאי אמילתא דר' אמי דוקא (וזה נלע"ד טעם של הפוסקים שפסקו סתם הלכתא כרבא ומיאנו לפרש דברי רבא כמו שפירש הר"ן ומהר"של בתשובה סימן י"ד שרבא לא קאמר אלא היכא שלא קיים פ"ו וק"ל) כללא דמילתא שברור ופשוט הוא שלפי דינא דגמרא נושא אדם כמה נשים כשאפשר למיקם בסיפוקייהו אמנם הקוטב שהשאלה סובבת עליו הוא זה אם כמר אייזק הנ"ל אסור לישא אשה אחרת. משום ארי' דאיסורא של חרם רבינו גרשום מאור הגולה דרביע עלינו אף במקום דיחוי מצוה או אם נאמר שר"ג לא גזר כי אם שלא במקום מצוה אבל במקום דיחוי מצוה לא גזר והנה ידוע שדבר זה מן כת של קודמים הוא כמו שהבי' מהרר"מאי בהגה' בסימן א' שני הדעות ועל דא אנו מדיינים והנה מהר"של פסק בתשובה סימן ס"ה שגזר אף במקום מצוה ולעד"נ שגם רמ"א חוכך בזה להחמיר כי כתב וז"ל אמנם יש חולקים וס"ל דחרם ר"ג נוהג אף במקום מצוה כו' משא"כ דרכו לכתוב אמנם רק ויש חולקים וא"כ פסקו של מהרש"ל ורמ"א אשר הם העמודים אשר נשען עליהם כל הוראותינו מי יקל ראשו נגדם בלי ראיה ברורה אף גם נמצא תשובת אחרונים שהקילו אפשר שלא ראו ולא ידעו תשובת הגאון מהרש"ל ואלו ידעו אותה לא חלקו עליו ואף גם אם לא יהיה אלא מחלוקת ולא נפסקא הלכתא אי גזר אף במקום מצוה אם לא ה"ל ספיקא דאוריית' ולחומרא וספק חרם אסור נ"ל גרשון אשכנזי.